ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

"לא יתכן שהשירים שלי לא מושמעים": אבי ביטר בראיון לאשתו

אף אחד לא מכיר את אבי ביטר טוב יותר מאשתו האהובה קרן, שמעריצה אותו מאז הייתה ילדונת בת 12.5. הפקדנו בידיה משימה לא פשוטה: לראיין את הזמר, שחקן, תסריטאי ובמאי שלא רואה אף אחד ממטר. ליאת לוי הייתה איתם כדי לתעד הכל

"שלום, אבי ביטר? מה שלומך? יש לי הצעה מעניינת בשבילך". הנה, אחרי לא מעט ניסיונות אני מצליחה לדבר בטלפון עם אבי ביטר.

"כן, אני מקשיב".

"מה דעתך לעשות ריאיון לא רגיל?", אני מסבירה בנשימה עצורה, "אנחנו חוגגים גיליון 700 ולשם שינוי העורך המטורף שלי החליט ששאלתי מספיק שאלות בחיי והגיע הזמן לגיוון".

"ריאיון מיוחד? אז מי אמור לשאול את השאלות?", בוקע קולו החשדני של ביטר מעברו של הקו. אשתך קרן. היא תהיה המראיינת ואתה המרואיין". "אהה, יש מצב. אני אדבר עם אשתי ואחזור אלייך".

כעבור אינספור שיחות טלפון, שאלות, שכנועים והבטחות, הביטרים החליטו. "יאללה הולכים על זה".
נשאר רק לתאם יום, מקום ושעה. גם את זה עברנו, ובצהרינ יום קיץ חם הם הגיעו עם שני ילדיהם, נוי בן ה-8 ואגם בת ה-3, כשקרן חמושה בדף שאלות שהכינה מראש. לריאיון הזה היא באה מוכנה, אחרי הכל מתי תהיה לה עוד הזדמנות לתחקר את בעלה זה 14 שנים בלי שיוכל להתחמק? זה חלומה של כל אישה.

בשניה שמשפחת ביטר נכנסת לסינמה סיטי בראשון לציון, כל המבטים מופנים אליהם. יותר נכון אל אבי. מלמולים עולים מקרב העוברים ושבים, "יו,

זה אבי ביטר", "זה ביטר, נכון?", אך אף אחד לא מעז לגשת. רק מביטים מרחוק. לאחר שהתמקמנו בבית קפה, שני מעריצים העזו וניגשו, ביקשו להצטלם עם אבי, והוא ניאות לבקשתם.

את זוגיותם של אבי וקרן ניתן להגדיר כאהבה ממבט ראשון, לפחות מצדה של קרן. "הייתי אליל הילדות שלה", צוחק ביטר, "איך שהיא ראתה אותי היא החליטה שתשיג אותי ויהי מה".

כשהכירו, קרן הייתה ילדונת בת 12.5, תלמידה בכיתה ו'. הוא היה גדול ממנה בעשר שנים. הם התוודעו זה לזו לראשונה באירוע משפחתי. "אפשר לומר שגידלתי את קרן", הוא צוחק.

וכבר אז יצאתם? היא לא הייתה צעירה מדי בעבורך?
"ברור שלא. הסברתי לקרן שהיא עוד ילדה, שאחכה לה עד שתגדל, אבל היא הייתה מעריצה מספר אחת שלי וזה לא באמת עניין אותה. כשהשתחררה מהצבא התחתנו. כל החיים שלי היו לי שתי אהבות, אחת אהבת ילדות והשנייה קרן. לא היה לי את מי לאהוב, ובקרן היה מה לאהוב".

קרן מביטה עליו בחיבה. "התקשורת מציגה באבי צד אחר מזה שאני רואה. התחתנו לאחר שנכנסתי להריון. התקשרתי לומר לו שאני בהריון והוא אמר שנעשה מה שאחליט. בחרתי להתחתן והוא הסכים", היא מספרת.

"באותה תקופה אני מודה שהייתי שובב לא קטן", אבי מעלה זיכרונות נוסטלגיים, "הייתה לי דירה במלון בתל אביב והעברנו שם שבועיים מאוד סוערים. לאחר מכן נפרדנו, ואז באה השיחה שהיא בהריון".

הביטרים התחתנו כשקרן הייתה בת 20 ואבי בן 30. הוא מבחינתו הרגיש שמיצה, עשה חיים ונהנה, והגיע הזמן להתמסד. "טעמתי נשים מכל העדות, הסוגים והצבעים והבנתי שזה הכל הבל הבלים. ברוך השם אני וקרן ביחד כבר 14 שנים, עם ארבעה ילדים וחולמים על עוד שניים אחרי שנגמור לבנות וילה כמובן, בחולון או בראשון. קרן רוצה חולון, אני ראשון. נראה מה יהיה".
 

בינתיים הווילה היא בגדר חלום, ונכון לעכשיו הם גרים בשכירות בחולון לאחר שגרו 12 שנים בראשון לציון.

כעת קרן שולפת מחברת מתיקה, ומתחילה להקריא את שאלותיה. "רגע, יש סדר מסוים בו אני אמורה לשאול? כי כתבתי רק חלק ויש לי עוד כמה שאלות", היא אומרת. תרגישי חופשי לשאול מה שבא לך, אני אומרת לה, וחיוך רחב מתנוסס על פניה של קרן. קדימה מתחילים.

קרן מקריאה מהדף: "האם אתה עובד על משהו חדש?".
אבי: "אני נמצא כרגע בסיום הקלטתו של דיסק חדש בשם 'אל תתייאש', שהוא גם שמו של שיר חדש שאת מילותיו שאבתי מרבי נחמן, שיש לו הרבה חסידים. גם סיימתי לכתוב סדרה שכנראה אעשה אותה בפרקים ב-VOD. זו תהיה פעם ראשונה שאני מרים סדרה לבד, ואני מקווה שאצליח עם זה".

קרן: "איך היה ב'היכל התהילה?'".
אבי: "נחמד, היו רגעים יפים ולא יפים. הכי הקשו עליי הגעגועים לבית ולילדים, אך בסך הכל מדובר בחוויה".

הוא עוצר לרגע ומספר שגם הילדים מאוד התגעגעו אליו. כששהה בבית "היכל התהילה", בתו הקטנה אגם הייתה חולה עם חום במשך שבועיים, ורק כשחזר הביתה ירד לה החום.

"היא הרגישה שאבי עומד לחזור הביתה", זונחת קרן את תפקיד המראיינת ונותנת תובנות משל עצמה, "היא כל הזמן אמרה לטלוויזיה 'אבא צא מהטלוויזיה'. עד היום, כשאבי יוצא מהבית, היא שואלת אותו אם הוא שוב הולך לטלוויזיה. לולא אבי, אני בספק אם מישהו היה בכלל מדליק את הטלוויזיה כדי לראות את התוכנית. ואני לא אומרת את זה כי אני אשתו, אלא בגלל שכל העולם התקשר אליי, דיבר איתי. הטלפון, המחשב, הנייד קרסו לי. הלכתי להחליף פלאפון. לא הצלחתי אפילו לתלות כביסה מרוב שהמעריצים והעיתונאים היו מתקשרים. אבל לא הסכמתי להתראיין אצל אף אחד, כי זו ההחלטה של אבי".

אני שואלת את אבי אם הוא מרוצה שהלך להיכל התהילה, והוא משיב: "זה כן היה נכון ולא היה נכון. כל אחד פירש את השתתפותי איך שהוא רצה. מהיום הראשון שנכנסתי לבית, רוב המצלמות היו עליי. לכל אמן יש את האגו שלו, וכאשר אתה נמצא בבית עם עוד 11 אמנים שלכל אחד יש את השריטה שלו, ביום הראשון כולם חברים, אך לאט לאט מתחיל הבלגן.

"אני טיפוס שמתחבר מאוד מהר, ונורא אהבתי את אריק סיני ומייקל, אך הרגשתי סוג של צביעות בחברות איתם. הם אף פעם לא רצו להכניס אותי לחברתם, וזה גרם לי לכעס פנימי שהוצאתי עליהם בזמן השיפוט".

לא רק בזמן השיפוט. הראו אותך לא מעט מנבל את הפה ורב עם אנשים.
"מעולם לא קיללתי או דיברתי לא נכון. איגי וקסמן קראה לי בן זונה".

"אבי, די", מתערבת קרן, "זה כבר היה ועבר. בבקשה תירגע".

אבי בוחר להתעלם, חשוב לו להציג גם את הצד שלו בעניין. "מייקל קילל אותי באנגלית, אני לא ירדתי לרמות האלו. בסוף כשאמרתי לאדם 'חרא מסריח' אז אמרו לי בהפקה שעברתי את גבולות האתיקה וזה לא הוגן או פייר, אך אנחנו אחרי זה".

ויש לו עוד נקודה אחת להבהיר. "זה לא נכון לומר שההפקה הדיחה אותי", מדגיש אבי, "עובדה שאחר כך הוזמנתי לכל מסיבה ואירוע אפשרי של 'היכל התהילה'. אם היו מדיחים אותי, למה שיקראו לי מחדש? אני החלטתי לעזוב כי לא יכולתי עוד. בלילה, כשיצאתי מהבית, זימנה אותי ההפקה ואמרה לי שעברתי על כללי האתיקה אך הם לא רוצים שאעזוב כי אני הבאתי רייטינג.
 

"בחוץ יש לי הרבה כוח, אני שר למגזרים גדולים. לחרדים, יהודים וערבים. אני יודע מהי במה ומה זה קהל, ומזה פחדו בתוך הבית. לכן חיפשו כל הזמן דרכים שאעזוב ובסופו של דבר זה נמאס עליי. ביקשתי לעזוב את הבית מספר פעמים, אך ההפקה לא נתנה לי עד שבסוף הם טענו שעברתי על כללי האתיקה. אבל חשוב לי שיידעו בבית שלא הודחתי או הובסתי, אני עזבתי מרצוני החופשי".

אם ככה, מדוע ההפקה טוענת שוב ושוב שהיא הדיחה אותך?
"כי עזבתי בכעס. בלילה שיצאתי מהבית, הם שאלו אותי מה לומר לתקשורת, ואמרתי להם 'לא איכפת לי, תגידו מה שבא לכם'. אולי בדיעבד זה לא היה כל כך נכון, אבל הייתי עצבני באותו הרגע. למרות הכל חשוב לי להדגיש שההפקה הייתה מאוד מפרגנת, אוהבת ותומכת. אין לי דבר רע לומר עליהם, כי הם כן דאגו לכל צרכיי. האכזבה היחידה שהייתה לי מהתוכנית היא למעשה מדיירי הבית".

קרן מתייצבת לצדו של אבי. "מה שאנשים לא ראו זה שבהיכל התהילה אבי כן עזר בכלים, הוא בישל, עזר, וכך הוא גם בבית שלנו. זה שהחברים בבית דיברו עליו בצורה מסוימת, זה הכל משחק. בבית שלנו אבי הוא אחר. בלילה הוא הולך להופיע. הוא ישן בקושי ארבע-חמש שעות כל לילה, קם כל בוקר בעשר ומתחיל לבשל. הוא עושה כביסה, מסדר את הבית, הוא דואג לילדים".

"אני באמת לא ישן הרבה", אבי מסכים עמה.

בהיכל התהילה כל הזמן הראו אותך ישן.
"כשבחדר אחד ישנים 12 איש ולא פותחים מזגן, אז חנוק שם ויש ריחות לא נעימים. אני אישית לא יכול לישון בלי מזגן. לכן כל הלילה הייתי מסתובב בבית עד שהייתי נרדם בסלון. ביקשתי הרבה פעמים שידליקו מזגן, אך סירבו כי מדובר במזגן מאוד חזק ואנשים התלוננו שקר להם. נוצר מצב שכל לילה אני ישן רק שעתיים, ואת השאר השלמתי במהלך היום".

"ונעבור לשאלה הבאה שלי", מתערבת קרן וחוזרת לתפקידה המקורי. "אבי, המוסיקה שלך מושמעת כבר הרבה שנים. אלפי אנשים אוהבים אותה ופונים אליך מכל העולם בשאלה - מדוע הם לא שומעים את שיריך ברדיו כמו ששומעים כל זמר אחר?"
 

אבי מסיים ללגום מהאספרסו ומזדקף במקומו. רואים שזו שאלה שנוגעת בנקודה רגישה. "אני חושב שכל תחנות הרדיו האזוריות במרכז צריכות להיסגר. לדעתי ניהולן זהה לשל רדיו פיראטי, רדיו של פושעים שמחליטים מה לעשות. כל שדרן רדיו פלצן משתף פעולה עם זמר שמרוויח הרבה כסף, ומבקש ממנו תמלוגים מהופעות בתמורה לכך שישמיע אותו הרבה. בצורה הזו זמרים שהם לא זמרים מושמעים, והטובים נותרים מאחור כי ככה הרדיו החליט.

"צריך לשנות את השליטה ברדיו, למה לא ללמוד מטורקיה? שם הממשלה מחליטה מי ינוגן ברדיו ומי לא. במדינה הזו צריך פרופורציות. לא ייתכן שהשירים שלי לא מושמעים. יש לי אינספור להיטים, תוכניות, סרטים. איך ייתכן שאני מביא שיר לדידי הררי ולא משמיעים אותו? והשדרן אליקו שבכלל לא רוצה לשמוע על אבי ביטר? הוא גם מלגלג עליי ועל המוסיקה שלי בשידור. התחנות הכי גרועות מבחינתי הן רדיו לב המדינה ו-103FM".

אני שוב מתערבת ושואלת: ייתכן שחלק מהכעס שלך כלפי רדיו לב המדינה נובע מכך שהיית שדרן בתחנה והם פיטרו אותך לאחר שהשמעת שיר שלך?

אבי: "הייתה לי תוכנית בה הקשבתי לאנשים שסיפרו לי על בעיות קשות שלהם. לילה אחד התקשר אבא משוודיה שבתו הידרדרה לסמים, הוא היה ממש מיואש וביקש ממני להשמיע לו שיר שלי כי הוא מעריץ. השמעתי לו ולמחרת פוטרתי. נאמר לי שברדיו הזה לא משמיעים כל שיר, שצריך לשלם כדי להישמע. לכן זה רדיו של פושעים".

מה לגבי תחנות גדולות יותר כמו גלי צה"ל או גלגלצ?
"איתן אין לי בעיה. לפני חודש קרתה לי פדיחה עם גלי צה"ל, הם הזמינו אותי ואני נתקעתי עם האוטו ולא הגעתי. הם כועסים עליי, אבל אני מבטיח לפצות אותם".

קרן חוזרת לשאול: "מה יש לך לומר על הזמרים שגדלו באולפן שלך וטיפחת אותם?"

לפני שניתן לאבי את זכות התשובה, רק נזכיר ונספר כי חלק מבני טיפוחיו הם ליאור נרקיס וליאת בנאי. הם ואמנים נוספים היו מגיעים לאולפנו של אבי, אותו החזיק בדירה בתל אביב במשך עשר שנים, מתלווים אליו להופעות, והוא היה מציגם ככוכבים עולים.

"הרבה זמרים ונגנים מצליחים גדלו אצלי באולפן", עונה ביטר לקרן, "אני מעדיף לא לנקוב בשמות. אני שמח לראות כי מי שטיפחתי וגידלתי הצליח, וזה שהם מתביישים להגיד זאת בתקשורת זה רק מוריד מהערך שלהם. אני לא רוצה לומר לאיזה מצבים הם הגיעו אצלי, אם זה בכך שהציעו כל הזמן להכין לי קפה ואפילו לצחצח לי את הנעליים, וכל זאת כדי שאעלה אותם למעלה. הם למדו אצלי, הצליחו, והתחילו לדרוס ולא ראו אותי יותר ממטר. זה בסדר, זה בינם לבין השם".

קרן: "השאלה הבאה: תאר את שנות הקריירה שלך".
אבי: "עד היום הוצאתי 40 דיסקים, עשרה סרטים, תוכנית האירוח 'לשפוך את הלב', הסדרות 'אבי חי בסרט' ו'הגורל שלי'. לא הרבה זמרים עשו כל כך הרבה דיסקים ב-19 שנים, ולא הרבה עשו שתי סדרות בז'אנר המזרחי. אני נולדתי בשביל זה, השם חנן אותי לעבודה הזו, אך אני חושב שזה לא מספיק למה שאני רוצה".
 

כעת אני שואלת. אבי, ומה אתה רוצה? לאן אתה רוצה להגיע? "השמיים הם הגבול", הוא משיב.

יש לך שאיפות וחלומות וגם הרבה שנים של עשייה. ואחרי הכל, אתה לא נחשב לאחד הזמרים המובילים בארץ.
"אין לי הרבה פרגון בז'אנר שלי, וגם לא בתוכניות הרדיו. לכן המוסיקה שלי נמצאת במחתרת. רק מי שקונה את הדיסק שלי שומע את המוסיקה שלי. אם היו שמים אותי ברדיו כמו אייל גולן או עומר אדם אז הייתי ממלא פעמיים בשנה לא רק את קיסריה אלא גם את אצטדיון רמת גן".

קרן: "אבי, מה אתה אומר על כך שהילדים שלנו מעריצים זמרים כמו אייל גולן, עומר אדם ומשה פרץ?".

אבי צוחק. "אני אומר שיש להם טעם טוב. הם למדו מאיתנו לשמוע מוסיקה נכונה ולא שומעים מוסיקה חארטה".

אבי, מה זה מוסיקה חארטה?
"יש המון זמרים שמושמעים ברדיו ולא ראויים לכך כי הם לא מקצועיים. אני לא אנקוב בשמות. לדעתי אייל גולן, משה פרץ ודודו אהרון הם זמרים טובים. הם יודעים ליצור מוסיקה ואני אוהב לשמוע אותם מידי פעם".

נוי הצעיר מתפרץ לדברי אביו. "אני אוהב לשיר רק את עומר אדם!"

קרן ואבי מסתכלים בחיבה וגאווה על בנם. "בניגוד לתדמית שנוצרה לי, אני דווקא האבא הוותרן", מעיד אבי על הדינאמיקה המשפחתית, "קרן לא מוותרת להם. אם הילדים שלי לא רוצים לעשות משהו, אני מוותר להם, אני אומר לא נורא. קרן לא תעזוב אותם עד שיעשו מא' עד ת'".

קרן: "אצלי אין דבר כזה לוותר. אם הם צריכים לעשות שיעורי בית הם יעשו והם לא ילכו לשחק במחשב, אבל בכל זאת מאוד קשה להסתדר בלי אבי. כשהוא היה ב'היכל התהילה' אמא וסבתא שלי באו לעזור לי. לא יכולתי בלעדיו".

את השאלה הבאה אני מפנה דווקא לקרן. את לא דואגת לבריאותו, אני תוהה. שתיקה. אבי הראשון שמדבר. "אני מטפל בעצמי", הוא אומר, "אתמול היינו אצל הרופא. אנחנו כל הזמן נבדקים. החלטתי לעזוב הכל כדי לטפל בבריאות שלי, אבל אני לא אוהב לדבר על המשקל שלי".
 

קרן: "אבי שומר, הוא התחיל סוג של דיאטה. בבקשה תעבירי נושא. יש לי עוד שאלה לאבי, מה אתה חושב על החזרתו של החייל השבוי גלעד שליט?"

אבי: "אני מאוד אהוב במגזר הערבי, לכן העליתי הצעה בפייסבוק שאני מוכן להופיע בכל מקום שיידרש - יריחו, יוקנעם, ואפילו עזה למען גלעד שליט. ייתכן שההופעה שלי תקדם עניינים. אם היו נותנים לי להיכנס לעזה, מזמן הייתי הולך ומופיע ואפילו משפיע. אני מבין בערבים, להם מאוד חשוב הכבוד שלהם וזה מה שהממשלה שלנו לא מבינה.

"אם היו נותנים לי להיכנס, אולי אפילו הייתי יכול לראות אותו. יש לי המון הצעות להופיע במקומות האלה, אך הצבא לא מאפשר לי להיכנס. לא כל הערבים הם חמאס. אני לא חושש מהם. אני מכיר את המנטאליות הערבית. מאוד חבל לי על הילד הזה, הוא סובל, ואשמח להופיע בשבילו. לא מעניין אותי פוליטיקה או תקשורת, רק כואב לי עליו שהוא יושב שם סתם".

"שאלה אחרונה", מכריזה קרן, "מה אתה חושב על המחאה שסוחפת את המדינה?".
אבי: "אני בעדם. גם אני שוכר בית בסכום מופקע. אני מצדיק את המוחים והלוואי והייתי יכול לשבת איתם באוהלים, אך קשה לי בגלל המשקל שלי והחום. אם יקראו לי להופיע אני אבוא בשמחה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...