כך הפכה עפולה מעיר מנומנמת למעצמת נדל"ן יקרה
בירת העמק הפכה למעצמת נדל"ן, תנופת הבנייה לצדם של הביקושים הגדולים וההגירה החיובית הזניקו את מחירי הדירות והשכירות. סיפורה של עיר מנומנמת שהתעוררה משנתה כמו כל המדינה למציאות יקרה, שמוציאה אפילו את הליכודניקים הוותיקים לרחובות
(ביקור בעמק יזרעאל, בדרך לנצרת, מתוך "אלטנוילנד" של הרצל)
בשבוע שעבר הדלקתי טלוויזיה, וראיתי 12 אלף איש מפגינים בעפולה. ניסיתי לחשוב קצת מה אומרת לי עפולה, שתמיד אמרו שכדי להגיע אליה, צריך לנסוע בכביש הסרגל, ובסופו של הסרגל, כמו בכל סרגל, תמצא חור. אז מה אנחנו יודעים עליה. כמעט כלום. בעיקר קלישאות.
בירת העמק, "מעצמה גרעינית" בזכות גרעיני החמניות ששיווקו דוכניה, בימים שבהם הייתה צומת דרכים משמעותי יותר ממה שהיא היום.
גם שופט בית המשפט העליון תאודור אור בא ממנה, ואף שיחק בקבוצת הכדורגל של המושבה הסמוכה הפועל בלפוריה, שזכתה אפילו לעונת עדנה אחת בליגה הראשונה כאן, אך חטפה תבוסות מכאיבות. גם כדורסל טוב במיוחד היה בעפולה ובכלל, בכל יישובי הסביבה, מניר דוד ובית אלפא ועד משמר העמק ורמת השופט.
יוסי הררי, שנולד בעפולה לפני 65 שנה, ולא זז ממנה עד היום, הוא המאמן הראשון והאחרון שקשור בניצחון היחיד מאז ומעולם, אבל המופלא, לפני 30 שנה של הפועל עפולה על מכבי תל אביב הגדולה. שימו לב לתוצאה. 120-121 לאחר שלוש הארכות, באולם בגורן יזרעאל, כולל סל ניצחון של דורון שפע, שתי שניות לפני תום אותה הארכה שלישית.
אבל הפרובינציה העפולאית עברה בסוף שנות השבעים את אותו שינוי תודעתי פוליטי שעברה ישראל בכלל, ויישובי המעגל השני והשלישי בפרט. לאט לאט התקלפו סממני השלטון המפא"יניקי ששלט ללא עוררין מקום המדינה, ואולי הרבה קודם, כשעפולה עלתה מגאולת האדמות ב-1925.
ראש העיר האחרון מטעם "אמת", שמשון שחורי, הפסיד את הקדנציה האחרונה שלו בקולות בודדים לעובדיה עלי, נציגו של הכוח החדש - הליכוד, ונפתח עידן חדש, אחר, שגבה גם שינויים חברתיים, דמוגרפיים שהשפיעו על עיר כמו עפולה. לצד הגרעין הוותיק והמבוסס שהתיישב במרכז העיר, הגיעו שתי עליות משמעותיות, מאתיופיה ומחבר המדינות, שהופנו לשתי השכונות החלשות יותר, עפולה עילית וגבעת המורה. רק 44 אלף תושבים ודימוי מנומנם ולא ממש חיובי, אבל כזה שלא לגמרי מתיישב עם המציאות. אמנם מדובר ביישוב שנמצא באשכול חמש (מתוך עשר) בחתך הסוציו-אקונומי, אבל במובנים רבים מדובר בעיר חזקה בהרבה.
עפולה מספקת בכל יום שירותים לכ-150 אלף איש נוספים מיישובי הסביבה - כפרים ערביים, מועצות אזוריות (יזרעאל וגלבוע ), יישובים קהילתיים ומושבים. אלה מגיעים לקבל שירותי ממשלה, מסחר ועובדים. בעפולה גם יש אולם תרבות עם 1,300 מנויים , וקאנטרי קלאב מפואר שהוקם לפני עשר שנים - ערכים מוספים שאינם מובנים מאליהם.
אבל המפעל הכי משמעותי בעיר הוא בית החולים העמק, שמשרת כמעט 400 אלף תושבים. לעיר גם יש חיבור למכללת עמק יזרעאל, ומעונות הסטודנטים (360 מיטות שיורחבו בעתיד ל-1,000) ממוקמים בשטחה. ראש העירייה הוא חבר קבוע בחבר הנאמנים ובוועד המנהל של המכללה.
רמז לעברה הסוציאליסטי שמאלני של עפולה ניכר, כמו בכל ערי ישראל, בשמות רחובותיה המרכזיים. למשל, השדרה המרכזית הנאה של רחוב ארלוזורוב, שבקצהו בניין העירייה המודרני, ומולו, זכר לימים אחרים - המבנה המזכיר קסרקטין צבאי נושן של מועצת הפועלים.
באותה שדרה יושב במשרד עורכי הדין שלו משה מירון, איש מפלגת העבודה שרץ ברשימה עצמאית, ובשבע שנות כהונתו נחשב לראש עירייה מוצלח. אבל הוא הפסיד למנכ"ל שלו ולבעל בריתו בעבר ויריבו היום, אבי אלקבץ, איש קדימה, שמכהן כבר מאז 2005.
בעפולה אתה צריך בערך עשרת אלפים קולות כדי להבטיח לעצמך את תפקיד ראש העירייה. בין הלשכות של הנוכחי אלקבץ לקודמו מירון יש דם רע. אבל גם בסביבתם של השניים מדברים על צמד שקידם מאוד את העיר, כל אחד בתקופתו. מירון טוען שהפרמטר הכי חשוב של זוג צעיר שמתלבט היכן לנטוע את ביתו, הוא החינוך שיוכל לתת לילדיו, והוא מצביע על כך שבשנים האחרונות בעפולה סדר העדיפויות בעיר פונה לנושאים אחרים, ומזניח את החינוך:
"המספרים מדברים בעד עצמם. לפני שש שנים 67 אחוז מתלמידי עפולה היו זכאים לתעודת בגרות, וב-2011 זה ירד ל-53 אחוז , וזה עוד אחרי שיש עלייה בשנתיים האחרונות מ-48 אחוז . חינוך מקרין על פיתוח העיר, על קידום ועל תדמית של מקום. יכולנו להגיע וכבר התקרבנו לפרמטרים של רעננה, שנמצאת בחתכים
עורך דין מירון חושב שתעסוקה היא לא מדד מרכזי שעל פיו אנשים יקבעו היכן יגורו. "אם עיר מעניקה לתושביה שירותים ברמה גבוהה, אז מהנדסי תוכנה והיי-טק יגורו בה, וייסעו לעבוד ביקנעם או במגדל העמק. אבל הם לא יגורו בה אם יחשבו שהיא לא מספקת להם את מה שהם צריכים. בבית החולים העמק יש כ-400 רופאים , ואולי מאה מהם גרים בעפולה. רובם גרים בכפר תבור, מפני שיש שם תעסוקה? ממש לא. כנראה נעים להם שם יותר".
אבל אם בעפולה היו לפני חמש או שש שנים מאות דירות פנויות ששיוועו לאכלוס, היצע הדירות היום הוא אפסי לנוכח הביקוש הגואה. הוא נובע מסיבות שונות, ואחת מהן קשורה בשינוי דמוגרפי שעוברת למשל נצרת עילית, המרוחקת עשר דקות נסיעה מעפולה. הצפיפות בנצרת הערבית ומיעוט התחלות הבנייה (חצי דונם בנצרת עולה היום 350 אלף דולר, לעומת 220 אלף דולר בעפולה), מביא הרבה מאוד תושבים ערבים לרכוש דירות בנצרת עילית היהודית, וכיום מדברים על הערבים שהם כמעט שליש מאוכלוסיית נצרת עילית.
לא מעט מהיהודים לא מעוניינים בשכנים ערבים, אבל הם מקבלים מהם כסף טוב מאוד תמורת בתיהם, ואז מגיעים לעפולה ומבקשים להתיישב בה. זה אומר שאם לפני חמש שנים חצי דונם קרקע בעפולה היה שווה 150 אלף שקל, היום הוא כבר שווה חצי מיליון שקל.
ראש העירייה הנוכחי אלקבץ הוא בן למשפחת קבלנים נמרצים שבונים בעיר. בדרך אליו, כדי להבין ממנו איך הוא מנווט את עפולה בימים של מחאה חברתית וגאות נדל"נית, אני עוצר במאהל המחאה ופוגש שם את רון מרגלית, הוא הציר המרכזי של המחאה באזור. מרגלית משמש כבר שנה וחצי כיושב ראש אגודת הסטודנטים בעמק יזרעאל, לומד סוציולוגיה וקרימינולוגיה.
הוא בן 31, רווק , ושוכר דירה במושב בלפוריה, לא רחוק מהמכללה. כבר ארבע שנים שהוא גר בדירות חדר באזור המכללה, מנסה לצוד מקום טוב במחיר נורמלי. "כולם מסתובבים באזורים של תל עדשים, מזרע, בלפוריה או בקיבוצים סביב, מחפשים חדר. אנשים לקחו לול, סידרו אותו קצת, ועכשיו משכירים לצעירים חדר מסכן ב-2,000 שקל לחודש, והמחירים עולים כל הזמן בעוד מאה שקל, ככה בטפטוף.
צימר קטן בתל עדשים עולה 1,800 שקל , וזה לפני חשמל ומים. ואם אני לא לוקח, ייקח מישהו אחר. אנשים פה במושבים מנצלים את המצב. הם הפסיקו להיות פה חקלאים, ועברו לנדל"ן", הוא מספר.
מרגלית מחזיק את עצמו ממשכורת של 2,000 שקל שהוא מקבל מאגודת הסטודנטים, ובעבר גם ניהל פאב בתל עדשים, והרוויח גם כמורה למוזיקה ולכלי הקשה ביישובי האזור, אפילו ביישוב הערבי עילבון.
"כשהייתי חייל החזקתי בדעות ימניות קיצוניות, אבל מה שהשפיע עליי להפוך למרכז שפוי הוא האינטראקציה עם האנשים שם", הוא אומר, "וגם החיבור לסטודנטים הערבים במכללה, שהם בערך 20 אחוז מכלל התלמידים".
כחונך סטודנטים הוא השיג גם מלגה שסייעה לו, אבל עכשיו כשהוא עסוק במחאה החברתית, הוא חייב בגיל 31 להסתמך על עזרה מהוריו. בעפולה הוא מדבר על עלייה של 40 אחוז במחירי הדירות במשך שנתיים, ועל חוסר הסיכוי להגיע לבית אפילו כאן, בפריפריה. כי אפילו עפולה, פריפריה קלאסית, אינה מוגדרת בממשלה כזכאית למענקי דיור.
מרגלית הוא מנהיג החזית הצפונית של המאבק, איש הקשר למאהלים בצפון מחדרה עד קריית שמונה, כולל חיפה והקריות. החיבור שלו הוא ליושב ראש ארגון הסטודנטים הארצי איציק שמולי, שגם נאם בשבת שעברה בעפולה. הוא נזכר בימים הראשונים במאהל לפני חודש:
"היינו עוד שלושה מהאגודה במכללה ואני, וגירשנו פה זבובים. בלי חשמל. אחרי כמה ימים גם העירייה הצטרפה והתחילה לעזור לנו, ולאט לאט הכל התחבר. לעמדה של ראש העיר במאבק יש חשיבות גדולה. כי תראה למשל את המחאה בבית שאן, שלא מצליחה להתרומם כי ראש העיר שם, ג'קי לוי, נלחם בהם, מקשה ומפריע.
"בעפולה יש לנו חיבור מצוין עם התושבים. ברגע שהתיישבנו פה, קיבלנו תרומה של חמישה אוהלים מחנות'לחייל ולמטייל' שברחוב כאן, ובקבלת שבת הביאו לנו אוכל, ותרמו פיצות ופלאפל. זה הפך לשיחת היום במשך שבועות שלמים. אנשים העבירו את סדר היום שלהם מהבית לרחוב, איתנו".
את ההפגנה כאן בשבוע שעבר הוא מגדיר כאירוע מכונן. הוא מגדיר את עצמו פוליטית "מרכז ימינה", אבל יודע למי כבר לא יצביע בבחירות הבאות: "זה לא יהיה ביבי וגם לא ציפי. היה חשוב אילו היו קמים בליכוד ובקדימה כוחות חדשים עם זוויות חשיבה אחרות ולא מיושנות. גם אהוד ברק לא אופציה בשבילי", הוא צוחק, וזה על אף שגדל עד גיל עשר בקיבוץ שלו, משמר השרון. "אני מרגיש שהמדינה שלנו תקועה, אני נגד להחזיר את כל השטחים, אבל לפחות שיקרה פה משהו, גם אם אני מתנגד לו".
אני שואל אותו על שינוי בסדרי העדיפויות, ועל הכתובת שממנה צריך לקחת את הכסף. הוא לא ממש יודע. "אנחנו כגוף מחאה לא צריכים להגיד לממשלה מאיפה לקחת. רוב הציבור בחר בממשלה הזאת, ולא מתפקידנו להחליף או לנהל אותה, אבל כעם אנחנו מחויבים לדרוש התייחסות לנושאי ליבה חברתיים".
אז נכון, לא מעט מהאלפים בהפגנה לפני שבוע הגיעו מפני שהם זכו להופעת חינם של קרן פלס, קובי אפללו, שמעון בוסקילה ושירי מימון. אבל ראש העירייה אבי אלקבץ מעריך ב"54 אחוז עפולאים ו-46 אחוז חוץ" את הרכב הקהל שהגיע להפגנה.
אלקבץ עשה קורס חובלים בחיל הים, היה ראש מדור תקציבים, הקים עם אחיו חברה קבלנית, והגיע לראשות העיר לאחר שש שנים כמנכ"ל העירייה במקום קודמו מירון. עפולה של אלקבץ היא בעיקר מספרים ונתונים. עיר עם ארנונה למסחר מהגבוהות בארץ, מאה משרדי עורכי דין ו-28 משרדי רואי חשבון, שמעניקים ביום שירותים ל-150 אלף תושבי הסביבה. הנדל"ן בטירוף, ואלקבץ מודיע כי מי שלא יקנה שטח על מתווה רכבת העמק, שאמורה לצאת לדרכה בעוד שלוש שנים, יפספס.
מספר זכאי משרד השיכון שמקבלים דירות של עמידר ב-70 שקל לחודש, ירד מ-2,500 ל-1,800, ואם ב-2005 היו 60 דירות בבנייה, היום כבר יש 900 יחידות. הוא מסמן לי בלשכתו במפה גדולה של העיר שתלויה על הקיר, ומדבר על רובע יזרעאל החדש, שהוא "חיבור בין העפולות".
היום יש שם בית חולים, מרכז מסחרי ופארק עירוני יפה ומרשים, וסביבו תוקם שכונת מגורים עם 3,500 יחידות דיור, רובן בנות ארבעה חדרים שיעלו כ-750 אלף שקל. הוא מדבר על שיווק של 1,500 דירות , מתוכן של משפרי דיור מעפולה ומחוצה לה, ומציין הגירה חיובית של שלושה אחוזים בשנה, כ-1,200 איש , לעומת ירידה של 0.4 אחוז ביישובי הצפון בכלל.
גם סביב עפולה הבנייה לא עוצרת. 200 יחידות בתל עדשים, 300 בקיבוץ מגידו, 200 במרחביה ו-150 ביישוב הקהילתי אחוזת ברק. אלקבץ אומר שבנייה של 1,000 יחידות סביב עפולה יוצרת הפריה הדדית ומחזירה את פוטנציאל המסחר, התעסוקה ושירותי הרפואה שעפולה מציעה לסביבתה.
מבחינתו, הצעירים הם היעד שלו: "הייתי רוצה לחבר אותם, את הסטודנטים, לקבלנים שיבנו להם פרויקטים סגורים, ואומר לממשלה לתת משכנתאות מיוחדות ולהוריד את המע"מ. עפולה היא פריפריה, אבל לפני שלושה חודשים עברה החלטה ממשלתית שמונעת מעפולה בצפון ומבאר שבע בדרום מענק של מאה אלף שקל לרוכשי דירה.
"לא נכנסנו לקריטריון, אבל אם רוצים, כפי שהממשלה מדברת, לחזק את הערים שלנו, שיעזרו לזוגות הצעירים, לחד הוריות העובדות, לסטודנטים. יש לי עודף תקציבי בקופת העירייה, אין לי מענק איזון, אבל 15 אחוז מתקציב העיר מוקדש לרווחה. אני אומר לך שהמחאה בשבת שעברה בעפולה לא הייתה כמוה פה בחיים, ואני חי פה מ-1991. זה מושך עם שלם. הילדים שלי באו בבגדי הצופים שלהם, וזה משהו שכבר אי אפשר להתעלם ממנו. בגלל התופעה החזקה הזאת, הממשלה צריכה להיות קשובה למסרים האלה".
ומאיפה ייקחו את הכסף, אני שואל אותו. אלקבץ, בחור זהיר, מחייך: "מאיפה לקחת? אתה יודע מאיפה. יש מקומות בארץ שבהם האוכלוסייה תורמת יותר ונתרמת פחות".
אבי חכם, 52 ואב לחמישה ילדים, הוא מורה לחינוך גופני, מאמן כדורסל ובעל עסק לניהול בריכות שחייה. הוא נולד בעפולה, תומך לגמרי במחאה, אבל חושב שאם לא ישנו את מבנה השלטון בישראל, דבר לא ישתנה: "צריך פה שתי מפלגות עם משטר נשיאותי, שייתן לראש ממשלה למשול ולא להיות שבוי של מפלגות בקואליציה, כי הסחטנות הזאת הורסת הכל. יש לו ילדים בגילים 27, 26, 22, 18 ו-16. הגדולים חזרו אליהם הביתה כדי לחסוך כסף.
"הם שירתו ביחידות קרביות, אבל המדינה לא נותנת להם כלום. שכר הדירה פה, בפריפריה, גם ליד המכללות, מרקיע שחקים. הילדה עולה לי 50 אלף שקל לימודים ומגורים, אבל עם השכל הזה הטאלנט הולך לעמק הסיליקון. כדי לחסוך במגורים, בכביסה ואוכל, הילדים חוזרים הביתה.
"זה לא כמו כשאנחנו היינו בני 18, ויצאנו מהבית ולא חזרנו. הבכור עובד בשירות שדות התעופה, ורוצה ללמוד עריכת דין. אבל מי מבטיח לו עבודה בגיל 31. אם הילד יעזוב לחו"ל, שגם שם זו לא מציאה גדולה היום, לא אגיד לו כלום, בדיוק כמו החברים שלי שלא יגידו כלום לילדים שלהם אם ירצו לנסוע".
אז אם פרופסור מנו טרכטנברג יורד אליך לעפולה ומבקש עצה, מה אתה אומר לו?
"לפרופסורים יש כוונה טובה, אבל הסיסטם דפוק וזה לא יעזור. וזה מתחיל בשוטר ברחוב שכותב לך דוח על שטויות, כי הוא מתעצל לתפוס את העבריין האמיתי.
"לא ייצא שום דבר מהמחאה כי כולם צודקים והקופה לא יכולה לענות לכל המגזרים. היום בעפולה דירת ארבעה חדרים זה 800 אלף שקל, ואם אין לך הון עצמי של 40 אחוז, אתה לא מקבל משכנתה. חבר של הבת שלי, קצין במגלן, בחור רציני, חסך בצד 200 אלף שקל. מה זה נותן לו? ".
אתה נשמע מיואש.
"אני עפולאי שורשי, שחושב שהדברים היו יכולים להיות אחרת. אני עובד הרבה עם ילדים בבתי ספר, והיום אבא לא יודע אפילו באיזו שכבה הילד שלו לומד, כי הוא אף פעם לא בבית, משלים הכנסה. לפני 30 שנה הייתי הולך למכולת וממלא שקית מלאה ב-30 שקל . היום אותה שקית עולה 300-200 שקל . חופשה בקיץ? מעולם לא הייתי. בקיץ סוגרים מינוסים של החורף".
על כל התחנות האנושיות האלו בעפולה המליץ לי ארז אדלשטיין, מאמן קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב, ומי שנולד, גדל והתחנך בעיר הזאת. הוא ביקש שאשאל את פרוספר קנדרו, יושב ראש ועד עובדי חוגלה ומי שהיה שבע שנים יושב ראש ועד ההורים, כמה הוא עוזר לילדים שלו בקניית דירה. פרוספר מחשב לי ברגע - אני וההורים של הצד השני שילמנו 500 אלף, והזוג הצעיר 300 אלף במשכנתה".
דודו פרץ מפלאפל גולני, מול המשטרה, מספר לי שהיו לו הצעות לפתוח סניפים של הפלאפל בכל הארץ וגם בעולם, "אבל אמרתי להם שאני לא מאמין שאני יכול לעשות רשת, והיא תהיה באותה רמה כמו במקום הזה שאנחנו עומדים פה. וכיוון שאני ציוני, אני לא עוזב את הארץ. ההפגנה בעפולה כאן לא הפתיעה אותי, כי אני מכיר את המצוקות מקרוב".
הוא מכניס לדעתי לפיתה שלי בערך 12 כדורים, מציף אותה בעגבניות טריות, ושולח אותי לדוכן החופשי של הסלטים שמסודרים כמו במצעד סובייטי של 1 במאי בכיכר האדומה. כשאני חוזר עם העמבה, פרץ אומר שעפולה זו חברות ושורשים, והיא בכלל צריכה להוביל את כל המאבק הזה, כי היא הלחם השחור, אפילו לא הקוטג', בכל הסיפור הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם