ראשי » מקומי » השרון » רמת השרון/הרצליה

"לא האמנתי שאנצח את הסרטן": הראיון האחרון של נורית מעוז

לפני עשרה חודשים סיפרה נורית מעוז לזמן השרון על מאבקה במחלת הסרטן. "לא האמנתי שאצא מזה", התוודתה לקראת "המשחק הוורוד" שנערך במסגרת חודש המודעות לסרטן השד. בשבוע שעבר היא נרצחה בדירתה יחד בעלה נוח. הבת תמר מעוז, עוזרת מאמנת ברמת השרון, מתקשה לעכל את גודל הטרגדיה

בשנייה אחת השתנו חייה של תמר מעוז, עוזרת המאמנת של קבוצת כדורסל הנשים של רמת השרון. במהלך שהותה ברומניה, עם נבחרת הקאדטיות, היא קיבלה את ההודעה המרה כי הוריה, נוח ונורית, נרצחו בביתם בירושלים.

עשרה חודשים לפני הרצח הנורא התראיינה נורית, עובדת בכירה ברשות הפטנטים במשרד המשפטים ל"זמן השרון" סיפרה על מלחמתה במחלת סרטן השד.

את הדברים אמרה ערב "המשחק הוורוד", שערכה הקבוצה במסגרת  חודש ההזדהות עם סרטן השד. "זה היה שוק גדול בהתחלה, אבל אסור היה לי לשקוע בזה", סיפרה נורית בגילוי לב.

נורית, בת 60 במותה, הצליחה לנצח את המחלה הארורה בתום טיפולים קשים ומפרכים, אך לא יכלה לרוצח שפרץ לביתה ורצח אותה ואת בעלה בדם קר. נורית מעוז הייתה מנהלת מחלקת סימני מסחר ברשות הפטנטים.

"נורית הייתה עובדת מסורה, מקצועית, מופת ודוגמה לכל העובדים עמם עבדה", נאמר בהודעה שהוציאה הרשות. "נורית הייתה אשת עבודה, אשת מקצוע, סמכות בתחום סימני המסחר והכתובת לכל השאלות שהתעוררו הן בקרב הציבור והן ברשות הפטנטים.

"תרומתה של נורית לקידום מחלקת סימני מסחר ורשות הפטנטים הייתה מכרעת, במישור הלאומי כמו גם במישור הבינלאומי. מחלקתה של נורית התנהלה ללא דופי וכל עובדיה אהבו אותה. נורית השרתה אווירה משפחתית במחלקתה, אשר תרמה לניהול המחלקה והוסיפה לכבוד אותו רחשו אליה כל עובדי הרשות".

המשחק הוורוד שערכה רמת השרון בכדורסל באוקטובר שעבר היה חלק מהאג'נדה החברתית-פמיניסטית שמקדמת הקבוצה בהשראת המאמנת שלה, אורנה אוסטפלד. לקראת המשחק מול אליצור נתניה, האולם נצבע בוורוד, השחקניות לבשו מדים ורודים ושיחקו בכדור ורוד. אפילו הספסלים נצבעו בוורוד.

מעבר לרצון להעלות את המודעות למחלה ולהזדהות עם אלה שנאבקות בו, ליוזמה היה גם היבט אישי: מאבקה של נורית, אמה של תמר שאז הייתה שחקנית ותיקה, עודד את ההנהלה והשחקניות לנקוט ביוזמה. בריאיון

שהעניקה נורית לאלמוג שריד היא סיפרה בגילוי לב:

"המחלה אובחנה אצלי ביוני 2009. כעבור חודש ימים, כבר עברתי את הניתוח ואת טיפולי הכימותרפיה. בהתחלה זה היה שוק גדול, אבל אסור לשקוע בתוך זה כי יש המון דברים שצריך לעשות ואין זמן לבזבז.

"אם מתמסרים לעשייה ולטיפול בעצמך, אפשר להתגבר על כל הפחדים ולעבור את התהליך הזה מהר משחושבים. חוץ מזה, יש לנו מערכת בריאות מפותחת מאוד שנותנת מידע ומענה מקיף וטוב על כל ההיבטים שחולה סרטן זקוק לו".

האמת שתצאי מזה כל כך מהר?
"אני חייבת לציין שלא. בהתחלה לא האמנתי שאני אצא מזה ואפילו אמרתי לאונקולוגית שלי, שהפכה בזמנו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי שאני לא מאמינה שיכולים להיות חיים אחרי הסרטן. אבל מסתבר שיש. זאת שגרה שחיים איתה.

"ההתמודדות הייתה מאוד קשה, אבל קיבלתי תמיכה מקיר לקיר והצלחתי לעבור את זה. אבל חשוב מאוד שתהיה מודעות לעניין הזה, כי היום יש משמעות מאוד גדולה לגילוי מוקדם. זה יכול להיות הבדל של שמים וארץ באיזה שלב מגלים את המחלה".

ואיך זה גורם לך להרגיש שבתך תמר וכל חברותיה לקבוצה התגייסו למען המטרה הזאת?
"אני מאוד גאה בפעילות הזאת של רמת השרון ובכך שההנהלה נרתמה לעניין הזה. ברמת-השרון תמיד היו שחקניות שרצו להיות מעורבות בנושאים חברתיים חשובים ולהשתמש בכדורסל כדי לקדם מטרות נעלות. המסר שלי לכל הבנות בארץ הוא שילכו להיבדק ולא יקלו בזה ראש. אם זה קרה לי, זה יכול לקרות לכל אחת.

"הספורט אצלי נטוע עמוק בשורשים. אני עוקבת באדיקות אחרי כדורסל נשים ואחרי ענפים אחרים, ועושה בעצמי פעילות ספורטיבית יומיומית. כך שאם זה קרה לי זה באמת יכול לקרות לכל אחת. ואני הדוגמה לכך שאפשר להחלים מהמחלה הזאת ולחיות חיים תקינים. רק חשוב לגלות את זה בשלב מוקדם ולטפל בבעיה".

תמר, שהתראיינה אף היא בכתבה, סיפרה כי מחלתה של אמה עודדה אותה לחזור לפרקט לאחר שלוש שנים שבהן שבתה ממשחק פעיל. "כשהרגשתי שאני רוצה לחזור הייתה לי התלבטות גדולה ולא ידעתי בדיוק לאן פניי ומה לעשות", סיפרה הכדורסלנית שהתמנתה זה מכבר לעוזרתה של אוסטפלד בקבוצה. "מה שהשפיע עליי אולי יותר מכל ונתן לי את הכוח לחזור, זאת המחלה של אמא שלי, או יותר נכון ההתגברות על מחלה.

"כשראיתי איך היא נלחמת בה כמו אריה, והייתי עדה לאופן המרשים שבו הצליחה להתגבר על המחלה, שאבתי ממנה הרבה כוחות ואמרתי לעצמי שאם היא הצליחה להחלים תוך תקופת זמן קצרה ממחלה כזאת קשה, אז מה זה לחזור לשחק כדורסל? קטן עליי. המקרה הזה באמת נותן פרופורציות".

אז בשבילכן המשמעות של האירוע הזה היא אפילו יותר גדולה.
"נכון. כמובן שברמה האישית אני מתחברת לנושא הזה בגלל הסיפור האישי שלנו ומאוד שמחה לקחת חלק באירוע הזה. אבל אני חושבת שהמקרה הפרטי שלנו יכול בקלות להיות המקרה של כל אישה בישראל וכל משפחה.

"חשוב להעלות את המודעות לסרטן השד, כי זה מה שיכול להציל חיים. אצלי, למשל, המודעות לנושא הזה הייתה אפס עד שקרה מה שקרה. היום אני יודעת הרבה יותר. אם נגרום לבחורה אחת שיושבת בקהל או צופה בטלוויזיה ללכת להיבדק, השגנו את המטרה שלנו".

את חושבת שיש קשר בין סרטן השד לכדורסל, או שבמקרה בחרתם לקיים את האירוע הזה?
"הקשר המובהק הוא העובדה שכולנו נשים, וזה רלוונטי לכולנו. כולנו נמצאות בסכנה לחלות בסרטן השד. אם אמא שלי חלתה סימן שבאמת כל אחת יכולה לחלות.

"כל מי שמכיר אותה יודע שהיא חזקה כמו סלע, והיא מחברת את המשפחה. זה לא סתם מטבע לשון להגיד שאם זה קרה לבחורה חזקה כמוה זה יכול לקרות לכל אחת. יש סטטיסטיקה מפורשת שמוכיחה את זה. אני חושבת שספורט וכדורסל בפרט הוא כלי מצוין כדי לקדם נושאים כאלה ולהעלות אותם לסדר היום. התפקיד שלנו כספורטאיות המשמשות מודל לחיקוי הוא  לתרום לקהילה ולהחזיר לה את מה שאנחנו מקבלות ממנה.

"אני באמת שמחה שכל הקבוצה, בלי יוצא מן הכלל, התגייסה למען המטרה הזאת. רמת-השרון תמיד היה מועדון שחושב מעבר לקופסה ובראש מעיניו היה לעשות דברים גדולים ולתרום לקהילה. בגלל זה אני כל כך מתחברת אליו. אלה הדברים שחשובים באמת בחיים, הרבה יותר מעוד ניצחון או עוד תואר. ובגלל המקרה האישי שלי המשפט הזה הוא לא סתם בגדר קלישאה או משהו שנאמר מהפה והחוצה, אלא זה בא ממקום אמיתי ומיוחד".

אוסטפלד אמרה באותה כתבה: "כל פעילות שאנחנו עושות למען הקהילה, במיוחד בתחום הבריאות, היא מבורכת וחיונית. אנחנו מעוניינות להגביר את המודעות לסרטן השד, ואני שמחה שתמר ואמא שלה הסכימו לחשוף את הסיפור האישי שלהן לצורך המטרה".

הדברים שנאמרו על ידי נורית מעוז ובתה באוקטובר אשתקד מקבלים משמעות מצמררת אחרי הרצח הכפול בתחילת השבוע. תמר, שהייתה ברומניה במסגרת אליפות אירופה דרג ב', הוזעקה לישראל ומאז היא נמצאת עם משפחתה האבלה ומסרבת לדבר עם הסביבה. חבריה הקרובים מעידים כי שרויה בהלם מוחלט ומתקשה לעכל את גודל הטרגדיה.
 

הבנות של נבחרת הקאדטיות, שגם בה משמשת מעוז כעוזרת מאמן, נותרו ברומניה, ולאחר שהביסו 62:97 את נבחרת לוקסמבורג, הן הקדישו את הניצחון לתמר. גם ביום רביעי, עת רדת העיתון לדפוס, לא היה בידי המשטרה קצה חוט ברצח המחריד.

המאמנת אורנה אוסטפלד התקשתה השבוע לדבר: "אין מילים. תמר עדיין באבל ונעשה הכול כדי לעזור לה. נמשיך במסורת של קיום המשחק הוורוד.

זה סוג של פעילות שאנחנו עושים. קשה לי לדבר על זה עכשיו. אבל נמשיך להעלות את המודעות למחלה. אני רוצה לציין שהשנה תמר היא העוזרת הראשונה שלי. זה סוג של שותפות".

הכרת את אמא שלה?
"לא הכרתי אותה אישית, אלא רק כאימא של תמר וכאוהדת. ההורים שלה מאוד עודדו אותה".

מה ידעת על המחלה שלה?
"ידעתי שהיא חולה. תמר סיפרה לי על זה".

מקבוצת רמת-השרון נמסר: "אנחנו המומים וכואבים את הטרגדיה שפקדה את תמר ומשפחתה. הכרנו את הוריה כל כך הרבה שנים, ואנחנו נהיה שם בשבילה ונחזק אותה בתקופה הקשה שהיא עוברת. היא יודעת שאנחנו סוג של בית ומשפחה עבורה, ועכשיו כשהמשפחה האמיתית שלה מתמודדת עם טרגדיה כזאת זה מקבל משנה תוקף".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...