אשקלון: איך הפך אורן שני לפוליטיקאי הכי מושמץ?
אורן שני מרגיש שמאחורי הביקורות נגדו בנושא אירועי הקיץ עומדים גורמים פוליטיים. אולי בעוד כמה שבועות, אם וכאשר יעבור לספסלי האופוזיציה בעיריית אשקלון, הוא יספר מי משך בחוטים כדי לתקוף אותו
לא בטוח שבבחירות הבאות, וקנין כל כך יתפאר בבריזה שלו. שבועיים לפני הבריזה השלישית בעידן וקנין, ונדמה שהיא הפכה לסמל האנטגוניזם. התחושה של התושבים (גם אם היא לא בהכרח נכונה), היא שמישהו כאן עובד עליהם. או לפחות סוחט מהם יותר מדי כסף.
בכל שבוע, במקום לפרגן לפסטיבל, המקומונים תוקפים אותו בחמת זעם ממש. העלויות המופרזות, המחירים המופקעים, תחושת הניכור מהעיר – כל אלה ועוד משמשים דלק לתחושת המיאוס מהבריזה המיוחצנת מדי.
בני וקנין הוא לא היחיד שסופג את חצי הביקורת של הבריזה, אלא גם – או אולי בעיקר – חבר המועצה אורן שני. מתוקף תפקידו כממונה על האירועים בעירייה, הבריזה היא גולת הכותרת של עיסוקיו. שני שומע את הביקורת על הפסטיבל הגדול, ולא מבין מה רוצים ממנו. הבריזה עוד לא החלה, וכולם כבר נגדה, ונגדו. הוא מרגיש תחושת עליהום, במידת מה של צדק. הוא חש שנטפלים אליו על לא עוול בכפו.
שני חושד שגורמים פוליטיים הם העומדים מאחורי המתקפה נגדו בשבועות האחרונים. הוא לא יציין את שמות החשודים שלו, לפחות לא עכשיו, כשהוא חלק מהקואליציה, אבל מי שמכיר אותו, ויודע לקרוא בין השורות, לא יכול לפספס.
אירועי הקיץ של אשקלון לא כוללים רק את הבריזה. יש גם את מופעי הילדים, אירועי הנוער והאירועים בשכונות. לדעתו של שני, כל אלה היו הצלחה גדולה (וזה נכון. תושבי אשקלון הצביעו ברגליים והגיעו בהמוניהם). אז על מה בדיוק הטענות נגדי, מתלונן שני. שיבקרו אותי על חוסר-עשייה, לא על עשייה.
אין ספק שבשבועות האחרונים, אורן שני הוא הפוליטיקאי הכי מושמץ באשקלון. פניתי אליו, כדי לשאול מה ההסבר שלו לכך: האם הוא אכן ראוי לכל הביקורות, או שמישהו כאן מושך בחוטים כדי לפגוע בו, כפי שהוא טוען בפורומים סגורים.
על עניין אחד אי אפשר להתווכח: מחירי הכרטיסים למופעים הגדולים הם גבוהים מדי. העובדה שבאשדוד, מרחק 15 דקות נסיעה, מופיעים אמנים לא פחות נחשבים, ובחינם, מעיבה על כל טיעון נגדי. הבאתי בפני שני את ההשוואה
"האירועים באשדוד הם אירועי קיץ בדיוק כמו שיש לנו בעיר בתוך השכונות ובחוף דלילה", ענה לי שני. "פסטיבל הבריזה הוא ממש לא כמו האירועים באשדוד. מדובר פה בפסטיבל ייחודי, פסטיבל שמגיעים אליו מכל הארץ, גם מהעולם. הרבה ערים היו רוצות לאמץ קונספט כזה של פסטיבל. הדבר צריך להסב גאווה מקומית לכל תושב אשקלון. שהתושבים יבדקו כמה עולה מופע כזה במקום אחר בארץ, ואז יבינו עד כמה זה זול כאן".
אבל האמנים שמופיעים באשדוד בחינם הם טובים לא פחות מאלה שיגיעו לאשקלון וידרשו תשלום של למעלה מ-100 שקלים.
"תקציב התרבות בעיריית אשדוד הוא כמעט פי שניים מתקציב התרבות באשקלון, ולמרות זאת הצלחנו להביא את האמנים החמים ביותר למופעים בחינם בבריזה. אל תשכחי שיש עוד מופעים, ולא רק את המופע המרכזי שבתשלום. באיזה עוד פסטיבל תוכלי למצוא הופעה של אמן גדול ולהתקדם עוד כמה צעדים ולמצוא מופע סטנד-אפ?
"למרות שהתקציב שלנו נמוך מזה של אשדוד, עדיין יש מופעים בחינם. הופעה באשדוד היא לא יותר מ-45 דקות לאמן, והמופע המרכזי אצלנו הוא לא פחות משעה וחצי, אפילו שעתיים, לכל אמן. מופע הפתיחה של הבריזה יימשך שלוש שעות שלמות: אתניקס, שירי מימון ושמעון בוסקילה. באשדוד אין כזה דבר. אני חושב שהמחירים למופע המרכזי הם עממיים, אך אם יש עדיין קושי בתשלום, צריך לבדוק אפשרות של הוזלה".
עניין נוסף שיוצר תחושת ניכור מהבריזה הוא העובדה שערב ההשקה של האירוע, בהשתתפות כל האמנים, אינו מתקיים באשקלון, אלא בתל אביב. מיותר לציין שהאמנים הללו, שמסרבים לנסוע 40 דקות נוספות, מתל אביב לאשקלון, מקבלים סכומי עתק עבור השתתפותם בבריזה. "אני לא יכול להכתיב לאמן ולקבוע לו", מתעקש שני.
"גם אם נחתום על זה בחוזה, הוא יכול ברגע האחרון להגיד שהוא חולה ולא יגיע. סביר להניח שזה מה שהיה קורה. הם החליטו שלא להגיע לערב השקה באשקלון, ואני מכבד את זה. אגב, לאשדוד אין ערב השקה".
אם נתעלם לרגע מנושא הבריזה, גם מבקריו של אורן שני צריכים להיות הוגנים ולהודות שאירועי הקיץ בשכונות היו הצלחה מסחררת. נכון, נשמעו ביקורות מסוימות על מחירי הדוכנים, אבל במכלול, תושבים רבים הגיעו לאירועים – ויצאו מרוצים.
שני חושב שהביקורת נגדו מגיעה ממקום לא ענייני. "במקום לפרגן ולהציג את האירועים כפי שהם – מוצלחים ביותר, אותם משמיצים בוחרים בדרך ההפוכה, וחבל", הוא אומר. "צריך ללכת למופעים הפתוחים בשכונות, לראות את הכמות העצומה של האנשים, ולהבין לבד".
אחרי כל אירועי הקיץ והבריזה, אורן שני יצטרך לחזור לעשייה היומיומית במועצה. ההערכות גורסות שהוא לא יעשה את זה דרך ספסלי הקואליציה, אלא יחצה את הקווים ויעבור לאופוזיציה.
כל מי שמעורה בפוליטיקה המקומית יודע לספר שהיחסים בין שני לבין ראש העירייה בני וקנין ממש לא מה שהיו בעבר. יש כאלה שאף מחמירים ואומרים שהשניים לא יכולים לראות אחד את השני. עד כמה היחסים רעועים, יכול להעיד אחד מחברי המועצה, המקורב לווקנין. הוא סיפר שלאחר צעדת מחאת הדיור באשקלון, במוצאי השבת האחרונה, ראש העירייה אמר שהוא לא מבין למה אורן שני הצטרף אליו בתמונות שצולמו באירוע, שעדיף היה שישמור מרחק ממנו.
לעומת זאת, יחסיו של וקנין עם איתן קסנטיני, שותפו של שני לסיעת הצעירים, הם מעולים. הבחירות הבאות לראשות העירייה עדיין רחוקות, אבל כבר מעכשיו מתחילות להיווצר החברויות הפוליטיות לקראתן, וההערכה היא כי שני וקסנטיני ייפרדו: קסנטיני ירוץ במשותף עם וקנין, ואילו שני יחבור אל האופוזיציונר איתמר שמעוני.
עוד לפני ששאלתי את שני בנושא, היה ברור לי שאין לו ברירה, אלא להכחיש את הדברים. לא הופתעתי שכהוא עשה כן. "זה ממש לא נכון", ענה לי. "יש לי ולבי את אותה מערכת היחסים, בדיוק כפי שהייתה לפני שנתיים".
שני לא שש לדבר על עתידו הפוליטי ועל חברותו הצפויה לשמעוני. עם זאת, ייתכן שבקרוב לא תהיה לו ברירה: גורמים בעירייה טוענים כי וקנין מתכנן לדחוק אותו הצדה, כיוון שהוא לא מרגיש נאמנות מצדו. אותם גורמים מעריכים כי מדובר בעניין של שבועות, עד שווקנין יראה לשני את הדרך לספסלי האופוזיציה.
לא בטוח שזה מהלך חכם מצדו של וקנין, אבל הוא, כנראה, כבר החליט. רק העיתוי עוד לא נבחר. בקדנציה הקודמת שלו כחבר מועצה, עשה שני מהלך דומה, כשפרש מהקואליציה של רוני מהצרי שנה לפני הבחירות. טוב יעשה בני וקנין אם יזכור את התוצאות של המהלך ההוא: מהצרי הפסיד בבחירות, שני יצא מנצח, כשזכה בשני מנדטים. אולי בכל זאת שווה לווקנין לשקול שנית את האפשרות להשאיר אותו לצדו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם