ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

מוטי מונסונגרו לא מתרגש מההדחה מ"מאסטר שף"

הוא למד לבשל בחוף השנהב, התלהב מהאיכות של המטבחים בבלגיה והתרשם מהגודל של המנות שמגישים באמריקה. מכל מדינה שבה ביקר לקח מוטי מונסונגרו כמה רעיונות לשדרוג הבישולים שלו, אבל זה לא הספיק לשופטי "מאסטר שף", שהדיחו אותו השבוע מהתוכנית. "ההפסד כולו שלהם", הוא אומר

מה יותר מבאס: להפסיד בגמר של תוכנית ריאליטי, כשאתה כבר מרגיש את הניצחון בידיים, או להיות מודח כבר בפרק הראשון, שעוד לא הספיקו להכיר את הפנים והשם שלך? למוטי מונסונגרו מאשדוד לא הייתה את הברירה הזאת, והוא הודח כבר בפרק הראשון של "מאסטר שף", ששודר בשבוע שעבר.

עכשיו הוא יודע שלא התוכנית תהפוך אותו לשם דבר בתחום הקולינארי בישראל, אבל הוא מתכוון לעשות את הדרך הארוכה הקשה לשם,  ולא יוותר עד שיגיע ליעד שלו.

רק במקרה הגיע מונסונגרו לתוכנית הבישול האהובה. לפני מספר חודשים הוא הכין ארוחת ערב לבנו הצעיר לירן, שבדיוק ראה את אלקנה ואינה מכינים אוכל בערוץ 2, ובלי לטעום של האוכל של הפיינליסטים מהעונה הראשונה, החליט  שאבא שלו מבשל לא פחות טוב מהם.

אומנם שאביו אינו שף מקצועי – הוא עובד בחברה המתמחה בהתקנת מערכות של "בתים חכמים" – אבל הוא בשלן בחסד עליון. מכאן, הדרך אל האינטרנט ולהרשמה לעונה החדשה הייתה קצרה. הוא בכלל לא טרח לעדכן את אביו, שגילה רק כעבור מספר חודשים, במייל שלו, הזמנה לאודישן.

כשהמפיקה התקשרה אליו ושאלה אותו למה לדעתו הוא צריך להיות בתוכנית, הוא ענה לה, בלי להתבלבל, שהוא דווקא לא חושב שהוא צריך להיות בתוכנית. "אבל אם כן אהיה בתוכנית", סייג מוטי, "אז לא נורא".

מוטי החליט לבחון את עצמו כדי לראות האם הוא אכן מתאים לתוכנית. הוא העדיף להכין לאודישן מנה הקשורה בתחום שבו הוא הכי חלש במטבח: אפייה. הרעיון מאחורי המחשבה הוא שאם יצליח להרשים עם מנה מתחום בו הוא לא מרגיש בנוח, אז כנראה שהוא באמת צריך להיות בתוכנית.

מוטי הכין קרם ברולה, על עלים של טחרת שקדים, עם רוטב תותים ומנטה, ויצא להרשים את השופטים ואת עצמו. "האמת היא שהמצאתי את המנה הזו", הוא אומר. "וזה, בעצם, הכיף שלי. להמציא מנות ולשדרג מנות קיימות. ואני חושב שזו הסיבה שהבן שלי רשם אותי.

"כי מגיל קטן הוא ראה אותי עושה בבית כל מיני מנות מעניינות כאלה. זה לא שלא הכנתי בישול יומיומי כזה, אבל יותר השקעתי במנות היוצאות דופן. בכל מקרה, אני שמח שזה

הרשים את הטועמים, ושהם העבירו אותי הלאה".

את הניסיון שלו בבישול צבר מוטי (47) במדינות רבות ברחבי הגלובוס. הוא נולד באשדוד כבן להורים שעלו לישראל ממרוקו, אבל את רוב ילדותו, וכן גם את מרבית שנות הנעורים שלו, הוא עשה הרחק מישראל. כבר כשהיה בן חמש, היגר עם משפחתו לחוף השנהב, בעקבות עבודתו של אביו בחברת "סולל בונה", שקיבלה באותן שנים מכרזים רבים לבניית תשתית הכבישים במדינות שונות ביבשת השחורה. 

"שם נחשפתי הכי הרבה לאוכל", מספר מוטי על המפגש שלו עם המטבח של המדינה האפריקאית. "בחוף השנהב אתה רואה אוכל שלא כתוב בשום מקום. כמו שמרקו פולו גילה מדינות במסעות שלו, ככה אני גיליתי את התרבויות שלי – דרך האוכל. המטבח שם הוא משהו מיוחד".

ממה מורכב המטבח שם?
"המטבח של חוף השנהב מתבסס על פירות שהרבה מהם לא קיימים פה בישראל. חוץ מזה, יש גם שורשים, קוקוסים מדהימים, ובכלל – הרבה שפע. כשהייתי הולך שם לשוק, אז מה שאתה רואה בו זה פשוט מה שהמקומיים מצאו יום לפני זה בטבע.

"אם זה בננות לא מתוקות וגדולות, פירות טרופיים, דגים, כל מיני דברים אקזוטיים כאלה. אני נגיד זוכר שהם היו לוקחים את הבננות, חותכים אותן דק דק, מטגנים אותך בשמן בוטנים, וזה בעצם כמו צ'יפס שם. ממש מעדן. אני גם זוכר ששם, באפריקה, נפתחתי לכל מיני מנות שלא אכלו אז בארץ".

שם התחלת להתעניין באוכל?
"התעניינתי באוכל כבר בגיל צעיר. מאוד אהבתי להיות עם אמא שלי במטבח. הייתי ילד, ולא הכרתי אף אחד שם באפריקה, ולא ממש הרגשתי שייך, למרות שאני דובר את השפה הצרפתית, שזו השפה הרשמית שם. אבל בכל זאת, לוקח זמן עד שאתה מתרגל לתרבות כל כך שונה. זרקו אותנו באמצע הג'ונגל, כי אבא שלי בנה שם כביש, אז גם בשנים הראשונות לא למדתי בבית הספר של ילדי הדיפלומטים. פשוט למדתי יחד עם המקומיים, בתוך בית ספר בנוי מטיט וקש, שיושבים בו על הרצפה. זה היה שוק תרבותי רציני עבורי.

"אז כשהייתי מגיע חזרה הביתה, היה לי הרבה זמן פנוי. שם בעצם נחשפתי למטבח המרוקאי של אמא: אם זה דגים מבושלים בשישי, או חמין בשבת. אבל בגלל שגרנו בחו"ל נחשפנו לכל מיני דברים נוספים. אז ליד אותם מטעמים מרוקאיים, היו גם רגלי צפרדעים באמצע השבוע, וגם שרימפסים מוקפצים. כמה ישראלים כבר אכלו בשנות השבעים רגלי צפרדע ברוטב עגבניות בסגנון צרפתי? זאת הסיבה שיש לי את האהבה הכל כך גדולה לבישול".

מתי התחלת ממש לבשל?
"הרבה פעמים אני עשיתי כל מיני ניסיונות במטבח. אני זוכר שיום אחד, בגיל שבע, הפתעתי את אמא והכנתי לה עוגיות תה ביתיות. וככל שהזמן עבר, גם הכנתי מנות של דגים, בשר וגם כל מיני דברים מקומיים. אפילו החביתות שלי היו יותר מורכבות מביצה, מלח ופלפל. ממש הייתי משקיע בכל מנה. זה הפך לתחביב שאני משקיע בו הרבה זמן".

בגיל 16 הוא חזר יחס עם משפחתו לארץ. בהמשך התגייס לצבא, לחיל הים, ושירת כסגן מפקד דבור. בפעם הראשונה שבה הוא יצא לים עם הסירה, הוא לא עמד בזה והחל להקיא. בדיוק באותו היום, הייתה לו תורנות מטבח: לא לשטוף כלים, אלא לבשל לחבר'ה אוכל.

"באותו יום בקושי עמדתי על הרגליים בגלל מחלת הים שחטפתי, אבל נכנסתי למטבח כי אין ברירה", הוא מספר. "אמרתי לעצמי שעדיף לעשות להם את המנה הכי קלה, שזה עוף מכובס, כמו שהאשכנזים עושים. זרקתי את העוף לסיר, ועליתי להקיא שוב. ואז אמרתי לעצמי שאני לא יכול להכין מנה כזו, בטח לא אחרי מה שראיתי בחו"ל. חזרתי למטבח והכנתי להם עוף בחרדל שהם לא שכחו עד עכשיו. והמתכון הזה מלווה אותי גם היום".

אחרי הצבא יצא מוטי לטיול של שנה בצרפת. הוא חזר לאחר והחל בלימודים לתואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטה העברית, כשהוא חולם להיות צוער במשרד החוץ. לאחר סיום הלימודים הוא התגלגל למחלקה הביטחונית של שגרירות ישראל בבלגיה. גם שם הוא התעניין בעיקר באוכל המקומי.

"תדע לך שבלגיה, חוץ מנקניקיות דם, ועוד איזה תבשיל מפורסם, אין להם ממש אוכל משל עצמם", מספר מוטי על המטבח הבלגי. "אבל זו מדינה שאין מצב שאתה תלך בה למסעדה ושהיא תהיה לא מוצלחת. המסעדות שם הן מאוד מאוד איכותיות. טעמתי שם מכל המטבחים האפשריים. יש לי גישה שטוענת שהאוכל של תרבות מסוימת, יכול לומר הרבה על התושבים באותה מדינה. נגיד האוכל הצרפתי – זה אוכל נורא מורכב, בדיוק כמו האופי של האנשים. הרבה מרכיבים, הרבה שעות עבודה.

"וזה בדיוק כמו האופי של האנשים שם: נורא סבלניים, ונורא מורכבים. אם תיקח את המטבח האמריקאי, אז זה בדיוק כמו האופי של המדינה: הכל שם בגדול. הכמות בארצות הברית משחקת תפקיד גדול במנה, וגם העניין של שימוש בבשר כמעט בכל דבר. וזה בדיוק שהכל שם הוא בגדול, אז ככה גם המנות. עוד דוגמה היא עם הספרדים. זה עם שאוהב לחיות טוב, והוא גם על הדרך עצלן. אז המנות שלהם לא קשות מדי לעשייה, והן גם לא גדולות".

ומה אתה חושב שאפשר לומר עלינו, הישראלים?
"אין לנו זהות מוגדרת של מטבח. יש מטבח מסוים למרוקאים, לתימנים ולכל עדה אחרת. דווקא לאשכנזים יש קצת דברים מעניינים. התרבות מורכבת ממלא מטבחים, ובשנים האחרונות אתה מתחיל לראות שאנחנו מנסים לרקום לנו זהות דרך המטבח. אוהבים חומוס, וגם דברים מערביים. אוהבים אוכל אתני, וגם אוכל אמריקאי".

לאחר ששב מבלגיה, עבר מוטי למספר שנים ללוס אנג'לס, כשהוא עובד בקונסוליה הישראלית שם ("גרתי ברחוב של התכנית ההיא מלרוז פלייס"). כשחזר לארץ, שוב פעם התגלגל כדבריו, הפעם לתחום התקנת מערכות של מה שמכונה בתים חכמים ("אני אחד ממעט האנשים שאוהבים ללכת לעבודה שלהם").

לפני כשבועיים שודר במאסטר שף האודישן המצולם הראשון שלו, כשהפעם היה עליו לעבור את משוכת השופטים. לשם הוא הגיע עם סטייק פילה צרוב, שהרשים מאוד את הטועמים המפורסמים. בתכניות ששודרו השבוע ראו את מוטי מרשים את השופטים ומתקבל למחנה האימונים שאליו הגיעו 60 מתמודדים, מתוך האלפים שהחלו את האודישנים, ואף ממשיך ל- 24 האחרונים. אך לנבחרת, המורכבת מ- 14 בשלנים, מונסונגו כבר לא הצליח להיכנס.

במנה שקבעה מי ייכנס לנבחרת העונה הנוכחית, השופטים הודיעו לו כי הם לא אהבו את המנה שהכין, וכי הוא הולך הביתה. "עשיתי מנה קצת שונה ממה שהם ביקשו", אומר המודח הטרי. "בסופו של דבר זו תחרות. לא רק טיב האוכל נמדד, אלא גם היכולת לעמוד במשימה. כי בשלבים המתקדמים האלה, כבר כולם יודעים להכין אוכל. אני עשיתי את המנה של תפוחי האדמה בצורה שונה ממש שהתבקשנו".

מה הדברים שבכל זאת תיקח מהתוכנית?
"אם הייתי יכול, הייתי לוקח משהו מכל אחד מארבעת השופטים. אז ממיכל אנסקי, שהיא אישה מדהימה, הייתי לוקח את הראש, כי יש לה המון ידע. היא למדה בבית ספר לקולינאריה באיטליה, והיא מבינה באוכל. מחיים כהן הייתי לוקח את הלב, כי חיים זה בנאדם שמבשל עם הרבה רגש. מיונתן רושפלד הייתי לוקח את הביצים, כלומר את החוסר הפחד לנסות דברים חדשים. ואני חושב שחוסר הפחד הזה הוא מה שהביא אותו למעמד שלו. ומאייל שני הייתי לוקח את יכולת הביטוי. יש לו ליריות שמאפשרת לו לדבר שעות על אוכל".

יש מצב להסבת מקצוע בעקבות החשיפה הקצרה במאסטר שף?
"אין ספק שהמחשבה הזו עברה לי בראש לא פעם ולא פעמיים בשבועות האחרונים. אבל לבשל לאנשים מדי פעם, זה ממש לא כמו לפתוח מסעדה או משהו בסגנון הזה. מסעדנות זה ענף קשה מאוד. צריך השקעה ראשונית גדולה מאוד, ותמיד צריך לנסות ולהיות בעניינים, כדי שאנשים יבואו אליך. וחוץ מזה, אני מאוד אוהב את העבודה שלי, אז ככה שאני מעדיף להתייחס אל הבישול כאל תחביב רציני".

איך הבן, שרשם אותך לתחרות, לקח את ההדחה?
"מבחינתו, אני הכי טוב תמיד. הוא אומר שהשופטים לא יודעים על מה הם מדברים. אבל הוא הבן שלי, וזה בסדר שהוא יחשוב ככה. בכל מקרה, אני לא אפסיק לבשל להנאתי. כי לבשל אני יודע. בזה אני בטוח. אני לא צריך את מאסטר שף כדי שייתנו לי את החותמת. זו עדיין הייתה חוויה אדירה ואני מודה להם על ההזדמנות. אבל האמת היא שההפסד כולו שלהם".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...