אושרי גדול: אושרי אברג'ל שם את ירוחם על המפה
כשהחל הפרויקט "מחפשים את הכוכב הבא בפריפריה", איש לא חשב שיצטרכו להרחיק עד לירוחם כדי למצוא את הזמר המתאים. אבל אושרי אברג'יל הירוחמי כבש את יוזמי הפרויקט כבר ברגע הראשון, ומאז הקריירה שלו נמצאת במסלול המראה, כולל שני סינגלים ראשונים מוצלחים. "ירוחם זה יישוב מאוד מוזיקלי", מודיע הכוכב העולה
אז מה הסיכויים שאמן צעיר ומוכשר, שנולד וגדל בעיר הדרומית הסטריאוטיפית, יפרוץ קדימה ויהפוך לזמר מצליח בכל רחבי הארץ?
אם התשובה שלכם היא שהסיכויים נמוכים, תכירו את אושרי אברג'יל, ירוחמי מבטן ומלידה, בעל מראה תל אביבי וכישרון ים תיכוני, שהולך לשים את עיר הולדתו על המפה.
כאשר גדל, אברג'יל (19), הוא לא היה מסוג הילדים שברור שיפנו למוזיקה. להיפך. הוא מעולם לא השתייך ללהקת בית הספר או מהמכורים לערוץ 24. רק כדורגל היה לו בראש, ובזה השקיע את מלוא מרצו.
למעשה, אם ההורים שלו לא היו מתעקשים שהוא ישיר בטקס הבר מצווה שלו, סביר להניח שהיום הוא היה מתעסק עם דברים אחרים לגמרי.
"אמרתי להורים שלי שאני לא עושה את זה, אבל הם לא ויתרו לי", הוא מספר השבוע. "הגעתי לאולפן בבאר שבע ושרתי, וכל הצוות שם פשוט נותר פעור פה. לא הבנתי למה. חשבתי רק על כדורגל ותו לא. כשהופעתי בבר המצווה, הבנתי למה הם היו המומים באולפן. ואז זה התחיל לדגדג לי בקצות האצבעות והתחלתי להתעניין ולהסתקרן יותר ויותר".
ואז מה? התחלת להופיע בבית הספר?
"אחרי ההלם, נתבקשתי להופיע בכל אירוע ביישוב. ירוחם זה מקום קטן ואינטימי, שבו כולם מכירים את כולם. פתאום שלפו אותי מהכדורגל והתחילו לתת לי תפקידי שירה בכל כנס, טקס ואירוע. הפכתי להיות זמר הבית של היישוב".
איך בעצם התחיל העניין שלך האמיתי במוזיקה?
"אומנם בבר מצווה נצטוויתי לשיר, אבל מהר מאוד קלטתי שני יכול להפוך את זה למשהו יותר מורכב, יותר יצירתי. נדחפתי לכל מיני חזרות של להקות מקומיות והם, לזכותם ייאמר, זרקו אותי מהר למים העמוקים. היה חיבור מדהים.
"מצאתי את עצמי מוזמן לכל מסיבת קריוקי בכל בית בירוחם, ובכלל – בלילות היינו מתקבצים ושרים מבלי להתעייף. התאהבתי בזה והתחלתי לחלום כמו כולם. דמיינתי את עצמי נמצא באולמות הכי גדולים מול אלפי אנשים , שר ומשמח את כולם, אפילו דמיינתי כל אחד מהנוכחים והתחברתי לזה. הכי חשוב: האמנתי שאני מסוגל".
מהעיר ירוחם כבר יצא מוזיקאי?
"ירוחם זה יישוב מאוד מוזיקלי. זה נטמע בכל בית. זה באמת מקום קטן ומלוכד וכשעוברים ברחוב הראשי של ירוחם אפשר לטעום משלל הסגנונות והריחות המוזיקליים במקום. מוזיקה הודית, מרוקאית, פרסית, יידיש, והיום גם רוסית.
"ממש קיבוץ גלויות, אז גם בבית שלי תמיד המוזיקה התנגנה. אחותי ספיר היא זו שבעצם הכניסה לנו את שיגעון המוזיקה לבית, ובכלל, כולם ציפו שהיא תהיה כוכבת. בסופו של דבר, אני זה שמימש את הפוטנציאל והפך את זה לדרך חייו".
מאילו זמרים אתה מושפע?
"שואלים אותי לא מעט את השאלה הזאת ואני אף פעם לא החלטי, כי אני מושפע מדברים שמרגשים אותי. הייתה תקופה שהאזנתי לשירי לאדינו כי זה ריגש אותי. עד היום זה מרגש וזה השתנה ומשתנה כל הזמן. אני אוהב לשמוע את רוב הזמרים בישראל, מן הסתם אני מתחבר יותר לזמרים בז'אנר המזרחי".
האלבום הראשון בדרך?
"אנחנו עובדים בימים אלה בקדחתנות על אלבום הבכורה. זה אלבום שמורכב משירים מדהימים שנבחרו מתוך עשרות שהציגו בפנינו. נתנו בו ביטוי למגוון רחב של יוצרים וכותבים ובעיקר התמקדנו על אפיון ייחודי לסגנון שאני הכי מזדהה איתו, והוא הרגש. יש הרבה הפתעות באלבום הזה. מן הסתם אני פונה לקהל הצעיר שמלווה אותי באהבה גדולה ואני מחזיר לו בשירים, שמצליחים, לשמחתי, לנגוע להם במקומות הנכונים.
"אבל לא פסחנו על הסנטימנטאליות. יש גם שירים שידהימו כאן הרבה אנשים. יהיה דואט עם זמרת צעירה ודואט נוסף עם זמרת שיכולה להיות סבתא שלי. השיר הזה יהיה חצי בעברית וחצי במרוקאית. יש בלדות מרגשות, וכמובן הרבה קצב ושמחה".
סביר להניח שלמרות הכישרון המולד של אברג'יל, היה לו קשה מאוד להתקדם בתחום. אבל פרויקט מיוחד, תחת הכותרת "מחפשים את הכוכב הבא בפריפריה", עזר לגלות אותו.
יוזם הפרויקט הוא נמרוד אילן, ירוחמי בעצמו ולימים מנהלו האישי של אברג'יל. אילן רתם לצורך פרויקט הפריפריה את המוזיקאים תמיר קליסקי ואורן איתן, והשלושה החלו במשימות האיתור.
"נמרוד חרש את כל היישובים בדרום ובצפון, ובמקרה, באחד הימים הוא שוחח עם חברים בירוחם ואמר להם שהוא מחפש זמר צעיר, והם המליצו עליי", אומר אברג'יל.
"כשהגעתי לאודישן, רעדו רגליי מגודל המעמד, וכשראיתי את כולם הייתי בשוק, אבל התעליתי ונתתי להם אודישן, שבדיעבד היה כנראה הכי מוצלח. נמרוד היה מוקסם. בשבילו לקחת זמר מירוחם זו באמת סגירת מעגל. הוא תמיד אומר לי שהוא לא מאמין כמה זה יצא בסופו של דבר מושלם, שזה בא מירוחם".
לא חשבת להיבחן בכוכב נולד?
"כל אחד שרוצה להיות זמר, חושב על על כוכב נולד. אני חושב שעברתי תהליך לא פחות חשוב מהתוכנית הנפלאה הזאת. הפרויקט הזה אמנם לא מתוקשר כמו התוכנית, אבל בשבילי הוא כמו גמר שלא נגמר. לכן אני שמח שאני עושה את זה בדרך הזאת, שהיא בוודאי יותר קשה ומסורבלת, אבל אני לומד כל יום, בדרך הקשה, כמה קשה צריך לעבוד בשביל ההכרה והחשיפה.
"אני עובר תהליך דומה לזה שבכוכב נולד, רק שהפריים טיים שלי זה בהופעות במועדונים ובאירועים כאלה ואחרים. החשיפה הזאת לקהל והתחשלות היום יומית מעניקים לי ביטחון שאי אפשר לקבל בשום מקום אחר".
הוצאת כבר שני סינגלים, איך התגובות?
"הסינגל הראשון הפתיע את כולנו, במיוחד בהתייחסות של אנשי התעשייה, שהריחו את האווירה שעומדת להיווצר. 'הביטי, זה אני', שנכתב על ידי נמרוד ותמיר, כבש לא מעט מצעדים וכיכב בהרבה תחנות רדיו כשיר השבוע. 'אהבת חיי', הסינגל השני שלי, יצר סחף מטורף והביא לי חשיפה שאף אחד מכל הצוות לא האמין כמה היא מפלצתית.
"אני יודע שעדיין לא עשיתי כלום, אבל אני חש את האהבה של הקהל ואני מחזיר להם בכל פעם שאני פוגש אותם. כן, התגובות מפתיעות מאוד ויש עדיין גישושים גם של הקהל וגם שלי אבל אין לי ספק שזו הולכת להיות אהבה סוחפת והדדית שתגיע לפסגות מאוד מאוד גבוהות".
איך אתה משלב את הקריירה עם הצבא?
"אני מופיע המון. אני מוזמן לכל המועדונים בישראל וגם באירועים פרטיים וציבוריים. הצבא מפרגן לי מאוד וצוות הפיקוד שלי מתחשב בי ומעניק לי תחושה נפלאה. אני מחזיר להם, ולכן אני גם חייל מאוד רציני ואחראי שמבצע פקודות כמו כל חייל מהשורה".
יש איזשהו זמר שהוא מודל חיקוי בשבילך?
"כל אחד מהזמרים הבכירים בארץ נתן לי השראה ומכל אחד לקחתי את הדברים שנגעו בי. אני מאוד אוהב את אייל גולן, שהוא בשבילי סמל לווינריות ונחישות והוא גם פרץ לא מעט בזכות תמיר, שבזכותו זה גם קורה לי היום".
אז אולי בכל זאת אפשר להצליח גם דרך ירוחם?
"ירוחם זה בית חם. זה מקום מאוד מיוחד שזוכה לסטיגמה מאוד לא נכונה ורחוקה מהמציאות. לגדול בירוחם זו זכות גדולה ומיוחדת. אנשים מאוד שורשיים, מקום שנמצא אמנם בסוף העולם, כמו שאוהבים לכנות אותו, אבל צריך להיות שם בכדי להבין כמה מיוחד המקום הזה וכמה ערך מוסף הוא נותן לאנשים שם. לא קל לחיות שם בגלל המרחק והשעמום הנצחי.
"אין ספק שהשנים הקשות ביישוב תרמו לשמה המפוקפק של ירוחם, אבל כשהיינו חווים את מה שחושבים עלינו, היינו צוחקים וגם כועסים, כי אנחנו יודעים מה ירוחם נתנה לנו וכמה אנחנו מאושרים שנולדנו בה. אני חייב להדגיש שזו משפחה אחת גדולה. רק 8,000 תושבים, אבל בעיניי כל אחד מהם הוא מלאך. אין ירוחמי אחד עם לב קר.
"המשפחה הזאת שנקראת ירוחם היא משפחה שמחה, מאוחדת ומאושרת. אני מקווה שהדימוי של המקום ישתנה עם הזמן, ובעזרת השם יצאו משם עוד שגרירים כמוני, שיאדירו את שמה של ירוחם ויחשפו צדדים מיוחדים שמאפיינים אותה ורק אותה.
"הקושי במקום כזה במיוחד לאנשים מתחום האמנות זה המרחק הגיאוגרפי והמנטלי מהמרכז, ולכן ישנם הרבה אנשים מוכשרים שניסו להתבלט ונכנעו לקשיים האלה. עצוב לי שזה כך אבל אני תקווה שעכשיו משהוכחתי שזה אפשרי, נראה יותר ויותר מוכשרים ויש הרבה שפורצים את המחסום הזה ומצליחים".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
"קצת קשה לי לחשוב עד שם, כי אני נמצא בתקופה מאוד דינמית ומיוחדת. מה שבטוח שגם בעוד שנה, שנתיים ובעצם לנצח, אני מאחל לעצמי לעמוד על במה וכל הזמן לרגש את האנשים שבאים לראות אותי. אני אוהב את לשיר וכל עוד שאמשיך לשמח ולרגש אני אשאב מזה כוחות ואצעד עוד צעד נוסף בדרך לתהילה.
"התהילה שלי היא ביצירה ובחדווה וכל המניירות שמסביב הם רק כלי ואמצעי להשיג את המטרה שהיא ליהנות מהרגע הזה שאתה שר ומצליח לנגוע אבל באמת לנגוע באנשים שנמצאים מולך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם