ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

"חושש שהמורשת שלי תישכח": רם כהן עוזב את עירוני א' ומסכם תקופה

על הבית בו גדל ("קשה ואלים"), על הגירושים (" התחתנתי צעיר מדי"), על האהבה החדשה ("נפגשנו בשייח' ג'ראח"), על התקופה בעירוני א' בתל אביב, על תרבות ועל סרבנות. רם כהן, שעוזב את התיכון הברנז'אי, ויונתן אסתרקין, אמן בוגר ביה"ס, ישבו לשיחת גברים

בפתח פגישתנו מתנצל המנהל רם כהן שהוא לא יכול ממש לשבת ולשתות ארבע כוסות. הוא צריך לשמש דוגמה לתלמידים ולכן הוא מרשה לעצמו כוס יין אחת בלבד.

הוא מבקש משהו קליל ועדין, יען כי איננו שתיין גדול. "הכי טוב‭,"‬ הוא אומר ומוכיח שאפשר להוציא את המנהל משכונת התקווה של שנות ה‭70-‬ אבל אי אפשר להוציא את שכונת התקווה של שנות ה‭70-‬ מהמנהל,

"זה איזה כוס פנטזיה, יש‭"?‬ אני נחרד ומזמין לו למברוסקו לבן לפני שמישהו ישים לב שאנחנו ביחד וכוס אורבייטו קלאסיקו עבורי. את שתי הכוסות האלה אנחנו שותים שעתיים שלמות. כך שהריאיון הזה, כיאה לריאיון עם איש חינוך, יחולק לרבע כוסיות.

נדמה שאין צורך להציג את רם כהן. מנהלו הכריזמטי והמוכר של תיכון עירוני א' לאמנויות. כנראה מנהל בית הספר בעל הפרופיל הגבוה ביותר מאז חולדאי אבל עם תפיסה אחרת לגמרי. מה לא נכתב על החריפות והנחרצות שבהן מתבטא כהן מול תלמידיו בגנות הכיבוש, בעד זכויות לעובדים זרים, בעד הפרדת דת ומדינה ושאר ירקות שאנשי חינוך מודעות למתרחש בעולם התאטרון, תרבות בכלל, וכך הלאה. מהיכרותי עם אנשי מערכת החינוך בדרך כלל זו אינה האוריינטציה הטבעית שלהם.

מצד שני, כהן שואל עם אג'נדה. נדמה שיותר משחשוב לו לעסוק בתאטרון של הניג ובתרבות באופן כללי, חשוב לו לוודא שלא

היו אלה דעותיה הפוליטיות שגרמו לפיטוריה. ומשם מתגלגלת השיחה לתאטרון הישראלי, שלדברי כהן "די מזנה את עצמו עם כל מיני הצגות בידור והכי גרוע, עם הצגות שהן כאי ו פוליטיות אבל בעצם מתחנפות לקהל לא פחות מהקומדיות ומחזות הזמר‭."‬

בהמשך השיחה אנחנו מדברים על מחירים של מינוי זוגי ממוצע לתאטרון וכמה זה יוצא לכרטיס. אני מנסה לעשות חילוק ארוך בראש, יוצא מדעתי ומקבל שיעור מתמטיקה מהיר מכהן. רק כשאנחנו מסכימים שאין לי כנראה דיסלקציה מתמטית, משום סוג אלה סתם עצלות בריאה וחור גדול בהשכלה במקום שבו מצוי לוח הכפל, מוכן כהן להמשיך.

"אולי סתם היה לך מורה לא טוב כשהיית ילד שדפק לך את זה", הוא אומר. "זה מה שקרה לי. היה לי מורה גרוע לחשבון בפנימייה שבה למדתי, בויאר (פנימייה לילדים מצטיינים בירושלים, י"א), וממנו פשוט יצאתי עם אנטי ענקי למקצוע הזה, ולקח לי הרבה שנים להתגבר עליו".

אתה במקור תל-אביבי, משכונת התקווה, איך הגעת לפנימייה בירושלים?
"היה מצב לא טוב בבית, גם כלכלית וגם בכלל. בשלב מסוים הוריי החליטו לשלוח אותי לפנימייה לשש שנים, עד גיל 18. בויאר נחשבה פנימייה של מצטיינים, ועד היום יש לי הרבה חברים משם".

איך חוויה כזאת של ניתוק מהבית משנה את האדם שאתה כיום? את האבהות שלך?
"מצד אחד העובדה שהצלחתי בחיים מוכיחה שהיה היגיון בלשלוח אותי לפנימייה, בעיקר בהתחשב בכמה קשה ואלים היה המצב בבית שלי. מצד שני כילד בפנימייה הייתי ילד עצוב חלק גדול מהזמן.

"הייתה בי כמיהה עצומה לאותו הבית ולאותו האבא, שלא היו לי אתו כמעט רגעים טובים כילד. היום כמנהל, כשאני מסתכל על ילד ואני יודע שנכון להוציא אותו מהבית, אני יודע על בשרי כמה קשה זה יכול להיות, אבל גם שלא מתים מזה.

"לגבי איך זה השפיע עליי כאבא, אני לא יודע. אני מסתכל על הילדים שלי ופשוט לא מאמין כמה הם נפלאים. אני חושב שאימא שלהם עשתה עבודה נפלאה בחינוך שלהם, והצליחה לתת להם חופש שאני פחדתי לתת. איכשהו אני הצלחתי לא להפריע".

האבהות שינתה אותך כאיש חינוך?
"אני אבא הרבה שנים כבר, אז אני לא יודע לענות על זה בדיוק, אבל אני כן יודע שמאז שאני אבא, וכשאני רואה את ילדיי גדלים, אני מוצא את עצמי מסתכל המון על ילדים אחרים ותוהה איך בדיוק הם הפכו להיות מה שהם. איזו קונסטלציה משפחתית הייתה צריכה להיווצר כדי שהם יהיו דווקא כך ולא אחרת. זה מרתק לראות איך אדם נבנה".

והגירושים? אתה נושא בעול האשמה כמו הורים גרושים אחרים?
"לפעמים ממש לא, כי אני גר ממש ליד גרושתי ואנחנו נפגשים המון, ולפעמים בהחלט כן. בפעמים האלה יש בי עצב עמוק וגדול על משהו שאני בכלל לא בטוח שילדיי חשים, אבל העצב שם בכל מקרה. התחתנתי צעיר מאוד. צעיר מדי. לא ממש ידעתי לאן אני הולך".

ומה עכשיו? יש אהבה חדשה?
"למעשה כן. אני אפילו יכול להגיד שאולי אולי אני בדרך לסיבוב שני של חתונה ואבהות. היא אישה מקסימה. פגשתי אותה כמובן בשייח' ג'ראח בהפגנות. היא יס"מניקית. סתאאם. אבל היא באמת מדהימה".

בהמשך לשיחה על הוריו אני שואל על אחיו ואחיותיו. יש לכהן שתי אחיות ואח צעיר. אחות אחת גרה בניו יורק, והשנייה חזרה בתשובה וחיה בצפת. כהן אומר בכנות שאף שהיחסים בסך הכול תקינים, קיים מרחק מנטלי תרבותי ביניהם שלא קל לגשר עליו.

"מטבע הדברים אנחנו לא מסוגלים בכלל להתארח זה אצל זה", הוא אומר, "אז היחסים בגדול הם טובים, אבל אני לא יכול להגיד לך שנוח ונעים לי לנסוע אליה לצפת ולראות את אורח החיים הזה. מבחינתי, זה סוג של עבודת אלילים".

אתה לא מסוגל למצוא ולקבל גם את הצדדים העמוקים שיש בדת ובאמונה? זה לא חייב להיות משהו מפריד. הפסיכולוג שלי עד לא מזמן הוא חרדי.
"כן, אבל הוא פסיכולוג והוא משכיל והוא יודע לשים את אלוהים במקומו. החבר'ה האלה שמקיפים את אחותי שם בצפת לא עושים את זה. חוזרים בתשובה, אתה יודע. . . יש אמירה ביהדות 'גרים קשים לישראל כספחת', כלומר אלה שמתגיירים נעשים נוקדנים ונודניקים ומקפידים ומדקדקים על כל תג, קלה כחמורה.

"הם לא נותנים לחיות מרוב שהם מציקים. כמו ספחת. אותו דבר זה גם חוזרים בתשובה. אני חשדן כלפי חוזרים בתשובה, בניגוד למי שגדל בתוך התרבות הזאת מגיל אפס. אצל חוזרים בתשובה אני מרגיש שזה הפתרון הקל והזמין הרבה פעמים".

כלפי יוצאים בשאלה אתה מרגיש אותו דבר?
 "לא".

למה? הרי אם המדד הוא להיוולד או לא להיוולד לתוך מערכת הערכים, למה אתה לא חשדן באותה מידה כלפי יוצאים בשאלה?
 "מפני שמבחינתי יש איזו מערכת ערכים מוחלטת. לא יחסית. מערכת ערכים שהיא הנאורות והיא נמצאת בחיים החילוניים. אני לא נכנס כמובן למערכת האמונות של כל אדם וליחסיו הפרטיים עם אלוהיו. מצדי אדם יכול לחשוב שפיאט 600 זה הדבר שהוא סוגד לו.

"אבל ברגע שזאת נעשית חברה דתית שמתארגנת לפי קודים דתיים ושבמסגרת ההתארגנות הזאת מדכאים נשים, מונעים לימודי מקצועות בסיסיים כמו אנגלית ומחשבים מהילדים, מנציחים בערות וגזענות כלפי זרים וכך הלאה, פה הרב-תרבותיות שלי נגמרת. ההתקדמות האנושית העולמית-במדע, ברפואה, בתרבות - היא לא תוצר של העולם הדתי, והיא לא יכולה להגיע מהעולם הדתי עם מושגיו על פיקוח עליון, שכר ועונש וכל מיני כאלה".

אתה לא חושב שזו תפיסה קצת גורפת וקיצונית, בבחינת ייקוב הדין את ההר?
"אני אתן לך דוגמה. השבוע נפרדתי מהבנות שעושות שירות לאומי אצלנו בבית הספר. אמרנו דברי ברכה בחדר המורים ואז ניגשתי ללחוץ את ידה של אחת הבנות כאות להערכה. היא סירבה ללחוץ את ידי מסיבות דתיות. שומרת נגיעה. לדעתי יש פה פגיעה חמורה.

"לקח לי הרבה זמן להתאושש מזה. על בסיס הדת היא מלבינה את פניי ברבים, נוהגת בגסות רוח כלפי איש חינוך, מבוגר ממנה בהרבה שנים, רק מפני שהוא גבר. חוץ מזה שיש פה אלמנט של הקצנה שהולך ומתגבר בחברה הדתית ובא לידי ביטוי באלימות ובהתנתקות מהמדינה וממוסדותיה, בגזענות כלפי ערבים ובחוסר סובלנות כלפי האחר".

אני מסכים שיש הקצנה אבל שוב, גם אנחנו בשמאל מפרים חוקים כשמתחשק לנו. מפגינים איפה שאסור, נפגשים עם מי שאסור, מבריחים לארץ כל מיני פלסטינים לימי כיף בים.
 "נכון, אבל יש שני הבדלים. האחד הוא שאילנה המרמן, שהיא מיוזמות היוזמה הזאת ושאותה אני מעריך מאוד ומחבב כחברה, לא מתחבאת מאחורי החסידים שלה ושולחת אותם לתקוף שוטרים ולהתפרץ לבית המשפט העליון כמו כל מיני רבנים פחדנים.

"אם יבואו לעצור אותה היא תלך ותודה ותשתף פעולה עם מערכת אכיפת החוק ותהיה מוכנה לשלם את המחיר. הבדל שני הוא באלימות. השמאל איננו אלים פיזית כלפי המערכת. הימין והדתיים כן. כדורים עפים פה רק מצד אחד".

אתה מאוד תקשורתי, "מפלרטט" הרבה עם הכתבים, ומתראיין בפתיחות. יש שיגידו שגם ההצהרות וההרצאות הפוליטיות שלך הן בעצם כדי למשוך אש ולקבל כותרת.
 "שיגידו. אין לי מה לענות על זה מעבר".

הוויכוח עם כהן הוא אכן מרתק ומעשיר ומתמשך הרבה מעבר למה שאפשר להכניס לכתבה אחת. שוב פלסטינים ומדינתם האבודה, שוב מי אשם יותר אנחנו או הם וגבולות47' או 67' וכך הלאה. וזה עוד עם שני אנשים שפחות או יותר מסכימים זה עם זה. רחמים על עיתונאי ימני שיראיין את כהן.

למרבה הצער, גם קצת חינוך צריך להכניס לעסק וברבע הכוס השלישית אנחנו עוברים לשוחח על הטריגר לריאיון הזה: עזיבתו של כהן את עירוני א' כדי לנהל תיכון חדש בצפון תל אביב, שהוא היה שותף להקמתו מההתחלה. בית הספר, שייפתח רק בשנה הבאה, ימוקם בקריה החינוכית בצפון העיר וישרת את תושבי ה"גוש הגדול" - מאזור שדה דב עד מנדרין. הוא יתחיל בכיתות ז' או ח', ויכלול בסופו של דבר 44 כיתות מכל השכבות.

"בית הספר החדש ייפתח בשנה הבאה ולא הקרובה", הוא אומר. "בשנה הקרובה אני מתכוון להקדיש את זמני לפיתוח שלו. לתכנן תפיסה חינוכית חדשה, לגייס מורים ייחודיים, ללמוד על תכניות לימודים ועוד. בית הספר ממוקם בקריה החינוכית שליד אורט סינגאלובסקי וישרת את תושבי הגוש הגדול של צפון תל אביב מאזור שדה דב עד מנדרין. הוא יהיה בית ספר צומח שיתחיל בכיתות ז' ואולי ח', ויגיע בערך ל-44 כיתות מכל השכבות.

"אני בעירוני א' עשר שנים",הוא מסביר את המעבר, "והרגשתי שעוד כמה שנים שם אני עשוי להתחיל להרגיש התחלה של שחיקה, ושחיקה היא הדבר הכי חמור שיכול לקרות לך בתוך מערכת החינוך. המורים הכי גרועים שנתקלתי בהם בחיים היו המורים שפשוט לא היה להם אכפת יותר כי הכול מבחינתם היה אותו דבר אחרי כל כך הרבה שנים. אז היה לי חשוב לצאת לפני שאני ארגיש שאני באותו מקום".

אפשר להגיד ששבעת מאבקים ומלחמות, ועכשיו אתה הולך לנהל בית ספר שמוקם בדמותך ובצלמך.
"החלק השני של המשפט שלך נכון. יש הרבה דברים בחינוך שפשוט אי אפשר ליישם בבית ספר קיים. חלק גדול מרפורמות'אופק חדש', שלדעתי הן מוצדקות ונכונות, או היכולת לבחור מורה מצטיין ולתגמל אותו, ולהיפטר ממורה לא טוב - אלה דברים שאתה לא ממש יכול לעשות בבית ספר קיים כי המורים יתנגדו ואתה תקים עליך את כל חדר המורים.

"בבית הספר החדש, לעומת זאת, זה מראש נמצא בחוזה של המורים ומראש ידוע. מתאים - בוא, לא מתאים - אל תבוא מלכתחילה. לגבי החלק של'שבעתי מאבקים' - זה לא בדיוק נכון. אני לא חושב שבתיכון בצפון אין מאבקים, אלא יש מאבקים שונים. כמו שבשכונת התקווה היו מאבקים מסוימים, ובעירוני א' היו מאבקים אחרים. אני לא רוצה להיות מזוהה עם אוכלוסייה או מגזר כזה או אחר".

מה עוד מיוחד בבית הספר החדש?
אמורים להיות בו כל מיני אמצעים חדשניים - לימודים דרך מולטימדיה, ילקוטים דיגיטליים, פרויקטים לימודיים חדשניים ולאו דווקא למידה פרונטלית. אנחנו נדגיש בבית הספר שני נושאים: התנדבות בקהילה יום בשבוע החל מכיתה ז'; וחינוך לאזרחות פעילה ולדמוקרטיה - שני דברים שאמורים לחזק את החברה האזרחית, החילונית, הדמוקרטית והליברלית, שמאותגרת בימים אלה לרעה".

ומה בעתיד היותר רחוק-יש לך כוונות מעבר לניהול בית ספר? פוליטיקה מקומית או ארצית אולי?
"אני לא רואה את עצמי מקושש עכשיו קולות בשוק ונואם בכנסי מפלגה. אבל מצד שני להיות חבר כנסת זו זכות גדולה, ובהחלט הייתי שמח להיות שם מתישהו, אם כי אני לא אובססיבי לעניין. אני גם לא פוסל את האפשרות לרוץ יום אחד לראשות העיר, אבל גם זה לא על הפרק ברגע זה".

לרבע הכוס האחרונה אני מגייס תגבורת. היא בת 17, היא דעתנית, היא מבריקה והיא תלמידה של רם כהן בשלוש השנים האחרונות בעירוני א'. היא גם אחותי הקטנה תמר, וביקשתי ממנה מדגם מייצג של שאלות - שמטרידות אותה ואת בני שכבתה העולים לכיתה י"ב - שיופנו ישירות (דרכי) למנהל. אז כך שואל הנוער בלשונו:

שאלה ראשונה: "בקטע של חבורות והיררכיות שיש בתוך בית ספר האם הוא (כהן, י"א) מודע לזה ואם זה אכפת לו".
"כלומר, לגבי שאלות של מקבלים ופחות מקובלים? "
אני מניח שכן.
"אז זה אחלה. זה חלק מההתנסות והבנייה של מערכת חברתית שמכינה אותך לחיים. זה תרגול יבש לקראת רטוב".

שאלה שנייה: "האם בית ספר מעורב מגיל צעיר, כיתות ז' עד כיתות י"ב, זה חיובי או שלילי. זה מעודד לרצות לקחת דוגמה חיובית או שזה מעודד התבגרות מואצת של הקטנים?"
"אם היא מתכוונת לעירוב של קטנים וגדולים - זה שיש שש שכבות, רב-גילאי, זה מעודד הצלחה כי אתה רוצה להיות כמו השמיניסט, או שזה גורם לך להתבגר טרם זמנך כי אתה מנסה לחקות את השמיניסט בלי שתהיה מוכן לזה מבחינה רגשית. אני מניח שהתשובה היא באמצע. זה יכול ללכת לפה ויכול ללכת לפה, וצריך להיות עם האצבע על הדופק.

"אבל התיכון הוא תיכון מאפשר וקל ולא נוקשה, גם לא בהיררכיה הגילאית וככה צריך להיות. אגב, אני חושב שהרצון העיקרי של הקטנים הוא לא לעשות מה שהשמיניסטים עושים, אלא להרגיש מה שהשמיניסטים מרגישים, ומה שהם מרגישים זה בעיקר שמחה שבית הספר נגמר תכף".

שאלה שלישית ואחרונה: "למה כל הכנסים וההרצאות באות משמאל לימין בבית ספר ולא להפך, ולא מאפשרים לתלמידים להחליט בעצמם".
"זה לא ממש נכון. עם השכבה של אחותך דיברתי רק פעם אחת, וכללית אני לא חושב שזה מדויק. אין לי תשובה של ממש להרגשה הזאת שלה, אבל אני מאוד מקווה שבשנה הבאה המנהלת החדשה (גלית והבה-שאשו, תושבת בת ים שמגיעה ממערכת החינוך בעיר), תאזן את התמונה".

ציני , ציני, ציני. . . שאלה רצינית רגע לסיום. אתה חושש למורשת שלך בבית הספר?
"כן. אני חושש מאוד, ואני לא מתנצל על זה, על החשש ועל הערכים. אני לא חינכתי להצביע למרצ או למפלגה אחרת. אני חינכתי לערכים ולשאילת שאלות, לפיכחון של התלמידים למצב שבתוכו הם חיים בארץ, שהוא מצב שכולל גם כיבוש, ולאכפתיות ולמעורבות.

"לחשוב על איך בני אדם חיים עם בני אדם אחרים. זאת מורשת שכן, אני דואג לה מאוד". ואז , בעודו מדבר, חוזרת בסערה עינב גלילי לבית הקפה אחרי ששכחה את התיק שלה. כהן מפלרטט באלגנטיות ואומר שחשב שהוא כבר הולך הביתה עם מיליונים.

"גלילי עונה ששום מיליונים, מקסימום מחשב וספר ללימוד צרפתית. וכהן עונה לגלילי, כידוע מהשוות שבבנות ישראל, "היה עדיף שיהיה ספר ערבית". היא מסתלקת ואני מטיח בו: אתה רואה שאתה פנאט? אפילו בפלירטוט זה נכנס לך. "אבל היא עם ליאור שליין, לא? " אתה מקרה אבוד.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...