קובי דג'אני: "את התדמית הבעייתית הרווחתי ביושר"
העונה האחרונה במכבי נתניה מסמנת עבור קובי דג'אני את נקודת המפנה בקריירה. בראיון שנערך איתו בתחילת השבוע בעקבות הארכת חוזהו בחמש שנים, הוא גאה להכריז כי מצא סוף-סוף בית חם וזנח לחלוטין את הבילויים והאלכוהול לטובת חיי משפחה. "אני אדם שונה ממה שהכרתם, נולד לי בן שהוא כל עולמי"
"במהלך כל הקריירה שלי חיפשתי מועדון שאוכל להרגיש בו בן בית אמיתי", הוא אומר השבוע בסיפוק. "לצערי, עד המעבר לנתניה ראיתי בכל הקבוצות שהגעתי אליהן רק תחנות מעבר. מהיום שהגעתי לנתניה התחלפו המחשבות האלה ברצון אמיתי להשתקע במועדון ולסייע לו להגיע לגבהים חדשים. עשינו עונה גדולה, ואני יכול לומר בפה מלא שמעולם לא הייתי כל כך מאושר".
דג'אני לא יכול להאשים איש בעובדה שלא הצליח עד היום לתקוע יתד בשום קבוצה. פרשיות מביכות, בעיות משפחתיות וטמפרמנט חם יצרו לו תדמית של טראבל מייקר, כזה שעדיף להתרחק ממנו.
"קיבלתי אינספור החלטות שגויות במהלך הקריירה שלי, על המגרש ומחוצה לו", הוא מודה. "עשיתי הרבה טעויות שאני לא מתגאה בהן. התעסקתי בתפל ולא בעיקר, וזו הסיבה העיקרית לחוסר ההתקדמות שלי מבחינה מקצועית.
"בשלב מסוים הבנתי שאם לא אקח את עצמי בידיים הקריירה שלי גמורה. מאז שהגעתי לנתניה אני פשוט לא מפסיק לחייך. בנתניה החזירו לי את החשק לשחק ואני אסיר תודה להם על כך. החיוכים באימונים וההתנהלות השקטה מצד ההנהלה אלה דברים שלא קיימים בנוף הכדורגל שלנו. בנתניה הסיפור שונה לחלוטין, ואני מרגיש כמו מלך".
משהו התפקשש לו, לדג'אני, בקריירה. אם הכול היה הולך כמתוכנן, ייתכן שהוא היה מככב היום בקבוצות אחרות, קצת יותר זוהרות ממכבי נתניה. אלא שדג'אני משתדל לא להביט לאחור.
את גיליון ההתנהגות שלו, המוכתם בסקנדלים ובפרשיות מביכות מהעבר, הוא מעדיף לאפסן עמוק בבוידעם. קובי דג'אני טוען שהשתנה, שהוא אדם אחר. בוגר, רציני, יסודי ומקצוען. שונה בתכלית מהבחור קל הדעת ההוא ששיחק בבני יהודה, מ.ס. אשדוד, הפועל פתח-תקווה והפועל אשקלון. "לא הצלחתי בקבוצות הקודמות בגלל היעדר הכוונה ונטייה להיגרר לתקריות שכלל לא קשורות לכדורגל", הוא מסביר.
דג'אני
העונה בנתניה עשתה לו כל כך טוב,עד שלדבריו גם הצעות מפתות מצד הפועל ומכבי תל-אביב ובית"ר ירושלים לא שכנעו אותו לקום ולעזוב. "יחס והערכה לא קונים במכולת", הוא מצהיר בהפגנתיות. "העדפתי לוותר על 20 או 30 אלף דולר ולהישאר בקופסה. זה שווה הרבה יותר מכסף עבורי".
אחרי הארכת החוזה אמרת כי אתה מרגיש בנתניה כמו בבית. לא נסחפת קצת? אתי הרי משחק במועדון רק עונה אחת.
"אני רוצה לספר לך סיפור. כשהגעתי לאימונים במכבי נתניה סבלתי מבעיית עודף משקל וכושר גופני לקוי. באחד מאימוני הכושר שהיו אינטנסיביים מאוד, פשוט נפלתי מהרגליים והתמוטטתי על משטח הריצה. במועדונים שבהם שיחקתי בעבר היו כאלה שניצלו את החולשות שלי להדלפות ולהשמצות בתקשורת. לשמחתי, בנתניה גיליתי כי מדובר בסיפור שונה לגמרי.
"מאמן הכושר נצמד אליי באופן אישי ובעזרת הכוונה של הצוות המקצועי הצלחתי לפתוח את העונה בכושר טוב. הכול עניין של גישה".
רובן עטר הגדיר אותך כעוגן של הקבוצה. זה בטח תרם לביטחון שלך.
"אני חייב לציין שלרובן היה משקל גדול בחתימה שלי על החוזה החדש. אני אפילו לא יודע איך להסביר כמה אני מעריך אותו כמאמן וכאדם. בשיחה האישית הראשונה שלי איתו הוא ביקש ממני לשפר בראש ובראשונה את תדמית השחקן העצבני והאגרסיבי, ואני שמח שעשיתי את זה. היום אני מתעסק יותר בלחפש את המסירה לחבריי לקבוצה ולהילחם על כל כדור.
"זה בא ממקום של מחויבות ענקית כלפי רובן. לא בכל יום מוצאים מאמן שהוא גם אבא, גם חבר וגם שחקן עבר גדול, שיודע להבין ללב השחקנים ולצרכים שלהם. הוא נכס לנתניה, וללא צל של ספק המאמן הטוב ביותר ששיחקתי תחתיו".
מה היה סוד ההצלחה שלכם בעונה האחרונה? הרי מרבית שחקני הסגל היו צעירים וחסרי ניסיון.
"אני חושב שההצלחה מסתכמת בשני דברים מהותיים: עבודה קשה ומרקם חברתי איכותי. שני אלה יצרו את משוואת ההצלחה. נדרשה לנו תקופה של חצי עונה עד שהתחלנו להתגבש ולהכיר זה את זה כמו שצריך. כשזה קרה, השמים נהיו הגבול עבור מכבי נתניה".
מה היה חסר לכם כדי להתמודד ברצינות על תואר כלשהו?
"אני חושב שבעיקר בגרות. חשוב שנמשיך את הדרך שהתחלנו בה בעונה שעברה. הגדולה שלנו היא שאין כוכבים בקבוצה. לכל משחק באנו בצניעות. אני מאמין שאם הסגל הקיים יישאר לאורך זמן, האליפות תהיה בהישג יד".
למרות גילו הצעיר, דג'אני הוא שחקן ותיק. קצת קשה להאמין, אבל בקרוב הוא יתחיל את העונה התשיעית שלו בליגה הבכירה. להבדיל משחקנים אחרים בני מחזורו, דג'אני נחשב לשחקן משלים, עוד חולייה בשרשרת, בטח לא כזה שהקבוצה מתבססת עליו.
דג'אני סבור כי לא הצליח להפוך לשחקן מוביל רק בשל התנהלותו מחוץ למגרש. אחד האירועים שבהם היה מעורב קרה במועדון "המוב" בנמל תל-אביב. דג'אני, אז בבני יהודה, התקוטט עם שוער הקבוצה דאז, יניב ווהבה, על רקע רומנטי. התקרית הסתיימה במעצר בית ובהדחתו של דג'אני מסגל הנבחרת הצעירה. "עשיתי הרבה טעויות שאני לא מתגאה בהן", הוא מכה על חטא.
"התעסקתי בתפל ולא בעיקר, וזו הסיבה העיקרית לחוסר ההתקדמות שלי. הייתי בטוח שהבילויים יפצו על חוסר ההצלחה שלי במגרש, אבל מה שקרה לבסוף זה שנותרתי קירח מכאן ומכאן. הקריירה שלי דשדשה וחשתי תחושת ריקנות מהאלכוהול ומהבילויים".
איך השפיעו ההסתבכויות שלך על היכולת במגרש?
"כשחקן צעיר ובעל מזג חם החצנתי את הרגשות שלי. באחת העונות בבני יהודה, כשניצן שירזי היה המאמן, לאחר שבוע שבו התאמנתי יום-יום ונאמר לי שאפתח בהרכב. חמש דקות לפני העלייה לחימום, שירזי החליט שאני נשאר על הספסל.
"לא האמנתי למשמע אוזניי, והייתי בטוח שהוא עושה זאת במטרה לפגוע בי ולהשפיל אותי. רצתי אליו לחדר והתעמתי איתו. זה עלה לי בהרחקה ארוכה ליציע. לא ידעתי לרסן את התגובות שלי ולסתום את הפה מתי שצריך. רק היום אני מבין את משמעות הפתגם 'סייג לחוכמה שתיקה'".
מה הביא אצלך לשינוי בגישה?
"הבנתי שדרך החיים שלי לא נכונה, ושהמזג החם שלי עלול לחסל לי את הקריירה. לא אנסה להתיפייף ולטעון לחפותי, אני לא שה תמים. את התדמית הבעייתית הרווחתי ביושר, אבל חשוב לי שמי שקורא את הכתבה הזאת יידע שאני אדם שונה לגמרי היום, הרבה יותר בוגר ומנוסה, אחד שהפיק לקחים מהטעויות שלו".
מתי נפל אצלך האסימון והבנת שהקריירה שלך עלולה להתרסק?
"בירידה עם אשקלון לליגה הארצית. הבנתי שאם לא אקח את עצמי בידיים, הקריירה שלי תיגמר. מאותו יום התחלתי בשינוי יסודי בחיים שלי.
"החתמתי את עובד קראוס כסוכן, נולד לי בן שהוא כל עולמי, והצלחתי לעלות על דרך המלך. ההגעה שלי לנתניה היא ללא ספק נקודת המפנה בקריירה שלי. אני מקווה שמכאן רק אתקדם. חשוב לי להוכיח את עצמי ולתת הכול עבור נתניה, שתמכה וחיבקה אותי לכל אורך העונה".
"כשהתחלתי לעבוד עם קובי לפני שנה וחודשיים הוא היה בנקודה מאוד נמוכה בקריירה שלו", נזכר השבוע קראוס. "היה לי חשוב לחסל את התדמית המזוהמת שלו ולגלות לעולם את הצדדים האמיתיים והיפים שלו. לשמחתי הגדולה, הוא הקשיב לעצותיי ובמקביל להסרת העגילים והשרשראות התקלפה גם התדמית הבעייתית. מדובר בבחור שאפתן בעל כריזמה יוצאת דופן ואמונה שהוא עלה על הגל הנכון ועתידו עוד לפניו".
אז דג'אני השתנה, הוא נהיה מתון יותר, התשובות שלו הרבה יותר שקולות ומדודות, אך דבר אחד לפחות נותר כתמול שלשום: יחסיו עם אביו. לדג'אני קשה מאוד לדבר על הקשר הבעייתי שלו עם אביו.
"כשהייתי בן 12 ההורים שלי התגרשו, והחלטתי להמשיך בחיי עם אמי שנתנה לי הכול", הוא אומר בחירוק שיניים. "רציתי להפגין לויאליות כלפי אמי על התמיכה והאהבה שהיא העניקה לי, גם בזמנים קשים. לא יכולתי להפנות עורף לאמי, שהקדישה למעני את חייה".
ואיך אביך הגיב?
"היו לא מעט ניסיונות מצדו לעשות סולחה, אבל בשלב זה אני מעדיף לוותר על כך. אני רוצה להתרכז רק בדברים שמסבים לי אושר ולא לסטות במילימטר מהדרך שהתחלתי בה לפני שנתיים. אבא שלח אליי במהלך השנים אנשים שניסו לתווך בינינו, אבל לא הסכמתי מסיבות שאני לא רוצה לפרט.
"אני לא יכול לשכוח את מה שאמא שלי עשתה בשבילי, וההחלטה להתנתק מאבי הייתה למענה. בלי אמא שלי לא הייתי מגיע לשום דבר בכדורגל. היא ראתה את הלהט שהיה לי לכדור כבר בגיל צעיר ודחפה אותי קדימה".
נחזור לכדורגל. מה השאיפות שלך באשר לעתיד?
"בראש ובראשונה להמשיך בהצלחה של נתניה ולהוכיח שהעונה האחרונה לא הייתה הבלחה. המבחן הכי חשוב עבור כדורגלן הוא שמירה על יציבות, וזה דבר שאני מתכוון לעבוד עליו חזק בעונה הבאה. מעניין אותי לצאת לאירופה ולהתנסות באחת הקבוצות שם.
"אולי זה יקרה, אבל כרגע זה נראה כמו חלומות רחוקים. אני חייב להמשיך ולנהל את החיים שלי בצורה נכונה, כפי שהצלחתי לעשות בעונה וחצי האחרונות. עברתי כברת דרך ארוכה ורצופת מכשולים בקריירה, ואני שחקן שונה לחלוטין מזה שהכרתם עד היום. היה חשוב לי להישאר במקום שעושה לי טוב מקצועית ונפשית. הלכתי עם הלב שלי, והלב אמר נתניה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם