זה כל הקסם: חזי דין רק שבר שיא עולם, וכבר מחפש את הבא
גם אחרי ששבר שיא עולם בעמידה על עמוד בגובה 30 מטרים, לקוסם חזי דין לא נמאס מהאקסטרים. מבחינתו, רמת הסיכון בפעלולים שלו רק תלך ותגדל, כי מהאחרים הוא לא מתרגש ומהמוות הוא לא פוחד. "פעם, קוסם היה זה שמוציא שפן מכובע כשכולם אוכלים מולו", הוא אומר, "אני הפכתי את המקצוע למשהו הרבה יותר סקסי"
החל מהשבוע שעבר, דין הוא שיאן העולם בעמידה על עמוד בגובה 30 מטרים. האמת? אחרי שהוא שהה במשך 65 שעות בתוך קוביית קרח, לפני כמה שנים, לא היה לי ספק שהוא יעמוד גם במשימה ההזויה החדשה שמצא לעצמו.
ובכל זאת, זה היה ממש מפחיד. הוא עמד על עמוד גבוה בכיכר רבין שבתל אביב, בלי שום רשת שתגן עליו במקרה של נפילה ועם מרחב עמידה של פחות ממטר אחד. כל תזוזה, ולו הקלה ביותר, והדרך אל הרצפה הקשה היא בלתי נמנעת.
שבעה חודשים הוא התאמן לקראת הפעלול הזה, בעיקר בפן הנפשי. במהלך תקופת ההכנה, הוא גם דאג להרגיל את גופו לחוסר שינה למשך זמן רב, כי כשעומדים על עמוד גבוה, בקוטר של מטר, אסור להירדם. בשלושת חודשי ההכנה הראשונים, הוא הוריד את עצמו לחמש שעות שינה בלילה. אחר כך קיזז לעצמו עוד שעה.
כדי להתכונן לעמידה בגובה הרב,
קשה באימונים, קל בקרב, אבל כנראה שיש סיטואציות שאי אפשר לדמות אותן באף אימון. כמה שעות לאחר שהחל את הפעלול המסוכן על העמוד, בשעה שמונה בערב, פתאום דין נתקף חרדה.
"הלב שלי פעם בקצב היסטרי", הוא מספר השבוע. "הרגשתי שבכל שנייה אני עומד ליפול. ממש ראיתי את המוות מול העיניים. אבל כל כך התאמנתי על לשרוד, שלא חשבתי אפילו לשנייה להפסיק את הפעלול. ידעתי שאני ממשיך, ושאני אתגבר על זה. הייתה לי מנטרה שאמרתי לעצמי, שהגיעה מהסרט 'רוקי 4': 'no pain no pain'. זה עזר לי".
בסוף באמת לא ירדת מהעמוד עד ששברת את שיא העולם.
"תראה, האמת היא שהשיאים זה סתם גימיק של יחצנות. זה דבר שקורץ לתקשורת וגם לקהל. אני לא אחד שמתחרה בבליין או בכל קוסם אחר. הוא עשה את זה בטיימס סקוור בניו יורק, ובכל העולם דיברו על זה. זה דבר שגירה אותי. אבל מה שכן הרווחתי זה שכבר שבוע שלם ב'היי' מטורף מזה שהצלחתי. כי ברמה האישית, אני יכול להגיד לעצמי שעשיתי את זה: אני עמדתי יומיים תלוי על עמוד בגובה מטורף, בלי אוכל, בלי שינה, בלי כלום. זה מגניב. אני יכול אחר כך להגיד לעצמי שאני יכול לעשות דברים שהם לא נורמליים, שנתפסים לא אנושיים בשביל הרבה אנשים. התחושה שיש לי כשהדברים האלה מצליחים היא פשוט מטורפת. אני מרשה עצמי עכשיו להשתולל, כי אין לי משפחה משלי".
ומה בת הזוג אומרת על זה?
"לא בדיוק מתלהבת מהעניין. זה לא עובר בשלום. אם לא הייתי רווק, אז לא הייתי עושה את זה, חד וחלק. זה לא דבר שאני אעשה בכל מחיר. כי כשיש אישה וילדים, צריך להתחשב בהם".
אייל גולן עלה לגובה כדי לבקר אותך. על מה דיברתם?
"אייל ישב איתי במשך כמעט שעה, ודיברנו שיחת חולין. כשהוא עלה אליי, הוא התקשר לעדי הימלבלוי, שהייתה למטה וראתה אותי, והיא אמרה לו שאני פשוט לא נורמלי ושהיא לא מבינה למה מישהו צריך לעשות דבר כזה".
מאז שהיה בן חמש, חזי דין ידע שהוא רוצה להיות קוסם. אז הוא טס יחד עם משפחתו לאירוע בארצות הברית של קרוב משפחה, שהוא עצמו קוסם. בכל לילה, חזי הקטן ביקש שילמד אותו עוד קסם. בערב האירוע, הוא אף התעקש לעלות יחד איתו על הבמה ולהשתתף בקסם.
"עשיתי שם קסם מאוד דבילי, של לשים גפרור בתוך מגבת, לשבור אותו ואז להציג אותו פתאום כשהוא שלם", נזכר דין. "אבל עשיתי את זה בצורה מאוד משכנעת, וכל הילדים שהיו שם, וגם המבוגרים, הסתכלו במבט של 'איך עשית את זה?'. תחשוב מה זה בשביל ילד בן חמש, שפתאום הופך למרכז הערב, וכולם שואלים אותו שאלות על משהו שהוא עשה ושאף אחד אחר לא מבין איך הוא עשה".
קריירה בתור קוסם באמת יכולה להתאים לשאיפה של ילד בן חמש, אבל אתה כבר בן 31.
"אבל אז, באותן שניות שעשיתי את הקסם ההוא, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות עם החיים שלי. ובאמת, מיד איך שחזרנו לארץ, אני כבר נדבקתי בחיידק. רציתי לעשות דברים שאף אחד לא עשה. זו הייתה תקופה שבה המידע לא היה זמין כמו היום, כשכל אחד עושה גוגל או נכנס ליוטיוב ללמוד קסם. זו הייתה יצירת 'יש מאין'. פשוט לימדתי את עצמי להיות קוסם".
איך עושים את זה?
"הייתי לוקח קופסאות קרטון, וכל מיני דברים אחרים מהבית, ואז גוזר ומדביק. הייתה לי את היכולת להמציא קסמים. הייתי לוקח קופסת נעליים ריקה ומתחיל להוציא משם כל מיני דברים. הייתי בונה מחיצה, ומדביק שלא יראו. ובכל יום שישי, ממש מכיתה א', הייתי עושה מופעים בפני הכיתה. ככל שהזמן חלף, רציתי להשתכלל, אז הייתי קונה קופסאות קסמים, שהיו באופנה אז. הייתי קצת מתוחכם עם הקופסאות האלה. הייתי פותח אותן בעדינות, לומד את הקסמים שיש בהן, ואז סוגר את הקופסה, בא למוכר בחנות צעצועים ואומר לו שקניתי את זה בטעות. ומי לא יאמין לילד קטן ותמים? ככה הייתי לומד כמה שיותר טריקים, כי היו כל מיני קופסאות".
מתי ראית את זה ממש בתור מקצוע?
"קצת לפני שהגעתי לגיל עשר כבר התחלתי להופיע בתור קוסם בימי הולדת. הייתי לוקח על ההופעה משהו 20-50 שקל. אבא שלי היה בא איתי לכל מקום שהייתי מופיע בו, והוא היה מגיש לי ומסדר לי. היה לי ביטחון עצמי. הייתי ילד כזה עם פלפל, אז לא פחדתי להופיע מול אנשים. זו הייתה אטרקציה לראות ילד כל כך קטן עושה קסמים".
מה היית עושה? מוציא ארנב מכובע?
"תתפלא, לא רק דברים כאלה. ה'היי לייט' של המופע שלי כילד היה שאבא שלי קושר אותי בשרשרות ברזל ובאזיקים, ומכניס אותי לתוך שק, ואני אני הייתי אמור להשתחרר כמה שיותר מהר. ככה שכבר אז לא הסתפקתי בלהוציא משהו מהמטפחת. פשוט חיפשתי את הוואו הגדול. להיות קוסם זה האפשרות להוציא מאנשים מבטים משתאים, וכבר אז הבנתי שהדברים הלא שגרתיים – עליהם אתה מקבל את התשואות היותר גדולות".
ומה חשבו ההורים?
"אני חייב להגיד שההורים שלי תמיד היו איתי. וכבר אז, בגיל צעיר, הם נתנו לי להתפתח עם החלום שלי. הם הבינו שזה משהו שאני ממש רוצה. פשוט הם השגיחו שזה לא יהיה יותר מדי מסוכן, וככה המשכתי כמה שנים. כל הזמן התמקצעתי בתחום. בגיל 14 כבר זכיתי בפעם הראשונה בתחרות קוסמות ארצית, ובגיל 18 הייתי אלוף ישראל".
ואז מגיע הזמן להתגייס לצבא.
"עוד לפני הגיוס, כבר ייצגתי את המדינה בכל מיני תחרויות קוסמים, אז כשהתגייסתי, הייתי על תקן אמן ואפשרו לי להמשיך עם הקוסמות. אני קורא לזה צוות הווי ובידור קומבינה. היו איתי אסי ישראלוף מ'מה קשור' וגם הבדרן ניקי גולדשטיין. החיילים היו מגיעי לבקו"ם, ובלילה היו מופיעים בפני מי שעדיין לא פונה לבסיסים. אז חצי היו מגיעים להופעה של הלהקה, וחצי היו מגיעים אליי. היום אני שמח שיש כבר תקן לקוסם צבאי. בזמני זה היה תפקיד כל כך ייחודי בצבא, שהייתי אומר שיש בצבא רמטכ"ל אחד וקוסם אחד".
מספר חודשים לאחר השחרור מהצבא, קיבל דין תכנית ספיישל חד פעמית בערוץ 2, שבה הוא נחשף לראשונה לקהל הרחב. מיד לאחר מכן הוא זכה בתואר אלוף אירופה לקוסמים. הזכייה בפרס הביאה אותו להבנה כי מיצה את עצמו בתחום הקסמים הקונבנציונאליים, וכעת הוא צריך לחדש את עצמו באופן אחר. "התחלתי לחפש מה יגרום לאנשים לתת את התגובה של מגנוט, שהם יהיו ממוגנטים למופע שלי", אומר דין. "הפעלול הראשון שהחלטתי לעשות היה את הקסם שהודיני מת בו".
קשור בתוך מיכל מים?
"בדיוק. הייתה לי תכנית ב'הוט', שעד היום נמצאת בוי.או.די ונקראת מופע האשליות של חזי דין, ושם החלטתי לגרות את הצופים דרך הקסם הזה. אז הייתי נכנס קשור לתוך מיכל מים גדול, והייתי צריך להשתחרר כמה שיותר מהר, כי כמה זמן כבר אפשר לעצור את הנשימה. אחר כך עשיתי את הקסם הזה גם בשידור חי אצל דודו טופז. בכל פעם שעשיתי את הקסם, הבנתי שאנשים מאוד אוהבים פעלולים שיש בהם התגרות במוות. אנשים לא מבינים את המוות, וזה דבר מאוד מסקרן אותם. הבנתי שעליתי פה על משהו והבנתי שזה גם מרגש אותי. להגיד שבקטע הבא אני הולך לסכן את החיים שלי, עשה גם לי ריגוש. ולדעת שהצופים נשארים דבוקים, בכלל היה אדיר מבחינתי".
אתה לא פוחד מהמוות?
"אני לא פוחד מהמוות. אני לוקח את הסיכון הזה באופן מודע".
זה לא נשמע לך מוזר, לסכן את החיים שלך בשביל שואו?
"ממש לא, כי זה המקצוע שלי. אני עושה את זה עם המון אהבה. וחוץ מזה, נהייתי אפאטי לכל העניין הזה של סכנת חיים. מרוב שאומרים לי 'מה, אתה משוגע? זה מסוכן', כבר התרגלתי לזה. לקח כמה שנים עד שהפכתי את העניין של פעלולים מסוכנים לעניין קבוע. שנתיים אחר כך עשיתי קסם עם בנג'י, שבמהלכו אני קופץ באנג'י עם חרב ואני אמור לתפוס באוויר קלף. משהו קשה בטירוף. ביום הצילום של הבאנג'י הייתי צריך לעשות מכה של צילומים של 14 פעם. עכשיו הגוף לא מסוגל לקבל כל כך הרבה מכות של באנג'י, אבל עשיתי את זה, כי זה היה בעיקר עניין נפשי. הצלחתי לעמוד בזה, ושמחתי. אבל ההתמודדות הקשה ביותר היא בכלל התמודדות אחרת לגמרי".
מה?
"אני תמיד אומר שהקסם האמיתי הוא לא הקסם עצמו, כי הקסם הוא הניצחון על הבירוקרטיה. יש מאחוריי המון חברי ילדות, שהיום הם מפיקי טלוויזיה גדולים שבלעדיהם אני לא הייתי יכול לעשות כלום. הם כולם באים ועוזרים לי. ההתמודדות הקשה היא לא התעלול עצמו, אלא בהשגת האישורים מהרשויות. כי פה בארץ לא רגילים לדברים כאלה. הצלחתי שיאשרו לי להיתלות בין המגדלים בעזריאלי ושידליקו לי את החבלים באש. ותאמין לי, זה לא קל להוציא את האישורים האלה. זה עניין של חודשים".
יש חברת ביטוח שמוכנה לבטח אותך?
"לא. פניתי בעבר, אבל היום אני כבר לא מנסה, כי אין שום חברת ביטוח שמוכנה לזה. אני פשוט מביא הצהרות מעורכי דין שבמידה וקורה משהו, אין לי שום דרישות לאף גורם, ושאני לא אתבע אף אדם".
דין כבר בתחילת שנות ה-30 לחייו, רווק, כבר לא גר בעיר הולדתו יבנה, ומופיע כמעט בכל ערב באירוע זה או אחר. ולא, עבורו הקוסמות היא לא עניין חולף, אלא קריירה רצינית, שאותה הוא מתכוון לשמור כל חייו.
"זה המקום שלי", הוא אומר. "אני אף פעם לא חי בשגרה. אני כמו ילד. הייתה לי חברה פעם שהייתה אומרת לי 'נו, שיחקת היום?' ואני באמת כל היום משחק. אני מתפרנס מהדבר שאני הכי אוהב לעשות. הרי למה אני מחזיק מעמד בכל ה'סטאנטים' שלי? כי אני מגיע לשם באהבה. בכל פעם שאני עולה לבמה, אני נזכר בילד שאסף קופסאות קרטון. אבל הפעלולים זה לא דבר שאני עושה כל הזמן. הפרנסה העיקרית שלי זה הופעות. וזה הכיף הכי גדול שלי. לעמוד על במה ולהציג קסמים בפני אנשים. יש לי גם הרצאות על עוצמות הנפש".
מה יש במופע הקסמים שלך?
"אני מופיע בפני ועדי עובדים, חברות גדולות, בתי ספר גדולים. יש לי קטע שבו אני תופס בפה קליע פיינטבול של רובה M-16, כזה שעובר דרך שמשה שמתנפצת. יש גם רולטה רוסית עם חרבות. גם אם האקסטרים במופע הוא יותר עדין, הוא עדיין קיים. גם יש בזה כסף לא רע. אומנם אין לי את החסויות כמו של דיוויד בליין, שמקבל ארבעה מיליון שקלים עבור הפעלולים שלו, אבל בהחלט יש בזה פרנסה".
ביבנה מתים על המופע שלך.
"יבנה זו עיר שמאוד מפרגנת. העירייה, קודם כל, מעדיפה להזמין למופעים מרכזיים אנשים שגדלו בעיר. אם זה אני, שהופעתי בפורים האחרון, ואם זה שב"ק ס' ואם זה יניב המגניב. זה מקום שגם העירייה וגם האנשים יודעים לפרגן למי שיצא משם. אני בנאדם שנורא מחובר למקום שממנו באתי. זה אומר שאם צריכים בעירייה, מישהו שיתנדב מול אוכלוסיות של ילדים או קשישים, אז אני בא ומופיע בלי כסף. אבל אני מעדיף שלא לדבר יותר מדי על התנדבות. כי אלה דברים שצריך לעשות בסתר".
ובערים אחרות, יש פרגון לקוסמים?
"לא ממש. אין פה עדיין הערכה למקצוע הזה, כמו שיש בחו"ל. אבל אני ועוד קוסמים צעירים אחרים בארץ, הפכנו את המילה קוסם למשהו הרבה יותר סקסי. עד לפני כמה שנים, כשהיית אומרת המילה קוסם, היו חושבים על אחד שמוציא שפן מכובע כשכולם אוכלים מולו עוגת יום הולדת. אבל היום זה שונה. היום אנחנו, לשמחתי, נחשבים אמנים. אבל אני גאה בתיוג קוסם. אני לא מחפש להיות מאחורי מילים כמו 'אמן חושים'. מבחינתי, קוסם היא לא מילה גסה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם