כיכר הבימה: מלחמת החורמה נגד נערי הסקייטבורד
האוכל האורגני הגיע לשוק; מה קורה כשבמקום כיכר מתכננים פסל סביבתי; ועוד שביל אופניים מבית היוצר של עיריית תל אביב. שלוש הערות על השבוע שחלף
מצד אחד השוק היה מרכז החיים, המקום שממנו הגיע רוב האוכל שלנו, ושכל בעלי הדוכנים בו הכירו את אמא שלי וידעו בדיוק איך צריכה להיראות עגבנייה שתעבור את הסלקציה הקשוחה בכניסה לעגלה שלה; מצד שני השוק גם היה מרכז המוות. היו שנה או שנתיים שבהן המטענים התפוצצו בו בקצב של אחד לשבוע, או לפחות כך זה נחרט בזיכרון הילד המבוהל שהייתי.
חלק מהפיצוצים החמיצו את אמא שלי בדקות, פעם אחת היא שילמה עבור אשכול ענבים וביקשה מהמוכר שישמור לה בצד, וכשחזרה לאסוף אותו לא היו ענבים וגם לא היה מוכר. פלא שהתמלאתי חרדה בכל פעם שהודיעה שהיא הולכת לעשות שוק?
אבל בשבוע שעבר לא הלכתי לעשות שוק במובן המסורתי של המילה. קשרתי את האופניים בפינת קלישר, ונכנסתי לרחוב הראשי של השוק מצדו האחורי. חלפתי מצד ימין (שמאל כשבאים מאלנבי) על פני שלושה-ארבעה דוכנים, והגעתי ל"ניצת הדובדבן".
כן , בשקט-בשקט, הרשת האורגנית הוותיקה בישראל פתחה סניף בלב שוק הכרמל. סניף נחמד, די גדול, שמבחינת המבחר לא מציע שום דבר יוצא דופן לעומת שלל הסופרים האורגניים האחרים שפזורים בעיר, אבל בהחלט מציע אמירה: האורגני הולך ומפסיק להיות מגדל שן. הוא כאן,
נכון, כבר הייתה חנות טבע בשוק, של טוביה אושרי, אבל היא לא הצליחה לחמוק מנישת מוזאון הבריאות שכאילו נקלע בטעות ללב המזרח הפרוע. "ניצת" משדרת משהו אחר: היא פתוחה אל הרחוב, התירסים, הפלפלים והעלים הירוקים שלה נפרסים כתף ליד כתף עם השכנים, ובקטגוריות מסוימות - בעיקר הקטניות והדגנים היבשים - היא נותנת פייט אמיתי במחירים.
בשונה מרוב חנויות הטבע/ אורגניות, ובדומה ליתר אזרחי השוק, היא נפתחת מוקדם בבוקר, בשעות שבהן אנשים עובדים יכולים לעשות קניות. כל מה שחסר כדי להשלים את ההשתלבות המלאה במרחב זה שאחד מעובדי החנות יתיישב בפתח ויציע לעוברים ושבים בקולי קולות על הסכין אבטיח אל"ף-אל"ף-אל"ף: אדום-אדום אורגני.
הנה סיפור מהחיים ששלחה לי אם תל-אביבית עצבנית:
"כיכר הבימה המחודשת, שש לפנות ערב. מספר הורים משועממים בוהים בפעוטות שלהם. אחד מהם מסיע צעצוע חשמלי בעזרת שלט. לכיכר מגיעה קבוצת נערים, נראים כמסיימי כיתה ט' או י'. בהדרגה מתווספים עוד נערים, סך הכול בערך 40, כולם משייטים על סקייטבורד.
עוד כשהם בשולי הכיכר, לצד ה"ברושים", מגיח לקראתם גברתן עם כרס גדולה, שרירים וחולצה שחורה שכתוב עליה "שמירה" או "אבטחה" ומבקש מהם להסתלק. הנערים לא מקשיבים לו וממשיכים להתגלגל בכיכר. נראה שמדובר בילדים טובים, קבוצה ענקית שמתנהלת בלי צעקות או רעש חריג. אל הגברתן מצטרף בחור נוסף שניגש להניס את הנערים. הגברתן לוקח יוזמה וחוטף לאחד הנערים את הסקייטבורד ומודיע שהוא לא מחזיר עד שכולם מסתלקים.
במקביל מגיעים עוד כמה נערים עם רמפה של עץ, נראה כמו משהו שהכינו במיוחד לכבוד האירוע. הגברתן מתעצבן ומנסה לחבוט באמצעות הסקייטבורד שבידו באחד הנערים. הנער מצליח לחמוק מהמכה. הסאגה נמשכת עוד דקות ארוכות עד שנשמע קול של ניידת משטרה וכל הנערים עוזבים את המקום.
סביבתנים קוראים לזה RECLAIM, תביעה של המרחב הציבורי. אם היה שם עדיין חניון, הנערים הללו היו יכולים ליהנות מהמרחב הציבורי, עכשיו פתאום אסור להם. מדובר בשעות סבירות, בנערים שלא מזיקים לאיש, להפך - אולי הם היו מייצרים קצת עניין בקרב ההורים המשועממים שנכחו שם".
ואם יורשה לי להוסיף: כשבמקום כיכר מתכננים פסל סביבתי, צריך לשמור אותו בתוך צמר גפן, ואז כל נער עם סקייטבורד הופך לאויב. זה התחיל עם החתולים והכלבים בגן יעקב, וממשיך עם נערים וסקטים בכיכר הבימה. במקום כיכרות שמתמסרות לציבור, קיבלנו כיכרות שמכריזות עלינו מלחמה.
זה לא סוד שרבים משבילי האופניים בעיר הם מסלול מכשולים יותר ממסלול רכיבה. על המדרכה מוטבע סמל של אופניים, אבל הרוכב - שצריך לתמרן בין תחנות אוטובוס, שולחנות בתי קפה, עצים ושאר משוכות - מרגיש שמישהו עושה ממנו צחוק.
זה בדיוק מה שמוטי מעיין הרגיש כשדיווש ברחוב שיטרית, ליד מגרשי הטניס: שעושים ממנו צחוק. "השביל מסומן כדו-כיווני", הוא כותב, "כאשר בצד הקרוב לכביש נטועים עצים החוסמים לחלוטין את מסלול האופניים. העצים נטועים בכזו קרבה האחד לשני, עד כי אי אפשר אפילו לנסוע בזיגזג. סימון שביל זה מופרך כל כך שמוטב היה אילו לא סומן כלל".
להמחשת דבריו צירף את התמונה המופיעה כאן, שבאמת נראית כמו הומור עירוני מפוקפק. את הפנייה, אגב, הוא שיגר גם לעירייה, וזו התשובה שקיבל: "שביל האופניים ברחוב שטרית נסלל לפני שנים, בימי ראשיתו של פרויקט האופניים העירוני. מאז שנסלל חלו התפתחויות רבות בתחום. לאור זאת השביל עתיד להיות משופץ ומותאם לסטנדרטים העכשוויים. אין עדיין לוח זמנים לביצוע הפעולה".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם