חברים למשק: הצצה לחיי משפחת ורדי מכפר החורש
לאחר ששוחררה מברגן-בלזן, אושפזה רחל בבית חולים בשבדיה, ומשם הועברה לבית הבראה. מנחם הגיע לשם לביקור, הם שוחחו, ומיד נוצר ביניהם קשר זוגי. תוך שלושה חודשים הם כבר נישאו בשטוקהולם. מ-48' הם בכפר החורש, עדיין "חיים בגן עדן" אחרי 65 שנות זוגיות
פרנסה: רחל היא גמלאית. בעבר הייתה אקונומית במטבח בקיבוץ, מדריכת מטבחים בקיבוצים צעירים מטעם התנועה, רכזת קניות, מורה לכלכלת בית בתיכון ביפעת, רכזת ועדת המטבחים הבין-קיבוצית, אקונומית בסמינר אורנים ומורה בהתנדבות לכלכלת בית בעיירות פיתוח לנשים ברוכות ילדים.
מנו עבד עד גיל 88 בגינות הנוי ובחממת ורדים שהקים. במהלך שנותיו בקיבוץ עבד 17 שנים במטעים, 17 שנים במאפיית אורנים ולאחר מכן בנוי ובחממה ("את הגינה לפני הבית אני עשיתי ועד היום אני עובד בה").
השורשים שלה: הוריה של רחל, רבקה (ז"ל) ויוסף (ז"ל) פלור, נולדו בהונגריה למשפחות מבוססות והתגוררו בצפון הונגריה. יוסף למד בצעירותו לימודי קודש בסמינר של חת"ם סופר (הרב משה סופר) בברטיסלבה, ובמקביל למד מסחר בבית ספר גבוה ובזה עסק. המשפחה החזיקה בבעלותה חנות כלבו, עד למלחמת העולם השנייה, שבה נשלח יוסף לעבודות כפייה. רחל ואחותה הצעירה, יהודית, היו חברות בתנועת מכבי הצעיר בהונגריה שהתאחדה בהמשך עם גורדוניה.
ב-1940 פעלה רחל במחתרת במסגרת התנועה, וסייעה בארגון דירות, מזון ומסמכים לחברי תנועה שהגיעו
יום אחד, כשהגיעו הבנות לחופשת פסח בבית ההורים, הועברה המשפחה עם כל יהודי העיר לגטו במרכז הרובע היהודי ("לא יכולתי לחשוב בכלל לעזוב את ההורים ולנסות לברוח"). כעבור למעלה מחודש בגטו נשלחה המשפחה לאושוויץ, ושם הופרדו הבנות מהוריהן, שנלקחו מיד לתאי הגזים ("יותר לא ראיתי אותם").
ההישרדות: רחל ויהודית הגיעו למחנה בירקנאו, ושם עברו את כל המלחמה יחד ("היא הייתה יותר חזקה ממני. אני הייתי מאוד חולה, והיא לא עזבה אותי לרגע"). אחד הרגעים הזכורים לרחל הוא הרגע שבו שרה עם אחותה שירים עבריים במטרה לעודד את הבחורות שם, ולפתע נכנסה האחראית על הבלוק, בחורה בשם יהודית מוורשה, וקראה להן לרדת אליה מהמיטה העליונה שבה שכבו ("נבהלנו נורא אבל היא רק שאלה אותנו מאין אנחנו יודעות שירים עבריים").
לקראת סוף המלחמה הן הועברו לעבודה בגרמניה, ומשם צעדו ברגל לברגן-בלזן ("שקלתי אז 25 ק"ג"). בצעדה האחרונה צנחה יהודית ומתה ("איבדתי את כל משפחתי").
השורשים שלו: הוריו של מנחם, אירמה (ז"ל) ומרדכי (מור) ז"ל וייס, היא ילידת הונגריה והוא ילד סלובקיה, הכירו והתגוררו בבודפשט בהונגריה. אירמה הייתה עקרת בית ותופרת. מרדכי עבד כמומחה ליין, ולאחר מכן ככרטיסן ברכבת בקו בודפסט-וינה. כשפרצה המלחמה נלקח הבן מנחם לעבודות כפיה מ-1941 עד 1945, שכללו סלילת כבישים באוקראינה, כריית נחושת ביוגוסלביה ועבודות בגרמניה.
המעבר בין העבודות התבצע בצעידה רגלית, ובסוף המלחמה גם הוא הגיע לברגן-בלזן. הוריו הסתתרו באוסטריה ונשארו בחיים. לאחר המלחמה הם חזרו להונגריה. מרדכי היה בעל חנות עופות ואירמה עקרת בית. אירמה עלתה לארץ לאחר המרד ההונגרי ב-1956, וחייתה בכפר החורש עד שנפטרה בגיל 94. למנחם היו שתי אחיות ואח: שרה ז"ל, אדית ז"ל ובנימין ז"ל.
רצו להשתייך: הם נלקחו לאחר המלחמה מבית חולים בברגן-בלזן לבתי חולים בשבדיה. לאחר תקופת האשפוז שנמשכה כמעט שנה, הם עברו לבתי הבראה. הפגישה ביניהם התרחשה כשהוא בא לבקר נשים מהונגריה שהיו איתה בבית ההבראה. הם התחילו לשוחח, ומיד נוצר הקשר הזוגי (רחל: "הוא היה מאוד יפה, ואני רציתי להיות שייכת למישהו בעולם"). שלושה חודשים לאחר מכן הם נישאו.
טקס הנישואין: ב-17 במרס, 1946, בבית הכנסת הגדול בשטוקהולם ("אמו של ראול ולנברג השתתפה בחתונה שלנו").
ההגשמה: הם חזרו להכשרה חקלאית בהונגריה, עלו לארץ בעלייה לא לגאלית, ולבסוף הגיעו ב-1948 לכפר החורש.
מקום טוב באמצע: שכונה במרכז הקיבוץ סמוך לבית הקשיש (הבית הסיעודי) ולמגרש חניה מרכזי. בתים דו-משפחתיים שנבנו לפני 35 שנים, רובם הורחבו על ידי הקיבוץ וגם במימון פרטי. תושבי השכונה בשנות ה-80 לחייהם.
פורצלנים מהונגריה: הבית (76 מ"ר אחרי הרחבה) כולל סלון קטן, מטבח נפרד, מרפסת סגורה, שני חדרי שינה ושני חדרי שירותים. בסלון נמצאת כוננית ספרים, ועליה ניצבים גם חנוכייה ופמוטים, מזכרות ובובות שונות מפורצלן, שהובאו מהונגריה, ותמונות משפחתיות ובהן תמונה של הבן אורי עם הצ'לו. על הקיר תלויה תמונה של אישה עם כלי נגינה שציירה הנכדה שירה, תמונות נוף בצבעי שמן שמקורן בבודפשט, רפרודוקציית רישום של יונת שלום של פיקסו ומעין תמונת מקרמה, שהוענקה לרחל על ידי אביה המאמץ בשבדיה.
הדור השני: אורי, נשוי לחגית ואב לשלושה, הוא צ'לן מצטיין ומכהן כפרופסור למוזיקה באוניברסיטת ויסקונסין בעיר מדיסון בארצות הברית. יהודית, אם חד-הורית, עובדת כשיננית, גרה בגבעתיים.
את המנגינה הזאת: רחל שרה במשך 18 שנים במקהלת האיחוד, וסיירה עם המקהלה פעמיים בחו"ל. שניהם אוהבים להאזין למוזיקה קלאסית.
מאכלים: אוכל הונגרי – פלפל ממולא, עוף ממולא, קישואים.
מצב כלכלי: טוב ("אנחנו לא מתלוננים. אנחנו עצמאים לגמרי ומנהלים לבד את החשבונות שלנו").
קניות: במגדל העמק ("הבן שלנו נמצא פה בשנת שבתון ועוזר לנו") ובכל-בו בקיבוץ.
הפרטות ושכר דיפרנציאלי: קיבוץ כפר החורש הוא קיבוץ מופרט במודל רשת הביטחון זה 11 שנים. רחל ומנחם: "תמכנו בזה מהתחלה. לא יכולנו לקבל את הבזבוז שהיה פה. אנחנו מאוד מרוצים מהמצב היום".
עושה להם את היום: אצל רחל – לשבת עם מנחם אחרי 65 שנות זוגיות ולדבר על הילדים ועל הנכדים ("אנחנו חיים בגן עדן"). אצל מנחם – לעבוד בגינה.
טוב להם בקיבוץ (ציון מ-1-10): רחל ומנחם – 10 ("אנחנו תמיד אופטימיים").
קיבוץ כפר החורש נוסד ב-1933, נמצא ליד כביש 75 סמוך למגדל העמק, מונה כ-360 חברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם