עצור, ביוב לפניך: מה יהיה הסוף עם הזיהום בחוף גורדון?
סאגת הזיהום בחוף גורדון היא סאגה ישראלית טיפוסית: מעורבים בה יותר מדי גופים, יותר מדי ביורוקרטיה, ומבוי סתום אחד גדול
אלא שלקראת סוף הקיץ הקודם התחילו לבצבץ הרהורי כפירה. החוף הלך והצטופף, המטקאים כבשו כל חלקת חול טובה, הכיסאות הגיעו כמעט עד קו המים. לא נשאר מקום לשחק תופסת עם הילדים. וכשהמים מלאים מדוזות, מקום לשחק תופסת נהיה עניין גורלי. אז עזבנו, עד להודעה חדשה, את חוף גורדון, לטובת תחליף שאשתי אוסרת עליי לכתוב אודותיו בעיתון. מאוד קסום ונחמד בחוף החדש שלנו, ובעיקר די ריק, ואין לי אישור משלטונות הבית לסכן את הבדידות המענגת הזו.
הכול היה מושלם, אלמלא החדשות הרעות שמגיעות מחוף גורדון, שהפך בקיץ הנוכחי למביך הרשמי של עיריית תל אביב. מאז פתיחת עונת הרחצה החוף נסגר כבר שלוש פעמים בגלל זיהום, ונכון לסוף השבוע, במשרד הבריאות היו נחושים להשאיר אותו סגור עד להודעה חדשה.
כדי להבין את גודל המכה, צריך להזכיר שעיריית תל אביב מתגאה מאוד בשנים האחרונות - לרוב בצדק - בציונים הגבוהים שהיא מקבלת במדדי החופים הנקיים שמפרסם המשרד להגנת הסביבה. העירייה כל כך מאמינה במוצר שלה, עד
רגע לפני הפירוט של עלילות גורדון, כדאי להכיר את המנגנון שבסופו מציבים על החוף שלטים שמודיעים לנו שכדאי לברוח הביתה, או לפחות לחוף אחר. משרד הבריאות דוגם בקביעות את המים בחופי הרחצה בארץ. תדירות הדגימות גוברת בעונת הרחצה, שכן מי שיכול לשרוד בטמפרטורה של הים בינואר ממילא עמיד בפני כל חיידק.
בדגימות הללו בודקים את הריכוזים במים של שני חיידקים - אי קולי ואנטרוקוקים. הנוכחות של שני אלה כשלעצמה אינה בהכרח בעייתית, אבל בעולם המושגים של הלבורנטים הם נחשבים חיידקים אינדיקטיביים: נוכחות מסיבית שלהם במים מעידה בדרך כלל על זיהום צואתי. במילים אחרות: עצור, ביוב לפניך.
ועכשיו בואו נצלול ביחד לסאגה של חוף גורדון, שהיא סאגה ישראלית די טיפוסית: מעורבים בה מספר גופים, יותר מדי ביורוקרטיה, כוונות טובות ותוצאות רעות. בחוף יש צינור שדרכו זורמים אל הים, כבר בערך 40 שנה, מי הקירור של מלון הרודס (פעם פלאזה). מדובר, בעיקרון, במים נקיים, רק שבקיץ הזה, מסיבה לא ידועה, הם נקיים פחות.
כבר שלוש פעמים התגלה במים ריכוז חיידקים שעולה על התקן, ומשרד הבריאות מיהר לנעול את החוף. התקן לחיידקים בחופי הארץ, אגב, זהה למקובל בעולם. התקן חיוני לפעילותן של רשויות הבריאות, אבל זה לא הופך אותו לקדוש. אפשר לטבול בים עם ריכוז אי קולי כפול ומשולש מהתקן ולחזור הביתה בריאים וטובי לב, ואפשר, כמובן, לחטוף דיזנטריה.
האבסורד הוא שלהזרמה של מי הקירור הבעייתיים נמצא פתרון, והוא אפילו כבר מוכן: בעיריית תל אביב ובמשרד הבריאות סיכמו מזמן שמוטב שהמים של המלון יוזרמו למרינה הסמוכה ולא לחוף הרחצה. הסירות הרי לא יתרגשו מכמה חיידקים. אז העירייה התקינה, בהשקעה של מאות אלפי שקלים, צינור מעקף שאמור להזרים את המים היישר למרינה. רק שכדי לעשות את זה - להסיט את המגוף ולשנות את כיוון הזרימה - יש צורך באישור מהמשרד להגנת הסביבה.
איך המשרד להגנת הסביבה נכנס לתמונה, אתם שואלים? ובכן, הוא הגורם שמאשר כל הזרמה של מים לים התיכון. קוראים לזה "היתר הזרמה". ואם רוצים להפסיק להזרים לחוף ולהתחיל להזרים למרינה, צריך היתר הזרמה.
אז העירייה והמלון הגישו בקשה להיתר הזרמה למשרד להגנת הסביבה, והם ממתינים לחתימה. ברגע שזו תתנוסס על הטפסים, החוף ייפתח לרחצה בתוך חמש דקות. התסכול גדול במיוחד, מפני שמאז יום שישי לפני שבוע - שבו אובחן הזיהום האחרון - הבדיקות מלמדות שהחוף נקי לחלוטין, ובכל זאת משרד הבריאות מסרב לפתוח אותו לרחצה.
הטענה (שהיא בכלל לא מבוטלת): אם התקלה התרחשה שלוש פעמים - אין שום ביטחון שלא תהיה פעם רביעית. במשרד הבריאות הבינו שאם לא יפעילו לחץ מסיבי על העירייה והמלון - וחוף סגור הוא עניין מלחיץ מאוד - דבר לא יזוז.
ובאמת, למה הטופסולוגיה הזו לא טופלה הרבה קודם? למה חוף צריך לעמוד סגור חצי קיץ כדי שהליך ביורוקרטי פשוט יושלם וציבור המתרחצים יקבל את הים שלו בחזרה? לא ברור.
לא ברור גם למה העירייה לא התנפלה על הסיפור הזה בציפורניים שלופות וחקרה לעומק מה פשר הזיהום שמשתרבב לחוף בתדירות של פעם בשבועיים. על העיכוב הזה כולם משלמים עכשיו ביוקר.
בשורה התחתונה, בחוף גורדון התרחש בימים האחרונים תאטרון אבסורד: אף שלא היה מציל - שהרי החוף היה סגור - בתוך המים היו מתרחצים. ובדבר אחד אתם יכולים להיות בטוחים: רחצה בים תל-אביבי סוער בלי מציל היא עניין לא פחות מסוכן ממפגש חזיתי עם כמה חיידקי אי קולי.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם