עשה אקזיט: סיפורו של היי-טקיסט שכתב רב מכר
בין שלל אנשי ההיי-טק שמפרסמים לאחרונה רומנים בולט יואב בלום, מתכנת מחשבים והכותב של רב-המכר "מצרפי המקרים". ריאיון לרגל שבוע הספר שייערך החודש
מי מאתנו לא חשב על סדרת המהלכים שקדמו לפגישה עם האישה לעתיד; או על המהלכים שהצילו מפיגוע או תאונה; או על אלה שהניעו אותנו לבחור במקצוע שבחרנו. או לעזוב את אותו מקצוע. ומי מאתנו לא חשב לפחות פעם אחת, גם הציניים ביותר מבינינו, שמישהו היה חייב לכוון את זה.
צירופי מקרים מרכיבים את המציאות, את הגורל ואת החלומות של כולנו, וכאן, כנראה, טמונה הצלחתו של הספר, המגולל את סיפורם של שלושה חניכים בקורס מיוחד, בו הם לומדים כיצד להשפיע על גורל העולם ועל גורלם של אנשים בתוכו. במקום אחר בספר, לדוגמה, הם גורמים למנהל חשבונות מרובע ומשעמם, בעל כישרון נדיר לכתיבת שירה, למצוא את ייעודו כמשורר על ידי שיבוש שגרת חייו בדרכים זדוניות שונות.
מפתיע לגלות שכותב הספר יואב בלום, שמצד אחד יצר עולם סמי-ריאליסטי ועמוס בפרטים, ומצד שני משרטט בדמיון רב עולם בדיוני, הוא במקצועו מתכנת מחשבים. פרט מפתיע נוסף שמתגלה בפגישה עם בלום הוא היותו חובש כיפה. לא רק שהספר מספר את סיפורם של אנשים בשר ודם שכל תפקידם הוא לקבוע ולתכנן גורלות של אנשים אחרים, הוא גם נוגע בנושאים כמו חיים אחרי המוות, גלגולי נשמות וכדומה. נושאים רוחניים אולי, אבל לא כאלה המקושרים ליהדות, וודאי שלא לפן הדתי שלה.
כמאמר הקלישאה, מאז שהוא זוכר את עצמו היה בלום (31), יליד רמת גן ותושב קריית אונו ששירת כקצין בממר"ם (משם הדרך לעבודה בתכנות הייתה סלולה), כותב למגירה.
"סיפורים קצרים הייתי ממציא כבר מגיל שש", הוא אומר, "אבל בצבא התחילה התייחסות יותר רצינית. התחלתי לשלוח לאנשים סיפורים, להתייחס לביקורות וכך הלאה. אני כותב רק פרוזה. לא שירה. מקסימום שירה קלוקלת שלא שורדת הרבה".
היום, במקביל לעבודה, הוא לוקח קורסים באוניברסיטה הפתוחה (קצת פילוסופיה, קצת יהדות, קצת מדעי המוח, "כל מה שמעניין"), ומתפעל בלוג מושקע בשם "נקודותיים", העוסק בכתיבה, בתרבות ובפילוסופיה.
את "מצרפי המקרים" החל לכתוב לפני שלוש שנים, תוך כדי עבודתו בחברה לאבטחת מידע "סייבר ארק", בה הוא עובד היום, ולדבריו, הקולגות היו תומכים לאורך כל הדרך. "הרבה משם הם בכלל חברים ותיקים מהצבא", הוא אומר, "והפרגון היה גדול מהשנייה הראשונה עד עכשיו.
העבודה באה לקראתו גם כשלקח חופשה ארוכה בנפאל, שלדבריו היוותה את הדחיפה הסופית לספר.
"הספר היה איזו תשוקה בוערת שרציתי להוציא", הוא אומר, "אבל לפני זה הייתי זקוק לניקוי ראש. נסעתי לנפאל לטראק לקראת סוף הטיוטה הראשונה במטרה להתנתק מהכול ולנסות שיקרה לי משהו.
"טיפסתי על הר בגובה 5,000 מטר באזור האוורסט וישנתי בבקתות של נפאלים. לקחתי אתי את הטיוטה, אבל למעשה לא נגעתי בספר במהלך המסע ורק בסוף, כשהיו לנו יומיים מנוחה במלון, ישבתי עליו בגינה.
"רק אז, אפשר לומר, החלטתי שזהו ספר שאפשר 'ללכת עליו' ושהוא שווה השקעה. אגב, בדיעבד, ההשפעה הסופית של המסע עליי הייתה קטנה יותר ממה שחשבתי, אבל בכל זאת זה היה חשוב. אני מאמין שצריך להשתנות בתוך השגרה".
דברים מהמסע נכנסו לספר?
החיים שלי, בלי קשר למסע, בהחלט נכנסו לספר. ישנם שינויים שהדמויות עברו, שבהחלט קשורים לדברים שקרו לי, אם כי את הפירוט של מה ואיפה אני מעדיף לשמור לעצמי.?
מיד לאחר פרסומו בתחילת השנה זינק "מצרפי המקרים", למרות האנונימיות של כותבו ומסע יח"צ דל יחסית, לראש טבלת רבי-המכר בחנויות. הוא כיכב בראש טבלת רבי-המכר של "צומת ספרים" למשך חמישה שבועות, ב"סטימצקי" - שלושה שבועות, ואפילו שבוע ברשימת החנויות העצמאיות.
ההצלחה הגדולה הפתיעה אותך?
"היא הפתיעה מהבחינה הזו שלא עסקתי בשאלה איך הספר יתקבל, אלא באמת רק בחוויית הכתיבה. עם זאת, אולי מאותה סיבה הייתי די שווה נפש לגביה. שמחתי, כמובן, אבל הלכתי לעבודה כרגיל בבוקר. אני רוצה לכתוב כל החיים, ואני מניח שהצלחות כמו גם כישלונות זה משהו שפשוט צריך להתמודד אתו".
באופן מפתיע אולי, מעט רומנטי, הוא מוצא דמיון רב בין תכנות לכתיבה: "בשניהם יש אלמנט של בריאת היש מתוך האין, כשאתה לא לגמרי יודע לאן זה ילך, ובשני המקרים אתה משנה את המטרות שלך תוך כדי עבודה ויצירה", הוא אומר.
"בשלב מסוים של הכתיבה, לדוגמה, הדמויות התחילו לקבל חיים משל עצמן וללכת למקומות שלא דמיינתי מראש. גם נהניתי לשמוע מישהו מנתח או מוצא משהו בספר שלי שבכלל לא חשבתי עליו כשכתבתי. זה היה אחד הדברים הכי מרתקים עבורי. אגב, נכון שבכתיבה יש אלמנט רגשי יותר, אבל גם בתכנות יש אידאל של יופי מתמטי".
לגבי היותו חובש כיפה - בלום יכול להבין את הרמת הגבה, אבל לא מסכים שיש סתירה בין אמונתו הדתית באל כל יכול לבין הסיפור הפנטסטי שיצר. לדבריו, רב-המכר הזה, הנקרא בידי קהל צעיר וחילוני גדול, למעשה עוסק בבסיסו ברעיון ש"הכול צפוי והרשות נתונה"-אותה אמרה מפורסמת ממסכת אבות, המציגה מתח בלתי אפשרי לכאורה בין דטרמיניזם לבחירה חופשית.
הדבר, לדבריו, בא לידי ביטוי בעיקר בסוף הספר (זהירות, ספוילר), בו הדברים מסתדרים לטובה לאחר טוויסט מפתיע - הגילוי שמישהו מתכנן גם את גורלם של "מצרפי המקרים". "הרבה מאוד אנשים אהבו את הספר, אבל הרגיז אותם מאוד שהסוף שלו כזה", הוא מודה.
"המטרה לא הייתה להתחנף למישהו או לייצר איזשהו סוף הוליוודי. מבחינתי - זה היה סוג של כיוון שאליו הלך כל הספר, מראה שצירופי מקרים הם יותר מורכבים ממה שאנחנו חושבים, ואכן מוכיח את הטענה הבסיסית שהכול ידוע מראש והרשות נתונה. זה מתח שהעסיק אותי תמיד כבן אדם דתי, ובמיוחד בבואי לכתוב ספר על צירופי מקרים ידועים מראש שכאילו מונעים מהאדם את הבחירה החופשית".
איך אתה מיישב את עניין "הכול צפוי והרשות נתונה" כאדם דתי ביום-יום?
"זה עניין מסובך כי בעצם אנחנו שואלים פה איך עובד הראש של אלוהים. בסופו של דבר אתה מחליט על החיים שלך. בין אם ידוע מראש ובין אם לא - אתה מחליט.
"אתה יכול ללכת לקיצוניות של להיות ניהיליסט מוחלט, שלא מאמין בכלום, ואתה יכול ללכת לקיצוניות שנייה של לראות סימנים משמים בכל פינה. וזה לא משנה באמת אם מישהו מסדר את צירופי המקרים בשבילך או לא. בחוויה שלך, שהיא הדבר החשוב לחייך, אתה קובע את האחריות האישית שלך".
ואיך אתה, כמתכנת, מיישב את האמונה עם שאלות של מדע?
"זה באמת קשה עד כדי בלתי אפשרי להסביר את זה. העניין הבסיסי לגבי אמונה, אם אני צריך בכל זאת לנסות להסביר, זו התחושה התמידית שאתה לא לבד. לטוב ולרע. לעתים זה מעיק ולעתים זה מנחם, ולעתים זה פשוט שם בלי שתשים לב, אבל זה תמיד שם. קיום נוסף לזה של עצמך.?
"מצרפי המקרים" מתרחש בעיר נטולת שם. עם זאת, קל להשתכנע שמדובר בתל אביב. משהו בכתיבה של בלום - עם תיאורי בתי הקפה הקטנים של העיר, הדירות הקטנות, חיי הלילה והים שנמצא תמיד פה קרוב - מעוררים תחושה של אינטימי ומוכר.
"מצד אחד, היה לי חשוב שהסיפור יוכל להתרחש בכל עיר גדולה בעולם", הוא מסביר, "מצד שני, יכול מאוד להיות שברמה תתהכרתית תל אביב, שהיא העיר הגדולה שלנו, נכנסה לי לתודעה והתייחסתי אליה. אחרי הכול, הרי אותה אני מכיר הכי טוב מבין כל הערים הגדולות בעולם".
אתה אוהב את תל אביב?
"תל אביב מבחינתי היא המקום שאליו אני נוסע כשאני לא רוצה למצוא חניה", הוא צוחק. "סתם, אני מגזים. אני אוהב את תל אביב מבחינת העושר התרבותי שבה. אני חובב גדול של קולנוע, של מוזיקה ואפילו של הצגות פרינג". כך שהאפשרויות הבלתי מוגבלות של העיר בהחלט מפתות. אבל כמקום לגור בו? קשה לי עם הצפיפות".
מי היוו את מקורות ההשראה שלך לכתיבת הספר? לי הוא הזכיר במידה רבה את אתגר קרת בנונשלנטיות שבה הוא נע בין עולם שיורד לפרטים הכי טריוויאליים לבין עולם פנטסטי.
"כמובן שאני מכיר את אתגר קרת ואוהב את הספרים שלו, אבל אם אני צריך להצביע על מקורות השראה, השם שעולה לי זה טרי פראצ'ט (סופר פנטזיה בריטי, י.א). אני גם אוהב את הספרים של פול אוסטר, של ניקול קראוס ושל בעלה ג'ונתן ספרן פויר.
"הוא ממש גורם לי לקנא. וגם הייתה לי תקופה ארוכה של ספרי עיון. 'כאוס', נגיד , של ג'יימס גליק, היה ספר שריתק אותי. חוץ מזה, בהרבה מובנים העבודה שלי בהיי-טק הייתה אחד ממקורות ההשראה המרכזיים לספר. שאלות של לוגיקה, מתמטיקה והסתברות שמרכיבות את העולם הזה מצאו את דרכן לתוך הספר, בעיקר בחלקים שבהם יש ציטוטים מתוך המדריך למצרפי המקרים".
רוב הביקורות על הספר היו חיוביות, אבל היו גם שליליות. בעיתון "הארץ" כינו אותו "פסאודו-פסיכולוגי ופסאודו-פילוסופי". איך התמודדת?
"בעיקר חששתי שמישהו יקרא את הביקורת ובעקבותיה לא יקרא את הספר ולא ישפוט בעצמו, שזה חבל. טבעי אולי ואנושי אבל חבל. מעבר לזה, כמו שאמרתי כבר, האמת שלא הייתה לי בעיה אמיתית. לא נעלבתי באופן אישי. זכותה של המבקרת לא לאהוב את הספר.
"האמת שהתגובה שלי הפתיעה אותי, כי אני בדרך כלל אדם עם עור דק, רגיש ונפגע די בקלות ולוקח ללב. איכשהו פה זה עבר יחסית טוב אולי כי רוב התגובות הן באמת חיוביות. אגב, היו גם ביקורות שליליות או חצי שליליות, שאני בהחלט חושב שלקחתי מהן משהו ולמדתי מהן, ומקווה שאוכל ליישם בספר הבא. ומחלק מהדמויות קצת לא נעים לי עדיין כי אני חושב שיכולתי לכתוב אותן טוב יותר".
מה לדוגמה?
"הייתה הערה על כך שהמורכבות של הדמויות לא אחידה. שיש דמויות מורכבות יותר ויש כאלה שפחות. חשבתי על זה והאמת שיש בזה משהו. וחשבתי שזה משהו שאני בהחלט אנסה יותר לשים אליו לב בעתיד".
ובעקבות ההצלחה, אתה חושש עכשיו מתסמונת האלבום השני?
"יש בזה משהו, אבל כרגע אני נותן לספר לשקוע ולהמולה להירגע, ואז להתחיל לחזור למצב יצירתי כלשהו. העובדה שאני לא עובד בזה מבוקר עד ערב דווקא מסייעת לי לשמור על סוג של ריחוק.
"חוץ מזה, אני מבחינתי תופס את עצמי כסופר למרחקים ארוכים בטווח של שנים. מישהו שלא יכתוב ספר אחד או שניים. אז אני מנסה לשמור על פרספקטיבה. ברגע ששמת רגל בדלת אני מקווה שהמצב נעשה יותר קל".
מה אתה עושה עכשיו?
"ממשיך לעבוד. מחכה שידגדג לי עוד ספר ומחפש אהבה. זוגיות".
קצת אירוני שמישהו שכתב על צירופי מקרים שמסתיימים באהבה מחפש אהבה.
"לא יודע, לא ממש חשבתי על זה. מן הסתם דברים שאני כותב על אהבה מושפעים מחיי האהבה שלי, אבל הספר עד כה לא היה מצרף המקרים שלי, הוא לא גרם לאהבה להופיע בחיי. הוא נכתב בלי קשר והיה נכתב בכל מקרה, אבל זה לא אומר שאני לא אשמח שתבוא האהבה.?
שבוע הספר העברי ייערך בין 15 ל-25 ביוני בכיכר רבין ובכיכר רמב"ם ברמת גן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם