ראשי » מקומי » השרון » רמת השרון/הרצליה

ברוך דגו: "אני הרבה פחות תמים מבעבר"

שנה וחצי בקפריסין הספיקו לברוך דגו כדי לפתח געגועים עזים לכדורגל הישראלי. ברגע שהגיע הטלפון מהפועל רמת השרון הוא לא חשב פעמיים. רק תעשו לו טובה ואל תגידו שהקריירה שלו גמורה. אם הייתם מודעים לדיכאונות שחווה, הייתם מעריכים את עצם עלייתו למגרש

ברוך דגו מתקשה לאבחן מתי בדיוק התרחשה אצלו נקודת השבירה, אבל בחודש האחרון הוא ידע שזהו זה. את ההרפתקה בקפריסין הוא מיצה עד תום. מאז הוא התיישב על המזוודות וחיכה לטלפון. לא היה משנה לו ממי, העיקר שיגיע הצלצול הגואל מישראל.

שנה וחצי לאחר שיצא לכבוש את אירופה בסערה, הקשר בן ה-30 השתוקק לחזור לארץ. לכן, כשקיבל את ההצעה להצטרף להפועל רמת-השרון, הוא לא חשב פעמיים ועט על המציאה.

"האמת היא שחיכיתי להצעה הראשונה שתגיע מישראל", הוא מודה השבוע רגע אחרי שערך את אימון הבכורה בקבוצתו החדשה. "כבר שכחתי איך זה לדבר עברית. אין לך מושג כמה התגעגעתי לארץ. לא עניין אותי להגיע לקבוצה גדולה או קטנה, העיקר לחזור לחיק משפחתי ולאוכל של אמא.

"התגעגעתי לפסטה שהיא מכינה לי אחרי האימונים. העובדה שזאת העונה הראשונה של רמת השרון בליגת-העל רק מאתגרת אותי יותר להצליח. ייקח לי קצת זמן להכיר את כל השחקנים והנפשות הפועלות במועדון, אבל מההתרשמות הראשונה שלי ממומי (המאמן זפרן, ג"פ) ומהצוות המקצועי, אני מאמין שיש למועדון הזה פוטנציאל גדול. אולי אפילו נוכתר כהפתעת העונה הבאה".

בסופו של דבר אין כמו הבית. ומי כדגו, שעזב את הארץ כדי להתרחק מהסביבה העוינת ומהלשונות הרעות, יכול לדקלם טוב יותר את צירוף המילים הקלישאתי הזה.

זה התחיל דווקא כמו הגשמת חלום. בינואר 2010, בזמן שהעביר עונה מגומגמת באשדוד, קיבל דגו הצעה לעבור לקבוצת סאלימנה מתחתית הליגה הקפריסאית, שאותה אימן ניר קלינגר. מבחינתו של דגו קפריסין ענתה על ההגדרה של אירופה. שני הצדדים היו, אפוא, מאושרים.

בסאלימנה צפו בקלטת של דגו מאותו משחק שבו כבש צמד במדי מכבי תל-אביב נגד אייאקס במסגרת ליגת האלופות, וחככו ידיהם בסיפוק. היה נדמה להם כי החתימו את אחד מכוכבי הכדורגל הישראלי, ולא כזה שנמצא בדמדומי הקריירה. מהר מאוד התברר לקפריסאים כי הציפיות שלהם מדגו התבססו על לא כלום. אמנם הקשר כבש ארבעה שערים, אך בין יכולתו הנוכחית

לבין יכולתו מהתקופה הנוצצת במדים הצהובים לא נראה שמץ של דמיון.

"ההחלטה לעבור לסאלימנה הייתה ללא ספק ההחלטה המקצועית החשובה ביותר בקריירה שלי", דגו מסרב להתחרט. "הרגשתי שאני חייב את הניתוק הזה מהארץ ומכל הדברים הרעים שקרו לי כאן. רציתי לברוח, וקפריסין הייתה המקום המתאים. מתעסקים שם בכדורגל נטו, ללא הצקות מצד התקשורת או מצד גורמים אינטרסנטיים כאלה או אחרים. זאת הייתה התרופה המושלמת בשבילי".
קשה להגיד שהיית בסאלימנה סיפור הצלחה.

"הגעתי בחלון ההעברות בינואר במטרה להציל את הקבוצה מירידה. היינו במינוס 15 נקודות מתחת לקו האדום, והסיכוי שלנו לשרוד בליגה היה אפסי. הבעיה בליגה הראשונה שם היא שקבוצות התחתית מסיימות את העונה כבר במארס, כך שבפועל כמעט שלא שיחקתי באותה עונה וזה די ביאס אותי".

העונה השנייה של דגו בקפריסין לא הייתה טובה יותר. הוא הצטרף לאפולון ניקוסיה וכל מטרתו הייתה להשכיח את הרושם שהותיר בחצי העונה הקודמת. "פתחנו טוב את העונה בצמרת והרגשתי שאני מתאקלם מצוין", מספר דגו. "לצערי, הנאחס סירב לעזוב אותי. נפצעתי ברגל, מה שגרם לי להיעדר כמה חודשים מהמגרשים. פשוט לא היה לי מזל".

היה ברור שלנוכח אי הסתגלותו של דגו בניקוסיה הפרידה בין הצדדים היא בלתי נמנעת. סירובו של הקשר לעבור לפאפוס גרם לראשי ניקוסיה לשלוח אותו להתאמן עם קבוצת הנוער של המועדון. אולי בנקודת הזמן הזאת התגבשה אצל דגו ההחלטה לשוב לישראל.

"אני לא מצטער לרגע על ההרפתקה בקפריסין", הוא אומר בנחישות. "נכון שלא הכול הסתדר כמו שצריך, אבל ניקיתי את הראש, הטענתי מצברים והיום אני חוזר לארץ ברוך משופר, שאי אפשר לפגוע בו בקלות רבה כזו כמו בעבר.

אני חושב שכל שחקן שמקבל הזדמנות לצאת החוצה ולחוות חוויה שונה בחו"ל צריך לנסות ולהתנסות. אמנם הכדורגל הקפריסאי לא עולה ברמתו על הכדורגל שלנו, אבל השקט והשלווה שזכיתי להם שם שווים את הכול. אין מה לעשות, הגעגועים למשפחה ולחברים עשו את שלהם. היה לי גם חשוב לחזור ולהוכיח את עצמי בכדורגל שלנו. עדיין לא אמרתי את המילה האחרונה כאן".

מה ההבדלים בין הכדורגל הקפריסאי לישראלי?
"ההבדלים מינוריים למדי. הקבוצות הקפריסאיות מתבססות בעיקר על שחקנים זרים שמשדרגים את רמתה של הליגה. אין להם צרות כמו שלנו. השחקנים שם לא מוצאים את עצמם מרוב שעמום ובטלה. אצלנו זה בדיוק להפך. אתה אף פעם לא יודע מאיפה תנחת עליך המכה".

הכישלון של דגו בקפריסין - או ההצלחה היחסית, אם לאמץ את גרסתו של הקשר - היה למעשה המשך ישיר לדעיכתו המקצועית בשנים האחרונות.

רבות דובר על הכישרון הטמון ברגליו של הבחור שעשה את כל הדרך מאשדוד לצמרת הכדורגל הישראלי, אבל כשמסתכלים על הרקורד שלו מלבד שתי עונות מצוינות במכבי תל-אביב (ב-2003 הוא נבחר לשחקן העונה) הוא לא עשה גדולות ונצורות.

דגו עצמו יודע לאבחן מתי בדיוק החלה ההידרדרות. "אנשים לא הבינו מה קרה לי כשאבי נמני וטל בנין שוחררו ממכבי תל-אביב", הוא מדבר על אותה עונה סוערת ב-2004 שבה הדהים המאמן ניר קלינגר את כולם וזרק את שני הקאנונים שלו.

"הקהל חיפש אותי וניסה לקשור אותי לכל הבלגן הזה, ולמרות ההסברים שלי שוב ושוב על כך שאין לי שום קשר לשחרור של שני השחקנים, הקללות נגדי זרמו והפגיעה בי הייתה עצומה. זה כמובן התבטא במגרש. ישקר מי שיגיד שאלה דברים שעוברים לידו ולא חודרים פנימה".

אי אפשר היה לאחות את הקרע שנוצר בין דגו לאוהדים הצהובים על רקע החשד שבאשמתו נזרק נמני מהקבוצה. כך מצא עצמו דגו בעונת 2005/2006 חותם בשורות היריבה העירונית הפועל תל-אביב והיה שותף בזכייה של האדומים בגביע, אך לא ייזכר כמי שהטביע חותם במתחם חודורוב.

מכאן ואילך הקריירה של דגו דעכה לאטה. מעברים חטופים לנתניה (שם התעמת תוך זמן קצר עם המאמן לותאר מתיאוס) וחזרה הביתה לאשדוד לא הביאו את נקודת המפנה שדגו ייחל לה. וכשלא הלך במגרש, חצי הביקורת נורו לעברו ללא רחמים. "אנשים רעים קשקשו שהקריירה שלי גמורה ושאני סוס מת", הוא נזכר. "רק חבל שהם לא ידעו איזו תקופה שחורה עברה עליי. אני לא מאחל לשונאים שלי תקופה כזאת".

המשבר של דגו לא ניכר רק במגרש. גם מחוצה לו הכול הלך עקום.
באותם ימים הוא היה אמור להינשא לבת זוגו דורין, אך ברגע האחרון החתונה בוטלה והחבילה פורקה. "כבר היינו מאורסים וקבענו תאריך לחתונה, אבל הבנתי שאנחנו לא מתאימים זה לזה ושאם נתחתן זה יהיה רק עניין של זמן עד שנתגרש", משחזר דגו את הפרידה הכואבת. "הייתי שבור. הגעתי לאימונים ולמגרשים עם הראש ברצפה וללא שום חשק לגעת בכדור. אולי עכשיו אנשים יבינו מדוע לא פגעתי במגרש".

נוסף לכל הצרות, דגו נאלץ להתמודד עם ניתוק כואב של יחסיו עם דוד תשובה, מי שכונה אביו המאמץ. "אני לא רוצה להיכנס לעומק הדברים מכיוון שזה רק יעורר בי שוב את המחשבות הרעות",
הוא אומר בקול שקט.

"אבל הבן-האדם הזה, שנמצא איתי מגיל 12, בגד באמון שלי ברמה הקשה ביותר. מהמעט שאני יכול לספר, גיליתי בשלב מסוים שכספים שהיו אמורים להגיע אליי הגיעו לגורם אחר, והמבין יבין. באותו זמן לא האמנתי שתשובה מסוגל להרע לי וסירבתי בתוקף להקשיב לעצות של ההורים שלי.

"הם אמרו לי שאני חייב לסיים את הקשר איתו ולהתקדם הלאה. במקום זה, החלטתי בצעד מטופש, שעד היום אני מצטער עליו, לנתק איתם את הקשר. כשהבלון הנפוח הזה התפוצץ לי בפרצוף לא ידעתי איפה לקבור את עצמי ופשוט התחננתי שיסלחו לי. אני מאושר שהם סלחו לי ועכשיו אני מבין איזה מטומטם הייתי. משפחה היא מעל הכול ואסור ששום דבר יפגע בערך הקדוש הזה".

(תשובה בתגובה: "אני מאחל לברוך המון הצלחה בכל דרך אשר יפנה בעתיד. איני עוסק ברכילות. מי שבקיא בפרטים יודע שעשיתי דבר או שניים עבור ברוך במשך השנים").

פיצוץ היחסים עם תשובה היה מבחינתו של דגו הקש ששבר את גבו והוא החליט לעזוב את ישראל ולהצטרף לקלינגר בקפריסין. "קל לנתח דברים בדיעבד", הוא עורך מעין סיכום ביניים של הקריירה. "מובן שעשיתי הרבה טעויות, אבל בגדול אני מאוד שלם עם מה שעשיתי, ובעיקר עם ההישגים שהגעתי אליהם. אני לא מסתכל אחורה על אותה תקופה נוראית. יש לי עוד לפחות חמש-שש שנים לשחק, ואני מתכוון לתת את כל כולי כדי להוכיח שברוך דגו הישן והטוב עדיין קיים".

אתה כבר לא ילד. מתחילות כבר לצוץ אצלך המחשבות על היום שאחרי?
"באירופה, 30-29 הוא גיל השיא של השחקנים. זה הגיל שהם ממצים את היכולת שלהם בצורה מקסימלית. אני מרגיש היום הרבה יותר בשל ומנוסה וגם הרבה פחות תמים מהעבר. מובן שיש מחשבות הלאה. תחום האימון בהחלט מעניין אותי וזה כבר רץ לי בראש לא מאתמול. חשוב לי להישאר בתחום. הרי כדורגל זה החיים שלי".

איפה נפגוש אותך בעוד חמש שנים?
"אני לא יודע איפה תפגוש אותי מחר, אז אתה מדבר איתי על איפה אהיה בעוד חמש שנים? הכול אצלנו בארץ כל כך נזיל, כך שבאמת אי-אפשר לדעת מה יהיה. חשוב לי לתרום לרמת-השרון כמה שאוכל כדי שהקבוצה תישאר בליגת-העל ותוכל להתבסס כמועדון מוביל בכדורגל שלנו. אלה דברים שייקחו זמן ודרושה המון סבלנות, אבל אני בטוח שצפוי לי ולרמת-השרון עתיד ורוד".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...