ראשי » מקומי » שפלה » ראשון לציון

אופיר מתחנן לקבל קצבה, בביטוח הלאומי לא מתרשמים

אופיר אביגדור מראשון לציון סובל מהתקפי אסתמה קשים, הדיבור שלו קטוע, הוא צולע בצורה קשה ונוטה ליפול לעתים קרובות. כל זה לא מספיק לביטוח הלאומי כדי להעניק לו קצבה חודשית

על פי מילון "אבן שושן" האלמותי, "אטימות" מוגדרת כחוסר יחס, חוסר הקשבה, נוקשות. אמנם מי אנחנו שנייעץ למפרש השפה העברית הרשמי של המאה העשרים, אבל בכל זאת, אם אפשר להוסיף בגרסה הבאה הפנייה לערך "ביטוח לאומי", זה יהיה מצוין. כולנו חיים לפעמים תחת ההרגשה של "על מה אנחנו משלמים כל כך הרבה כסף כל חודש?".

עשרות שקלים מידי חודש לקופת חולים, רק כדי לשלם עוד שלושים שקל כדי שהרופא יאמר לנו לפתוח פה גדול; מאות שקלים בחודש לחברת ביטוח הרכב, רק כדי שפעם בעשרים שנה ששפשפנו מרצדס, יגבו מאיתנו 2,000 שקל השתתפות עצמית; וכמובן, בראש המצעד, הביטוח הלאומי.

ובכל זאת, הרגשת החמיצות שבתשלום לביטוח הלאומי מתפוגגת כשאנחנו נזכרים שבעת צרה, כל צרה, ביטוח לאומי יהיה שם בשבילנו. הסיפור של אופיר אביגדור (30) מראשון לציון מוכיח שלא צרה ולא צער. כשבאמת צריכים אותם, אתם עלולים לגלות שאף אחד לא נמצא שם בשבילכם.

חיים לא פשוטים עוברים על אופיר ומשפחתו. כשהיה בן שלוש, חשה אמו, מלכה, ש"משהו לא בסדר. פניתי לרופא ואמרתי לו שלדעתי התפתחות הילד לא תקינה מבחינת מוטוריקה, התנהגות. גם הרגליים לא באותו אורך. הרופא ערך מספר בדיקות, אישר חלק ממה שאמרתי, אך בשלב הזה המליץ להמתין". במקביל התגלתה אצל אופיר גם אסטמה קשה, שחייבה אותו להסתובב באופן צמוד עם מכשירי אינהלציה.

"הוא החל ללמוד בגן רגיל,

אך בגן חובה דלקו יותר מדי נורות אדומות עבור אמו. "הקליטה שלו הייתה איטית והסכמתי שיעבור פעמיים גן חובה. כשהוא עלה לכיתה א' ראיתי שהוא לא מבין את החומר ובקושי יודע לקרוא. פניתי לאבחון ב'ניצן' שם קבעו שהוא לקוי למידה. בבית הספר 'אשכולות' אמרו לי שבגלל ששנת הלימודים כבר החלה, הוא יסיים אותה בכיתה רגילה ובשנה שלאחר מכן ילמד בכיתה קטנה מיוחדת לילדים בעלי ליקוי למידה".

מה היה מצבו מבחינה רפואית?
"מלבד התקפי האסטמה, ההליכה של אופיר הייתה רחוקה מלהיות מושלמת. הוא צלע ונטה ליפול לעיתים קרובות. פנינו לרופא מומחה שהמליץ על ניתוח בו, למעשה, מקצרים רגל אחת כדי לאזן את אורך הרגליים. הסכמנו, אבל לצערי הניתוח לא עזר והצליעה רק החמירה".

כיום הליכתו של אופיר איטית וקשה. צליעתו הקשה נראית בכל צעד שהוא עושה. העובדה שהוא גורר את רגליו מאלצת אותו לנעול נעליים מיוחדות שעולות מאות שקלים ומחזיקות מעמדחודשיים-שלושה.

פעמיים בשבוע מגיע אופיר לטיפולים פיזיותראפיים לשיפור הליכתו ועמידתו. "קופת חולים אישרה לי מימון של עשרה טיפולים בשנה, אבל אני צריך הרבה יותר", הוא אומר. "היה חודש שלא הלכתי לטיפולים כי פשוט לא היה לי כסף לשלם לרופא, ובאופן מיידי התנועה שלי התדרדרה. חזרתי ליפול כל כמה צעדים, ובעבודה מיד הרגישו ושאלו אותי אם קרה משהו".

אופיר, מה את זוכר מהשנים בחטיבת הביניים ב"דורות"?
"בעיקר סיפור אחד. היינו לפני טיול שנתי למצדה ואמרו לי שאני לא יוצא לטיול. לא מוכנים לקחת עליי אחריות. הייתי עצוב, סיפרתי לאמא שלי, שאמרה לי 'אין סיכוי. אתה יוצא לטיול'. וכך היה. אמא לקחה יום חופש, ליוותה אותי ביחד עם מכשיר האינהלציה והכל עבר בשלום. בסוף הטיול כל המורים והתלמידים הורידו את הכובע בפניי על היוזמה והכוח שיש לי, שעשיתי את המסלול הקשה. מבחינתי זה היה רגע חשוב, שלאחריו הבנתי שאני יכול לעשות הכל".

אופיר סיים את לימודיו בחטיבת הביניים ועלה לתיכון מקיף ח' שם למד גם כן בכיתה מיוחדת עם מסלול בגרות חלקי המשולב בעבודה למען הקהילה. "הקריאה שלי היא ברמה של ילד בכיתה ד' או ה', אני יודע לפתור רק תרגילי חשבון פשוטים במיוחד. זו הרמה שלי".

הלאה. מה לגבי הצבא?
"היה ברור למערכת שאני לא מתגייס. שלחו לי מכתב הביתה ולקחתי את זה מאוד קשה. בהתחלה הם גם לא הסכימו שאתנדב, אבל אחרי מאבקים, שיחות עם מפקדים בכירים בלשכת הגיוס, מכתבים ופקסים, הם הסכימו".

בשלב הזה אופיר כבר היה בן 19 וחצי, אבל זה לא הוריד במאומה מהמוטיבציה שלו להתגייס. אופיר שירת בצריפין בחיל קשר עם חיילים "רגילים", ומעיד ש"הסתדרתי עם כולם, נהניתי מהשירות ועשיתי שלוש שנים מלאות".

במקביל התנדב במשמר האזרחי, שם החזיק בנשק והיה מסייר יחד עם שאר הסיירים והמתנדבים ברחבי העיר. במהלך שירותו הצבאי נפטר אביו, בגיל 52, אחרי אירוע מוחי. מרדכי, גיסה של מלכה, נכנס לתמונה באופן יום יומי ו"הוא ממש כמו אבא שני לאופיר, עד היום", מספרת מלכה.

מתי פניתם לביטוח לאומי בבקשה לקבל קצבה?
"כבר כשהייתי בן 16 הוריי פנו לביטוח לאומי, אך בגלל ההצלחה שלי שהתבטאה בלימוד בבתי ספר רגילים, התנדבות במשמר האזרחי וגיוס לצבא, קיבלנו מהם כל פעם את אותן תשובות – 'אתה ילד רגיל, אין איתך שום בעיה, לא מגיעה לך קצבה'".

ובכל זאת, בביטוח לאומי החליטו לממן לאופיר קורס בארגון "מיכאל", המכשיר צעירים בעלי מוגבלויות ולקויות שונות לעבודה, ומשם לימודים ב"קרן", שם למד מיומנויות בסיסיות שונות. על לימודים אלו קיבל שכר מביטוח לאומי.

אבל נחישותו סייעה לו פעם נוספת. מיד בסיום הקורס השתלב אופיר בחברת "מטב" המהווה את קרן האור בסיפור הזה. אופיר החל לעבוד במשרה חלקית, שלוש וארבע שעות ביום, בעבודות משרדיות שונות.

אחרי מספר חודשים ביקש לעבור למשרה חלקית, ובמטב שמחו להיענות לבקשתו. בחברה אמרו לנו שמדובר ב"עובד מסור, נאמן, פשוט עובד מצוין. חבל שאין יותר חברות בשוק שמעסיקות עובדים בעלי מוגבלויות. זה הפסד שלהן ושל החברה בישראל". עד היום, שבע שנים אחרי שהתקבל לחברה, עובד שם אופיר.

בוא נחזור לביטוח הלאומי. אתם ממשיכים לפנות אליהם ומה הם עונים?
"בשלב הזה, רוח התשובות השתנתה מעט, אבל השורה התחתונה נשארה זהה. הפעם לא אמרו לי 'אתה בחור רגיל', פשוט אמרו לי 'אתה עובד במשרה מלאה, מרוויח מעל 3,600 שקל בחודש, אתה לא זכאי לקצבה'. יש ועדות שימוע וערעור, אבל כשאתה ניגש אליהן אתה מרגיש שזה משחק מכור ושהפסיקה נקבעת מראש, עוד לפני ששומעים אותך".

מלכה מתערבת: "הם קבעו בכוונה 57 אחוז נכות, כי מ~60 אחוז מגיע קצבה גם במקרה של משרה מלאה. בקיצור, הם עשו הכל כדי שלא נקבל קצבה".

חשבת פעם לוותר על המשרה המלאה כדי לקבל את הקצבה?
"בשום פנים ואופן. אם אחזור לעבוד שלוש~ארבע שעות, יגיע מהר מאוד היום שבו במטב לא ירצו אותי יותר. בשביל מה הם צריכים עובד שלפני שהוא מגיע, הוא כבר צריך ללכת הביתה?".

אלו הוצאות כספיות יש לכם בעקבות מצבך?
מלכה: "ההוצאות לא פשוטות. מכשיר אינהלציה עולה אלפי שקלים, הנעליים שנהרסות כל חודשיים~שלושה ובעיקר הטיפולים הפיזיותרפיים בתל השומר, שעולים בסביבות 120 שקל לטיפול. תכפיל את זה בשמונה~תשע בחודש, ותבין באיזו הוצאה מדובר. אנחנו מדברים על עשרות אלפי שקלים בשנה, שנופלים על הגב שלנו בלי עזרה של ביטוח לאומי".

מרדכי מתערב: "אופיר מנסה להראות שהוא בחור רגיל, אבל גם הוא מבין שזה לא ככה. קופת חולים הסכימה לעשרה טיפולים פיזיותרפיים בלבד בשנה, שזה פשוט לא מספיק".

אופיר: "שלחתי פקסים ומכתבים לכולם. קופת חולים, ביטוח לאומי, תל השומר, אפילו למבקר המדינה. ניסיתי להסביר להם שאני לא אדם רגיל. לא ויתרתי על הטיפולים, כי הם היו הכרחיים בשבילי. גם במטב הבינו את זה וסייעו לי על חשבונם, לפעמים באמצע היום, כשראו שהמצב שלי מתדרדר כי הפסדתי טיפולים". מלכה: "הם פשוט מלאכים ששומרים עליו".

יש מסקנה מהסיפור הזה? מוסר השכל?
"לצערי, ברור לי היום שמי שהולך בדרך הישר, מי שלא משקר, מנסה לרמות, לא מצליח. בחור אחר שאני מכיר, שיש לו בעיה פיסית ביד, הרבה יותר פשוטה משלי, מקבל קצבה כל חודש. צריך לדעת למי לפנות, צריך לדעת לשקר כדי לקבל מביטוח לאומי את מה שמגיע".

מהביטוח הלאומי לא נמסרה כל תגובה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...