פאר ויסנר: "נצרתי את לשוני הרבה זמן ושילמתי מחיר יקר"
לראשונה מאז הגשת כתב האישום נגדו, שטח סגן ראש עיריית תל אביב לשעבר פאר ויסנר את גרסתו לאירועים: "הציעו לי לשלם את ה-6,000 שקל חוב ולסגור את העניין, אבל אני איש של פרינציפ"
ביום שלישי האחרון עלה ויסנר לדוכן העדים לשלוש שעות, ולראשונה מאז הגשת כתב האישום נגדו בגין זיוף וקבלת דבר במרמה ומאז יציאתו לחופשה ללא הגבלת זמן מתפקידו כסגן ראש עיריית תל אביב, הציג את גרסתו לשרשרת האירועים שהובילה להגשת כתב האישום.
לכל אורך הדיון היה ויסנר נסער, דיבר בקול רם, ונאם נאומים ארוכים בתשובה לכל שאלה של סנגורו, עו"ד מנחם רובינשטיין, והתובע ראאד ענוז. בסוף הדיון ניכר שהרגיש שהסיר אבן שרבצה לו על הלב זה זמן רב.
כזכור, על פי כתב האישום, שהוגש בינואר האחרון, בעקבות טענות מצד עמנואל מימון, עובד בבית הדפוס של אמיר להב ברחוב חפץ חיים 10, לפיהן ויסנר איפשר לו להתגורר חינם בנכס שברשותו באותו בניין, כשמאחורי גבו ניסה לנצל את שהותו במקום כדי לשנות את סיווג הארנונה של הנכס מעסקים למגורים ובכך לחסוך כסף.
לצורך זה, נטען בכתב האישום, כתב ויסנר חוזה שכירות, החתים עליו את אמיר להב בשם מימון (להב הודה שזייף את חתימתו של מימון), ופעל מול גורמי העירייה על בסיס החוזה המזויף כדי להוריד את גובה הארנונה, לרבות הגשת ערעור על ההחלטה שלא לשנותו.
בעדותו בבית המשפט טען ויסנר שלהב לקח ממנו את המפתח לנכס בתחילה כדי לשקול את שכירתו לצרכים עסקיים, ולאחר מכן המשיך להחזיק בו באישור ויסנר כדי ללון מחוץ לבית בזמן שהיה מסוכסך עם אשתו. כעבור מספר שבועות הגיעו השניים להסכמה שלהב ישכור את הנכס במחיר סמלי כדי לשכן בו את העובד שלו - מימון.
בשלב זה הדפיס ויסנר חוזה שכירות סטנדרטי, חתם עליו, מסר אותו ללהב, וזה הבטיח שיחתים את מימון ויחזיר אותו, ואכן מסר לו את החוזה החתום מעט לאחר מכן. רק עם פרסום
לטענת ויסנר, מימון גר במקום תשעה חודשים, כשבזמן הזה לא הוא ולא להב שילמו את שכר הדירה, ואף לא את חשבונות החשמל, שוויסנר נאלץ לשלם בעצמו.
במרס 2005 מאס ויסנר במימון וגירש אותו מהדירה, אבל החליט שלא לתבוע אותו או את להב כדי לא להיגרר להליך משפטי ארוך, שיזכה לפרסום תקשורתי ויפגע במוניטין שלו. "בכל הפרשה הזו, זו אולי הטעות האחת הקטנה שעשיתי. אני מודה", אמר .
ויסנר הכחיש בעדותו שניסה איפעם לשנות את סיווג הנכס לצורכי ארנונה, והדגיש שעל פי החוזה חובת תשלום הארנונה הייתה של הדייר, כך שלא נשקף לו כל רווח משינוי הסיווג. עם זאת, בהתאם לחוק, הוא מסר עותק של החוזה לעירייה, פעולה שהניעה אוטומטית מהלך של שינוי סיווג ארנונה.
לדברי ויסנר, לא הוא ערער על החלטת מחלקת הארנונה כי אם מימון. במהלך השנים הבאות, סיפר ויסנר, מימון פנה אליו מספר פעמים בבקשה לעזרה בביטול חובות הארנונה שצבר בזמן שגר בנכס. ויסנר סייע למימון פעם אחת בהסדרת עניין טכני מול העירייה ("כפי שהייתי עושה עבור כל תושב", אמר), אך סירב לטפל בחובותיו של מימון מעבר לכך.
אז, בתחילת 2009, יצר מימון קשר עם מספר עיתונאים, והתחיל להעלות לראשונה את הטענות שוויסנר הונה אותו, שהובילו לחקירה המשטרתית ולהגשת כתב האישום נגדו, שוויסנר טוען שנעשו באופן בלתי מקצועי.
"למימון ולהב יש היסטוריה ארוכה של ריבים ביניהם, והפעם הם בחרו בדרך הקלה - לגלגל את הבעיות שלהם על סגן ראש עירייה, והיו להם שותפים בתקשורת, וזה מתרחב ומגיע לידי כך שאני עומד כאן ומנסה להבין מה עשיתי לא בסדר", אמר בסוף עדותו.
"הציעו לי מספר פעמים לשלם את ה-6,000 שקל חוב ולסגור את כל העניין, אבל אני איש של פרינציפ, ולא נכנע לאף אחד. אם יש צדק - יופע מיד. אני עומד יציב, צודק ואמיתי".
עדותו של ויסנר סתרה כמעט מההתחלה ועד הסוף את עדותו של מימון, שניתנה בשני דיונים שונים בחודשיים האחרונים ושהייתה בעצמה עשירה בסתירות פנימיות ובהצהרות שהובילו להרמות גבה רבות מצד השופט בארי.
במסגרת החקירה הנגדית הצביע התובע על מספר סתירות קלות בין עדותו של ויסנר לבין הצהרותיו במשטרה, טען שמימון היה בנכס תקופה קצרה בלבד, ושהסיבה שוויסנר לא תבע את מימון ולהב הייתה שהוא ידע שהחוזה פיקטיבי.
בתגובה אמר ויסנר שעדותו בבית המשפט אמינה יותר מכיוון שהחודשים האחרונים ריעננו את זיכרונו לגבי כל פרטי הפרשה, וכאמור שהחוזה הוא חוזה סטנדרטי, שלמיטב ידיעתו באותו הזמן נחתם על ידי מימון. עם זאת, בתגובה לטענות התובע הודה ויסנר בלשון רפה שהנכס בבעלותו היה מפוצל במשך שנים ללא אישור חוקי של העירייה, אך טען שהדבר היה בהתאם למדיניות העירונית לעידוד פיצול דירות באותו אזור בשנים ההן.
בתחילת ספטמבר יעידו עדי ההגנה הנוספים בתיק ויישמעו הסיכומים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם