ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

יוני רועה: יש עליהום על הזמר הים תיכוני

מרגלית צנעני? אין לה שום קשר לעולם הפשע. מאהל המחאה? סיכוי אמיתי לשינוי. מוזיקה מזרחית? במשטרה רודפים את האמנים. התקשורת? לפעמים פאתטית. הזמר והיוצר יוני רועה, המתגורר בנתניה מאז שנולד, חושב שמשהו רע עובר על כולנו. זאת הסיבה שהוא ביצע עיבוד מחודש ללהיט שלו "איזו מדינה". וגם שר אותו לבד

יוני רועה הביט בימים האחרונים בשידורי הטלוויזיה, גלש בין אתרי החדשות והתקשה להאמין. חברתו הטובה, מרגלית צנעני, נעצרה בחשד לסחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע וקשרים עם ארגון הפשיעה של עמיר מולנר.

רועה, שמלווה את מרגול במשך שנים, לא ידע את נפשו מרוב כאב. הוא עבר בין תוכנית חדשות אחת לשנייה, התראיין בסבלנות לכל כלי התקשורת, ולימד סנגוריה על הזמרת המפורסמת.

"אתה יכול להגיד על מרגול הרבה דברים", הוא אומר. "טיפשה היא לא. היא לא תיקח קריירה של 30 שנה ותהרוס אותה. היא אישה מאוד ערכית".

אז מה קרה בדיוק? איך היא הסתבכה?
"בדיוק כמוך, גם אני ניזון משמועות שדולפות מחדר החקירות. היה סיפור קטן עם האמרגן שלה, אסף אטדגי. הסיפור הגיע לעמק השווה. המשטרה לא ראתה בעין יפה שהם הסתדרו לבד והחליטה ליצר באזז תקשורתי".

מהפרסומים זה נראה קצת אחרת. טענו שמרגול שלחה את עמיר מולנר לאיים על האמרגן.
"שמענו גם שנתן זהבי טוען שאיימו עליו ואחר כך אמר שהכול שמועות. ומי מפריח אותן? המשטרה או העיתונאים. החוקרים יושבים מול מרגלית צנעני. היא לא מדליפה. זה רק השוטרים".

מה הם בדיוק רוצים ממה?
"למשטרה יש בעיה עם העניין הזה שעושים בוררויות בחוץ. זה הפך להיות פופולארי בגלל הסחבת בבתי המשפט. זה הפך למקובל ללכת לבוררים לגיטימיים. והנה נקלעה לפתחה של המשטרה הזדמנות להראות לכל העם מה קורה למי שהולך לבוררות. תראו מה אנחנו עושים למרגלית צנעני. והם הצליחו בכך. אני בטוח ש-80 אחוז ממה שנאמר יתברר כעורבא פרח".

אני לא בטוח שמולנר הוא הבורר הכי לגיטימי.
"אני מדבר על בוררים אחרים. עורכי דין. שופטים לשעבר".

הטענה היא שמרגול פנתה למולנר כדי שיאיים על אטדגי.
"במקרה דיברתי עם עורך הדין של מולנר. הוא אומר שמעולם לא הייתה שיחה בין מרגול למולנר. היא לא תיקח 30 שנים של אימהות חד הורית, ותהרוס אותה. גם אם המשטרה לא הייתה עוצרת אותה, היא הייתה נשארת שפוטה של העולם התחתון. ומרגלית צנעני לא טיפשה".
 

אז מה בכל זאת היה כאן?
"אני בטוח שאנשים בסביבתה של מרגלית ניסו לעזור לה שלא בידיעתה, ובדרך לא דרך, אולי דרך גוף שלישי, הגיעו לאנשים של מולנר. הכי מקומם שהאמרגן שנסחט לא הגיש תלונה ולא רוצה להגיש. הוא אוהב את מרגלית".

אולי הוא מפחד?
"ממה?".

מה הרגשת כששמעת על המעצר?
"תדהמה. אצל מרגול כל מילה שנייה היא 'שמור על עצמך, תהיה ישר עם עצמך, אל תסתכל ימין ושמאל. אל תקשיב למרכלים'. היא אישה מאוד ערכית וזה מרגיז אותי מה שקורה. אני מכיר אותה. היא כל הזמן אומרת שצריך לשמור על המשפחה. היא אומרת: 'אני אם חד הורית ומצטערת שאין לי עוד ילדים'. ככה לא מדבר אדם שמצטייר בתקשורת כדון קורליאונה".

אתה לא חושב אולי שאין עשן בלי אש?
"גם אני וגם אתה נחשפנו לשערוריות שהיו קשורים בהן אנשים רבים. החל מראש הממשלה ועד עמוס ברנס שישב בכלא על לא עוול בכפו. כמה פעמים ראינו אנשים מובלים לחבל התלייה ובסוף הם חפים מפשע. צריך לתת למרגול ימים של חסד, לעשות סדר בדברים. מה שקורה כאן זה רצח אופי".

למה דווקא היא?
"אף אחד לא יודע מה יהיה גורלו בעוד שנייה. החיים מזמנים אותך לסיטואציות שאין לך שליטה עליהם. קח אותי, למשל. לפני שש שנים עברתי פרשייה לא נעימה. אדם עקץ אותי כלכלית, אבל אני ידעתי להתמודד עם המצב בדרכי נועם. היום אני שמח להיות מאחורי זה. אני מאמין שכל אדם באיזה שלב בחייו נפגש עם מלכודות מהסוג הזה".

הידיעות על מעצרה של מרגול תפסו את רועה בזמן שחזר לראשית הקריירה שלו, עם שיר המחאה "איזו מדינה" שחיבר והלחין לזמר אלי לוזון. אירועי השבועות האחרונים העלו את הזמר והיוצר מנתניה לכותרות. הפגנות המחאה בתל אביב שבאו בעקבות קריסת מעמד הביניים, הבהירו לרועה כי דבר לא השתנה מאז שכתב את השיר המיתולוגי ההוא באמצע שנות השמונים. ממשלה לוחצת, מדינה נלחצת, ועל השוויון כבר הפסיקו לדבר.
 

אחרי ביקור במאהל המחאה ברוטשילד הוא החליט להסתגר באולפן ההקלטות, יחד עם יואב גינאי, והקליט גרסה חדשה, עדכנית, בשם "עיר של אוהלים", לשיר שבישר את תחילת הקריירה שלו: "חלפו מעל עשרים שנה/ ושום דבר לא השתנה/ מאז ששַרנו "איפה השוויון"/ הדור ההוא לא נעלם/ הצלקות שלו כולן/ עברו לדור הבא – איזה בזיון/ איזו מדינה, עיר של אוהלים/ עד מתי נשיר בדיוק אותן מילים/ זה אותו כאב/ שדוקר בלב/ כבר הגיע זמן שוב לשבור את הכללים".

אז מה, שום דבר לא השתנה מאז שכתבת את "איזו מדינה"?
"לא. אבל בזכות הטיול שעשיתי בשדרות רוטשילד הבנתי שהפעם מדובר בדור אחר, דור רציני, חכם. דור עקרוני ועקשן שעומד על שלו. לכן מגיע לו שאכתוב טייק אוף על 'איזו מדינה'. נכנסתי יחד עם יואב גינאי לאולפן והקלטתי את השיר שיהווה משב רוח למחאה המדהימה הזו שמתרחשת בכל רחבי הארץ. גם אני חלק מהמדינה. גם אני סופג חלק מהמהלומות. אני לא מיליונר. אני מפרנס משפחה והקושי מגיע גם אליי".

נדמה שכבר הרבה זמן אמנים לא הזדהו עם מחאות חברתיות כמו מחאת הדיור.
"כי הפעם זה נראה כמו דור שאפשר לסמוך עליו לעומת הדור שלנו שהיה די אפאתי וחזירי. כשהעלו את מחירי הדלק רצנו לתחנה למלא את הטנק ברכב  לפני כולם. הפעם אנחנו, האמנים, מרגישים שנעשית פה מהפכה אמיתית. בשונה מהפנתרים השחורים, שגם הם יצאו למחאה, הדור הזה יותר חכם. יותר מעורה בצד העיוני. יותר מבין בחוקים, בשפה הפוליטית, בשפה הכלכלית. החבר'ה האלה מדברים על השיטה, על ההתייקרויות. השיטה הקפיטליסטית לא מוכיחה את עצמה, גם לא באמריקה שביבי כל כך אוהב. בזכות הדור הזה כנראה נשנה את השיטה".

השיר הקודם שלך, "איזו מדינה", היה מעין פריצת דרך. הוא אקטואלי מאוד עד היום. למה לא הקלטת אותו מחדש?
"כי הוספנו דברים חדשים. כתבנו שחלפו 20 שנה ושום דבר לא קרה. נהיה רק יותר גרוע. המחירים עולים. זה מין שיר המשך. יש לי כבוד ל'איזו מדינה' המקורי והערכה למה שהוא מייצג. לא התנתקתי ממנו. שמרתי עליו עם תוספות אקטואליות".

אם כבר אנחנו מזכירים את השיר הישן, למה לא נתת לאלי לוזון לשיר גם עכשיו?
"הרגשתי שאני רוצה ויכול לשיר את השיר הזה. זו מחאה שלי, זעקה אישית. כמו שנגר צריך לנסר עץ פעם ביום בשביל פורקן, אני צריך לזעוק".

לא כל האמנים מיהרו ליישר קו עם מחאת הדיור. מרגול, אותה מרגול שעצורה כעת, יצאה נגד המוחים. "זו מחאה פוליטית", היא אמרה לפני כשלושה שבועות ואף הוסיפה גוון עדתי לדבריה: "כשתושבי הפריפריה צעקו, מחו ודפקו על השולחנות. קראו לנו 'בכיינים מקצוענים'. אמרו 'למה אתם מביאים הרבה ילדים?'. אז שלא יבלבלו את המוח עכשיו". בתום הסערה, היא מיהרה להתייצב בהפגנת מחאה בבאר שבע, יום לפני מעצרה המתוקשר.

רועה מתייצב לימינה של מרגול גם בעניין הזה. "מרגול ניסתה להגיד משהו אחד, אבל פירשו אותה אחרת. היא ידעה להתנצל, וזו גדולתה. היא רצתה לומר שכשהיא נלחמה על זכויותיה מול התקשורת, אף אחד לא עמד לצדה או לצד אלה שמחו. לא אהבתי את ההתנסחות שלה. היא יכלה להגיד בדרך אחרת. היא התנצלה ועשתה את זה בגדול. להתנצל זה מעלה אלוהית".

רועה, 46, נולד בנתניה, העיר בה הוא מתגורר עד היום. קצרה היריעה מלתאר את הקריירה שלו. הוא חתום על מאות שירים, ביניהם כאלה שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית. הוא כתב והלחין שירים לזמרים כמו מושיק עפיה, אביבה אבידן, עומר אדם, אייל גולן, ליאור נרקיס ואפילו לנורית גלרון. הוא אף הנחה את תוכנית הטלוויזיה "שירה בשידור".

רועה מזוהה בעיקר עם ז'אנר המוזיקה הים תיכונית, זו שבעבר כונתה "מוזיקה מזרחית". "המוסיקה הזו הפכה למיינסטרים הישראלי שכולם אוהבים", הוא מבהיר. "אין עוד אשכנזים ומזרחיים. יש פה דור של צברים שנולד להורים שאחד תימני והשני פולני. הכור הזה מניב תרבות ישראלית, שמבחינה מוזיקלית הניחוח שלה הוא ים תיכוני".

אז איך קורה שהז'אנר הזה מככב לעתים במדורי הפלילים, עם חשדות להעלמות מס של זמרים או חשד למעורבות של העולם התחתון?
"לדעתי יש כמה אנשים, מהפרסונות החשובות במס הכנסה ובמשטרה, שההצלחה של הזמר הים תיכוני מטרידה אותם. אז בכל פעם יוצאת הודעה שתפסו אדם כזה או אדם אחר. זה עליהום. אני מתחיל להאמין שיש כאן סוג של מרדף. יש ניסיון להציג את התעשייה כאילו היא עולם תחתון, העלמות מס, מוזיקה רדודה. זה כואב לי, כי מדובר פה בסקטור מוזיקלי שהוכיח את עצמו והפך לישראלי לכל דבר".

המעצר של מרגול רק העלה את הטענות למעורבות של גורמי פשיעה בתעשייה.
"אין שום קשר לעולם התחתון. אני יכול להופיע בחתונה ורואה מישהו מהעולם התחתון. אין לי שליטה על זה. לעתים אותו אדם מבקש להקדיש לו שיר, אז למה לא? אני רואה אותו כמו כל אדם אחר".

אם נחזור ונדבר על תעשיית המוזיקה בישראל, מה דעתך על "כוכב נולד"?
"יש לזה מעלות ויש חסרונות. המעלות הן שבזכות התוכנית המודעות לשירים ישראלים גדלה ודור של ילדים נחשף אליה. מצד שני, יש חיסרון. אי אפשר לפתוח קריירה מהפנטהאוז. הלב שלי עם הילדים שזוכים בתחרות ואחרי חצי שנה זקוקים לפסיכיאטר כדי שיעזור להם להתמודד עם היעלמות הקריירה. במוזיקה, כמו במוזיקה, אין קיצורי דרך. מתחילים מהמרתף, עולים קומה אחרי קומה, ואחרי שנים בונים את הפנטהאוז".

אפרופו ריאליטי, היית הולך ל"היכל התהילה"?
"לא. שפטתי בתוכנית הזאת, ואני חושב שהיה נכון מצדו של אלעד קופרמן לקחת את הדור הזה של הזמרים ולתת לו ביטוי. התקשורת מתעלמת מהם. למה לא שומעים אמן כמו אבי טולדנו? יש לו 30 אלבומים, תוארי זמר השנה, הופעה באירוויזיון. למה לא נותנים לו כבוד? בכל העולם נותנים את הכבוד. תראה את בוב דילן. מגיעים להופעה שלו אנשים בני 60 ו-70. אצלנו יש משהו פגום באופן שבו התקשורת רואה את הדברים. היא רצה אחרי האינטרנט, אחרי המצעירים. להיות 'אין'. זה פאתטי, וחבל".

לא הבנתי. למה לא היית משתתף בתוכנית?
"אני באמצע הדרך. אני בן 46. היו שם אמנים מבוגרים יותר. אני גם לא יכול להישאר סגור במקום אחד יותר מ-24 שעות. יש לי עוד הרבה פרויקטים, כך שאני לא מחשיב את עצמי לאדם עם תהילה כמו אבי טולדנו, אדם או אילנה אביטל, שיצרו פרק בפסקול הישראלי".
 

אתה חתום על 700 שירים. אתה לא צריך להצטנע.
"הצניעות היא דבר שצריך לשמור עליו מכל משמר. זה האויב הכי גדול של האגו. בגלל זה אני גר בנתניה. אור הזרקורים נמצא בתל אביב. והדבר שאני הכי אוהב בתל אביב זה את הדרך לנתניה. כי כאן זה חומות החמר שלי. בנתניה נמצאים החברים שלי שאף פעם לא יראו אותי כיוני רועה האמן אלא כיוני רועה מהשכונה. אני בורח מרכילות, לא מגיע לפתיחות, השקות וכל מיני אירועים נוצצים. אני לא VIP ולא מתיימר לזה".

מה עם חזרה להנחות בטלוויזיה?
"אני במגעים עם כמה ערוצים לגבי הגשת תוכנית. כיום אין במה לזמרים ישראלים, אין להם איפה להציג את מרכולתם. הכול ריאליטי. אנחנו צריכים לתת מקום לאמנים מההווה ומהעבר. ניהלתי מגעים, ויש משהו שמתקדם. האולפנים הגדולים לא מוכנים לתת במה לכל האמנים הגדולים כמו שלמה גרוניך, מתי כספי, חנן יובל.

"תרבות הרייטינג הופכת לסחר חסר מעצורים וחסר הגיון. זה לא חדש שהמדינה שלנו צריכה תיקון גדול וחשבון נפש בכל הנוגע למוסר ולשוויון. איבדנו את הערכים בעשור האחרון. יכול להיות שהטכנולוגיה והאינטרנט הופכים אותנו לסוג של רובוטים חסרי נשמה ורוח".

בימים אלה הדור הצעיר במשפחת רועה מתחיל את דרכו בעולם המוזיקה. דור, בנו הבכור של יוני, מתגייס ללהקה הצבאית. "יש לי בהחלט דור המשך", אומר האב הגאה. "הוא פסנתרן מחונן. הוא עושה את זה בדרכו שלו. גם לבחינות הוא הלך לבד ודאג לטשטש עקבות. כששאלו אותו אם הוא הבן שלי, הוא השאיר את זה בערפל. לי הוא סיפר על הבחינה רק אחרי שהתקבל. כתבתי עליו את השיר 'כשתבוא', שמופיע באלבום של אביבה אבידן".

נציגת נוספת של הדור הצעיר היא שירה, בתו בת ה-12 של רועה. "היא משחקת בתיאטרון במתנ"ס פולג אצל הבמאית יעל המלין", הוא אומר בסיפוק. "לשירה הקדשתי את השיר 'החיטה' שמופיע באלבום 'טבק'. את השיר כתב רוני סומק, ובהופעות שלי אני מצטט את השורות: 'שדה חיטה מתנופף על ראש אשתי, על ראש בתי. כמה בנאלי לתאר כך את הבלונד, אבל בכל זאת שם צומח הלחם של חיי'".

ילדיו הצעירים, זוג התאומים מיתר ואבישג בני השבע וחצי, פונים כל אחד לכיוונים אחרים. "הבן מיתר הוא שחקן כדורגל מחונן בטוברוק. אחותו  אבישג מתגלה כזמרת. אני כבר שם לב שהיא מדייקת בטון".

מה הלאה?
"לאחרונה כתבתי את הלהיט של עומר אדם, 'נמס ממך'. זה להיט גדול. לאייל גולן כתבתי את השיר 'לילד הזה התפללתי'. יש עוד שירים שלי שעומדים להתפרסם. אחד מהם כתבתי למרגול. אני בעיקר עסוק במוזיקה, בכתיבה ובעיבודים. זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...