האמא האמיתית של המחאה יושבת שבורה בביתה בעפולה
"אני רוצה לנסוע גם להפגין, אבל אין לי כוח לעמוד על הרגליים. כל כך הרבה שנים עמדתי על הרגליים. כל החיים נתתי בעבודה, ועכשיו אין לי בשביל מה לקום בבוקר, יושבת בבית, מדברת עם הקירות". דפני וסתיו הן אמנם סמליה, אבל ברכה שושן ממפעל "עוף העמק" היא האמא של המחאה
לברכה (58), נשואה ואם לשתיים (הבעל אינו עובד), נותרו עוד ארבע שנות עבודה עד שתצא לפנסיה. המפגינות הצעירות שהחלו את תנועה המחאה דורשות צדק חברתי, מאות אלפי אנשים זועקים "העם דורש צדק חברתי", היא יושבת מול הטלוויזיה ורוצה לצעוק צדק חברתי רק אין מי שישמע את זעקתה.
ברכה ו-250 מחבריה פוטרו, שערי המפעל ננעלו. לפני כשנתיים הם היו באותה סיטואציה, אבל אז נכנסו ידיים חדשות לעסק והמפעל המשיך לעבוד, העובדים חגגו ורקדו. הם היו מאושרים שיש להם בשביל מה לקום בבוקר.
במהלך השנים שוחחתי רבות עם ברכה, שהפכה לדמות הבולטת במפעל שבו בילתה את רוב חייה. ביום שלישי בערב היא נשמעת שבורה: "אני רוצה לנסוע גם להפגין, אבל אין לי כוח לעמוד על הרגליים. כל כך הרבה שנים עמדתי על הרגליים, בחום הזה אני לא אוכל לעמוד, הממשלה הזו לא מבינה מה זה פועל שמפוטר אחרי 38 שנים, כל החיים נתתי בעבודה, ועכשיו אין לי בשביל מה לקום בבוקר, יושבת כל היום בבית, מדברת עם הקירות, יוצאת לקנות משהו וחוזרת הביתה".
כאשר חברי ממשלת ישראל, והעומד בראשה בנימין נתניהו, מספרים על ההשקעות ועל התמיכה בפריפריה, עלול מי שמקשיב להאמין להם. רבים מתושבי הפריפריה לא רק שלא מאמינים להם בגלל ידע אישי, הם גם פולטים בזעם קללות עסיסיות שאינן ראויות לדפוס.
כאשר פוליטיקאים שמנסים להראות ולהישמע חכמים ועוקצניים שולחים את אנשי המחאה לגור ולעבוד בפריפריה הם מצחיקים את מוטי חזיזה, יו"ר ועד עובדי מפעל "פרי גליל", שמנסה בכל כוחו להילחם על מקום העבודה של 120 עובדי המפעל תושבי חצור הגלילית והסביבה.
60 מהפועלים כבר קיבלו מכתבי פיטורים. לגבי ה-60 האחרים שעמדו לקבל את המכתב בתשעה באב - התבקש בעל המפעל על ידי שר התמ"ת לעכב את שליחתם תמורת הבטחה שינסה להזיז דברים שהיו אמורים לזוז קודם לכן.
גם מפעל "פרי גליל" היה לפני כשנתיים בסכנת סגירה והחליף בעלים. הממשלה הבטיחה לבעלים החדשים הטבות רבות כדי שהמפעל ימשיך לפעול ולהעסיק עובדים. הבעלים החדשים השקיעו מכספם, הוסיפו עוד עובדים למפעל, הרבה אזרחים שהזדהו עם מאבק העובדים החלו לדרוש בקו-אופים ובחנויות המכולת את תוצרת "פרי גליל". הכול נראה ורוד, חוץ מהעובדה שהמדינה לא עמדה בהבטחות, וההנהלה החדשה הרימה את חרב הפיטורים והנחיתה אותה על ראשי העובדים.
מוטי חזיזה לא ממליץ לאף אחד להגיע לפריפריה שלו. אין דיור בר השגה, אין עבודה, חיי התרבות על הפנים, ואם חס וחלילה תזדקקו לרופא באופן דחוף בשעת אחרי הצהריים או הלילה, אין אחד כזה בנמצא בחצור הגלילית. במפעלים הנסגרים בפריפריה הצפונית הועסקו יהודים, ערבים ודרוזים תושבי האזור בהרמוניה מופלאה. המסיתים המקצוענים שמנסים לפגוע במרקם היחסים לא הצליחו לחדור ולסכסך בין העובדים שעמדו שכם אל שכם בהפגנות נגד סגירת המפעלים או נגד פיטורי חלק מהעובדים.
בשבועות האחרונים, כשהחל הסיבוב השני של סגירה
אם תשאלו את מוטי חזיזה מתי ראה את חברי הכנסת או השרים מגיעים למפעל לראות מה קורה בו, מה תנאי העבודה, מה קורה למשפחות העובדים המובטלים שפוטרו, הוא יגחך ויאמר שהוא לא זוכר מתי הם הגיעו לשערי המפעל (להוציא את חבר הכנסת מולה).
אחרי השיחה עם ברכה שושן מצלצל אליי ק' מהצפון. אני לא מכיר אותו, הוא מספר לי בלהט שהוא מארגן בסוף השבוע אירוע מחאה בקרית מוצקין ומבקש שאבוא לנאום. סירבתי, נתתי לו את הטלפון של חזיזה ושושן. "תביא אותם לבמה לנאום", אני אומר לו. "דפני וסתיו הן אמנם סמלי המחאה, אבל ברכה שושן היא האמא של המחאה".
בימים של טרום תשעה באב, ימים שבהם מדברים על החורבן שבא על עם ישראל בגין שנאת
חינם, צריך אומץ לב נדיר מצד אדם דתי, מרצה למשפט עברי, בעבר ראש לשכת הרב הראשי לישראל ומקורב לאחד מגדולי הדור, הרב אלישיב, לצאת בהצהרה חדה ונוקבת שנוגעת להפרדת הדת מהמדינה ומדברת בצורה שכמוה לא נשמעה.
מאחורי ההצהרה עומד הרב דב הלברטל, והנה חלק מדבריו כפי שהופיעו במסמך שכתב ובשיחה שניהלתי אתו ביום שני האחרון: "כאדם דתי חרדי אני עומד לכתוב דברים חריפים, אבל איני יכול שלא לכותבם מתוך תחושה שהגיע זמן לשינוי רדיקלי. כשם שהכיבוש משחית - כפי שמודים גם אלו הרואים צורך בכיבוש - כך הפוליטיקה משחיתה את הדת. החיבור בין הפוליטיקה לדת הוא מעגל חוזר של פגיעה מוסרית ושנאת אחים. הממסד הדתי משחית את מרקם המדינה, והמדינה משחיתה את מרקם הדת, וחוזר חלילה.
"הפתרון היחיד הבא בחשבון, לטובת הדת ולטובת המדינה, הוא לאמץ את הסעיף הראשון בחוקה האמריקנית, הקובע הפרדת דת ומדינה. איני סבור שיש אדם שחייב לממן את אמונתי, אין זה מוסרי שהציבור החילוני יממן את האברכים או את הילודה הברוכה בקרב החרדים.
"אין דבר מקומם יותר מתופעה של קבלת סכום נדיב מידה של החברה החילונית ויריקה בפניה. הציבור החרדי מתקומם נגד ערכי הציבור החילוני - הציונות, היצירה, הגיוס לצבא, השוויון בין המינים ועוד. עם זאת, אין לו היסוסים כלשהם בבואו לדרוש ולבקש מימון - שיעודד התגרות נוספת. הבה נהיה כנים, אין שום הצדקה שציבור חילוני יממן את הבזים לערכיו.
"הפתרון שאני מציע הוא לטובת הדת יותר מאשר לטובת המדינה. איני רוצה להשתייך לחברה כופה. איני רוצה להשתייך לחברה שיש בה המסיתים לגזענות, ואיני רוצה להשתייך לחברה דתית כפוית טובה.
"כיווני מחשבה מעוותים אינם חלק מההלכה היהודית ומקורם בפרשנות מעוותת, הנובעת בעיקרה מהחיבור המאוס שבין הפוליטיקה, הממסד והדת. הקהילה היהודית בארצות הברית לא תעז לחסום רחובות ולפגוע בשוטרים בגלל פתיחת קניון בשבת. שם בוודאי לא יצאו בעצומת רבנים הקוראת שלא למכור ולא להשכיר בתים לנוכרים.
"הגיע זמן לומר די: די למפלגות הדתיות; די לתופעה המבישה של התעסקות בתקציבים לצרכים עצמיים ובהתעלמות מהמדינה והעולם; די להשחתה המוסרית והאסתטית של הדת; די לכפיית חוקים על ציבור שאינו מאמין בהם.
"בפרפרזה על נאומו של מרטין לותר קינג, אומר שיש לי חלום: יש לי חלום לניתוק הפוליטיקה מהדת. יש לי חלום שילד חילוני ילמד ממקורות היהדות מתוך אהבה. יש לי חלום להשתייך לחברה דתית חרדית מתונה ורחבת אופקים שסיסמתה 'חיה ותן לחיות'.
"יש לאפשר לכל אחד, יהודי או גוי, לחיות לפי אמונתו מתוך שוויון אזרחי ומתוך הכרה אמיתית בזכויות האנושיות הנתונות לכל בני האדם שנבראו בצלם אלוקים. דבר אחד ברור, אין אופציה גרועה יותר מהחיבור בין דת לפוליטיקה".
בשיחה עם הרב הלברטל הוא שפך אש וגופרית על תופעת הבאבות, הנהירה של פוליטיקאים ואנשי הון לקבלת עצות תמורת "תרומות" וברכות תמורת קומבינות פוליטיות. הרב תוקף את התופעות הפגאניות שהולכות ופושות בחברה הישראלית. בציניות הוא אומר שכשבאים לרב אלישיב לבקש עצה בעניינים רפואיים הוא שולח את המבקשים לרופא, כי לרבנים אין בעיניים קרני רנטגן.
אחרי תקופה ארוכה שאני שומע את דברי הבלע והשטנה, הטמטום והבורות של רבנים-פוליטיקאים ועסקני דת הסוחרים ביהדות - לשמוע את הרב הלברטל, הרב פוירשטיין ודומיהם מחזיר אותי לאהבת היהדות.
zehavi@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם