כך הפך עובד המסעדה מקזבלנקה לכוכב התזמורת האנדלוסית
סימון לוי גדל והקים משפחה בקזבלנקה. הוא נשאר במרוקו גם כאשר יתר אחיו עלו לישראל. אבל במסגרת ביקור משפחתי שלו בארץ, הוא ביצע במימונה שיר במרוקאית, ונחטף מייד על ידי התזמורת האנדלוסית והפך לכוכב העולה שלה
בימים אלו, כאשר הוא מסיים עוד קונצרט מוצלח של התזמורת האנדלוסית באשדוד, נזכר לוי בילדותו במרוקו ומבין כי אין חלום אמיתי שלא מסוגל להתגשם וכי גם עולה חדש יכול להגיע לאחת מפסגות התרבות הישראלית.
עד לפני קצת יותר משנה, אם הייתם אומרים לסימון – המכונה סימו בפי כל מכריו - שיבוא יום והוא ישיר בקונצרט של התזמורת האנדלוסית, מול קהל נלהב של מאות צופים, הוא לבטח היה מחייך ומבקש במבטא המרוקאי המיוחד שלו שלא תצחקו עליו. לוי עבד במסעדה של קרובי משפחתו בקזבלנקה, חי יחד עם אשתו אסתר וגידל את שתי בנותיו, מזל (12) ותהילה (7).
החיים לא היו אמנם חיי פאר, אך כדרכו, סימון שמח במנת חלקו ולרגע לא הפסיק לשיר. במרץ שעבר הוא החליט לבקר בישראל, ארץ הקודם, אליה עלו אחיו ואחותו. "הגעתי כתייר, ואמרתי לעצמי שאני אלך לישראל קצת ואחר כך אחזור למרוקו. רק הגעתי לפה והבנתי שזו מדינה קדושה. לא יכולתי לעזוב אותה". הביקור הקצר הלך והתארך, וכאשר לוי התחיל לשיר והרשים את מנהלי התזמורת האנדלוסית באשדוד ובאשקלון, הוא הבין סופית כי מקומו באדמת אבותיו.
"בקזבלנקה הייתי שומע שירים, וזה משהו שמשך אותי. ההורים שלי רצו שאהיה זמר. ההורים שלי רצו שאכנס לתחום. כשהייתי שר בבית, אמא הייתה מאוד מבסוטית אמרה לי שאני צריך לפתח את זה. בגיל 15 היא שלחה אותי לבית הספר למוזיקה -הקונסרבטוריון. כשהייתי קטן, אם היה יום הולדת לחבר, הייתי הולך ושר".
תאר לי את הילדות שלך בארץ מוסלמית. לא היו חיכוכים עם האוכלוסייה המקומית?
"לא, הכל היה בסדר גמור. לא הייתה שום בעיה. כל החברים שם היו מכבדים אותנו, אוהבים אותנו, נותנים לנו כבוד. יהודים וערבים שם חיו ביחד. אם היו להם חתונות, היו מזמינים אותי לשיר אצלם, ואותו דבר ההיפך. כשהתחלתי ללמוד מוזיקה, הייתי הולך לאירועים ושר לאורחים.
"אחרי זה, עבדתי במסעדה כשרה בקזבלנקה, אצל דודה שלי. הייתי עושה הכל: מקבל סחורה, עושה חשבון ללקוחות. מסעדה זה כמו מועדון במרוקו - יש כל היום מוזיקה. אני הייתי אחראי על המוזיקאים. עבדתי במסעדה והייתי אחראי עליהם. כל הזמן הייתי עם מוזיקה. הייתי שר בעבודה. אנשים היו מבקשים ואני הייתי עולה ושר".
אחיו הגדול של לוי, מתגורר באשדוד, אך כשהגיע לישראל העדיף להדרים לאשקלון, שם הוא מתגורר עד היום. "באשקלון מצאתי הרבה מרוקאים", הוא מסביר, "והם הפכו לחברים שלי. היה לי קשה בהתחלה לדבר עברית, אבל הסתדרתי, כי הצלחתי לדבר אתם במרוקאית".
באשדוד יש יותר מרוקאים. למה לא עברת לשם?
"נכון שיש שם הרבה מרוקאים, אבל זה לא כמו באשקלון. גרים שם מרוקאים שגדלו בצרפת, ויש להם מבטא אחר. באשקלון יש מרוקאים שהגיעו ישר לישראל ויש להם מבטא כמו שאני רגיל אליו".
איך הייתה ההתאקלמות בישראל?
"בהתחלה היה קשה מאוד, כי אהבתי את מרוקו ואת החיים שם. אבל התרגלתי במהירות לחיים בישראל ולאנשים".
מה ההבדל בין ישראל למרוקו?
"מרוקו זה משהו אחר. אם אתה הולך עכשיו לקזבלנקה, אתה לא מאמין. אתה חושב שאתה בצרפת. זו לא מדינה מוסלמית קיצונית. אנשים מאוד חופשיים, אוהבים לחיות. אבל מה – אין כמו ישראל. מרוקו זו מדינה שלי, אני אוהב אותה, אבל רק כשהגעתי לפה הבנתי שישראל זה המקום בשבילי".
מה אתה הכי אוהב בישראל?
"אני אוהב מוזיקה. אני עושה כאן את מה שאני אוהב. אם האנשים פה רוצים לשמוע מוזיקה אורגינאלית, הם מביאים מישהו ערבי מחו"ל. אמרתי לעצמי שאני יכול לעשות את זה. אני זוכר שהייתי במימונה וביקשו ממני לשיר שם. אמרו להם שאני הייתי זמר במרוקו. שרתי להם וכולם נהנו. במקרה היה שם אלי מור יוסף,
"אחרי ההופעה שלי הוא התחיל לשאול אותי איפה הייתי לפני זה ואיפה שרתי. נפגשנו עוד כמה פעמים בבית קפה, ודיברנו על מוזיקה. אז אלי אמר לי שאני צריך ללכת לתזמורת האנדלוסית. הוא אמר: 'אני חייב לקחת אותך לשם'. אז הדברים התחילו להתגלגל".
מור יוסף, שלוי מחבב ומעריך, מתגורר אף הוא באשקלון. הקשר בין השניים הלך והתהדק וכיום הוא משמש כאמרגנו. "אני נמצא בעולם המוזיקה הרבה מאוד שנים", אומר מור יוסף.
"אני מכיר את אחיו של סימון, אבי, והוא אמר לי שיש לו אח ששר יפה. הוא הגיע למימונה, ופשוט הייתי המום. אני מבין בשירה, ופשוט נדהמתי. צילמתי אותו ובאתי עם הקליפ הזה לאנדלוסיה באשקלון. גם הם היו המומים. הם אמרו לי 'מה זה? זה לא ערבי ממרוקו? זה לא עבד אל-רחים סווארי?' (זמר מוכר במרוקו ר"ד).
"אמרתי להם שזה סימון לוי, והנה הוא לידכם. מיד הוא השתלב, עשה חזרה וכבר הופיע. הוא התחיל עם האנדלוסית של אשקלון ואחרי זה הוא התחיל לעבוד עם אשדוד. גם הם מאוד התרשמו ממנו. הוא לא הרגיש רגשי נחיתות. באשדוד היו קונצרטים מוצלחים ונתנו לו במה ממש יפה".
לוי מספר בביישנות על תחילת הרומן שלו עם התזמורת האנדלוסית: "בהתחלה עבדתי עם התזמורת של אשקלון. הופעתי איתם בכמה הופעות, ואז שמעו אותי בתזמורת של אשדוד וביקשו ממני לעבוד איתם. הופעתי עם התזמורת של אשדוד הופעות, שבהן האולמות היו מלאים. זו תזמורת שמתנהלת כמו שצריך ועשינו קונצרטים ממש יפים. מכבדים אותי שם".
מה ההבדל בין אשדוד לאשקלון בתזמורת?
"אין הבדל. אני עובד עם כולם. מה שכן, השירים פה שונים ממרוקו. כשאני עשיתי להם קונצרט עשיתי אוריגינל, כמו במרוקו. אנשים בקהל אמרו לי 'החזרת אותנו חמישים שנה אחורה, כאילו אנחנו במרוקו'. בעונה הבאה אני עובד עם התזמורת באשדוד ומקווה שיהיו הופעות טובות".
תגיד, האמנת שתעבוד בישראל בתור זמר?
"לא, אני לא באתי לכאן בשביל לעבוד. באתי כתייר. לא חשבתי על אפשרות כזאת. גם כשהייתי עובד במסעדה, חלמתי להופיע להרבה אנשים, אבל לא חלמתי על הרמות האלה".
אבי לוי מסתכל על אחיו הקטן באהבה, כמעט בהערצה. אין שמח ממנו לאור פריחתו המקצועית לאחרונה והשתלבותו בעולם המוזיקה האנדלוסית הישראלי. "סימון תמיד היה אוהב מוזיקה", מספר אבי השבוע. "מאז שהוא ילד קטן, הוא היה שר בבית כל היום. הוא שר בחוץ, בבית ספר, בחתונה אצל השכנים. הוא היה אוהב רק מוזיקה. הוא אהב אנדלוסית ערבית, מצרית ומרוקאית".
היו לכם זמרים במשפחה שמהם הוא קיבל השראה?
"לא, אין לנו זמרים במשפחה. אני הייתי תקליטן במרוקו. אולי זה בא מאימא שלי, שעזרה לו הרבה. היא נולדה בסוירה, עיר שהיו בה הרבה זמרים. אנחנו רצינו שהוא יעלה ביחד איתנו לישראל, אבל בסוף הוא נשאר במרוקו".
חשבתם פעם שהוא יגיע לרמות האלו?
"חשבנו שהזמן שלו יגיע, ושצריך רק סבלנות. תמיד חלמנו שיגיע מצב שהוא יופיע ברמות האלו.רק כשהוא שר בפעם הראשונה בארץ הבינו את הכישרון שלו. כולם הזמינו אותו לשיר והיו אומרים לו 'החזרת אותנו למרוקו עם השירה שלך'. יש לו קול יפה.
"אני מכיר את הזמרים פה בארץ ואין כמוהו עם המבטא, כמו במרוקו. ממש כמו זמר אותנטי ממרוקו. הוא בחור שקט, צנוע, לא מתנשא. זו הגדולה שלו. אין לו תחרות. הוא בא לתת מה שיש לו. מאוד מאוד אוהבים אותו".
למה בעצם הוא לא פיתח קריירה של זמר מקצועי במרוקו?
"הוא עבד במסעדה של דודה שלנו ועזב את השירה. הוא הלך לנהל את המסעדה. את השירה הוא לא למד פה. הוא שמע אותה, הפנים אותה ועכשיו הוא מתחיל לבטא אותה".
מעבר לשירה, סימון מצא עבודה קבועה בישראל?
"כן. הוא עובד כקצב, מפרק בשר. אמרתי לו 'תשמע, אתה לא תחכה לקונצרט כל הזמן. בעזרת השם, יתחילו להכיר אותך אנשים.
"אתה מתחיל להתפרסם, אבל אתה צריך בסיס לעבוד, שתהיה לך פרנסה. השירה זה בנוסף. בעזרת השם כשתתפרסם תעזוב ותעבוד בשירה'. אני מכוון אותו, כדי שלא יטעה. הוא מסור לעבודה. עבד אצל רמי לוי בקריית מלאכי, ועכשיו אצל ג'וליה באטליז באשקלון. יש לו רקע בחיתוך בשר ממרוקו".
איך חיתוך בשר ושירה אנדלוסית מסתדרים יחד?
"הוא נתפס בזה, אהב את זה ומשלב את זה עכשיו. אין לו משמרות והוא יכול להתפנות לשירה שלו בערב. את השירה הוא ידע מראש. הפייטנים כאן אומרים שהוא מקצועי משכמו ומעלה".
ולא רק הפייטנים מרוצים. גם היועץ המוזיקלי של התזמורת האנדלוסית אשדוד, יורם אזולאי, גומר את ההלל על הרכש החדש שלו. "את סימון הכרתי בהופעה משפחתית, כשהוא הגיע כאורח ועלה לשיר", אומר אזולאי. "הכירו לו אותי ואמרו לו שאני היועץ המוזיקלי של התזמורת.
"הוא אמר שהוא יהיה שמח להשתלב. הזמנתי אותו אליי הביתה. ישבתי אתו על חומרים וסגנונות, כדי להתאים לו את הסגנון, שיתאים לי לתזמורת. הזמנתי אותו לאחד הקונצרטים עם הזמר חיים לוק ונתתי לו לשיר יצירות מתאימות. מתברר שיש לו כושר לימוד ויש לו ידע שהוא הגיע אתו. הקול שלו הוא ייחודי, של בחור שהגיע ממרוקו. הדיקציה שלו מרוקאית וממש ברורה. הוא מדבר במבטא מרוקאי אותנטי".
איך היו הביצועים הראשונים שלו בתזמורת שלכם?
"נתתי לו לחן שיחסית מוכר לאנשים. זה ממש נוסטלגי לאנשים שמכירים את השירים האלו מבית אבא, כשהיו קטנים. עתידו עוד לפניו, במיוחד לאור העובדה שהוא מוכן להשקיע, ללמוד ולהתפתח. מבחינה ביצועית, הוא שר יפה, מגיש נכון את השיר, יודע להשתמש בקול שלו.
"הוא יודע לנצל את הדינמיקה שלו עם הקהל שמשתתף, ועונה לו בשירה. כשהפזמון מוכר – הוא נותן לקהל לשיר. בן אדם ששר בתוך עצמו, הלהקה לא מתחברת אליו, אבל סימון משתף את כולם".
סימון השתלב בתזמורת מבחינה חברתית?
"השתלב יפה. הוא התחבר לנגנים, לצוות האמנותי. הייתה הפריה, דיאלוג. אנחנו אומרים משהו והוא אומר. יש את הפתיחות עם מוזיקה. אי אפשר לבוא מקובעים, צריכה להיות הפריה הדדית ופתיחות. הוא הרגיש אחד מהצוות. רואים את זה בחזרות או בהפסקות של החזרות. הוא לא מסתגר בחדר האמנים שלו, אלא נמצא עם הנגנים. הם שרים ביחד, והוא מתחבר ושואל. באמת בחור חיובי".
אני מבין שיש לכם תוכניות לשלב אותו בעונה הקרובה של התזמורת.
בשיחה שלי איתו הוא הרגיש שהוא מנגן עם תזמורת מקצועית שנשמעת טוב. הוא הכניס את עצמו לכוננות מלאה. הוא יידע להתרומם יחד איתנו.
"הוא יידע לקחת את היצירה למקום גבוה. זו דרכו הראשונית. אם הוא יידע לנהל את עצמו נכון, הוא יוכל להגיע להישגים יפים בתחום. בשביל ההגייה שלו אנחנו צריכים להביא זמר במיוחד ממרוקו, והוא נמצא כאן בארץ. אנחנו נותנים במה לאנשים שרוצים להתפתח בתחום. אנחנו לא רק תורמים לו גם הוא תורם לנו".
במשפחה שלו עדיין לא מעכלים את העובדה שהוא מנגן איתכם.
"תראה, הוא היה עובד במסעדה בקזבלנקה, ופתאום הוא נמצא במקום שגדולי האומנים בעולם הופיעו בו. חשוב מאוד לשמור על זה, כי אמנים שעלו מדרגה ושוכחים מאיפה הם עלו, תהיה להם בעיה לרדת לעם. אני מקווה מאוד שהוא ישכיל לדבר עם כולם בגובה העיניים. זה המתכון שלו להצליח פה בארץ ואיתנו בתזמורת. אנחנו רוצים בהצלחתו שהיא גם ההצלחה שלנו".
בימים הקרובים צפוי סימון להמריא למרוקו במטרה להעלות ארצה את אשתו ואת הבנות. הוא מקווה כי יצליח לקבל את האישורים הדרושים ממינהל האוכלוסין וההגירה ולהתאחד עם משפחתו בישראל.
"כבר בחודש הראשון התקשרתי אליהן ואמרתי להן שהן צריכות לבוא לפה, לעזוב את מרוקו ולעבור לגור בישראל", אומר סימון. "אשתי אמרה ישר שהיא רוצה לעלות ולהצטרף אליי. חיכיתי עד שהבנות ייצאו לחופש ועכשיו אני הולך להביא אותן לישראל ומקווה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם