הקהילה האתיופית בראשל"צ: "ראש העירייה מזלזל בנו"
שלושה גנים ברמת אליהו מאוכלסים על ידי ילדים אתיופים בלבד, ל-4,000 בני העדה האתיופית במרכז העיר הוקצה חדר קטן המשמש כבית כנסת והמועדון הקהילתי נסגר. כבר 170 יום מפגינים בני העדה האתיופית בראשון לציון נגד היחס המזלזל, לטענתם, של ראש העירייה כלפי הקהילה. סיכום זמני של המלחמה הכי בוערת בעיר
כ~7,500 עולים מאתיופיה מתגוררים כיום בתחומי העיר. כמעט מחציתם בשכונת רמת אליהו, כשהשאר מפוזרים בעיקר באזור מרכז העיר. בפברואר השנה, אחרי תקופה ארוכה של יחסי שלום מתוחים בין ראשי הקהילה לצור, נדלק הניצוץ שגרם לשריפה שבוערת עד היום.
מועדון קהילתי ששימש רבים מבני העדה באזור המרכז נסגר בטענה של ניהול לקוי וסכסוכים פנימיים בין פלגים שונים בעדה - קהילת ביתא ישראל ואוכלוסיית הפלשמורה. מבחינת ראשי המאבק, היה זה הקש ששבר את גב הגמל והאות לפתיחת מאבק רועש.
שמונה הפגנות התקיימו בחודשים האחרונים, בגדולה שבהן נכחו למעלה מ~500 אנשים. לפני כחודש נערכה צעדת מחאה ברחבי העיר, ולישיבת המועצה האחרונה הגיעו עשרות מבני העדה מצוידים בשלטי מחאה נגד היחס המזלזל, לדבריהם, של ראש העירייה, כלפי הקהילה.
אנחנו נפגשים עם יאסו זללו, אחד ממנהיגי המאבק הבולטים בשטח. זללו, בן 29, עלה לישראל לפני כ~16 שנה. הוא רהוט, דובר עברית מושלמת, ולמרות שמנסה, הוא לא מצליח להסתיר את הכאב שהוא חש בעקבות המצב.
"מה שהכי חורה לי בסיפור, זה שאני אוהב את המדינה הזאת, ואני אוהב את העיר הזאת, אבל היחס של אלו שמנהלים אותה הפך לבלתי נסבל".
הוא מציג בפניי מסמך המפרט את רשימת הטענות של מנהיגי המאבק כלפי צור. בראש הרשימה מופיעה הדרישה לחדול עם קיומם של הגנים המופרדים לילדי רמת אליהו.
במה בדיוק מדובר?
"מדובר בשלושה גנים שנמצאים בשכונה, שכתוצאה ממדיניות הרישום הקיימת בעיר, קורה שנה אחר שנה שכלל ילדי הגנים הם אתיופים. איך דור העתיד שלנו אמור להשתלב בחברה הישראלית כששמונה שעות ביום הם נמצאים במן גטו שכזה?".
לדבריו, המדובר בשני גנים ברחוב הרב מינץ – "גן הפעמונים" ו"ירושלים של זהב", ובגן
האמנם? בחיפה תופעת הגנים הנפרדים הייתה קיימת במשך תקופה לא קצרה. כשהדבר הובא לידיעתו של ראש העירייה יונה יהב, הוא לא נח עד שהמצב השתנה כליל. "נכון שאי אפשר להכריח הורים לרשום את הילדים שלהם לגן מסוים", אמרו לנו בעיריית חיפה, "אבל זה בהחלט אפשרי ליצור מציאות של גנים מעורבים על ידי פיזור ילדי הקהילה האתיופית על פני כל הגנים השונים בשכונה".
"מבחינתי, כשראיתי את המראה של הגנים עם הילדים האתיופים בלי ילד צבר אחד לרפואה, הצטמררתי. לא יודע אם זה נובע ממניעים גזעניים או לא, אני רק יודע שעם כל ההיסטוריה הטעונה של עם ישראל, הדבר הזה פשוט לא צריך להיות". מישהו יכול להתווכח על כך?
מעיריית ראשון לציון נמסר בתגובה: "מדובר בסוגיה שמעסיקה אותנו מאוד. בשל העובדה כי רבים מתושבי השכונה הם יוצאי אתיופיה והם רושמים את ילדיהם לגנים בסמוך למקום מגוריהם, נוצר הריכוז הזה.
"מזה שנתיים וחצי עושה העירייה מאמץ אדיר לשכנע הורים בשכונה לשלוח את ילדיהם ללמוד בגן מחוץ לשכונה על מנת למנוע מצב זה, ואנו שמחים שאנו נוחלים הצלחה מסוימת. בשנת הלימודים תש"ע הוסעו מחוץ לשכונה 26 ילדים ובשנת הלימודים הנוכחית הוסעו 71 מילדי השכונה לגנים מחוץ לשכונה.
"בזכות פעילות זו, הצלחנו לסגור כיתת גן בשכונה. נדגיש, כי האתגר המרכזי בפרויקט הוא שכנוע הורי הילדים להסיע את ילדיהם מחוץ לשכונה מפאת המרחק שנוצר בין ההורים לילדים. המהלך יימשך גם בשנת הלימודים הבאה וכן ייעשה מאמץ להפוך את הגן לגן על~אזורי בעל תכנים מיוחדים שימשכו ילדים מכל רחבי העיר.
"יתרה מזאת, בביקור שערכה לאחרונה ועדת הקליטה של הכנסת בעיר, שיבח יו"ר הוועדה, ח"כ דני דנון, את פעילות העירייה בתחום, ואמר כי היא מהווה דוגמה ומופת לערים אחרות בתחום זה. אנו תקווה כי הצלחת פרויקט הסעת הילדים יעודד עוד ועוד הורים להוציא ילדיהם מהגנים בשכונה".
כ-4,000 מבני הקהילה האתיופית מתגוררים במרכז העיר ומזרחה. רבים מהם מסורתיים או דתיים ונוהגים להתפלל, בין אם מידי יום, בערבי שבת או בחגי ומועדי ישראל.
מיותר לציין שכל בית כנסת פותח את שעריו לכל מתפלל באשר הוא, אך יחד עם זאת, מקובל במחוזותינו שקיימים בתי כנסת לאשכנזים, לספרדים וכו'.
ומה לגבי האתיופים? מסתבר שעבורם הוקצה חדרון בגודל 40 מ"ר עם מספר ספסלים, שאמור לשמש את מאות המתפללים. בעירייה אומרים ששלושה בתי כנסת אשר יהיו מיועדים לקהילה ייבנו בקרוב, אבל עד שזה יקרה, כנראה שהאתיופים יצטרכו להתפלל בתורות.
"כואב לי שחברים שלי מספרים שאין להם ברירה, אז הם מתפללים בבית", אומר זללו. "חלק מהרעיון בתפילה זה להיות ביחד, בחברה, אבל פשוט אין להם מקום".
מהעירייה נמסר בתגובה: "מתוכנן בית כנסת ברמת אליהו (250 מ"ר), אשר בנייתו צפויה להתחיל באוקטובר. בית כנסת נוסף מתוכנן במרכז העיר, ברחוב הגדוד העברי, אשר בנייתו צפויה להתחיל בנובמבר. כן מתוכנן בית כנסת נוסף ברמת אליהו (100 מ"ר), שטרם החל התכנון שלו".
נושא נוסף שעומד על סדר היום הוא אזוטרי למדי. בין הדרישות המופיעות במסמך שהציג בפנינו זללו, מופיעה דרישת הזנת ילדי הקהילה בבתי הספר. תהינו מה פשר הדרישה, שכן כידוע הילדים זוכים להשתתף בפרויקט הארצי "ארוחה חמה".
אז זהו, שלטענת זללו, בעיריית ראשון לציון יש השקפת עולם מוזרה לגבי המונח "ארוחה חמה". "נותנים לילדים פיתה עם שוקולד. זה פשוט לא יאמן.
הם לומדים שש, שבע ולפעמים שמונה שעות ביום, והם יושבים בכיתות רעבים. אין לי מושג אם בעירייה לוקחים חלק מתקציבי ההזנה לדברים אחרים, או שפשוט התקציבים נמוכים, אבל זה פשוט בדיחה לא מוצלחת".
דוברת העירייה בתגובה: "מפעל ההזנה החל רק השנה. הילדים קיבלו לחמניות טריות בתוספת טונה, חומוס, גבינה וגם שוקולד. בשנת הלימודים הבאה יקבלו הילדים ארוחה בשרית חמה".
ברשימת הדרישות מופיע, כמובן, עניין המועדון הקהילתי אותו רוצים לראות בקהילה קם לתחייה מחדש; הסיוע לזוגות צעירים בני הקהילה במציאת דירה; נושא שילוב הצעירים האתיופים האקדמאיים במשרות עירוניות שונות, ועוד.
אבל יותר מכל כואבת לזללו ההתעלמות. השתיקה. "גם 'לא' זה תשובה, שאמנם לא נשמח לקבל אותה מראש העיר, אבל אז לפחות נדע שהוא מתייחס אלינו. דב צור פשוט מתעלם מאיתנו, וזה פשוט כואב, זה משפיל. כל מה שאנחנו רוצים זה לדבר. שיחה בארבע עיניים, לפתוח הכל ולצאת לדרך חדשה. אבל מבחינת צור אנחנו פשוט אוויר".
לגבי עניין זה, מסרה דוברת העירייה כי "ראש העיר נפגש עם נציגי העדה פעמים רבות, וגורמי עירייה בכירים עומדים בקשר רציף עם נציגי העדה. יתרה מכך, לראש העירייה שני יועצים לעדה האתיופית, בני העדה, אשר מהווים גורם קשר בינו לבין העדה. הטענות על סירוב העירייה להיפגש עם נציגי העדה נוגעת אך ורק לאותו אדם, נציג מטעם עצמו, פרובוקטור שמתנהג בבריונות, צועק ומגדף, שאף איים בשימוש בכוח פיזי נגד ראש העירייה".
זללו מכחיש את הדברים: "אם הייתי מאיים בשימוש בכוח פיזי נגד דב צור, נראה לך שהיו מאשרים לי להיכנס לישיבת המועצה האחרונה עשרה מטרים ממנו?".
אסתר הבטם מקונן היא חברת המועצה האתיופית היחידה בעיר. ככזאת, טבעית העובדה כי היא מייצגת את הקהילה ומשמשת פה עבורם. לפני כחודש פנתה הבטם לצור במכתב קשה, בו טענה כי הוא מגלה חוסר רגישות ויחס מזלזל כלפי המפגינים והעדה.
בתגובה קיבלה חברת המועצה מכתב אותו היא מגדירה "משפיל", ובו כתב צור, בין היתר, כי היא "גורם מתסיס ומחרחר ריב ואינה מייצגת את העדה בעיניו". השבוע שוחחנו עימה.
אסתר, איך את מרגישה בימים אלו?
"כמו מרבית בני הקהילה, גם אני חיה בתחושות קשות בחודשים האחרונים. ההרגשה שמתעלמים ממך, שלא מתייחסים אליך, שאתה לא מעניין אף אחד, פוגעת".
מה הטענות שלך כלפי דב צור?
"תראה, בשנה הראשונה לכהונתו, אני חייבת לציין, דב התנהל בצורה הוגנת. לא יודעת מאיזו סיבה, בחודשים האחרונים היחס שלו השתנה לחלוטין. הוא הפנה עורף לי ולקהילה, הוא מתעלם מההצעות שאני מעלה לסדר היום ומתנהג בבריונות ואטימות. אסור לו לשכוח שהוא נבחר ציבור, אנחנו משלמים מסים, הוא לא יכול פשוט להתעלם מאיתנו. יש בקהילה בוגרי צבא, סיירת, לא כל העולים מאתיופיה מסכנים ולא מבינים.
"יש דור צעיר שגדל פה ורוצה את הזכויות הבסיסיות שלו. הוא רוצה שיכירו בו, בעבר, בהווה ובעתיד שלו. הוא לא יכול לרמוס. להתנהל כאומר 'אני ראש עיר ואני קובע סדר חדש ואתם תלכו לפי השיקולים שלי'. הוא מפרש כל דבר לשימוש פוליטי ציני. גם אם הוא לא מסכים איתי, הוא חייב להבין - אני חברת מועצה, הוא חייב להתייחס לכך. שיפגוש את התושבים שלו, שיישב איתם, שיקשיב להם, יש המון בקהילה שהוא יכול ללמוד מהם. זה משהו שלא נתפס".
מה לגבי בתי הכנסת?
"זה נושא כואב במיוחד. איך יכול להיות שבעיר הרביעית בגודלה אין בתי כנסת לקהילה, שהאנשים יוכלו להתפלל בשפה שלהם, בתרבות שלהם? יש לנו תקצוב עירוני מצוין, עם כל הכבוד, לאן הולך הכסף? שילמד מיבנה, באר שבע, לוד, רמלה. שם יש שלושה~ארבעה בתי כנסת לפחות לקהילה. תבין, אפילו בגלות לא מנעו מאיתנו בית כנסת, אז דווקא כאן שזה יקרה?!".
יש תקווה לסיום המשבר?
"אני לא נביאה. אני חיה את המציאות והקהילה, אני רואה שלא מתעניינים בנו. הקהילה לא מוותרת, את הרוח אף אחד לא ייקח מאיתנו. באנו בגלל הרוח והאמונה ונישאר פה. אם שרדנו את הגולה ואת מחנות הפליטים בסודן, אין סיבה שפה לא נהיה חלק מהחברה הישראלית. אני קוראת לראש העיר להתעשת ולדבר איתנו, בלי התנשאות. לא הכל פוליטיקה, יש אנשים מאחורי הסיפורים האלו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם