מחירי הדירות במרכז שוברים שיאים? אז למה לא דימונה?
1,500 שקל לחודש שכירות. חצי מיליון שקל לדירה. חיי תרבות תוססים. תתחילו לארוז, משתלם לחיות כאן באמצע המדבר
ביום שלישי ב-11 בבוקר כבר הייתי בקניון "פרץ סנטר", שממוקם בפאתי העיר הדרומית. ישבתי בקפה "ארומה", וחיכיתי לצלם יהודה לחיאני. 21 שקל, קפה ומאפה. וואללה שתי טיפות מים דיזנגוף, בטח במחיר. עוד עשר דקות יש לנו פגישה עם אבי בן-זיקרי, שאמור למכור את דימונה לאיש מהמרכז, שמחפש אופציה שפויה למגורים.
היה זה ראש העירייה מאיר כהן שחיבר אותי יום לפני עם בן-זיקרי, המוכר כיחצן העירוני וכדובר החרוץ. כשדיברנו כהן פתח את הדלת ורק ביקש שנבוא. "ברוך הבא. אבל שתדע, מי שמחפש את תל אביב, לא ימצא אותה כאן. אני מציע את העיר שלי.
"מקום עם קהילתיות יוצאת דופן, מערכת חינוך אינטימית, תיאטרון אחר. מקום שבו אתה יכול לבנות את בית חלומותיך בערך ברבע מחיר. לא יעזור, בסופו של דבר הבועה התל אביבית תתפוצץ. חבר'ה יצטרכו למתוח איברים ולנדוד צפונה ודרומה. הנגב הוא המקום הבא".
כהן התנצל ואמר שיש לו דיון חשוב בירושלים, לכן לא יוכל להשתתף בתצוגת התכלית העירונית, אבל מורה הדרך בן-זיקרי מכיר היטב את העבודה, ולא יפסח על אף פנינה בפרוספקט למתלבט.
בן-זיקרי, בן המקום, גר במשך שש שנים בתל אביב, ממש בצנטרום, רחוב פרוג. משם עבר לצפון הירוק של בבלי, וזה עוד בימים של טרום הבועה. ממנעמי החיים הוא בחר לשוב לדרום הפרוע.
"לא הייתי חוזר לתל אביב", הוא הבטיח במשרדו הממוזג. "נכון שגדלתי פה, אבל אני גם מחובר לאנשים שם. פשוט כאן לגדל ילדים, הרבה יותר נוח. אני לא צריך לעמוד בפקק שעה. זול לי יותר".
למי שלא מכיר, קצת נתונים על המקום שבדרך כלל משמש כהפסקת פיפי בדרך לאילת. דימונה ממוקמת 36 קילומטר מדרום לבאר שבע, 23 דקות נסיעה משם ברכבת. כ-40 אלף תושבים.
אבל מעניינים ורלוונטיים יותר הם מחירי השכירות, הנעים בין 1,200 ל-3,000 שקל בחודש.
דירות לקנייה אפשר להשיג בפחות מ-300 אלף שקל, דירות גדולות - בחצי מיליון שקל וצפונה, ווילות עם בריכת שחייה, על צלע ההר, גם ב-2.5 מיליון . עשיתי חישוב קטן, ואמרתי שבמחירים האלה אני קונה בבוגרשוב ארגז קרטון ומחפש כלב כשותף.
"אני משלם 1,400 שקל שכירות. קומה רביעית. בעל הבית רוצה להעלות לי עכשיו את שכר הדירה, והודעתי שאני עוזב", הדהים עמית בוטבול, צעיר מקומי שבן-זיקרי הפגיש בינינו. "זה יקר יחסית לדימונה", מסביר חברו קובי פרץ, שישב לידו.
"גם פה יש בועה רצינית ומחסור, אבל מי שיקר לו בתל אביב, אז דימונה היא בהחלט אופציה, אפילו שהמחירים קפצו בערך ב-30 אחוז . הדירה של אמא שלי עלתה לא מזמן 720 אלף שקל, והיום רוצים לתת לה יותר ממיליון, אבל היא לא תמכור".
פרץ מפקח על פרויקט "עיר ללא אלימות" בדימונה. בוטבול עובד עם בני נוער, ועדיאל אלגי שנכח גם הוא בפגישה שלנו, מנהל את מרכז הצעירים כשבעברו תקופה יפה בפלורידה, עם פורשה חדשה בחנייה.
"במה אנחנו תקועים? ", הוא התרגז כשניסיתי לעורר פרובוקציה. "גרתי בארצות הברית, והבנתי שלא רק שישראל היא הבית שלי, אלא דימונה. מהכיתה שלי אף אחד לא נשאר פה. לאחרונה אני רואה אותם יותר".
בן-זיקרי אמר שאילו הייתי בא לפני חמש שנים, לא הייתי פוגש הרבה טיפוסים כאלה בעיר. אקדמאים, מנהיגים. נשארו בעיקר אנשי צווארון כחול מהמפעלים בסביבה. אבל בארבע השנים האחרונות דימונה זוכה לקאמבק. קצת יותר מ-300 איש שבים הביתה בכל שנה. זה בגלל יוקר המחיה במרכז, העיר המתפתחת, והידעתם שעד שכר של 10,500 שקל ברוטו, לא משלמים מס? אני לא ידעתי.
"כמות הוויתורים שצעיר עושה, כשהוא בא לגור בנגב, הרבה יותר קטנה היום", פרץ משוכנע. "צריך לזכור שהוא מרוויח יותר. הנגב גם לא רחוק כל כך, התשתיות מתפתחות. יש אופק ובעיקר התעוררות. המרכז דוחק את הצעירים החוצה, ותראה איך נתיבות
עדיאל , בחור דעתן מאוד, מבקש להתערב. "בתל אביב אחד כמוני לא יכול לחולל שינוי תרבותי, חברתי, אפילו פוליטי. המרחב מצומצם כל כך ועמוס באנשים, ואילו פה תראה מה עשו הצעירים בתחבורה הציבורית. שינוי מקצה לקצה. מאחת לשעה, לאוטובוס שעובר בכל רבע שעה. מה שביקשו, קיבלו".
בדימונה ישנו גרעין "איילים". עמותה שהקימו ב-2002 יוצאי צבא, כדי לחזק את ההתיישבות ואת המעורבות בנגב ובגליל. קצת ציונות. בדימונה יש שני כפרים של חבר'ה כאלה, 110 בחורים ובחורות בסך הכל. רובם באים לתקופת הלימודים, ואחרי שמסיימים מחליטים אם להישאר.
בן-זיקרי אמר שכדאי לפגוש את מעיין ירושלמי, בת 27, שבאה מפסגת זאב שבירושלים, ובחרה להישאר. "אילו לא הייתי מגיעה ללמוד פה, לא הייתי יודעת מה קורה כאן", היא מודה. "המדינה ממש מפספסת את המקום כי כולם מרוכזים במרכז. יש פה קצב אחר, ואני מתה על העובדה שאתה מרים את הראש וברקע יש הרים. הבנתי שככה אני רוצה לחיות, ולא בעיר בלי הפסקה, ואני ממש אוהבת את ירושלים. הנה, אני משווקת את דימונה. שתי חברות כבר הבאתי לדרום".
מתברר שלא קל היום להשיג דירות בעיר. להשכרה זה ממש קשה, הרוב תפוס. יש איזה ביזנסמן אחד שקנה לאחרונה 26 דירות במחירי רצפה, והקפיץ את השוק. לא מזמן הייתה הגרלה על 50 מגרשים לבתים פרטיים, דה לוקס. 600 איש הגישו טפסים, רובם בכלל לא תושבי דימונה. בשבוע הבא במרכז הצעירים, כדי לעזור למחפשים, יתקיים יריד דירות יד שנייה ושלישית. מחירים נוחים 400-320 אלף שקל, שטח של 75 מ"ר עד 104 מ"ר.
הגיעה שעת צהריים חמה ובן-זיקרי לקח אותי ל"רוקפור", פנינת הגורמה המקומית. בכל זאת למתלבט צריך להראות גם את ההיצע הקולינרי. השף משה אזולאי עבד בעברו במסעדות היוקרה התל אביביות "מסה" ו"כתית", אבל כשהבין שאין באפשרותו לפתוח מקום משלו, חזר לשורשים. "שאלו כל הזמן,'למה לא תבוא ותפתח?'", הוא מספר. "אז ראיתי שיש פוטנציאל ופתחתי".
עיון בתפריט מגלה שדבר כזה ספק אם היה עובד בתל אביב. סושי, שקשוקה ופיצה גרים יחד, באותה דירה. אזולאי אמר שהוא עשה התאמות לדרישת הקהל, כי אם היה מנסה תפריט מתוחכם מדי, היו מסרבים להיכנס. השקשוקה, אגב, הייתה מצוינת.
כתל אביבי היה לי קצת חשש מחיי התרבות. בכל זאת, שם אני יורד מהבית בכפכפים והולך לקולנוע רב חן, שנמצא מטרים מתיאטרון בית לסין, שבמרחק נגיעה מהיכל התרבות, שבו הפילהרמונית יוצאת בעוד סדרה לגברים מעונבים ולנשים בשמלות ערב. מה יהיה בדימונה, דו שיח עם הגמל המקומי?
עדיאל, שהוא אגב מוזיקאי מוכשר, מיהר לתת סקירה של הנעשה אצלו בבמה במרכז. אמנם אולם קטן, מאה איש בדוחק, אבל מי לא היה שם? יזהר אשדות וחמי רודנר, וקרן פלס תגיע בקרוב, וארקדי דוכין באמצע ספטמבר. מאה איש בפנים ו-30 נשארים בחוץ.
בן-זיקרי הראה את הסינמטק שפועל יפה ואת התיאטרון החדש, הנבנה על שרידיו של אולם ספורט ישן. כבר כמה שנים שפועלת בדימונה "מעבדת תרבות" שמעלה הפקות מקור. בין אלה שהגיעו לשם לפני שנתיים היו אוהד קנולר ומשפחתו, השחקן משה פרסטר. הגיעו ונשארו לגור.
קנולר כבר נחשב לדימונאי. כשהיה מאבק בתאגידי המים הוא יצא לרחוב עם התושבים, אבל עדיין לא מסוגל להשתחרר מהשורשים החזקים של המרכז. הברנז'ה והעבודה כשחקן מתנקזות לכמה רחובות בתל אביב.
"אפשר היה לתמרץ אנשים מהתעשייה לעבור לכאן", הוא משוכנע. "בתל אביב כל התיאטראות נמצאים בטווח של קילומטר זה מזה. הגשתי הצעה, שכרגע בדיונים, להקמת קרן לטלוויזיה וקולנוע בדרום. אם המדינה תחליט שהיא נותנת, אז הדברים האלה יקומו, אבל צריך חזון. תעשו בפריפריה משהו כדי שאנשים ירצו לגור בה".
מה מצאת בדימונה?
"לא הכרתי. חשבתי עיר שיכונים ומפעלים, והיא לא כזו. לא יכולתי לדמיין בכלל את השכונות היפות ואת איכות החיים. לתל אביבים יש דימוי שלילי על הפריפריה, שהוא לא מוצדק. חלק מהם יכול למצוא את עצמו במצב הרבה יותר טוב כאן. הרי תל אביב היא המקום היחיד שאתה יכול לגור בו, ומנגד אתה לא יכול לגור, כי אין לך מספיק כסף".
איך מביאים אנשים לפריפריה?
"לתמרץ שיבואו רופאים, אנשי היי-טק. תחומים שלא קיימים. תן בונוסים. אם תשאיר את המרכז כמקום האטרקטיבי היחיד, אז תמיד השאיפה תהיה לגור שם".
דימונה יפה, יש חלקים בה שמטופחים מאוד. במחיר שאתם קונים דירה מצ'וקמקת במרכז, אתם יכולים להעמיד וילה של בברלי הילס, ועוד יחבקו וילטפו אתכם, רק שתישארו.
"אמרו לי, 'לך תשכנע את החבר'ה שנמצאים במאהל'", מספר ראש העיר מאיר כהן. "חשבתי שזה לא יהיה הוגן, כי המחאה שלהם צודקת. מי שהוריו הם לא אקירוב, ולא יכולים לקנות לו חצי דירה, יצטרך לעשות חשבון נפש עם עצמו וכדאי שיבדוק, כי אנחנו באמת אפשרות. משהו טוב קורה באזור שלנו. תבוא בעוד 20 שנה, והנגב ייראה לגמרי אחרת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם