ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

איתי נרצח בקוסטה ריקה לפני שנתיים, הרוצח עדיין חופשי

גם שנתיים לאחר שנרצח איתי אליאס-שכטר, למשטרת קוסטה ריקה עדיין אין קצה חוט באשר לזהות הרוצחים. ההורים והחברים בארץ כועסים, אבל במשטרה החשאית של המדינה שבמרכז אמריקה לא מבינים מה רוצים מהם: "אנחנו כל הזמן חוקרים את המקרה הזה, אבל זו לא חקירה קלה"

יום הזיכרון השני למותו של איתי אליאס-שכטר חל בשבוע שעבר. גם הפעם, למוות המיותר שלו אין כתובת. שנתיים אחרי הרצח בקוסטה ריקה, הוריו של איתי ז"ל כבר מתחילים להתייאש. הם מאבדים תקווה שהמשטרה במדינה ממרכז אמריקה, תעלה אי פעם על האנשים האחראים למותו של בנם. אבל עם זאת, יודעים ההורים כי אם לא יימצאו האשמים, הם עצמם לא יוכלו לסגור מעגל ולמצוא מנוחה.

ה-22 ביוני היה עוד יום רגיל בבית משפחת שכטר באשקלון. מירי שכטר ניהלה סדר יום שגרתי למדי, בזמן ששני בניה, עדי ואיתי, טיילו בחצי השני של העולם, בקוסטה ריקה.

כבר חודש וחצי עבר מאז החלו האחים את טיולם במדינה הלטינית, וכעת הגיעו אל מערבה, לעיירת החוף חאקו. הם התמקמו עם עוד מספר חברים באחד ההוסטלים בעיירה. לאחר הצ'ק אין, הם יצאו למסיבה, ממנה חזרו רק בסביבות השעה שתיים וחצי לפנות בוקר.  איתי ועדי היו בחדרים סמוכים והתכוננו לשינה, כאשר לפתע נשמעו דפיקות בדלת חדרו של איתי. האחרון ושני חבריו הישראלים שהיו איתו בחדר התלבטו אם לפתוח את הדלת, אך כשהציצו מהחלון וזיהו שלוש בחורות תמימות למראה שמבקשות עזרה בעניין מסוים, הם פתחו, אף על פי שלא הכירו אותן. הבנות נשארו בחדר יחד איתם במשך כשעה וחצי, והאווירה הייתה טובה. כולם הצטלמו עם כולם, צחקו וניסו לתקשר בין אנגלית לספרדית.

"אני חייבת לומר משהו", אמר לפני ימים אחדים אימו של איתי, מירי. "בכל העיתונים כתבו שאיתי והחברים שלו הכניסו את הבחורות כי הן היו יפות וכל מיני סיבות מיניות כאלה. אבל האמת היא שונה". לדברי האם, איתי היה במערכת יחסים רצינית, וכך גם אחד החברים שהיה בחדר". היא מספרת כי הם נתנו לבחורות להיכנס כי הן אמרו שהן צריכות עזרה. "איתי והחברים שלו לא היו כאלה שחיפשו ליהנות עם אותן בחורות צעירות. זה בסך הכל היה מנחמדות".

הבנות

נשארו בחדר במשך כשעה וחצי. בשלב מסוים הבנים הרגישו שמשהו לא בסדר. הם שמו לב שהבנות לא עוזבות את הפלאפון שלהן, נכנסות ויוצאות כל הזמן. היה נדמה שהן בוחנות את החפצים בחדר ומנסות לרכז את הבנים במקום אחד. באותן דקות הבחין אחד הבנים כי המצלמה שלו נעלמה.  כאשר אחד הבנים קם כדי להתעמת עם אחת הבנות, נכנסו שלושה בחורים לחדר. אחד מהם החזיק בידו סכין ואחר החזיק רובה מאולתר, המורכב מצינורות מתכת.

הבחורים המקומיים סגרו אחריהם את הדלת, סימנו לכולם לשמור על השקט ואמרו כי זה שוד וביקשו את הכסף. הבנות שנשארו בחדר הצביעו על הבנים ואמרו: "אלה הישראלים". הבלאגן היה גדול, הבחורים המקומיים דיברו ביניהם משפטים לא ברורים בספרדית, עברו מזה לזה, לקחו את הבגדים והכסף והכניסו לתיקים. איתי וחבריו לא התווכחו ולא התנגדו. הם רק ביקשו שישאירו להם את הדרכונים כדי שיוכלו להמשיך לטייל כמתוכנן.

הבנות שכנעו את הבחורים המקומיים להסכים. האווירה הייתה עדיין רגועה יחסית. אבל דווקא לאחר שסיימו את השוד והחלו להימלט, נשמעה הירייה, מסיבה לא ברורה, כנראה כתוצאה מפליטה. הכדור פגע בכתפו הימנית של איתי, והשודדים נכנסו לרכב וברחו מהזירה.

"איתי נפגע בעורק הראשי. והוא היה מת גם אם הירייה הייתה מתרחשת בתוך בית חולים", אומר מודי שכטר, אביו החורג של איתי. "הוא מיד איבד את ההכרה ונכנס לשוק, וכעבור כמה דקות הוא נפטר".

בשעות שלאחר האירוע התפשטה השמועה שתייר מישראל נרצח. יוסי אלמקייס, ישראלי יורד, אשדודי במקור שמנהל הוסטל סמוך לזה שבו התאכסנו איתי וחבריו, נכנס לתמונה. הוא לקח תחת חסותו את האח עדי ואת חבריו של איתי, ועזר להם בכל מה שהם היו צריכים עד לעלייתם למטוס בחזרה לישראל.
 

מאז הרצח, המשפחה עסוקה בעיקר בשיקום התא המשפחתי, אבל גם מלאכת ההנצחה לא נשכחה. כחודשיים לאחר הרצח כבר קיימו המשפחה והחברים ערב זיכרון לאיתי, שהתקיים באודיטוריום של בית הספר מקווה ישראל בחולון. שמונה חודשים לאחר מכן, ב-5 ביוני 2010, ביום בו היה אמור איתי לחגוג את יום הולדתו ה-27, הקים אחיו עדי יחד עם חבריו של איתי את אתר האינטרנט "איתי לנצח", שכל כולו מלאכת הנצחה לאחיו.

באתר ישנן מאות תמונות של איתי מתחנות חייו השונות, כולל מהטיול האחרון, וחברים יכולים להעלות בו שכתבו לאיתי.

בנוסף, מתוך הרצון להזהיר את המטיילים הישראלים מהסכנות הטמונות בטיולי התרמילאות, הוקם גם האתר "מוצ'ילרים", הכולל המלצות מפורטות כיצד להתנהג בכל אזור טיול, מאילו פעילויות מומלץ להימנע ולאיזה אזורים עדיף שלא להגיע כלל.

"זה אחד הדברים שהיה לי מאוד חשוב לעשות", הסביר האח עדי. "רצינו שאנשים יבינו עד כמה חשוב לדעת כיצד ניתן לצמצם את הסיכוי לסכנות הטמונות בטיולים בעולם. האתר פתוח להעלאת עצות של מטיילים. כל מי שחושב שיש לו טיפ כיצד להיזהר, יותר ממוזמן להיכנס לאתר ולהעלות את האזהרה שלו".

אם בארץ מנציחים את איתי בכל דרך אפשרית, הרי שבקוסטה ריקה מיהרו לשכוח את התייר הישראלי שנרצח. שנתיים עברו, אך המשטרה המקומית עדיין לא מצאה את האשמים. מי שלחץ על ההדק והביא למותו של איתי ממשיך להסתובב חופשי, וכך גם שותפיו לפשע.

אלמקייס, שממשיך לנהל את ההוסטל שלו בעיירה חאקו, אומר דווקא ששם עוד לא התאוששו מהרצח. "צריך להבין שזה מקרה מאוד נדיר", אומר אלמקייס. "אין כמעט מקרים בהם רוצחים תיירים פה. יש הרבה מקרי שוד, אבל זה כמעט ולא מגיע לרציחות. יש אפשרות שאותם שודדים בכלל באו ממדינה אחרת, כמו ניקרגואה או פנמה".

לדברי אלמקייס, הוא דואג בכל כמה זמן לדבר עם אנשי משטרה בכירים מהמשטרה המקומית, ולבדוק אם חלה התפתחות בחקירת הרצח של איתי, ולאחר מכן הוא מעדכן את המשפחה במידע: "הקמתי גם פינת זיכרון בהוסטל לזכרו של איתי, ואני עם האצבע על הדופק בכל מה שקשור למקרה הזה. אני כל הזמן מתקשר לקציני המשטרה ושואל מה קורה עם החקירה. לצערי, אין ממש פריצת דרך, אבל אני יודע שהם לא סגרו את התיק ולא מפסיקים לחקור".

לא המשטרה המקומית מטפלת בחקירת הרצח, כי אם המשטרה החשאית של המדינה - מעין השב"כ של קוסטה ריקה. קצין משטרה בכיר שעמו שוחחנו טען כי כמה חודשים לאחר הרצח נעצרו חשודים במעשה, אך בדיקת ה-DNA הניבה תוצאה שלילית.
 

"התיק כולו פתוח", אמר הקצין. "רק העובדה שהחקירה עברה מהמשטרה המקומית למשטרה החשאית מראה כמה חשוב לנו לפצח את המקרה. כמה חודשים לאחר הרצח הצלחנו לאתר חבורה של שלושה גברים שהתאימה לתיאור שיש אצלנו. כבר חשבנו שיש לנו את האנשים הנכונים. אבל בדיקת ה-DNA שלהם מול האקדח המאולתר שמצאנו במהלך החקירה לא התאימו ונאלצנו לשחרר את הבחורים".

אתם ממשיכים לחקור את הנושא?
"אנחנו כל הזמן חוקרים את המקרה הזה, אבל זו לא חקירה קלה. עד עכשיו לא הצלחנו להבין למה בכלל הם ירו את הירייה, וגם למה זה כוון כלפי איתי. זה דבר מאוד נדיר שרוצחים תייר כאן בקוסטה ריקה. לדעתי, לא כל מדינה הייתה מחפשת כמונו אחר רוצחים של תייר זר. אנחנו כבר שנתיים משקיעים הרבה בחיפוש אחר אותם רוצחים. אבל יש גם סיכוי גבוה שהם באו מהמדינות השכנות, ואז הסיכוי לתפוס את הרוצח יורד מאוד".

לדברי הקצין, החקירה רחוקה מלהסתיים וכרגע הם מחזיקים בכמה חשודים, שאת מספרם הוא מסרב להסגיר מפני שרק קצינים מעטים במשטרה נמצאים בסוד העניינים של החקירה. "עצרנו לא מזמן מספר צעירים ששוב עומדים בתיאורים שנתנו לנו הישראלים בחקירה. כרגע זה נמצא בבדיקות DNA כדי לראות אם יש אפשרות שתפסנו את הרוצח ואת חבריו לפשע. בכל מקרה, התפיסות הללו מוכיחות שהתיק פתוח לגמרי. לא הרמנו ידיים לגבי האפשרות לסגור אותו בהצלחה. אני מקווה שעוד נצליח לשים את היד שלנו על הרוצחים. אבל זה לא יהיה קל".

במשטרת קוסטה ריקה אומנם טוענים בתוקף כי החקירה בעיצומה, אבל יקיריו של הקורבן לא מאמינים. "אם המשטרה הייתה רוצה לתפוס אותם, היא הייתה מצליחה", אומרת מורן רוסטמיאן, מי שהייתה חברתו של איתי. "יש לי תחושה שהם לא באמת רוצים להתעסק בזה. גם בעיתונים שראיתי מהימים של אחרי הרצח, קראתי שהם מנסים למזער את כל העניין, כי הם פוחדים שדיבור על הרצח יפגע בתיירות החזקה שיש להם במדינה. אני חושבת שיהיה אפשר להשיג מידע גם עכשיו, שנתיים אחר כך. זו הייתה חבורת ילדים כזו, שאולי מכירים אותם באזור. גם יש להם קלסתרון. זה לא הפשע המושלם. אבל השאלה האם מישהו שם בכלל מוכן להשקיע בחקירה הזו, כי כרגע זה לא נראה ככה".

גם האמא מירי לא קונה את דבריו של הקצין: "עוד באותו הערב הם היו צריכים לסגור את הכבישים ואת כל האזור כדי לתפוס את אותה חבורה של פושעים, אבל לא עשו את זה. אז נראה לך שעכשיו, אחרי שנתיים, משהו בחקירה הזו יזוז?".

האב החורג מודי מספר כי כמה חודשים לאחר הטרגדיה הוא רצה לטוס בעצמו לקוסטה ריקה, על מנת לבצע חקירה פרטית, כולל פרסום מודעות בעיתונים שיציעו פרס כספי למי שיספק מידע בקשר לזהות הרוצחים. בסופו של דבר הוא לא עשה זאת, בשל בקשה של רעייתו מירי.
 

"אשתי לא הייתה מוכנה לשמוע על העניין בשום פנים ואופן. היא פחדה שאני גם כן אחזור בארון מאותה חקירה. אני פשוט חושב שמדובר במדינת עולם שלישי, שבה הכסף מדבר הכי טוב. זו באמת הדרך שבה צריך לחקור את העניין. כל דרום אמריקה זה מדינות עולם שלישי מבחינת משטרה. לחיי תרנגולת יש שם יותר ערך מחיים של בן אדם, ולכן צריך לערב כסף בעניין. אבל כל יום שעובר מוריד את הסיכוי למצוא משהו".

האם מירי אומרת כי מציאת הרוצח יכולה לעשות מעט צדק עם מה שאירע לה ולמשפחה: "שום דבר לא יחזיר לי את איתי, את הילד המדהים שהיה לי, זה שדאג לכולם ושהיו לו חלומות גדולים. אבל לדעת שמי שעשה את הפשע הנוראי הזה משלם על מעשיו – זה דבר שהייתי רוצה שיקרה. קשה לדעת שהרוצח של הבן שלי מסתובב חופשי. הייתי רוצה לדעת שאותו פושע משלם על המעשים שלו. למרות המצב, יש לי תקווה שזה יקרה. אני לא מצפה שזה יקרה, אבל אני כן מקווה שזה יום אחד עוד יתרחש ושהרוצח יתפס".

איתי היה תלמיד מצטיין בשנותיו בתיכון מקיף עירוני א' שבאשקלון. הוא היה נחשב לגאון מחשבים. את שירותו הצבאי עשה ביחידת המחשבים המובחרת 'ממר"ם', שם הוא גם המשיך לשירות קבע. לאחרי שחרורו, הוא עבד במשך כחצי שנה בחברת ההיי-טק 'אקשן בייס', ורק זמן קצר לפני היציאה לטיול הגדול, שבו מצא את מותו, הוא התפטר.

האב מודי אומר כי לאיתי היו חלומות מאוד גדולים בתחום המחשבים. "מגיל 12 הוא כבר רצה להיות מתכנת מחשבים. הוא הצליח לפתח תוכנות כבר בגיל 20, כאלה שעשרות אלפי ישראלים הורידו. והוא חלם לפתוח חברת היי-טק יחד עם האח עדי ועם עוד כמה מהחברים שלו. לא רק אנחנו הפסדנו את איתי. העולם הפסיד".

משגרירות ישראל בקוסטה ריקה לא נמסרה תגובה.


לכניסה לאתר ההנצחה "איתי לנצח"

לכניסה לאתר הטיפים "מוצ'ילרים"

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...