בגיל 97 רודי ברטא עדיין מקווה לאות חיים מנכדתו האהובה
הידיעה הלקונית שפורסמה בשבוע שעבר על מציאת גופתה של דנה רישפי במקסיקו הפיחה אצלו תקוות מחודשות. יותר משש שנים מחכה רודי ברטא בן ה-97 ממושב נורדיה לאות חיים מנכדתו האהובה. בינתיים הוא מעסיק את עצמו כמתופף הבית של מגדלי הים התיכון. "האמת שלא חסר לי כלום בחיים, רק לשמוע את קולה של דנה"
על פי הדיווח, בימים האחרונים ביצעו הרשויות במקסיקו חפירות בחוף ממבו, באזור העיירה טולום, שבה נראתה רישפי בפעם האחרונה. עיתון מקומי דיווח שהחפירות החלו לאחר שחסר בית, שנעצר בחשד לאונס, טען כי בידיו פרטים בנוגע לגורלה של המטיילת הישראלית.
רישפי, תושבת חיפה, נראתה בפעם האחרונה ב-31 במרץ 2007 במסיבה בסביבת עיירת החוף טולום במקסיקו. לפי הדיווח בעיתון, ההומלס סיפר לחוקרים כי פגש את רישפי בעת שבילתה במסיבה עם מטיילים נוספים. לטענתו, הם השתמשו בסמים שלא ניסו בעבר, וכך מצאה רישפי את מותה. הוא סיפר שחבריה ניסו להיפטר מגופתה וקברו אותה במקום שמסר לחוקרים.
"אף אחד לא יודע באמת מה היה שם", ממלמל ברטא בן ה-97 כמסרב להאמין. "כמה סיפורים כבר שמענו בשנים האחרונות. מי יודע מה באמת נכון". רישפי הייתה מחוברת בכל נימי נפשה לסבה ונהגה לבקר אותו לעתים תכופות בביתו בנורדיה, שם הוא מתגורר בשמונה השנים האחרונות עם אשתו אסתר בת ה-94.
מאז נעלמה רישפי השקיעה משפחתה משאבים רבים באיתורה, כולל גיוס חוקרים פרטיים, בניסיון לפענח את התעלומה, אבל עד כה ללא הצלחה.
"אני לא אשכח לעולם את הביקור האחרון של דנה", משחזר ברטא בצלילות שצעירים ממנו בהרבה יכולים רק להתקנא בה. "ישבנו במרפסת הבית, מהים נשבה בריזה נעימה והייתה תחושה של משהו מיוחד באוויר.
"דנה סיפרה לי על התוכניות שלה. היא תכננה ללמוד אנימציה ממוחשבת בסן פרנסיסקו, ולפני כן לגור בניו-יורק ולבדוק שם אפשרויות. החופשה במקסיקו הייתה אמורה להיות רק תחנת ביניים, גיחה קצרה לעיירת הנופש קנקון, שם ביקרו הוריה לפני 30 שנה והתאהבו בחופי הים המקסימים. מהחופשה הזאת, לצערנו, היא כבר לא שבה".
על פי עדויות של מטיילים, זמן קצר לפני שנעלמה הגיעה רישפי לעיירה טולום,
"היא השאירה את התרמיל בבקתת הקש שלו ויצאה לסיור על שפת הים. אחר כך היא הגיעה למסיבה, שם צילם אותה צלם מקומי רוקדת ושמחה, ואז נעלמו עקבותיה. כאילו האדמה פערה את פיה ובלעה אותה".
לאחר היעלמותה של רישפי פתחה משטרת מקסיקו בחקירה, שבה השתתפו גם צוותים של משטרת ישראל. בתקשורת המקומית התפרסמו כמה דיווחים סותרים על גורלה, כולל דיווח כי נראתה בבליז ובהונדורס, אבל אף ידיעה לא אומתה. גם עדותו של צייד מקומי כי זיהה גופת אדם ביער סמוך למקום שבו נראתה רישפי לאחרונה נבדקה, אבל לא סייעה לקידום החקירה.
למשפחת רישפי היו טענות קשות נגד השלטונות המקומיים, שלטענתם מרחו את החקירה. "השלטונות במקסיקו התגלו כלא יעילים, בורים ושקרנים", תוקף ברטא.
"צריך להבין שבמקסיקו הגבול בין מוסרי ללא מוסרי ובין טוב לרע לא תמיד ברור. החוקרים שם נתנו לנו תחושה שהחיפושים אחרי דנה עלולים לחבל בתיירות, ולכן העדיפו לקבור את החקירה".
הדיווח השבוע בעיתון סדק את האופטימיות הזהירה של ברטא, אולם לא קבר סופית את התקווה לראות שוב את נכדתו האהובה. "בכל השנים האלה מאז היעלמותה אני עסוק יום ולילה בשאלה האם אזכה שוב לשמוע את קולה האהוב של נכדתי. למרות כל הסימנים השליליים, עד שלא יהיו הוכחות חד-משמעיות אני בוחר להאמין בטוב".
חרף הגעגועים הרבים והרצון לראות את נכדתו, ברטא לא שוקע במחשבות שליליות וגם לא מאבד לרגע את אחיזתו בקרקע המציאות. להפך. ברטא, שחגג בחודש שעבר 97 שנה להולדתו ונחשב לדייר המבוגר ביותר במגדלי הים התיכון בנורדיה, מעסיק את עצמו בפעילויות מסביב לשעון.
הוא לוקח חלק פעיל בלהקת המתופפים של הבית, משתתף קבוע בחוג גילוף עץ ומרבה לסייע לדיירי הבית. "אנשים אוהבים שמקשיבים להם ואני אוהב להקשיב", הוא אומר בחיוך. "אני שולט ברזי המחשב, שולח עשרות מיילים ביום, אבל מסרב בתוקף לפתוח חשבון בפייסבוק. אני לא רוצה יותר מדי חברים, יש לי מספיק".
חייו של ברטא משתרעים על פני ערים וארצות שונות, ממקומות שבהם ביקר לרגל עסקיו, דרך תחנות בפעילותו הציונית ועד אתרי נופש שבהם התגורר במשך תקופות ארוכות. "היו לי חיים מרתקים ואני יכול רק להודות לאלוהים על כל הטוב שקיבלתי", הוא אומר וכמו מסכם את חייו. "מה שנשאר לי זה רק לראות את דנה בחיים".
מסלול חייו של ברטא, שנולד בברלין ב-1914, נע בין פעילות ציונית נרחבת, חוכמת חיים מופלאה ואינטואיציה מחודדת, או כמו שהוא מגדיר זאת "היו לי המזל והכישרון להיות במקום הנכון, בזמן הנכון ולפגוש את האנשים הנכונים".
בגיל 20 הוא הכיר את אהבת חייו, אסתר גולדמן, במסגרת תנועת הנוער "הבונים". "התפקיד של אסתר ושלי היה לשלוח נערים ונערות גרמנים בני 18-14 לעליית הנוער לקיבוצים בארץ".
לאחר תקופת פעילות בדיסלדורף בגרמניה התבקש זוג חברים להגיע לעיר דנציג כדי להירתם לפעילות התנועה הציונית ולסייע לאלפי הילדים היהודים ששהו שם באותה תקופה. יום לפני הנסיעה לדנציג ניגשה אסתר לרודי כולה אחוזת בהלה. "רודי, אל תשאל מה קרה! תראה איזה מכתב קיבלתי". במכתב, שנשא את החותמת של הגסטפו הצטוותה אסתר לעזוב את גרמניה בתוך שבועיים.
באותו רגע הציע רודי לחברתו להינשא לו ונסע להוריו בהונגריה כדי לבשר להם על האירוסים, אלא שאז הערימו השלטונות בעיות וסירבו לאשר לבני הזוג להינשא בטענות שונות. במקביל ביררה אסתר אפשרות לקבל אישור לעלות לארץ ישראל וגילתה שהאחראי על הסדרת הסרטיפיקטים (היתרי כניסה) לפלשתינה הוא בחור שבעבר היא דחתה הצעת נישואים שלו. להפתעתה, הוא לא שמר לה טינה ובתוך דקות נתן לה ולבני משפחה אישורי עלייה לארץ.
"אני רוצה להדגיש לך את הנקודה החשובה", אומר ברטא. "לולא הסרטיפקט שקיבלה אסתר אי אפשר לדעת מה היה קורה. למחרת היינו אמורים לנסוע לעבוד בדנציג לשנתיים. אני לא צריך לספר לך מה היה קורה לנו אם באמת היינו נוסעים לשם".
בשנת 1938 הגיעו בני הזוג לארץ ישראל והיו שותפים בהקמת קיבוץ אלונים בעמק יזרעאל. "ההתחלה בארץ הייתה קשה מאוד", הוא נזכר. "בכל זאת, יצאנו מגרמניה רק עם מכנסיים ונעליים, אבל היינו חדורי מוטיבציה וידענו שאנחנו מגשימים את החלום הציוני ושאדם שהולך בעקבות החלום שלו, כל הקשיים מתגמדים".
לאחר כמה חודשים בארץ, נפגש ברטא עם קסיל (יקותיאל) פדרמן, שאותו הכיר מפעילות ציונית משותפת בגרמניה. השניים החלו בפעילות עסקית ענפה שנמשכה בהצלחה 15 שנה. הם הקימו יחדיו את רשת מלונות "דן" ברחבי הארץ, בנו בתי חרושת וערכו חיפושי נפט במסגרת חברת חלץ.
בשנת 1952 נחקק בישראל חוק הנפט ולפיו הועברו כל הזיכיונות הבריטיים לידי המדינה באמצעות חברת חיפושי הנפט הממשלתית חנ"ל (חיפושי נפט לישראל) וחברת ההפקה הממשלתית לפידות. עם זאת, קבע דוד בן-גוריון את העיקרון כי המימון לחיפושי נפט יגיע ממקורות בחו"ל ולא ממקורות מימון ממשלתיים דבר שהקשה מאוד על חלוצי תעשיית הנפט כמו ברטא.
בשנת 1960, אחרי פירוק השותפות העסקית עם פדרמן, חש ברטא כי אינו יכול עוד לחיות בישראל. "כל מקום בארץ הזכיר לי את הפעילות עם קסיל - מסעדות, בתי מלון, מפעלים. הכול עורר בי תחושות קשות, ולכן החלטתי בלב כבד לעזוב".
התחנה הראשונה של בני הזוג ברטא וילדיהם דניה ורפי הייתה באנגליה, שם התגוררו במשך שמונה שנים עד הגיוס של הבן לצה"ל. בממלכה הבריטית זימן הגורל לברטא פגישה עם אחד האורחים הקבועים והחשובים של מלונות דן בארץ. האורח האמיד נקשר לברטא והחליט להפוך אותו לשותפו העסקי.
"בלי שום הכנה הוא אמר לי: 'מהיום אנחנו יחד. אני פותח לך חשבון בנק בלתי מוגבל בשווייץ, ואני סומך עליך'. זה היה מדהים. אני לא דתי, אבל מקרים כאלה נותנים לי את כל הסיבות להאמין".
פגישה נוספת ששינתה את מסלול חייו של ברטא התקיימה בשנת 1968 באוסטריה.
במהלך חופשה משפחתית הוא פגש את איש העסקים אלכס הכהן, שהתגורר באותה תקופה בניגריה. הוא הציע לברטא לבדוק השקעות מעניינות באפריקה, ואולם ההצעה המעניינת ביותר נוצרה בהמשך כשהקשר העסקי הוליד רכישה של האי הבתולי מינורקה (פירוש השם הוא "אי קטן", מכיוון שהוא קטן בהשוואה לשכנו מיורקה - "אי גדול").
"אלכס הכיר לי את השגריר הספרדי בניגריה שהיה קרוב משפחתו של שר התיירות הספרדי. שבוע אחר כך אלכס ואני ישבנו במשרד של שר התיירות במדריד, הצגנו את עצמנו כקבוצת משקיעים עם כסף, כשבעצם היינו רק שנינו.
"הוא הציע לנו שני מקומות להשקעה ובנייה בספרד, האחד בדרום שאותו לא אהבנו, והשני זה אי קטן בשם מינורקה ששוכן על קבוצת האיים הבלאריים. ברגע שנחתנו באי התאהבנו במקום. זה היה אי קטן ללא תשתיות בסיסיות ואפילו ללא שדה תעופה. ובכל זאת אפשר היה לראות מיד שיש לו פוטנציאל גדול מאוד".
ברטא רכש אדמות על האי, ויחד עם קבלן מקומי הניח את התשתיות הנחוצות להקמת עשרות פרויקטים של דירות נופש ומלונות פאר על רצועת החוף היפהפייה. חופי מינורקה נחשבים לאטרקטיביים במיוחד בזכות המפרצים הבתוליים, החולות האדמדמים ועצי האורן התמירים.
מדובר במקום קסום לכל הדעות. במשך השנים הקים ברטא מלונות רבים באתרי נופש אקזוטיים שונים בעולם. הוא ומשפחתו חיו במינורקה ובישראל לסירוגין במשך 40 שנה. "בקיץ גרנו במינורקה ובחורף גרנו בישראל", הוא מספר.
בשנת 2003, בהגיעו לגיל 90, הורו לו רופאיו להפסיק לטוס מסיבות רפואיות. מאז הוא מתגורר במגדלי הים התיכון בנורדיה, מארח בתכיפות את נכדיו וניניו ונהנה מכל רגע. "לא חסר לי כלום בחיים", הוא אומר עם חיוך גדול. "אני פעיל ויוצר, שוחה בבריכה, מגלף בעץ, מנגן בקלידים. מה עוד צריך בן-אדם בחיים?".
לפני כמה שבועות הופיע ברטא עם תזמורת סימפונט רעננה, שם נתן קטע סולו מדהים של תיפוף וזכה לתשואות על ביצועיו המרשימים. השבוע הוא השתתף, יחד עם חבריו בצילומי קליפ סיום לקייטנה שנערכה לכבוד הנכדים והנינים של הדיירים. "חבל שזה נגמר כל כך מהר", הוא אומר לנו בתום הפגישה שנמשכה קרוב לשלוש שעות. "בפעם הבאה תצטרפו אליי לשחייה בבריכה".
השתתפה בהכנת הכתבה: יפעת קלמר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם