ביהמ"ש קבע: עירית חולון תפצה עובדים שהושעו מתפקידם
יו"ר ועד עובדי עיריית חולון ושני חברי ועד יפוצו על ידי עיריית חולון כיוון שהושעו על ידי מוטי ששון שלא כדין. בית הדין לעבודה: חופש ההתאגדות שלהם נפגע. עוד נקבע בפסק הדין שמסעיר את העירייה: המנכ"לית "טלטלה" את יו"ר הוועד
לטענת העובדים – טענה שהתקבלה, השעייתם וההליכים המשמעתיים שננקטו כנגדם הינם צעד של ענישה שנעשה שלא כדין, אך ורק בשל השתייכותם לארגון עובדים ובשל פעילותם בארגון עובדים ועל מנת לפגוע בחופש ההתאגדות שלהם ושל עובדי העירייה.
הפרשה תחילתה באוקטובר 2007 אז נבחרו אליאס קסלר, אברהם צ'יקבאשווילי ודורון שובל כחברי מזכירות "ארגון העובדים" בעירייה, ולאחר קיום בחירות לוועד העובדים החלו לשאת בתפקידים שונים בוועד. קסלר נבחר ליו"ר הוועד.
ביוני 2008 התגלע סכסוך עבודה בין העירייה לנציגות העובדים, בעקבותיו החליטה מזכירות ועד העובדים ונציגי הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות המעו"ף, להפעיל שביתת אזהרה למשך מספר שעות על ידי נעילת שערי העירייה בפני עובדי העירייה והתושבים.
במהלך שביתת האזהרה הגיעו למקום ארבע ניידות משטרה שהוזמנו על ידי עיריית חולון. השוטרים מצאו כי מאחר שמדובר בסכסוך עבודה אין זה ממקומם להתערב.
באותו שעות של מחאה, טען קסלר, ספג חבטה בגבו ממנכ"לית העירייה חנה הרצמן, ובהמשך ספג ממנה צעקות תוך שהיא מטלטלת אותו. התקרית הזו הובילה לתלונות הדדיות במשטרה. בכתב התביעה טען קסלר כי הרצמן צעקה עליו:
"אתה לא תעשה פה מה שאתה רוצה. אני המנכ"לית של העירייה. העירייה היא שלי ואני מחליטה מה שקורה פה – אתם לא תעשו פה שביתות". בכתב ההגנה הכחישה הרצמן את הדברים.
בתצהיר מטעמו סיפר קסלר: "אני עמדתי בפתח ודיברתי עם תושבת תוך שאני מסביר לה מה קורה – הדברים היו בנועם. פתאום
"כשהסתובבתי לראות מי דחף אותי ראיתי את המנכ"לית חנה הרצמן שתוך שהיא צורחת תפסה אותי בשתי הכתפיים וטלטלה אותי בחוזקה. אני הייתי בהלם וקפאתי במקום נוכח האלימות שהופעלה".
בעניין זה קבע בית הדין לעבודה: "באתי לכלל מסקנה כי לא נסתרה גרסת התובע ביחס ל'תקרית המנכ"לית' שכן: אל מול גרסת התובעים לא הובאה כל עדות ישירה של הנתבעים. יתרה מזאת, מנכ"לית העירייה נמנעה מלהעיד במשפט ולדבר משמעות ראייתית לא מבוטלת".
העירייה טענה, בין היתר, כי קסלר גרם לניפוץ שמשות דלת הכניסה לבניין העירייה. סמנכ"ל תפעול ומינהל בעירייה, גדעון גבאי, אף אמר בעדותו: "שימשת הכניסה נופצה כתוצאה מזה שקסלר דחף אדם אחר על הדלת". אולם, כשנשאל על ידי עורך הדין של התובעים, זאב כפיר, האם ראה זאת בעצמו, השיב בשלילה.
לעומת זאת, העיד בבית המשפט ראובן פרי, יו"ר האיגוד המקצועי בהסתדרות במרחב חולון: "במהלך האירוע ראיתי את אחד העובדים מועד לאחור ונתקל בפסל ברזל, שנטה לאחור וסדק את שמשת חלון הלובי של העירייה.
"מדובר באירוע שלא נבע משום פעולה אלימה ולא בזדון, אלא כתוצאה של הצפיפות והבלגן שההנהלה יצרה בכניסה יחד עם המיקום השגוי של הפסל, שאף לא קובע לקרקע כמתחייב".
בעניין זה קבע בית הדין לעבודה: "נוכח הראיות אין מנוס אלא לקבוע כי טענת העירייה לפיה קסלר גרם לניפוץ שמשות דלת הכניסה לבניין העירייה, לא הוכחה".
בהמשך הוחרפו העיצומים על ידי נציגות העובדים, ושערי העירייה נסגרו שנית. בתגובה לכך שלח ראש העירייה, מוטי ששון, מכתב לקסלר בו הוא מתייחס בחומרה ל"סגירת דלתות העירייה ומניעה יחד עם אחרים, בכוח, מתושבי העירייה מלהיכנס לבניין העירייה", כדבריו.
במכתב הדגיש ששון כי מדובר ב"עבירות משמעת חמורות הפוגעות בסדר הציבורי, במשמעת של עובדי העירייה, מאחר שאין לעובד עירייה זכות לסגור את בניין העירייה בפני הציבור. לאחר שהתייעצתי עם היועץ המשפטי לעירייה, גזבר העירייה ומנכ"ל העירייה, הנני שוקל את השעייתך ממשרתך".
למכתב זה השיבה ההסתדרות, וכך נכתב בין היתר: "השובתים נוהגים באחריות, ללא אלימות ותוך שמירה מוקפדת על גבולות החוק, למרות זעמם הרב על התנהלות העירייה. במכתבו של ראש העירייה יש כוונה לכאורה לפעול בניגוד להוראות חוק הסכמים קיבוציים ולהתערב בזכות ההתארגנות של העובדים. פעולה זו כאמור היא בלתי חוקית בעליל".
בספטמבר 2008 שבו עובדי ועד העובדים לעבודתם, אך אז שלח ששון לאליאס ולחמישה חברי ועד נוספים הודעה על החלטתו להשעות אותם למשך 45 ימים מתפקידיהם עקב סגירת שערי העירייה מספר פעמים.
השעיה זו הובילה את קסלר וחמשת חברי הוועד להגיש לבית הדין לעבודה תביעה נגד העירייה, ששון והרצמן. עם התמשכות ההליכים "נשרו" מן התביעה שלושה מחברי הוועד, ונותרו בה כאמור היו"ר קסלר ושניים מחברי הוועד - צ'יקבאשווילי ושובל.
בימים אלה קבע בית הדין לעבודה כי יש הצדקה להיעתר לתביעת התובעים, ולהצהיר כי השעייתם בטלה. זאת, משלא הורם הנטל על ידי העירייה להראות כי ההשעיה לא נעשתה בשל היות התובעים חברים או פעילים בוועד העובדים.
כותב השופט איטח בפסק הדין: "תכליתה העיקרית של שביתה הינה קידומו של משא ומתן לקראת כריתתו של הסכם קיבוצי. ככלי בניהול המשא ומתן, מיועדת השביתה ליצור מצב שמטרתו לשכנע את המעביד להיענות לדרישות העובדים.
"תוצאתה המיידית של שביתה היא, בדרך-כלל, גרימת נזקים למעסיק ופעמים גם לציבור. על אף נזקי השביתה, השביתה ככלל הינה כלי לגיטימי ומותר, והיא אף זכתה להכרה כאחת החירויות במשפט הישראלי".
נוכח פסק הדין אמר לנו קסלר השבוע: "עצם העובדה שבית המשפט פסק לטובתנו, משמחת אותי. זה מוכיח שראש העירייה עשה עבירה, חד משמעית. הפיצוי הוא משני, אף על פי שהוא פגע בנו כלכלית".
מעיריית חולון נמסר כי הם דוחים את פסק הדין ויגישו עליו ערעור. עוד נמסר כי האמור בפסק הדין לגבי המנכ"לית הוא "סילוף" ו"גרסתה לא נשמעה בבית המשפט". בעניין זה יש להעיר שהעירייה עצמה נמנעה, משיקוליה שלה, מלהעיד את המנכ"לית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם