ראשי » מקומי » מרכז » עיר על גלגלים

מחוץ למשחק: האנשים שלא מצליחים לרכוב על אופניים

אור שם-טוב מעולם לא הצליח ללמוד, נירית קורן רוכבת רק בפארקים, ושרון פישר-ברש ידעה לדווש בילדותה ופתאום שכחה. זהו סיפורם של האנשים שמסתכלים על רוכבי האופניים בעיר - ונאכלים מקנאה

עינת טורס | 15/6/2011 15:14

תגיות: עיר על גלגלים

אפתח בווידוי. מדובר בווידוי מביך, מבייש ואפילו קצת מבזה לבחורה ספורטיבית שכמותי. אני לא ממש יודעת לרכוב על אופניים. מדובר בטראומה עתיקת יומין, שהחלה עם פרידתי מגלגלי העזר, אליהם הייתי קשורה מאוד כנראה, בגיל שש, ועד הגעתי לעיר בה באופן מתמיד רוכבים "חותכים" אותי מימין ומשמאל.

אמנם פתרתי חלקית את טראומת האופניים (רוכבת רק בפארק, בלי אנשים, כלבים, מכוניות וגופי צמחייה גדולים בקרבתי), אבל יש אנשים שעבורם אופניים הם בגדר לראותם בלבד. זהו סיפורם.

שרון פישר ברש על הריקשה צילום: עצמי

"אני פשוט נופל"

אור שם-טוב (25) מתל אביב מעולם לא הצליח לעלות על אופניים ולהתייצב עליהם. "אין לי שום טראומה, פשוט אף פעם לא הצלחתי ללמוד", הוא אומר. "מדי פעם אנשים אומרים לי כמה זה קל לרכוב ומנסים ללמד אותי, אבל אז הם נכנעים. זה לא מחסום פסיכולוגי, אני פשוט נופל".

מתי הכי מפריע לך שאתה לא יודע לרכוב?
"אם אני בחברת אנשים שמגיעים על אופניים ואני צריך להגיע בדרך אחרת ולתפוס אותם בדרך, או שאני צריך להיות זה שבגללו כולם הולכים ברגל. גם כדי להגיע למקום כלשהו בעיר לוקח לי רבע שעה כשזה יכול לקחת חמש דקות על אופניים. לא הייתי אומר שזה מציק לי מאוד, אבל היה נחמד לדעת לרכוב, כי עכשיו גם עשו תחנת השכרה ממש מתחת לבית שלי".

אתה עדיין רוצה ללמוד?
"כן, אני עדיין מנסה מדי פעם ונכשל. אני בחור כבד, ולא נמצא עדיין המורה שמצליח להחזיק אותי. לא נמצאו גם האופניים שאני לא נופל מהם. אני מאוד שמח כשאנשים מוכנים לבוא ולנסות ללמד אותי, אבל אף אחד לא מצליח".

אתה רואה את עצמך רוכב בעיר יום אחד?
"זה רחוק. לא בטוח. אפילו בפארק מלא ילדים מפחיד אותי לעשות נזק, ובעיר זה נראה לי אפילו יותר מסובך. בכלל עדיף שאני לא אנסה לרכוב במקומות עם אנשים".

את יעל איטיק (30) מתל אביב אפשר כבר למצוא מדוושת על אופניים בפארק הירקון. היא סיימה לאחרונה שני שיעורים בבית ספר לרכיבה, והיא מציינת כי היא עדיין לא רוכבת בביטחון מלא, אך לפחות רוכבת, וזה מבחינתה כבר הישג. "מעולם לא למדתי לרכוב, היינו בית של בנות והקפיצו אותי לכל מקום שהייתי צריכה כמו חוגים או חברים. לא הרגשתי צורך להתנייד עם האופניים כילדה, ואני גם לא זוכרת שביקשתי את זה מההורים", היא מספרת.

את הצורך ברכיבה היא הרגישה דווקא כשהתבגרה. "אחרי הצבא נסעתי לניו זילנד, וזו הייתה הפעם הראשונה שרציתי לרכוב והתבאסתי שאני לא יודעת. החברים שלי יצאו לטיול עם מסלול אופניים, ואני לא יכולתי להצטרף".

כשעברה לתל אביב, התגוררה במשך חמש שנים בדירה ללא חניה. "אם הייתי יודעת לרכוב על אופניים יכולתי להשתמש בזה ככלי

תחבורה בתוך העיר, זה היה יכול להיות מאוד נוח".

לאחר ש"התבשלה עם הצורך", כהגדרתה, החליטה ללכת ללמוד רכיבה אצל יוסי קט (עליו בהמשך). "אני עוד רחוקה מלרכוב בתוך העיר, אבל החלום של שבת בבוקר עם בן הזוג והילדה על האופניים זה משהו שאני בהחלט מתכוונת לממש".

גם נירית קורן (29) מרמת גן לקחה כמה שיעורים אצל קט, ורוכבת בינתיים בעיקר בפארקים סגורים.
"זה הפריע לי כל החיים, על כל דבר אמרו לי - זה פשוט כמו לרכוב על אופניים, אבל יש אנשים שזה לא פשוט להם", אומרת קורן. "בכל פעם שהייתי בחו"ל כולם יצאו לטיולי אופניים חוץ ממני".

לפני כחודש וחצי, לכבוד יום ההולדת של בעלה, היא החליטה שתלמד רכיבה ותפתיע אותו עם יציאה לטיול על אופניים חדשים. "לקחתי שני שיעורים, ואחר כך עוד הגעתי להתאמן ולתרגל. אני עדיין חסרת ביטחון ורוכבת עם אנשים אחרים ובעיקר בפארקים, אבל כשנתתי לבעלי את המתנה ורכבנו יחד בפארק הוא כמובן סחב אותי לשטח לא סלול לסוג של רכיבת אקסטרים".

מה לגבי רכיבה בעיר?
"כשיצא פרויקט ההשכרה זה נתן לי עוד דחיפה ללמוד ולהצליח. אני מסתכלת על הרוכבים בעיר בקנאה, אבל זה עדיין מפחיד אותי כי באים רכבים ואנשים ממול, ואני לא בטוחה כל כך במידת התמרון שלי".

עניין של שיווי משקל

שרון פישר-ברש (37) מכפר סבא דווקא נהגה לרכוב על אופניים בילדותה, ופתאום בגיל 22 עלתה על אופניים ולא הצליחה לרכוב. "המשפט הידוע - 'זה כמו לרכוב על אופניים' - לא ממש עבד עליי", היא אומרת בגיחוך. "זה כנראה עניין של שיווי משקל או סתם של פחד, אבל ניסיתי כמה פעמים ואני לא מצליחה".

נירית קורן צילום: עצמי

ביום כיפור אפשר למצוא את ברש על אופניים, אבל לא מהסוג הרגיל. "אלה אופניים שלושה גלגלים, מעין ריקשה, ואני מוציאה אותם כדי לרכוב עם הילדים. אני יכולה לרכוב אתם רק מסביב לשכונה כי הם ענקיים וכבדים, אי אפשר לעלות אותם על רכב אז אי אפשר לנסוע אתם לשום מקום או לקחת אותם לטיולים".

פישר-ברש כבר קבעה מספר פגישות עם מורים לאופניים, אך ביטלה אותן ברגע האחרון: "יש לי הרבה טלפונים של מורים ומאמנים שהמליצו לי עליהם, ובכל פעם אני מתחרטת. אני מקווה שמתישהו אעשה את הצעד ואלך לשיעור".

בתל אביב יש שני מורים פופולריים ללימודי אופניים למבוגרים, וביניהם הבדל משמעותי: האחד, יוסי קט, מחזיק מערך מורים המצוידים ברולר בליידס ומלמדים בפארק הירקון; השני, להב זוהר, מלמד ברחובות העיר הומי האדם. שניהם מבטיחים שכל אחד ילמד אצלם לרכוב על אופניים בתוך שניים עד ארבעה שיעורים.

זוהר, שמלמד בעיר ודורש מהתלמידים להביא את האופניים בעצמם, מסביר כי למידה בעיר תוביל לרכיבה בעיר: "צריך ללמוד איך להשתמש באופניים בתשתית הקיימת כיום בתל אביב, שרחוקה מלהיות מושלמת", אומר זוהר. "אני מלמד איך להפוך את האופניים לכלי תחבורה עיקרי שיכול להחליף מכונית פרטית ואפילו תחבורה ציבורית".