חברים למשק: הצצה לחיי משפחת לופן מקיבוץ גינוסר
הם נפגשו בערב ריקודים של פנויים ופנויות. רותי באה מיגור לאחר שסיימה נישואים ראשונים, יובי בא מגינוסר לאחר סיום נישואים ראשונים ומגורים ממושכים באילת. היא מיד סימנה אותו, אבל הוא התחיל עם מישהי אחרת. בסוף הוא התאהב בה, ומאז הם יחד עם 5 ילדים מנישואים קודמים, 2 משותפים, 5 נכדים ושני כלבים
השורשים שלה: הוריה של רותי, מרים ז"ל וטיבור ז"ל לוי, היא ילידת רומניה והוא יליד הונגריה, נפגשו כשטיבור עבר לבוקרשט ושכר חדר בדירת הוריה של מרים ("היא התאהבה בו מיד"). לאחר נישואיהם הם נשארו לגור ברומניה. בתקופת השואה היא נשארה בבית, והוא עבד במחנות כפייה וכמעט מת ממחלת הטיפוס. לאחר המלחמה עלו ארצה בעלייה בלתי לגלית דרך איטליה, הגיעו ב-1947 על גבי האונייה "לא תפחידונו" והתיישבו בחיפה. לאחר מספר שנים החליטו לעבור ליגור והתקבלו לחברות בקיבוץ. טיבור עבד כספר בחו"ל, וכשעלה לארץ הפך להיות צבעי בחיפה, והמשיך בכך גם ביגור; בהמשך עבר לעבוד במפעל לגין, ולבסוף עבד כנגר. מרים עבדה במתפרה. לרותי יש אח אחד, שלמה (64), ברמת השרון.
ילדי הרוח: הוריו של יובי, שולמית (שולקה) ז"ל ויעקב (ינצ'ה) ז"ל לופן, היא ילידת פולין ממשפחת לוי והוא יליד אוקראינה, עלו לארץ עם הוריהם בגיל תשע, בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, והתיישבו בתל אביב. הם למדו יחד בבית חינוך לילדי עובדים, ובהמשך עברו ללמוד באותה קבוצה בבית הספר החקלאי בן שמן. כשסיימו את בית הספר המשיכו כקבוצת הכשרה ללמוד חקלאות בדגניה ובכנרת. שולקה עבדה ברפת וינצ'ה היה עגלון ("יום אחד הוא נכנס עם עגלה עמוסת חציר לרפת, והרפתניות המבוגרות יותר אמרו אחת לשנייה: 'תראו איזה חתיך הוא'. רק אז אמי קלטה שהוא באמת חתיך, והתחילה להימשך אליו").
המפנה הרומנטי חל כשהקבוצה הייתה במושבה מגדל, ושולקה וחברתה התרחקו מהחוף בשחייה בכנרת בשעה שבה החלה הרוח. ינצ'ה ואחיה של שולקה, ישראל, הבחינו בסכנה, חתרו לעברן בסירה בעזרת כפות תמרים, ומשו אותן על סף טביעה ("כשהם הגיעו לחוף אבא נתן לה את הנשיקה הראשונה"). לאחר שהקימו את גינוסר שולקה הייתה רפתנית וינצ'ה דייג ("היא עבדה מהבוקר עד הערב, והוא מהערב עד הבוקר. כשאני ואחיי שאלנו אותם מתי הם עשו אותנו, הם אמרו שזה היה בימים שבהן נשבה השרקייה ואי אפשר היה לצאת לדוג"). ליובי יש אחות, גליה (66) בחצבה, ושלושה אחים: בני (74), ישראל (62), מוישלה (58), כולם בגינוסר.
כמעט ישו: לפני 25 שנים טיילו יובי ומוישלה על שפת הכנרת בתקופה של שפל, והם מצאו על אדמת הסחף מטבעות עתיקים, מסמרים רומיים ולבסוף גם סירה שהשתמרה במצב מצוין ("זה היה הגשמת חלום ילדות שיום אחד נמצא אוצר כשמי הכנרת ירדו"). ארכיאולוגים שהוזעקו על ידם קבעו שגילה של הסירה הוא כ-2,000 שנה, ויובי ואחיו החליטו לקרוא לה הסירה של ישו ("כשחשפנו אותה יצאה פתאום שמש וקשת כפולה, וכשאני מספר את זה לתיירים זה הופך אותי בעיניהם כמעט לישו"). לאחר תהליך שימור ארוך הוצבה הסירה בבית יגאל אלון שבגינוסר.
הצתה מאוחרת: הם נפגשו בערב ריקודים של פנויים ופנויות שהתקיים בהזורע. היא באה מיגור לאחר שסיימה נישואים ראשונים, הוא בא מגינוסר לאחר סיום נישואים ראשונים ומגורים באילת במשך 13 שנים. היא מיד סימנה אותו, אבל הוא התחיל עם מישהי אחרת. במפגשים נוספים התחיל
ההתמסדות: בינואר 1986, בגינוסר.
דרומיים: שכונה בדרום הקיבוץ, גובלת עם אזור התיירות, בתים דו-קומתיים ודו-משפחתיים בכל קומה, נבנו לפני 25 שנים, התושבים בגילים שונים.
בית האמנים: בכניסה לבית משפחת לופן ניצבים פסלים שיובי יצר, חלקם בצורת עמודי טוטם מעץ וחלקם מבזלת. על מרפסת הכניסה תלויים דגלי ישראל. בסלון תלויים וניצבים מסיכה גדולה מעץ, מקלות שונים ופסלי בזלת שיובי פיסל, לצד ציורי דמויות ונוף מקומי בצבעים מאירי עיניים, שרותי יצרה בשנים האחרונות. מטבח מיושן, ריהוט צנוע. שטח הבית – 100 מ"ר לאחר סגירת מרפסת וצירופה לסלון, שלושה חדרי שינה ושירותים.
פרנסה: רותי היא קוסמטיקאית ופדיקוריסטית, שעובדת מהבית עבור לקוחות מהקיבוץ ומהאזור. יובי היה במשך שנים רבות רכז הנוי של גינוסר, וכיום הוא גמלאי מאושר שעוסק בעיקר בפיסול בבזלת ("הפסלים שלי פזורים בכל רחבי הקיבוץ, במלון וליד בית יגאל אלון, וכן במקומות שונים בארץ שבהם השתתפתי בסימפוזיונים לפיסול"), וגם בסיוע למשלחות ארכיאולוגיות ובהדרכת קבוצות בגינוסר.
הצאצאים: אורן, נשוי להילה ואב לתאומים, עובד בעיצוב גרפי בתחום הפרסום, גר ברמת השרון. רוני עובד וגר באילת. נורית עובדת וגרה באילת. עמית, נשוי לנירה ואב לשלושה, בעל חברה לתכנות מחשבים, גר בטבעון. ליאור נמצאת בחופשה לאחר שעבדה עד לאחרונה כמנהלת הזמנות ואירועים במסעדה בטבריה, גרה בגינוסר. גלי עובדת בטיפול בתינוקות, גרה בגינוסר. נועם היא חיילת בסדיר.
קניות: בשופרסל בטבריה, השלמות בכלבו בקיבוץ.
בילויים: טיולים במסגרת חוג אזורי, ריקודי עם (יובי), סרטים, מפגשים עם חברים ומשפחה.
מאכלים: המיטב של רותי: עוף, אורז, מרקים, פשטידות, פסטות, ממולאים, שניצלים (יובי: "רותי למדה לבשל רק אחרי ההפרטה, והיא עושה את זה ביצירתיות. כשהיא מכינה פשטידות, זה תמיד צריך להיות קצת שרוף. רותי: "לזכותו של יובי ייאמר, שהוא תמיד מפרגן. גם אם האוכל קצת נשרף הוא אומר: 'איזה יופי, ככה תעשי את זה תמיד'. אי אפשר לפספס אצלו") .
הפרטות ושכר דיפרנציאלי: קיבוץ גינוסר הוא קיבוץ מופרט במודל רשת הביטחון זה 13 שנים. רותי: "התנגדתי לשינוי כי ראיתי שלא נוכל להסתדר. זה לא היה פשוט לשלם עבור הוצאות החינוך של הילדים ודמי מזונות לילדים של יובי. כיום ההוצאות פחתו, וגילינו שאפשר לחיות באושר גם כשלא מרוויחים הרבה". יובי: "גם אני התנגדתי. היינו בתחילה מאוד מבוהלים, אבל בהמשך גילינו שיש גם יותר חופש בשיטה החדשה".
מצב כלכלי: צפים על פני המים.
עושה להם את היום: אצל רותי הטיפולים הקוסמטיים והציור, אצל יובי כשהוא מצליח להוציא מהבזלת את מה שרצה, אצל שניהם – להיפגש בבית בסופו של יום.
טוב להם בקיבוץ (ציון מ-1-10): רותי ויובי – 10 בבית, לא רוצים לתת ציון לקיבוץ.
קיבוץ גינוסר נוסד ב-1937, נמצא על כביש 90 סמוך לטבריה, מונה כ-280 חברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם