המאסטריות: זהבה ותמר הולכות להשתלט לכם על המטבח
האחת ריגשה את השופטים עם הסיפור על בתה שנהרגה בתאונת דרכים. השנייה כבשה את הצופים כשסיפרה על האהבה שגרמה לה לעלות מיוון לישראל. ושתיהן יחד לא יודעות איך להתמודד עם החשיפה. זהבה בן-נעים מנתניה ותמר מצליח מעין עירון, שתי הדמויות הכי צבעוניות ב"מאסטר שף", מגישות את המתכון של חייהן
תמר היא יוונייה תוססת, בעלת צחוק מהדהד ומענג, שעלתה לארץ בעקבות האהבה לשחקן כדורסל ונקשרה לישראל בעבותות. זהבה הגיעה לתוכנית אחרי שבתה האהובה נהרגה בתאונת דרכים, ומאז היא מנסה לרפא את פצעיה בעזרת תבלינים של אהבה.
הריאיון המשותף נערך במערכת "זמן השרון" בבוקר של יום באמצע השבוע. מצליח מתייצבת ראשונה ונתקלת מיד בשלל מעריצים שמבקשים להצטלם איתה. היא מתמסרת בקלות, אבל אחרי שהפלאשים כבים היא מודה בחיוך מבויש: "אני לא מבינה למה מבקשים להצטלם איתי. אני לא פופ-סטאר, אני בסך הכול יודעת להכין מוסקה טובה".
בן-נעים מגיעה באיחור קל ומסבירה שכמעט ביטלה את הריאיון מכיוון שהבן שלה, מתן בן ה-17, חתך את האצבע בצורה קשה כשניסה להכין את המנה שהיא הכינה בטלוויזיה.
"הוא רצה להיות כמו אמא וסיים בבית חולים", היא אומרת בחיוך עצוב.
שתיהן מגיעות לריאיון בידיים ריקות. מצליח מסבירה בטון מבויש שהיא הגיעה ברכבת ולא היה לה נוח להיסחב עם סירים. בן-נעים אומרת כי הנסיבות אילצו אותה להגיע לא מוכנה. "בגלל המקרה עם הבן, הראש שלי לא היה במקום, אבל אני מבטיחה לפצות אותך. אם תהיה בנתניה - תקפוץ אליי לצלחת קוסקוס ותביא איתך את כל המערכת, אבל זה בתנאי שאני יוצאת טוב בכתבה, כן? דיר-בלאק".
בן-נעים (47) התחתנה בגיל 16 וכבר בגיל 23 הייתה גרושה עם שני ילדים. "נישואים זה כמו קוסקוס, לא לכל אחד זה מצליח", היא משתמשת בדימוי קולינרי בלתי נמנע.
אחרי שנישואיה עלו על שרטון, החליטה בן-נעים להתגרש גם מהרבנות לצמיתות. 20 שנה היא חיה עם בן זוג ללא נישואים, וגם הזוגיות הזאת התנפצה ברעש גדול לפני שנתיים, אחרי שבתה, אתל, נהרגה בגיל 24 בתאונת דרכים קשה והותירה חלל ענקי במשפחה.
"זה היה יום סוער במיוחד, עם רוחות חזקות שעקרו תחנות אוטובוס ממקומן", נזכרת בן-נעים. "הבת שלי נפרדה אז מהחבר שלה וישבה עם כמה חברות לעשן. כשנגמרו לה הסיגריות היא ביקשה ממני את האוטו כדי לקפוץ לקנות סיגריות. אמרתי לה שזה לא יום לצאת לקנות סיגריות. חשבתי שבזה סגרתי את הסיפור, אבל לצערי הרב היא תפסה טרמפ עם איזה בחור ומאז היא לא חזרה".
דקות ספורות אחרי שהצטרפה לנסיעה עם החבר, הם התנגשו בעץ. אתל נפגעה באורח קשה. חקירת המשטרה קבעה כי אתל היא זו שנהגה ברכב, אבל בן-נעים משוכנעת שהבחור, שנפגע באורח קל בלבד, הוא זה שנהג וחבריו שהזעיקו את האמבולנס הניחו את הבת שלה בכיסא הנהג.
"כל הסימנים מראים שמשהו לא היה כשר שם", היא אומרת בדמעות והפצע נפתח מחדש. "הצד של הנהג כמעט לא נפגע. לעומת זאת הצד שליד הנהג נהרס לחלוטין. אם כך, לא הגיוני שהבת שלי נהרגה כשהיא הייתה בכיסא הנהג.
"אחרי השבעה דרשתי לראות את האוטו והמשטרה אמרה לי שאין מה להראות כי אני חתמתי על שחרור הרכב. אתה מבין? בתוך כל ההמולה וההיסטריה שהייתי בה יכולתי להבין על מה אני חותמת? התחננתי בפני השוטר בתחנה שיפתחו את התיק, אבל הוא אמר לי: 'זהבה, מה זה יעזור לך? זה יחזיר לך את הבת?' אני לא יכולה להשתחרר מזה. הבת שלי באה אליי בחלום ואומרת לי: 'אמא, תילחמי בשבילי. אני לא נהגתי'".
היה לך עימות עם הבחור שהיה ברכב?
"הלוואי. עד היום אני לא תופסת אותו. זו עוד הוכחה שמשהו נורא קרה שם, שהוא לא יכול להסתכל לי בעיניים".
במשך שלושה ימים ישבה בן-נעים לצד הבת שלה והתחננה שתפקח את העיניים, עד שהרופאים הגיעו אליה עם הבשורה המרה וביקשו ממנה לחתום על תרומת איברים. "רציתי לעזור, אבל לא הצלחתי לתרום את האיברים שלה. היא הייתה כל כך יפה, שכבה לידי שלווה עם העיניים הגדולות שלה והייתי בטוחה שעוד רגע היא מתעוררת. אתה צריך להבין, לא היינו אמא ובת. היינו החברות הכי טובות. היא שיתפה אותי בדברים הכי אינטימיים שלה. הפעם הראשונה שהיא לא הקשיבה לי הייתה גם הפעם האחרונה".
מותה של אתל השפיע בצורה קשה על בן-נעים. "שנתיים לא זזתי, לא התאפרתי. הפכתי ליצור בלתי נסבל שכולם מתרחקים ממנו. גם בן הזוג שלי עזב, ואני לא מאשימה אותו. אני לא יודעת אם הייתי מתנהגת אחרת במצב כזה. הייתה לבת שלי לוויה כמו של ראש ממשלה. כל נתניה באה לתמוך בנו, אבל אחרי הלוויה כולם, כדרך הטבע, חזרו לענייניהם. נשארתי לבד עם הכאב, וזה לא קל".
מצבה הנפשי של בן-נעים גרם לכך שרשויות הרווחה רצו לקחת ממנה את הילדים, אבל היא נלחמה "כמו שלביאה נלחמת על הגורים שלה", כלשונה. והם נשארו בחזקתה.
תמר מצליח (38) נשואה ואם לארבעה ילדים, היא ההוכחה שהיוונים חזקים לא רק בטרגדיות. השפית החייכנית, שמלמדת אנגלית בתיכון לאו-בק בחיפה, נולדה באתונה כבת יחידה לאם יהודייה ולאב נוצרי.
לפני כ-15 שנה נסעה לארצות הברית כדי ללמוד באוניברסיטה, שם הכירה את אבי מצליח. הגבר הנאה, שיהפוך בתוך שנה לבעלה ויגרום לה להתאהב בישראל, הגיע לאמריקה הודות למלגת כדורסל. ברגע הראשון אבי חשב בטעות שמצליח היא ישראלית, וכשנוכח בטעותו אמר לה שהיא חייבת לעשות עלייה.
"ברגע הראשון חשבתי שהוא השתגע", היא אומרת. "אמא שלי כמעט חטפה התקף לב כשאמרתי שאני נוסעת לאמריקה. אז לישראל, עם כל הפיגועים? אין מצב".
אחרי לבטים רבים הסכימה מצליח להגיע לישראל לביקור של 10 שעות ולחזור באותו יום להוריה ביוון. "זו הייתה אהבה ממבט ראשון", היא משחזרת. "אבי לקח אותי לנמל יפו ולטיילת. הוא הראה לי את ישראל היפה ואני נשביתי בקסם".
הוריה של מצליח הגיבו בצורה קשה על החלטתה לקבוע את חייה בישראל, ובמשך כשנה סירבו לדבר איתה. "ביוון מקובל שהילדים חוזרים לגור עם ההורים אחרי החתונה", היא מסבירה. "אבי הסכים לעבור לגור ביוון, אבל בניגוד לישראל שמקבלת עולים בשמחה ונותנת להם גם סל קליטה ודירה, ביוון עושים הרבה בעיות למי שרוצה אזרחות. במשך חמש שנים אסור לתושבים חדשים לעבוד. במצב כזה לא הייתה בכלל דילמה".
מהרגע שדרכה על אדמת הקודש הרגישה מצליח כמו צברית. "ישראל זאת המדינה הראשונה שאני מרגישה שייכת אליה. ביוון הייתי קטנה מכדי להרגיש שייכות. בארצות הברית הייתי צריכה להוכיח את עצמי כל הזמן. רק פה מקבלים אותי כמו שאני. ישראל היא גן עדן לילדים. הם מסתובבים פה בחופשיות, האנשים פה חמים ונדיבים".
התלמידים שלה נשבו מיד בקסמיה. "מהרגע הראשון הייתה כימיה בלתי רגילה בינינו", היא מתארת. "אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל אני אוהבת אותם והם מחזירים לי אהבה. אני אומרת לצאת להפסקה והם לא רוצים. יש לי מזל גדול שיש לי תלמידים שפשוט אוהבים ללמוד".
ממוצע הציונים בכיתה של מצליח עומד על 98. "תלמיד שמקבל אצלי 91 מבקש לגשת למועד ב', ואני מעודדת את זה. אני אומרת להם כל הזמן: 'אל תוותרו לעצמכם, תלכו על הטופ'".
בן-נעים ומצליח מעידות כי אף שצפו בכל פרקי העונה הראשונה של "מאסטר שף", הן לא חשבו לרגע להירשם לעונה השנייה. אלה הילדים שרשמו אותן ודחפו אותן למטבחים המעוצבים להפליא באולפני נווה אילן.
"אני אוהבת מאוד לבשל, אבל לא חשבתי שאני ברמה כזאת שירצו לקחת אותי לטלוויזיה", אומרת מצליח בצניעות. "כשהתקשרו מהטלוויזיה בעלי אמר לי: 'לא חשוב מה שואלים, תגידי כן'".
בן-נעים, שנחשבת לבשלנית של החבר'ה, היא הטייפ-קאסט המושלם לתוכנית. "בשכונה שלי יודעים שאם אני מבשלת קוסקוס זה לכולם. בעל המכולת שואל: 'זהבה, מה בישלת היום? אני אומרת לו 'ספגטי'. אז הוא אומר לי בקריצה: 'תעשי טובה, שלחי לכאן צלחת'. הבת שלי אתל הייתה שואלת בטלפון: 'מה בישלת? קוסקוס? אחרי חמש דקות היא הייתה נכנסת לבית עם גדוד של חברות שהיו גומרות את הסיר. ושלא תראה אותי ככה. אצלי כל סיר זה סוס".
הזיכרונות מהבת שלה, שמרחפים כמו עננה כבדה מעל הריאיון, כמעט חיסלו את קריירת הבישול של בן-נעים. "ביום שאתל נהרגה היא ביקשה שאכין לה את הקוסקוס שהיא אוהבת, אבל בדיוק הגז נגמר. לא ויתרתי והלכתי עם כל הסירים לבשל אצל אמא שלי. אתל התנפלה על האוכל כאילו לא ראתה קוסקוס בחייה. אמרתי לה: 'אתל, מה יש לך'? היא אמרה: 'אמא, הקוסקוס שלך זה הדבר הכי טעים בעולם'. ראית עליה שהנשמה שלה יודעת שזאת הארוחה האחרונה בחייה".
אחרי מותה הפסיקה בן-נעים להכין קוסקוס, ולמעט ארוחות בודדות הפסיקה לארח אנשים. ביום השנה למותה של בתה היא החליטה לקחת את עצמה בידיים ולהכין קוסקוס לכל החברים של בתה.
"הכנתי 7 קילוגרמים של קוסקוס, שמנו וודקה במרכז השולחן וסיפרנו סיפורים שמחים על אתל. אחר כך חילקנו קוסקוס לכל השכונה. אני בטוחה שהיא השקיפה עלינו מלמעלה ורקדה, כמו שהיא הייתה רוקדת ברחובות".
האודישן ב"מאסטר שף" היה המשך למגמת ההתאוששות של בן-נעים, שחיפשה שינוי מהותי בחייה. השופטים בתוכנית התרגשו מאוד מהסיפור שלה, אבל מה שכבש אותם לחלוטין הייתה המנה המיוחדת שהכינה - חציל ממולא בחזה מולארד.
גם מצליח הכינה מנה שלא השאירה אף אחד בצוות השופטים אדיש - מוסקה יוונית אותנטית. "הדבר המצחיק הוא שזו הפעם הראשונה שהכנתי את המנה הזאת ולא היה לי מתכון", היא מגלה. "עשיתי הכול מהזיכרון שהיה לי מהבית של אמא באתונה".
כששואלים אותן על צוות השופטים יש לשתיים רק מילים חמות. "חשבתי שהם יהיו סנובים, אבל גיליתי אנשים פשוטים ומקסימים", אומרת מצליח.
"חששתי שאולי אהיה פשוטה מדי בשבילם", מטעימה בן-נעים. "ראיתי באודישן כל מיני אשכנזים מגיעים עם קישוטים ופלפולים ואני באתי פשוט עם הדגים שלי. אמרתי לאחראית שם שלא ידעתי שצריך לעצב את הצלחת, והיא אמרה לי: 'תירגעי, זו תחרות בישול, לא תחרות עיצוב. מאותו רגע הרגשתי שאני בבית".
לאיזה שופט אתן מתחברות במיוחד?
מצליח: "אני מתה על חיים כהן. אני קוראת לו דוד חיים. הוא כולו נשמה אחת גדולה".
בן-נעים: "אני אוהבת את מיכל אנסקי. היא פשוטה כזאת. אם אנחנו מתעייפים וזורקים נעליים, היא זורקת יחד איתנו. סחבקית כזאת".
מה עם אייל שני? אתן מבינות את השפה שלו?
מצליח: "אייל הוא סופר של אוכל. הוא משתמש בביטויים עשירים, כי זה מה שהוא מרגיש. הוא אדם עם המון רגש. אנשים אומרים שהוא מתנשא, אבל אני לא חושבת ככה. בעיניי, הוא פשוט אומר את האמת, לטוב ולרע".
בן-נעים: "ברגע שמכירים אותו, מבינים שאייל הוא מותק של בן אדם. אין לו פוזה, יש לו תשוקה לאוכל".
החשיפה בתוכנית הביאה איתה את הבאזז המיוחל. בן-נעים ומצליח הפכו לבשלניות של המדינה והן מתקבלות בחום בכל מקום שאליו הן מגיעות. "התקשרו אליי מאות אנשים, גם כאלה שאני לא מכירה ורק רצו להגיד לי שהסיפור שלי ריגש אותם", מספרת בן-נעים.
עם זאת, הייתה גם תגובה אחת שהוציאה אותה מכליה. "היה אחד שכתב עליי באינטרנט: 'מה זה? תוכנית לבכות או תוכנית בישול'. הבן שלי מתן לקח את זה קשה. הוא התקשר אליו ואמר לו: 'אני מזמין אותך לבוא לטעום את האוכל של אמא שלי, ואז תגיד אם לקחו את אמא שלי בגלל הסיפור שלה או בגלל הכישרון שלה".
"אני קיבלתי מאות הודעות מהתלמידים ומההורים", מדווחת מצליח, "המון תגובות חמות וכולם מפרגנים. מתקשרים אליי אנשים מאילת לשאול איך אני עושה את המוסקה שלי. זה תענוג".
מי ינצח בתוכנית?
בן-נעים: "כל מי שהגיע לתוכנית - ניצח. יש כרגע בתוכנית 50 איש וכולם ברמה מאוד גבוהה".
מצליח: "מי שיודע לבשל - ינצח. זה נכון שלסיפור האישי יש משקל בבחירה, אבל זו התוכנית. אין מה לעשות. זאת לא התוכנית של אהרוני, שרק האוכל מדבר. כאן יוצאים מתוך נקודת הנחה שסיפור החיים של השף השפיע על הבחירה שלו באוכל ועל התבלינים שהוא משתמש בהם. אני ההוכחה לכך. המטבח שלי הוא ערבוב ייחודי של יוון, ארצות הברית וישראל".
מתי נזכה להזמנה למסעדה שלכן?
מצליח: "אני לא חושבת על מסעדה, אבל החלום של בעלי הוא לפתוח צימר ושאני אבשל לאורחים. אני מאוד אוהבת לבשל. זה דבר נורא חזק אצלנו. כשאני מכינה עוגת גבינה, היא נגמרת באותו היום. האוכל הוא הדרך שלי להחזיק את המשפחה קרוב אליי".
בן-נעים: "לא אפתח מסעדה. אני לא מסוגלת לקחת כסף על אוכל. אני מבשלת בשביל הכיף, בשביל לפנק את האנשים שאני אוהבת. אצלי זה חוק: מי שנכנס לבית חייב לאכול. לא משנה אם הוא אכל לפני כן. מה שכן, הייתי רוצה לבשל בבית יתומים. לתת להם את האהבה שלי דרך האוכל.
"אגיד לך את האמת: טלוויזיה זה לא בשבילי. אני לא יודעת איך להתמודד עם כל הזרקורים עליי. יום אחרי התוכנית הראשונה הגעתי כהרגלי לשוק ואיך שאני יורדת מהאוטו התנפלו עליי מאה אנשים וביקשו חתימה. לא ידעתי איך להגיב, אז ברחתי חזרה לאוטו בלי שעשיתי קניות. אני בתוכנית בשביל הבת שלי, שכל החיים חלמה להגיע לטלוויזיה. אני מקווה שהיא מסתכלת מהיכן שהיא נמצאת וגאה בי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם