תמונה אחת שווה: בלה מרפאת נשים ע"י צילומי עירום
היא מזמינה אותן לסטודיו שלה, מבקשת מהן להתפשט ומתעדת אותן בשלל פוזיציות. בתום הצילומים הנשים לומדות לאהוב את גופן. בלה שחר-הלל מהיישוב יעף שבשרון, מספרת על סדנת הפוטו-תרפיה שהקימה ועל הנשים שריפאה באמצעות השיטה הייחודית
"מגיעים אליי אנשים שנמצאים בצומת דרכים או אחרי טראומה", היא מספרת. "אנשים שיודעים שיש בתוכם הרבה מה לתת לעולם והם מגיעים אליי כדי לשחרר מתוכם את האוצר הגלום. זה תהליך מורכב מאוד שצריך לעשות אותו בהמון רגישות. זה כמו להרכיב פאזל של מיליון חתיכות".
כשם ששיטת הטיפול המיוחדת היא בגדר חידה, כך גם חייה של הצלמת שעוזרת לנשים להתחבר לעצמן מעורפלים. שחר-הלל היא צלמת מזון, תדמית ומוצרים, הנחשבת למבוקשת בתחומה. לצד העבודה המקצועית שלה, היא מתקשרת ומטפלת הוליסטית, וכן פעילה חברתית שנרתמת בהתנדבות לעזור לילדים חולי סרטן, נשים מוכות וחולי איידס.
"אדם חכם אמר לי פעם שהנכס הכי יקר בחיים, וגם הכי שוויוני, הוא הזמן", היא מסבירה כיצד היא מצליחה לשלב בין שלל עיסוקיה. "לכולם יש 24 שעות ביממה, להומלס ברחוב ולשופט בבית המשפט העליון. מה שבוחרים לעשות
והנתינה שלה היא זו שעומדת בבסיסה של סדנת הפוטו-תרפיה הפועלת זה שנתיים. "כבר שנים רבות אני עושה את הטיפול הזה כחלק מעבודת הצילום שלי עם אנשים, בלי להגדיר את זה כטיפול", אומרת שחר-הלל. "בעקבות תגובות אוהדות של אנשים שהיו אצלי והעידו על העוצמה שהם חוו בצילומים, החלטתי להעביר את נושא הטיפול לקדמת הבמה, בלי להתבייש".
הסטודיו של שחר-הלל גדוש בתמונות ובאביזרים, והרקעים בשלל צבעים משווים למקום אווירה מיוחדת. אם תרצו, הסטודיו נראה כמו אתר צילום של סרטים הוליוודיים. ולכאן מגיעות נשים המבקשות להשיל מעליהן את הקשיים ומתפשטות מול המצלמה. אגב, גם גברים עוברים את שיטת הטיפול בצילום, אם כי הם אינם מתפשטים.
"בשלב הראשון אנחנו עורכים פגישת היכרות ותיאום ציפיות", מתארת שחר-הלל את שלבי הטיפול. "אני שומעת את הכול, אבל בוחרת להתמקד בדברים הטובים. לפעמים אנשים כל כך עסוקים במה שאין להם עד כדי כך שהם לא רואים מה יש להם. לכל אחד יש חוזקות ואני באה להעצים אותן, כך שהמצולם מקבל יותר ביטחון והבנה שיש לו מה לתת לעולם".
הסדנה יכולה להיות חד-פעמית או מתמשכת, תלוי ברצון המטופל. בזמן שהאישה נעמדת עירומה מול המצלמה של שחר-הלל מתעוררים אצלה זיכרונות, פחדים, פנטזיות, רגשות קנאה, כעס והלקאה עצמית. "אין ספק שככל שהתהליך מתמשך הוא יותר עמוק ויותר יעיל", אומרת המטפלת. "תהליך קצר עושה שינוי ומגביר את העצמה, אבל לי אין כלים לדעת כמה זה משפיע לטווח ארוך ובאילו רבדים. מניסיוני, בתהליך ארוך יש הפנמה, שינוי, תרגול ובקרה עצמית".
שחר-הלל יוצרת לכל מטופלת תהליך טיפול המתאים במיוחד עבורה. "אני שומעת מכל אחת על הציפיות שלה, על רגישויות או קשיים סביב הגוף, הדימוי העצמי או היחסים שחוותה. יש מטופלים שאומרים שהם לא מצליחים בעבודה והם לא מבין למה. הם מוכשרים, חרוצים ובכל זאת לא זוכים להערכה במקום העבודה שלהם. בתהליך שאנחנו עוברים בסטודיו אנחנו חווים את התחושות שלהם בעבודה כלפי המעסיק והעמיתים שלהם. אנחנו מנסים להבין מדוע הם לא מצליחים לתרגם את הרעיונות הטובים שלהם למעשים".
לדברי שחר-הלל, היא חשה את הכאב של המטופלים שלה בעת הצילום. "אנחנו חווים את הכאב במשותף. בין הכאב לשמחה אנחנו צריכים לתרגם את הרגשות לחוויות כדי לשחרר את הטראומה מהגוף. על הגוף שלנו יש לעתים חריתות שאנחנו לא תמיד מודעים אליהן. כל רופא יודע כיום שכאבים פיזיים הם סימפטום של כאבים נפשיים. אם המטופל בא אליי בזמן, אנחנו מקדימים תרופה למכה. אם הוא הגיע אחרי המכה, אנחנו מפרקים את הכאב, כך שבעתיד הוא לא יחזור על הטעויות ויצליח להשיג את המטרות שלו".
עד כמה משמעותית העובדה שמול המצולמות עומדת צלמת?
"משמעותית מאוד. למדתי להשתמש ביכולות נשיות, שלגברים יותר קשה להתמודד איתן, כדי להוציא מהמטופל את האמת שמסתתרת בו וכה קשה לו לחשוף. יש לי יכולת להגיע לכאב ולחשוף אותו. הצלם הרגיש והסבלני ביותר לא יכול להתחבר לנושאים כמו דימוי גוף שמטרידים נשים. חוץ מזה, קל להן יותר להתפשט בפניי".
הגוף הנשי הפך בשנים האחרונות לאובייקט מיני, וזה ניכר כמעט בכל אספקט של החיים: בפרסומות הנועזות בטלוויזיה, בתמונות החושפניות בעיתונים ובלבוש הפרובוקטיבי של נערות בגיל ההתבגרות. לדברי שחר-הלל, מעטות הנשים שמקיימות דיאלוג עם גופן לפני שהן מגיעות לסטודיו שלה.
"כאן זה המקום היחיד שהן יכולות לדבר על הגוף שלהן בלי שישפטו אותן", היא מבהירה. "מבחינתי, זו המתנה האמיתית בתהליך הזה. בתום שלב הצילומים המטופלת ואני מרימות כוסית לניצחון. ניצחון על הפחדים, על האנשים שדיכאו אותנו ועל כל אלה שהסבירו לנו למה אנחנו לא ראויות להגשים את החלומות שלנו".
מה קורה אחרי הצילום?
"המצולמת מקבלת את התמונות על דיסק ומתחילה תהליך נוסף, בבית, עם עצמה. היא מתחילה להתרגל לגוף שלה ולאהוב אותו. אחרי הצילום נדרש זמן לעבד את החוויה, על כל רבדיה ולבחור את התמונות המובילות שיעברו תהליך עיבוד וליטוש. יש אפשרות להגדיל תמונה נבחרת על בד ממוסגר או לעצב אלבום מרגש שילווה אותה לכל החיים. התהליך מסתיים בפגישה מסכמת שבה נמסרות התמונות הנבחרות למזכרת, והמטופלת ואני מקיימות שיחה משמעותית על כל התהליך. יש כאלה שבוחרות לתקשר באמצעות הכתב, אחרות מעדיפות לעשות זאת בעל פה. כך או כך, הן הופכות לחלק מהסטודיו ושומרות על קשר לאורך שנים".
כששחר-הלל מתבקשת לבחור סיפור מרגש שהותיר בה חותם, היא נזכרת ב-ש', חולת סרטן שהגיעה אליה לסטודיו רגע לפני שהמחלה כרסמה כל חלקה בגופה. "אלה היו צילומים מיוחדים מאוד משום שלמצולמת היה ברור שהגוף שלה לא ייראה טוב יותר ממה שהוא נראה כרגע", היא מספרת.
"ש' התענגה על כל צילום ולא רצתה להיפרד מהסטודיו. חווינו שם את כל קשת הרגשות האפשרית. מצד אחד - עצב, בכי, כעס, למה זה קורה לי, למה דווקא אני. מצד שני - שחרור, שמחה, תחושה של כמה אני יפה, כמה הגוף שלי מדהים. אלה היו התמונות שהיא הכי אהבה את עצמה בהן, ויש לה תמונות מדהימות מכל החיים".
עם אילו קשיים מתמודדות הנשים בתהליך הצילום?
"בצילומי עירום, ההתפשטות היא כמובן החלק הכי קשה. גם אם יש לנשים שמגיעות אליי פנטזיה להצטלם בעירום, כשמגיעים לכדי ביצוע זה אף פעם לא קל. יש כמובן מקרים הפוכים שבהם נשים רוצות להתפשט מיד ואני עוצרת אותן. אנחנו רוצות גם תמונות בבגדים כדי שאפשר יהיה להראות למשפחה".
מה עושה צילום בעירום לנשים שנעמדות מול המצלמה?
"זה תהליך אמנותי שמקלף הרבה שכבות. זה כמו לחשוף סוד ששמרת במשך שנים רבות. עבור נשים רבות, בייחוד כאלה ששמנו ואיבדו את קווי החיטוב, הצילום מחבר בין מציאות לפנטזיה. יש נשים שמונעות מעצמן לעמוד מול המראה ולהביט בגוף שלהן ולא מודעות למידותיו. המפגש בסטודיו מאפשר להן לוותר על ההדחקות וההכחשות ולהסתכל למציאות בעיניים. במפגש הזה אנחנו מכירים במה שיש ונותנים למצולמת את הכוח להמשיך הלאה".
מי קהל היעד של הסדנה שלך?
"הסדנה שלי מיועדת לכולם - גברים, נשים, ילדים עם בעיות ביטחון. אנשים שלא בטוחים בזהות המינית שלהם. הייתה לי לקוחה בת 90 שבאה מהעולם הדתי. כל חייה הסבירו לה שגוף זה דבר טמא והיא לא הבינה למה. אחרי שהבת שלה חזרה בשאלה והגיעה אליי לסטודיו, היא הביאה את אמא שלה כדי שתתמודד בפעם הראשונה עם הגוף שלה. זו הייתה חוויה מדהימה. היא אמרה לי שהיא מרגישה שהיא מסתכלת על גוף של אישה אחרת. עד כדי כך היא לא הכירה את הגוף שלה".
במהלך עבודתה נתקלה שחר-הלל במקרים רבים. מרגשים, משעשעים ועצובים. אחד מהם הוא של אישה יפהפייה שסבלה מדימוי עצמי נמוך כתוצאה מבגידה שחוותה במהלך נישואיה. "היא באה אליי במטרה לשנות את דימוי הגוף שלה. היא רצתה שאני שאעשה לה תמונות עירום בסגנון זנותי. היא רצתה להרגיש סקסית ונחשקת. אחרי שיחה מעמיקה איתה, הבנתי שתמונות זנותיות לא ישפרו את דימוי הגוף שלה. לבסוף ערכנו צילומים עם בגדים ובלעדיהם. בסוף התהליך היא החליטה להישאר עם בעלה ולתת לנישואים הזדמנות נוספת".
בימים אלה עובדת שחר-הלל על סדנה של העצמה עסקית ברוח הפוטו-תרפיה, והיא משתפת פעולה עם המתקשרת והמטפלת שרית אונגר, תושבת פרדס חנה. מדובר בסדנה של 12 מפגשים, כולל מפגש אבחון ומפגש סיכום שנערך כחודש לאחר סיום הסדנה. "שרית הגיעה אליי לצילומי תדמית שבהם חווינו תהליך של פוטו-תרפיה. משם התפתח שיתוף הפעולה בינינו לסדנה שנבנית בימים אלה ותצא לדרך בתחילת ספטמבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם