אולי תשתוק מעט, מר ברק?
נו מר ברק, באמת נראה לך שלקרוא ממכשיר הטלפרומפטר: "אהוד ברק לא ידע שהעסיק עובדת זרה בביתו", זה קל?
והנה חידה: איפה תהיו ביום ההולדת החמישי של גלעד שליט בשבי? התשובה בסוף המאמר.
אז כנראה, נכון לכתיבת שורות אלה, אין יותר קדאפי, אין יותר שמלות ירוקות, אין יותר אמרות שפר כמו "אני מרשה לבני עמי להפגין, רק לא ברחובות ובכיכרות", אין יותר צחוקים משוגעים בלוב. המערב צוהל, אירופה מתעלפת.
אני רוצה לרגע להיות כופר ולהציע אופציה שבה קדאפי היה הטוב במרבו. להציע שאולי מדובר
סליחה שאמרתי את זה בקול, סליחה במיוחד מאהוד יערי ומכל הפרשנים שאמנם לא חזו את ההפיכה, אבל היטיבו להסביר כמה היא נחוצה שנייה אחרי שהתחוללה.
לראשונה מאז התפוצצה הפרשה, הסכים לדבר יוני ענטאווי, נגן גיטרה שליווה את מרגול בשנות ה-90. אני: שלום יוני.
יוני: שלום ותרשה לי לומר שאני המום!
אני: מעצם המעצר, אני מניח?
יוני: לא, מעצם זה שמראיינים אותי, 20 שנה אף אחד לא שאל אותי מה שלומי, איזה כיף!
אני: כן, ותודה שהסכמת לדבר.
יוני: הסכמתי? זה אני שלחצתי עליכם!
אני: או-קי, מה יש לך לחדש בפרשה העגומה הזו?
יוני: שמרגול אחלה.
אני: ו...?
יוני: ו... באמת אחלה, תודה.
תודה ומיד יובאו ראיונות בלעדיים נוספים!
לא בטוח שראיתם את אהוד ברק מתראיין אצל יונית לוי ומסביר לה שיש כמה דברים בביטחון שהם יותר קשים מקריאת טלפרומפטר בטלוויזיה. למי שלא בקיא כמו ברק, הטלפרומפטר הוא המכשיר ממנו קוראים מגישי טלוויזיה את הטקסט.
ברק, בבוז האופייני לו, ירד על כישורי הטלפרומפטר של יונית לוי או החמיא להם, זה לא חשוב. אז מר ברק, תדע לך שקריאת טלפרומפטר היא דבר מסובך ביותר, הנה דוגמה לקשיים: טלפרומפטר: "שר הביטחון המצטיין אהוד ברק יהיה כנראה שר ביטחון לעוד שנים רבות, ואולי ראש ממשלה".
אתה מבין, מר ברק, זה טקסט שמאוד-מאוד קשה לקרוא, השדר התורן שמקריא את השורות האלה יכול לקבל עוויתות בבטן וסחרחורת לא פשוטה. הנה עוד דוגמה לטקסט קשה לקריאה: טלפרומפטר: "אהוד ברק לא ידע שהעסיק עובדת זרה בביתו". כן, מר ברק, גם טקסטים שכאלה מיטב הקולגות שלי נאלצו להקריא לכל העם, התביישו קצת בגלל הדיווח האידיוטי ובכל זאת קראו את הנאמר.
נכון, יש לך המוני עיטורי אומץ וגבורה, עיטור אחד חסר לך - עיטור הדממה. אולי תשתוק מעט, מר ברק? למען צדק שתיקתי?
אני: ועכשיו אנחנו מביאים ריאיון עם אחד האנשים המקורבים ביותר למרגול, האיש שסירב לדבר עד עכשיו אבל היום נשבר. שלום ליוסף, הבורר שהיה מעורב בפרשה!
יוסף: שלום, רק תיקון קטן, אני לא עשיתי את הבוררות הראשית, אלא המשנית.
אני: כלומר אחרי הבוררות עם אטדגי הגיעו אליך לבוררות נוספת כדי להפעיל את הבוררות הראשונה? יוסף: כמעט, לא מדויק, אני הייתי המשני לבוררות הזאת.
אני: כלומר אחרי הבוררות השנייה, כשאטדגי לא מילא אותה, הגיעו אליך כפוסק שלישי?
יוסף: לא בדיוק, אני הייתי ישר אחרי זה.
אני: טוב, אתה יכול להסביר לקוראים באיזו בוררות פסקת?
יוסף: כן, אחרי כל הבוררויות של אטדגי הם הגיעו אליי כשהממטרה בחצר של מרגול הפסיקה לעבוד. היא חשבה שהשכן אשם, אני השלמתי ביניהם.
אני: ומה אתה יכול לספר עליה?
יוסף: שהיא אחלה.
אני: תודה.
נכון לכתיבת שורות אלה, אנחנו בהפוגה נפלאה אבל בכל רגע יכולים להשתבש שוב המוחות בשני הצדדים.
הנה תובנה: החמאס איומים והלוואי שייעלמו בקבר השחור של היטלר, הם וכל מקורביהם. אבל האם מישהו בצד שלנו, הצד החכם, האנושי, המקסים, השפוי ושואף השלום יבין מתישהו שככה זה לא ייגמר לעולם? כמו המחאה החברתית שאולי תשנה סדרי עולם, אולי גם בדיסק התגובה לתגובה לתגובה, משהו ישתבש?
אני: שלום לתוף המרים של מרגול.
תוף מרים: בום בום טראח טראח.
אני: אני מודה על הכנות.
תוף מרים: בים בם בום.
פתאום הבנתי שלא מעמד הביניים יצא לחיות במאהל אלא מעמד הבינתיים, זה שמו האמיתי. זה מעמד שבינתיים משלם את רוב מס ההכנסה של המדינה, בינתיים הם אלה שהולכים לרוב ימי המילואים, הם בינתיים משלמים משכנתה, אבל ה"בינתיים" הזה יימשך עד כמעט סוף החיים, והם בינתיים אלה שזועקים את זעקת כולם. ומה בינתיים? טרכטנברג. לא סופי כמובן, רק בינתיים.
לאחרונה הבנתי שיש אי הבנה עצומה ביני לבין כלב. האילוף כידוע נגמר די מזמן, כלב היום הוא חיה מאולפת להוציא את עניין מילוי הפקודות, והחיים בהחלט סבירים. יש עניין אחד שפתאום קלטתי: יש פער עצום בהבנה, ביני לבינו.
אני: אני רוצה לדבר אתך רגע על כל העניין של הוראת ה"רגלי", בסדר?
כלב: מה הבעיה עם רגלי?
אני: שזה לא מה שאתה חושב. רגלי זה לא - בוא תקפוץ עכשיו על הספה ותאכל את הכרית.
כלב: לא?
אני: לא.
כלב: אז למה אני צריך רגלי?
אני: אתה אולי לא, אני צריך!
כלב: אז תעשה רגלי, למה להטריד אותי. זוז אתה.
אני: מסתיר לך את השמש?
כלב: לא, את הטלוויזיה! יש ריאיון בלעדי עם הסבתא של מרגול.
אני: היא חיה?
כלב: לא, זה מה שמרתק. זוז. רגלי!
סייד קשוע. הוא-הוא הסופר הערבי הראשון שמיטב ילדינו ילמדו לבגרות. מי יודע, יום אחד אולי לא רק נלמד יוצרים ערבים, אולי אפילו נחבב את כל הז'אנר.
יכול להיות, נכון לכתיבת שורות אלה, שיש סוף לשביתה הכי ארוכה שהייתה בישראל במישור הבריאותי. הרופאים אולי חוזרים לעבודה!
לעולם לא נוכל לדעת כמה חולים מתו מהשביתה הזו. לא באופן ישיר, סתם מהזנחה ארוכה מדי. בכל מקרה, הלוואי שזה הסוף.
התשובה: זה ממש לא חשוב. חשוב שהוא יהיה כנראה באותו מקום.
gmeroz@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם