מחאה דה לה שמאטע? למה להתרגש מכל הבל פה של מרגול
להוציא את השד העדתי, דווקא במחאה שהיא כל כך מקסימה, כל כך לא מגזרית? כל כך של כולם? ומה שהכי מביך זו ההתנצלות
והנה חידה: מי זוכר שיר טוב של מרגול מהמאה הזו? התשובה בסוף המאמר.
צפונבונים מפונקים, מחאה דה לה שמאטע, ילדי עשירים, לא שמים יריקה על הפריפריה... אלה חלק מדברי השנינה של האושיה מרגול בע"מ. מרגול לדעתי כבר שנים אינה מאור הגולה, לא חייבים להתרגש מכל הבל פה שהיא פולטת. להוציא את השד העדתי, דווקא במחאה שהיא כל כך מקסימה, כל כך לא מגזרית, כל כך של כולם?
אבל לא זה מה שמביך, באמת. מה שמביך זה ההתנצלות שלה. הייתי מוריד את הכובע ואוכל את הנעל אם גברת צנעני הייתה אומרת - חברים, טעיתי. טעויות קורות, זה קורה, זה קרה אפילו לערבי אמיתי כמו מובארק. אבל לא זה מה שהגברת אמרה. אנחנו לא הבנו! דבריה המלטפים יצאו מהקשרם!
היא בכלל מתה על המפגינים במקום הראשון ומחבבת את המוחים מקום שני!
הנה שיחה (בלתי אמיתית לחלוטין) שקיימתי עם מרגול, באוהל שלה, בן השלוש קומות שבו חונה גם ג'יפ שחור וגדול (זה דווקא כן אמיתי).
אני: שלום לגברת המאוד חשובה מרגול, אני מבין שלא הבנו אותך כראוי, האם תואילי להסביר?
מרגול: כן, ותדע שאתה האשכנזי הראשון שנכנס אליי הביתה, אבל גם עכשיו לא הבנת נכון את מה שאמרתי, בעצם אמרתי שאתה אשכנזי התיכון שנכנס אליי הביתה...
אני: למה הכוונה?
מרגול: למה אתה מתפרץ? אני מיד אסביר, למרות שאתה נראה מטומטם וגם כאן לא הבנת אותי - זה לא שאתה נראה מטומטם אלא שאתה נראה מעומעם, שזו מחמאה גדולה שאותה אסביר מיד אחרי הפרסומות. באיזו אבקת כביסה אתה משתמש?
אני: אני לא בטוח שאני יודע, ואגב, אין הפסקת פרסומות. אפשר לחזור להתנצלות על הדברים לגבי המחאה?
מרגול: טוב. כשאני אמרתי "מחאה של צפונבונים"
אני: דווקא לא...
מרגול: זה כי אתה אשכנזי מפגר, ושוב, הנה תראה באיזו קלות דברים יוצאים מהקשרם - אתה שמעת מפגר ואני התכוונתי מסגר, שאצלנו במגזר זו העבודה הטובה ביותר.
אני: בסדר. עכשיו בואי תנסי להסביר לי מה התכוונת כשאמרת "מחאה דה לה שמאטע".
מרגול: "שמאטע" זו בעצם ההגדרה שלי לשנת שמיטה. זה ידוע שבשנת שמיטה לא קוצרים ומחלקים הכול בשבע. אז אם אתה לוקח את המילה "דה לה שמאטע", מחלק אותה לשבע ומוריד את השארית, אתה מקבל את הפתגם "אין עשן בלי אש" וזה מה שהתכוונתי - המחאה הזו היא כמו אש, חמה, חזקה ושורפת כמו שאני אוהבת. פשוט לא הבינו אותי.
אני: אני שמח שהבהרת, ואכן עכשיו ברור שאת לגמרי בעד המחאה.
מרגול: אז זה נכון שהאשכנזים נורא מטומטמים אה? ואני עוד התלבטתי...
אני: מה?
מרגול: לא חשוב. אבקת כביסה כבר רכשת? במירי מסיקה כבר בעטת? לצביקה הדר כבר התחנפת? את הדיסק החדש שלי כבר שמעת?
אני: יש לך דיסק חדש?
מרגול: עוד יהיה לי... עוד יהיה לי... הבעיה שהיום מתברר שצריך גם לשיר בדיסקים ולא רק לדבר. מבאס את התחת!
שרת התרבות שלכם לא חיכתה דקה וישר צידדה במרגול. חבל, בכל פעם שיש כאן משהו יפה, מתפרץ לה השיגעון.
נתניהו צולם השבוע כשהוא צוחק צחוק גדול עם ידידו שטייניץ. יכול להיות ששטייניץ בדיוק אמר לו שהוא רוצה עוד קדנציה וזה הצחיק את ביבי, יכול להיות ששניהם ריכלו על אידלמן שרעב כמו כלב כבר שבוע, ויכול להיות ששניהם שוב נזכרו שמתישהו יגיע ספטמבר וכל הסיוט הזה ייגמר. אבל הוא לא! הוא יגיע גם לכיוון הבנקים, המורים, הביטוח והביטוח הלאומי.
העם הזה קם בבוקר אחד והחליט להפסיק ללכת לאיבוד. העם הזה סוף-סוף מצא את עצמו והמציא את עצמו מחדש. אני כל כך גאה להיות ישראלי בשבועיים האלה.
ואיזה מקסימים המפגינים האלה. גם כשהם טועים, כמו בדרישה לצלם את המשא ומתן (כדי שאף אחד לא יוכל לספר לתקשורת על דרישות שלא היו או הבנות שלא הושגו), הם ישר מתנצלים שטעו ואף מפרטים כמה עוד יטעו בעתיד. אין, לא הייתה ולא תהיה מחאה מתוקה ואינטליגנטית כל כך כמו זו. מרגול הייתה מתה להיות חצי מדפני ליף.
השבוע כלב ואני עברנו שבוע קשה במיוחד, שבו כמעט החזרתי אותו לכלבייה בתל אביב. לא באמת, אבל המוטיבציה הייתה.
לצערי אני לא יכול לפרט כי אנחנו עוד בעיצומו של הסכסוך, כל הפרטים בשבוע הבא. אם לא הייתי ברור - כלב ואני לא מדברים, מה שמונע את הפינה הקבועה "שיחות עם כלב", אבל כאמור הכול יחזור בשבוע הבא.
אידלמן. רופא רזה אחד, שנמצא שנייה לפני קריסת מערכות, מנסה להציל את כבודה של מערכת הבריאות בישראל. מולו ניצב שר בריאות (ראש הממשלה נתניהו) שנכון לרגע זה אוכל יותר מדי, ועוד לא החליף אתו מילה. אולי זה הרגע הגדול של שרה והפיצות המיתולוגיות שלה?
הכת הזו של הנחמן המאונן. מה יהיה עם האנשים האלה שאלוהים אומר להם איך ובמי להתעלל? ואיך יכול להיות שכל כך הרבה גופי תקשורת פרסמו, ובכל זאת לקח למשטרה כל כך הרבה זמן?
וגם הבן של ראש הכת לכאורה חשוד באונס אחותו. אין ספק, מדובר במשפחה נהדרת. מה שנקרא - כאן גרים בכיף.
סבא ישראלי מאוד זכה בלוטו והודיע שיקנה לכל נכדיו דירות.
הוא לא הסבא שלי, חבל. היה לי יופי של סבא, אבל אפילו אוהל לא יצא לי ממנו. ככה זה כשאתה סבא חבר קיבוץ, מהדור ההוא שקיבוץ היה קיבוץ.
התשובה: אין שיר כזה.
gmeroz@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם