עוזבים בשערה: לאחר 87 שנה, נסגרת חנות "מברשות אריה"
"מברשות אריה", שנפתחה ב-1924 והיא אחת החנויות הוותיקות בתל אביב, סוגרת את שעריה. הבעלים, חנה זנדשטיין: "הייתה חנות, היה בית חרושת, הייתה פרנסה למשפחות בכבוד, היה מוסד. נגמר"
חנה זנדשטיין מחוץ לחנות מברשות אריה צילום: אלי דסה
"אנחנו עייפים, נגמר", אומרת חנה זנדשטיין, אשתו של עמי, בנו של אריה מייסד החנות. "התבגרנו, שזה אומר הזדקנו במילים עדינות, ומספיק עם זה".
צמוד לחנות פעל עד לפני שנה בית חרושת למברשות, שבו אריה ואחריו עמי היו מייצרים מברשות ייחודיות משערות של פרות, סוסים וחזירים. בכתבה שפורסמה על החנות לפני כשלוש שנים ב"זמן תל אביב", סיפר עמי על אנשים שמגיעים אליו גם אחרי 30 שנה ומספרים שהמברשות עדיין מתפקדות כמו שצריך.
"אפילו בימים אלה, אחרי ששמנו את שלט הסגירה, באים עוד אנשים מראש פינה ומספרים שלסבתא שלהם היה מטאטא של אריה שהחזיק שנים", מספרת חנה. "אחרים, קשישים עם שיער שיבה, נכנסים עם דמעות בעיניים ואומרים שאנחנו לא יכולים לעשות להם את זה, שהם זוכרים שהיו באים לחנות הזו כילדים, ומישהו אחד בא בחורף האחרון ורק ביקש שאפעיל את המאוורר, כי הוא זוכר שכילד המאוורר הזה היה עושה קולות כמו של ציפורים. זה עדיין אותו מאוורר, והוא עדיין עושה אותם קולות".
בית החרושת עלה באש
לא רק המאוורר נשאר אותו המאוורר מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת. קירות החנות לא נצבעו פעם אחת מאז, ומדפי העץ הישנים לא הוחלפו והם עדיין עמוסים במיני מברשות שונות, לשימוש ביתי ותעשייתי, לצד ציוד מסוגים אחרים שהתחילו למכור שם בשנה האחרונה.
לפני יותר משנה עלה בית החרושת של החנות באש, ועמי בן ה-74 החליט שזה הזמן לפרוש. חנה המשיכה לתחזק את החנות מאז, אבל עכשיו גם היא מבינה שהגיע הזמן למילות פרידה. בנה, צייר
קומיקס שלומד בשנקר, לא מתעניין בחנות בעלת ריח הנפטלין הכבד (לשימור שערות המברשות), ולכן אין בררה אלא לסגור.
"אני מקווה שמי שייכנס לפה ידע איכשהו לשמר את האופי של המקום, את העיצוב של המבנה מהתקופה העות'מאנית. בטח בסוף יכסו הכול באיזה פורמייקה לבנה, ואני לא אוכל לסבול לראות את זה", אומרת חנה, וממהרת לנזוף בעצמה: "די - להשלים, הלך. הייתה חנות, היה בית חרושת, הייתה פרנסה למשפחות בכבוד, היה מוסד. נגמר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם