ספרי חשבונות: למה ספרי הלימוד עולים כל כך הרבה כסף?
יערות הגשם באמזונס צומחים רק כדי שתעשיית ספרי הלימוד בישראל תוכל להתבשם בערמות נייר. מה כבר מלמדים אצלנו, שכל ילד בן 8 צריך ספרים בסכום של 500 שקל? בשביל מה לעזאזל המציאו את המחברת?!
לא. ממש לא האמנתי. בכל זאת, מדובר בשני ילדים קטנים שבסך הכול עולים לכיתה ג'. ולי בכלל היה נדמה שכבר קנינו להם הכול: תיקים, עפרונות, צבעים ושאר אביזרים. אבל ספרים? מה כבר מלמדים את הקטקטים האלה, בקושי בני 8, שהם צריכים ספרים ב-500 שקל האחד?
התיישבתי ליד שתי שקיות הניילון האימתניות והתחלתי לבדוק: ספר תורה. אני למדתי את כל התורה באמצעות ספר אחד, שליווה אותי בנאמנות כמה שנים טובות. עתה אחזתי בידי, בקושי רב, את המהדורה האלבומית שגודלה כמגרש כדורגל, כולל היציעים. כל הספר הענקי הזה הוקדש לספר "שמות". כל פרק השתרע על דונם. מובן שאי שם הסתתרו המילים הקדושות מהתנ"ך.
אבל רוב השטח הוקדש להתחכמויות, פרשנויות ושאר חוכמולוגיה של הצוות המקצועי המיוחד, שכולל כמה פרופסורים, אינספור דוקטורים וערב רב של מורים לתנ"ך. וראו זה פלא: הספר עדיין הכיל בעיקר שורות ריקות, שאותן אמורים ילדיי למלא בכתב ידם. בשביל מה לעזאזל המציאו את המחברת?!
חשבון. ילדיי כבר יודעים מעט מלוח הכפל, ובכיתה ג' יצטרכו לדעת הכול. נפלא. האם לשם כך הדפיסו בשבילם את לוח הכפל על גבי דף קשיח, כזה שמתקפל ונכנס לכיס? מה פתאום. לשם מה צומחים עצי ענק ביערות הגשם באמזונס? רק כדי שתעשיית ספרי הלימוד בישראל תוכל להתבשם בערמות נייר חד-פעמיות, כמו שני ספרי הלימוד בחשבון, שכל אחד מילדיי יצטרך להוביל לבית הספר השנה.
בכל ספר יש סודות נדירים שמדע המתמטיקה גילה בשנה האחרונה, סודות שנפרשים על פני עשרות עמודים ושוקלים את משקלם בטונות. ושוב חוזרת תופעת החללים הריקים בתוך ספרי החשבון. אינסוף מקום פנוי בשביל תרגול, כתיבה ומחיקה. לא בעיפרון, כמובן, אחרת חס וחלילה אנחנו עוד עלולים להעביר את הספר, בתום שנת הלימודים, למישהו אחר. בשביל מה לעזאזל המציאו את המחברת?!
וכך עמדתי ופרקתי את הררי הספרים שילדים העולים לכיתה ג' נדרשים לרכוש כדי להתחיל את שנת הלימודים. הערמה הלכה והתגבהה מולי. עוד ועוד כרכים עבים ללימוד אנגלית. עוד ועוד אריזות בוהקות, צבעוניות
בעיקר לא יכולתי להתיק את עיניי מהמשטחים הריקים, אולמות שלמים של שטח פנוי, מרחבי נוי ונופש, אגמים קפואים של מקום שעליהם יגלשו עפרונותיהם של ילדיי הרכים בשעות התרגול עד שיידעו הכול. ובשביל מה לעזאזל המציאו את המחברת?!
הימים האלה של חופש-נופש הם ימי חג בחנויות הספרים ומכשירי הכתיבה. צוותי חירום מגויסים, כל החופשות בוטלו. בעשרות בנקים ברחבי השרון נשברות תוכניות חיסכון, וסכומי כסף מועברים בתמורה להררי נייר, שבמקרה הטוב יחזיקו מעמד עד אמצע השליש השני, ואז יושלכו לפח.
ובעוד שלושה שבועות וחצי, כאשר תראו את הילדים הרכים האלה הולכים ברחוב כפופים תחת נטל משקולות הספרים הקבורים בתוך תיקיהם, תבינו מדוע זה כך. מדוע ילדים רבים, גם בכיתות הגבוהות של בית הספר, אינם מסוגלים להעלות בכוחות עצמם את התיק במעלה המדרגות ונזקקים להוריהם שיסייעו להם.
2. ששש... מישהו שכח להדליק את המפוחים. מישהו, שידע לעשות הרבה רעש, נאלץ ללמוד להשתמש במגרפה ובמטאטא. וכך נראים ברחובות עירי המעטירה מחזות נדירים: פועלים עומדים ומגרפות בידיהם, והם מגרפים במרץ את העלים הנושרים ועושים מהם ערמות-ערמות.
אחר כך הם נוטלים יעה, אוספים את הפסולת ומשליכים אותה לתוך שקים גדולים או לפחי אשפה. מפליא, אך בזמן עבודתם לא נשמע שאון כמו של המראת מטוס סילון. הולכי רגל יכולים להלך לידם, להציץ בהם ולשאוף אויר קיצי אל ריאותיהם, אולי אפילו לחייך בהנאה. מפליא כמה מהירה הייתה המטמורפוזה, ופתאום נהיה לכולם קצת יותר נחמד, קצת יותר שקט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם