שמיניה באוויר: סיפוריהם של 8 החיפאים שסיימו קורס טיס
קצין הצנחנים שהחליט לעבור לטיס, הצעיר שמשפחתו נפגעה קשות באחד הפיגועים המחרידים בחיפה, והקצין שעקף את אחיו וקיבל כנפיים לפניו. אלו כמה מסיפוריהם של שמונה מבוגרי קורס הטיס 162, שקיבלו ביום חמישי כנפיים ומתגאים בדבר אחד משותף: כולם חיפאים
קורס טיס הוא שם נרדף לתחרות. וכחלק מהתחרות, גם המספרים והסטטיסטיקות בסיום כל קורס מהווים חלק נכבד. בעוד שבשנות השישים, השבעים והשמונים, בני הקיבוצים כיכבו כמסיימי הקורס, הרי שלפי הנתון העכשווי, 53 אחוזים מהם עירוניים.
אלא שאת כוכב ההצטיינות לוקחת הפעם העיר חיפה, כששמונה מאלו שקיבלו ביום חמישי כנפיים, הם בניה ומהווים כחמישית מכלל המסיימים. אגב, שלושה מהם הם בוגרי " ליאו באק".
בין המסיימים, קצין בצנחנים שמסמ"פ עבר לקורס טיס, בן למשפחה שנפגעה ואיבדה כמה מבניה באחד מהפיגועים הקשים בחיפה. ואחר שהצליח לעקוף את אחיו, שעבר לפניו גיבוש טיס, ולסיים עם כנפיים שנה לפניו. ועוד סיפורים שיעוררו את התיאבון לנסוק.
שמונת הטייסים החיפאים הטריים
צילום: דובר צהל
צניחה לתוך מטוס
שמונת מסיימי קורס הטיס החיפאים שצעדו בשבוע שעבר בגאווה במסדר הכנפיים מעניקים סיבה טובה לראשי מערכת החינוך של בירת הכרמל לטפוח לעצמם על השכם. אלא שלצד העניין החינוכי, והסביבה בה הם גדלו, לכל אחד מהם יש סיפור ועולם ומלואו המסתתר מאחורי הדרך לכנפיים.
אחד משמונת בוגרי הקורס שהביאו לראש העירייה יונה יהב הרבה גאווה, הוא סגן א' (25), שקיבל כנפי נווט קרב. א' נולד בחיפה כבן יחיד בלידה של שלישייה ויש לו שתי אחיות תאומות, סטודנטיות המתגוררות בצפון. בגיל 7 התגרשו הורי השלישייה, אך למרות הפרידה, מספר א' כי עברה עליו ילדות רגילה. את לימודיו העל יסודיים העביר בתיכון "חוגים" בעיר, היה תלמיד טוב ו"לא הרבה מעבר לכך", כהגדרתו.
בשונה ממרבית הבוגרים, עבור א' קורס הטיס לא היה התחנה הראשונה שלו בצה"ל. במרץ 2005 הוא התגייס לצנחנים והתחיל את השירות הצבאי שלו בגדוד 890. "יצאתי לקורס קצינים והמשכתי
בשירות בתפקידי פיקוד", נזכר א' בעבר הלא רחוק שלו בחי"ר, "הייתי גם מפקד מחלקה וסמ"פ לתקופה קצרה, סיימתי את חלקי לאחר שלוש וחצי שנים כולל חצי שנה בקבע ולאחר מכן הגעתי לכאן, לקורס טיס".
ולא, א' לא היה מאותם ילדים שמוחם נדד למחוזות התעופה. "ממש, אבל ממש לא חלמתי להפוך לטייס כילד. נוצר מצב שלאחר שלוש שנים וחצי הרגשתי באיזשהו מקום שמיציתי את התפקיד שלי בהיבט הפיקודי ובחי"ר. האופציות שעמדו בפניי היו להשתחרר מהצבא או להמשיך ולנסות את מזלי במקום אחר. החלטתי שאני רוצה להמשיך לתרום לצבא, ומעבר לזה גם למצות את כל היכולות שלי.
"אני לא הראשון שעשה את זה. החלטתי לנסות את מזלי. לאחר שלוש וחצי שנים באותה מערכת, חיפשתי משהו חדש שיאתגר ויעניין אותי ושבמסגרתו אוכל גם לתרום ולהשפיע. לא ידעתי מה זה מקצוע הטיסה לפני שהגעתי לכאן, הכול היה חדש עבורי ולמדתי להכיר את זה, וכמובן שגם לאהוב את זה".
איך קיבלו את זה הסובבים אותך?
"בהתחלה זה היה נראה להם קצת תמוה. שמרתי את זה במעגלים הקרובים אליי. למען האמת, אמא שלי לא שמחה יותר מדי, כי לדעתה באותה נקודת זמן עצרתי את כל הקידום שלי ולמעשה התחלתי מחדש. החברים שלי קצת הרימו גבה, מפני שהסיכויים להצליח בזה הם בסביבות משהו כמו 10 אחוזים. מצד אחד זה אכן היה סיכון, אבל מצד שני, לא אמרתי לעצמי שאני רוצה לסיים קורס טיס, אלא קודם כל להגיע לקורס טיס. כשהגעתי לכאן והתחלתי להתקדם שלב אחר שלב, הבנתי שזה בעצם מה שאני רוצה לעשות. בסופו של דבר הסביבה הקרובה מעריכה ותומכת, וזה מה שחשוב".
אם יש דבר שסגן א' מתקשה לדבר עליו, זה על אביו. הוריו כאמור התגרשו כשהוא ושתי אחיותיו היו קטנים, ומאז נותק הקשר עם האב. "אנחנו לא נמצאים בקשר כבר מספר שנים וזה מבחירה שלי, מבהיר א'. "אמא שלנו היא זו שטיפחה וגידלה אותנו לבד כל השנים".
אבא שלך יודע שהבן שלו סיים קורס טיס?
"אני לא ממש יכול לומר אם אבא שלי יודע שהבן שלו טייס, אבל אני מאוד מקווה שהוא יודע. אבא שלי אמנם יודע על כך שהתחלתי את הקורס, אבל אני לא ממש יודע אם הוא מודע לזה שגם סיימתי אותו. יכול להיות שהוא יגלה את זה לבד, אבל יש לי תחושת בטן שהוא יודע, למרות שאף אחד לא ממש יידע אותו".
נשארת בקשר עם מישהו מהצד שלו?
"הצד שלו הוא מאוד מצומצם. מאחר והוא בן יחיד אין לי דודים ודודות מהצד שלו. הייתי קרוב מאוד לסבא וסבתא שלי זיכרונם לברכה".
מצדיע לשופט גבריאל בך
בתחילת השבוע שעבר נערך לבוגרי קורס הטיס טקס מיוחד בהשתתפות מפקד חיל האוויר האלוף עידו נחושתן. הבוגרים התבקשו להזמין אדם אחד שהשפיע עליהם במהלך החיים לפגישה המרגשת עם מפקד החיל. סגן א' בחר להביא לפגישה את בן הדוד של סבתו מצד האבא. מדובר בשופט בדימוס גבריאל בך, שבין השנים 1969 – 1982 שימש כפרקליט המדינה.
הנווט סגן א' צילום: דובר צהל
כמו כן כיהן בך כשופט בית המשפט העליון במשך 15 שנים והיה אמון על התביעה במשפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן בשנות ה-60. "רציתי מאוד שהוא יגיע למפגש עם מפקד החיל", סיפר א', "לצערי הוא לא יכול היה להגיע. גם בגילו המופלג, 84, וגם בגלל שהוא עדיין אדם מאוד עסוק".
מדוע בחרת דווקא בו?
"בחרתי בו משתי סיבות: האחת, אני רואה בו בבואה של סבתא שלי ז"ל, שהייתה מאוד קרובה אליי. מבחינתי, הקשר איתו הוא כמו להמשיך את הקשר עם סבתא. הסיבה השנייה היא העובדה שהוא היום הקשר היחיד שיש לי עם המשפחה מהצד של אבא. מה גם שגבריאל בך מהווה מודל לחיקוי. הוא אדם שהשפיע על גורל המדינה, על גורל האומה והוא אדם ערכי. אני מחזיק ממנו מאוד".
במהלך הקורס יצא לך לגלות דברים חדשים על עצמך?
"התבגרתי מאוד בשלוש השנים וחצי על הקרקע בחי"ר. הייתי ממליץ לכל מי שרוצה להצטרף לקורס טיס, לעבור קודם כל מספר שנים כאלה, כפי שאני עברתי. הגעתי לקורס כשאני סגור על עצמי, עם האני מאמין שלי והערכים שלי, אבל לא ידעתי איך אני אהיה באוויר. למדתי שאני מצליח לקום ממפלות הרבה יותר מהר ממה שחשבתי, ושאני פחות סבלני ממה שהייתי רוצה להיות. עכשיו זה זמן טוב לעשות חושבים עם עצמי, לקחת נשימה ולחשוב על הכול".
למי הקדשת את הרגע הגדול שלך בטקס קבלת הכנפיים?
"בראש ובראשונה הקדשתי את הרגע הזה לאמא שלי, שתמכה בי לאורך כל הדרך והתעסקה בדברים הקטנים שלי לא היה כוח אליהם. כמובן שהרגע הוקדש גם לסבתא שלי ז"ל, שבכל נקודת ציון בדרך שלי אני חושב עליה והיא לימדה אותי את כל מה שאני יודע. אני רואה את עצמי כממשיך הדרך שלה, מעריץ אותה ובטקס חשבתי עליה".
כנפיים לזכרם
גאווה מיוחדת יכולים להרגיש אנשי החינוך בתיכון "ליאו באק", שמתהדר בלא פחות משלושה בוגרים שהגיעו לרגע המיוחל, קבלת כנפי הטיס. ש' הנווט הוא אחד מהשלושה.
הנווט סגן ש' צילום: דובר צהל
כמו אצל סגן א', גם ש' מודה שקורס הטיס לא היה מושא חלומות הילדות שלו: "אני לא יכול לומר שזה היה חלום הילדות שלי. אני לא יודע בדיוק איך הגעתי לזה, כי זה לא היה משהו שכיוונתי אליו, אבל זה משהו שפשוט הגעתי אליו ומשם זה המשיך".
מלבד הגאווה במסלול ובסיום הקורס שהגיע אליו ש', סיפורו האישי יכול לשמש השראה לצעירים ולמבוגרים כאחד, שחושבים ש"פעם היה נוער טוב". סגן ש' נושא על כתפיו סיפור לא קל: לפני כשמונה שנים, בהיותו בן 13, השתנו חייו של ש' ומשפחתו באופן דרמטי. באחד מהפיגועים הקשים שידעה העיר חיפה וישראל בכלל, איבדה המשפחה שניים מיקיריה, ומספר בני משפחה נוספים נפצעו באורח קשה מאוד ונושאים עימם את הצלקות הנפשיות והפיזיות עד היום.
"באותו יום הייתי אצל חבר ולא נכחתי במקום הפיגוע", נזכר ש' בכאב, "אמא שלי נתנה את הפרטים לפרמדיק שטיפל בפצועים ואבא שלי קיבל את ההודעה וסיפר לי. למרות שכבר הבנתי את זה לבד, כי אמא לא ענתה לטלפון כשצלצלתי אליה, ידעתי והבנתי שהם נמצאים באזור שבו היה הפיגוע".
אתה זוכר את הרגעים והימים שלאחר הפיגוע?
"בוודאי שאני זוכר. אני זוכר בבירור ממש כל יום שהגיע לאחר הפיגוע וזה משהו שאתה לא יכול להתעלם ממנו ובוודאי שלא לשכוח. זה היה פיגוע קשה מאוד במקום שאין אפשרות לברוח ממנו. זה היה יום שמש יפה שבו המשפחה בילתה בים, שהסתיים באופן טראגי וקשה".
כבחור צעיר שעבר הרבה רגעים קשים בחיים, היו לך רגעים קשים גם במהלך הקורס, כאלה שגרמו לך אולי לחשוב אפילו על פרישה?
"השלב הבסיסי היה קשה מאוד, אבל היו רגעים קשים יותר כשסגרתי 49 ימים בבסיס. לשמחתי, המשפחה תמכה והגיעה לבקר, החברים באו לראות אותי וקיבלתי תמיכה גדולה ומדהימה מכל הסובבים אותי".
היה איזשהו רגע שבו הפתעת את עצמך, רגע שבו גילית על עצמך משהו חדש שלא ידעת שיש בך?
"כן בהחלט. מן הסתם, בקורס שנמשך שלוש שנים אתה לומד הרבה מאוד על עצמך. זה בעיקר הוכיח לי שיש בי ובחברים שלי חוסן מנטאלי, הראש אמנם מגביל אותך, אבל בפועל אתה יכול לעשות דברים הרבה יותר קשים ממש שאתה חושב שאתה יכול לעשות. עמדתי בפני אתגרים חדשים והצלחתי".
את מי הזמנת למפגש עם מפקד החיל?
"רציתי להזמין את סבתא שלי כמייצגת של דור הסבים והסבתות. איתם גדלתי, הם היו איתי כל הזמן לאורך השנים, חינכו אותי גם מבחינת ערכים וגם לאהבת המדינה והאדם. יש להם ולסבתא בפרט חלק גדול בחיים שלי".
למי הקדשת את הרגע שלקבלת הכנפיים?
"הרגע הזה הוקדש להורים שלי. זה לא דבר טריוויאלי לשלוח בן לקורס הזה ולצבא בכלל לאחר מה שעברנו ומה שאיבדנו במשפחה. אני מעריך אותם מאוד את ההחלטה הזו, אני מעריך מאוד את האמונה השלמה בי ואת התמיכה הרבה שהם העניקו לי לכל אורך הדרך".
עוקף את אחי בקורס
מלבד סוללת החיפאים המרשימה שסיימה את קורס הטיס, גם לקריות יש נציג בדור הבא של טייסי חיל האוויר. מדובר בסגן א' בן ה-21, טייס מסוקי סער מקריית חיים ובוגר בית הספר התיכון המקומי.
נתניהו פרס גנץ וברק בטקס מסדר כנפיים בבסיס חצרים צילום: לע''מ
מאז ומתמיד כללו תחביביו של סגן א' אלמנטים של טיסנאות. כבר כמה שנים, עוד מלפני הגיוס, הוא גולש בקיט סרפינג, ספורט ימי שהוא סוג של הכלאה בין גלישת גלים ומצנח רחיפה. בניגוד לש' ו-א' החיפאי, א' מהקריות חלם שנים על היום המיוחל שבו יניף אל על את כובע הטייס.
"אפשר בהחלט לומר שתמיד חלמתי להיות טייס", מספר א', "זה משהו שתמיד היה בבית. כילדים היינו מטיסים טיסנים והחיבור שלי לעולם הזה הוא מגיל צעיר. לאבא שלי יש רישיון טיס אזרחי והמדריך שלו היה דוד (דייב) בכור ז"ל, שנהרג בהתרסקות המטוס הקל, לפני כחודשיים בחיפה".
היו רגעים קשים במהלך הקורס שבהם הרגשת שאתה עומד להישבר?
"הרגעים הכי קשים בקורס מגיעים בשלב של הניווטים, שאז יש הרבה לילות עם ניווטים ארוכים. זה היה השלב הקשה ביותר מבחינתי".
היו מצבים שבהם הפתעת את עצמך? אולי גם למדת על עצמך משהו שלא ידעת לפני הקורס?
"כן. מדובר ביכולת להמשיך הלאה למרות הקשיים. לא האמנתי שתהיה לי כזאת יכולת במהלך הקורס. כל הניווטים הארוכים שאתה מתחיל ולא מאמין שתוכל לסיים כזה דבר. הניווט הבלתי מתוכנן שמפילים עלינו בערב, שגם אותו אתה לא מאמין שתעבור, אבל אתה מפתיע את עצמך בכל פעם מחדש ומצליח לסיים אותו. למדתי על עצמי הרבה במהלך הקורס הזה, בעיקר על העקשנות שלי והחוסן המנטאלי".
במשפחתו של סגן א' אך טבעי שיהיה מישהו שימשיך את השושלת שהחלו בו האב והבן הגדול א', שקיבל ביום חמישי את כנפי הטיסה. ואכן, גם האח הצעיר כבר נמצא בעיצומו של קורס טיס, במחזור 163 שהחל כשנה לאחר הקורס שהסתיים כעת.
"אפשר לומר שיש מי שימשיך את המסורת ואת הדרך", מתגאה סגן א', "אח שלי נמצא מספר שלבים בקורס מתחתיי. אבל יכול להיות שאני הוא זה שהולך בדרכו של אחי, מפני שהוא עבר את הגיבוש עוד לפניי".
אתם מתייעצים האחד עם השני?
"כן, בוודאי. הבעיה היא שהשלב האחרון של הקורס הוא מאוד אינטנסיבי ועמוס, כך שזה הפריע קצת לקשר בינינו מהבחינה הזו. בכל זמן פנוי שהיה לי דאגתי ללכת לאחי ולשבת איתו, לשאול אותו איך הולך לו בניווטים, לעזור לו מהניסיון הקצר שלי ולהיות איתו ברגעים האלה".
את מי הזמנת לפגישה עם מפקד החיל?
"את מאמן הכושר שלי שסייע לי בהכנה לצבא. אני מאוד מחובר אליו, הוא השפיע עליי ועזר לי מאוד בקטע הפיזי. הוא החדיר בי אמונה שאני יכול להצליח".
הסטיגמה הנפוצה ביותר לגבי טייסים היא ההצלחה המסחררת עם בנות. אתה כבר מתחיל להרגיש את זה?
"זה לא משהו שבאמת קורה ואנחנו לא מתייחסים לזה יותר מדי. מדובר בסטיגמה שמנקודת המבט שלי תמיד תישאר סטיגמה ולא משהו מעבר לזה".
למי הקדשת את הרגע הגדול של קבלת הכנפיים?
"להורים שלי כמובן. הם היו איתי וליוו אותי לאורך כל שלוש השנים האלה, ברגעים הטובים וגם ברגעים הפחות טובים. הם תמכו בי ועזרו לי והרגע הזה הוקדש להם".
מהאקדמיה לשמיים
אצל סרן מ', בן 25 מחיפה, החלום להיות טייס התבשל במהלך השנים. את רוב חייו העביר מ' בקיבוץ כפר החורש שם נולד, גדל והתחנך, עד שעבר לחיפה בשנת 2003 כשהחל ללמוד בטכניון. במסגרת לימודי הנדסת אווירונאוטיקה, הוא נחשף לטיסה המעשית והתאהב מיד.
טקס מסדר כנפיים בבית הספר חצרים צילום: יהודה לחיאני
"לאורך כל התקופה שבה הייתי סטודנט, חשבתי על האופציה של קורס טיס, אבל לאחר עיכוב קטן החלטתי שאני רוצה להתנסות בזה", מספר מ', "יצא לי להתנסות בטיסה גם לפני הקורס והבנתי שאני מאוד אוהב את זה. בהמשך הדרך הגעתי למרכז לניסויי טיסה של חיל האוויר, שם גם המהנדסים טסים. אמנם לא בתדירות גבוהה כמו אנשי צוות אוויר, אבל פעם במספר שבועות היה יוצא לנו לטוס. שם הבנתי שהטיסות חסרות לי והתדירות שלהן נמוכה מדי בשבילי. זו אחת הסיבות שגרמה לי לצאת לקורס".
צברת חוויות מהמרכז לניסויי טיסה?
"בהחלט. באופן כללי השירות שם היה מדהים. הייתי שם שנה וחצי ונהניתי מכל רגע, זה מקום מדהים להיות בו בעיקר לאחר שאתה מגיע מהאקדמיה. העולם הזה של המטוסים הוא מדהים. את הטיסות הראשונות שלי שם אני זוכר לפרטי פרטים. השירות שם היה מאוד מעניין. שמחתי להגיע לשם כמהנדס, אבל עדיין היה חסר לי החיבור הזה לעולם המבצעי".
איך הסובבים אותך הגיבו כשהודעת שאתה מצטרף לקורס טיס?
"המשפחה והחברים מאוד תמכו והתלהבו. יצא לי לדבר על הצטרפות לקורס טיס כמה שנים טובות לפני שבאמת עשיתי את זה, כך שבהתחלה לא כל כך האמינו שאני רציני בנושא הזה".
היו לך רגעי משבר במהלך הקורס?
"רגעי משבר לא היו, אבל אחד הדברים היותר קשים זה לעבור את הקורס מההתחלה ועד הסוף כשיש לך חברה. זה קשה לה, ובאופן טבעי זה קשה גם לי. מעבר לזה, אני סיימתי כנווט קרב. לאחר שנה ממיינים את החבר'ה והמיון הראשון קובע מי מתאים להיות טייס קרב וכל מי שלא ממשיך חווה איזושהי תחושה של כישלון. רק לאחר תקופה מסוימת מבינים שאתה מגיע למקצוע לא פחות מעניין ולא פחות חשוב, אבל הרגע הזה של המיון הוא קשה לכל פרח טיס שעובר אותו. בסופו של דבר, אני מניח שכל אחד שמח במקצוע שהוא הגיע אליו ואני בפרט".
למדת על עצמך משהו במהלך הקורס?
"אני חושב שאחד מהדברים שלא היו טריוויאליים זה להצטרף לקורס של חבר'ה שצעירים ממני בחמש שנים. הפתיעה אותי המהירות שבה התחברנו. כשאתה מוקף בחבר'ה צעירים מהר מאוד אתה מתחיל להתנהג כמוהם, ואני מתכוון לחיוב. החבר'ה בקורס מתבגרים מהר מאוד ואני מסיים אותו עם המון חברים טובים, כשפער הגילים לא מורגש".
את מי בחרת להביא לפגישה עם מפקד החיל?
"הבאתי חבר מהקיבוץ שגם היה מדריך שלי בתנועת בני המושבים. מעבר לתנועה, הוא היה מדריך בני נוער בקיבוץ שבו גדלתי, התחברתי אליו והוא דמות מאוד משפיעה. הוא גם למד שנה מעליי בפקולטה, הוא אדם קרוב אליי והיום הוא גם תושב חיפה".
למי הקדשת את רגע קבלת כנפי הטיסה?
"כמו רוב החבר'ה, לאמא שלי ולחברה שלי. אני מאמין שלשתיהן היה הכי קשה במהלך השנים של הקורס. להן זה מגיע. יש את הקטע הזה שמעניקים סיכה עם כנפיים לאמא, והחבר'ה שעברו את הקורס עם חברה שחיכתה להם בבית, ארגנו משהו לכבוד החברות והפתיעו אותן".
לוקח דוגמה
סגן ה', בן 21 מחיפה, הוא מעתה טייס קרב בחיל האוויר. הנער שלמד בתיכון עירוני ה', שאף בכלל להיות לוחם בחי"ר, אך השינוי הגיע כשהיה בכיתה י', כשנכח במסדר כנפיים של אחד מבוגרי בית הספר.
תיכון עירוני ה' בחיפה צילום: זמן חיפה
"כל העניין הזה של המטוסים משך אותי ונשאבתי לתוך העולם הזה", נזכר סגן ה', "לאחר מכן הגיעו המיונים ופשוט זרמתי עם זה. כשהגעתי לקורס כבר הייתי יותר מחובר לכל העניין. אפשר לומר שהחלום להיות טייס זה משהו שהחל להתגבש אצלי כשהייתי תלמיד בכיתה י'".
סגן ה' הוא הראשון ממשפחתו שמשרת בחיל האוויר. "קיבלתי המון תמיכה מהמשפחה, הם עודדו אותי לאורך כל הדרך וגם היום", הוא מספר.
אתה זוכר רגע קשה במיוחד במהלך הקורס?
"אני לא יודע אם אפשר להצביע על רגע אחד, אבל ההתחלה של הקורס הייתה קשה עבורי, במיוחד המעבר מתלמיד תיכון שעושה מה שבראש שלו לשירות כחייל. אני לא חושב שזה קשור לקורס וכנראה שזה היה תופס אותי בכל מקום, אבל אלו היו החודשים הקשים יותר, משהו כמו הלם מסוים".
במהלך הקורס היה רגע שבו הצלחת להפתיע את עצמך וללמוד על עצמך דברים שלא הכרת?
"היות והקורס נמשך המון זמן, בכל פעם מחדש אתה מופתע מעצמך שאתה ממשיך למרות הקשיים. בתקופת התיכון לא הייתי אחד שמתמיד והחלפתי תחביבים די מהר. הייתי נער שמאבד עניין במהירות, אבל כאן התמדתי וגם לאחר שנתיים וחצי של קורס עדיין היה לי את הדרייב".
את מי בחרת להזמין לפגישה עם מפקד החיל?
"הזמנתי חבר טוב של המשפחה שהיה גם שכן שלנו כשהייתי ילד קטן ועדיין גרנו בקיבוץ. הוא איש חיל האוויר ואני זוכר שכשהייתי בגיל צעיר הוא כל הזמן דחף לי אינפורמציה וסיפורים על הקורס ועל טייסים. הזמנתי אותו בעיקר מפני שהוא כמו בן משפחה והוא מאוד השפיע עליי".
למי הקדשת את הרגע הגדול במסדר הכנפיים?
"להורים שלי, הרגע הזה הוקדש להם לגמרי. הם החזיקו אותי כמו שצריך במשך שלוש השנים האלה ומגיע להם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם