כן, המפקדת אמא: כך הפכה הילדה מעפולה לאלופה הראשונה
בני המשפחה, החברים והשכנים מרחוב הרצל בשכונת עפולה עלית לא מתפלאים שהבת הבכורה של צילה ואליהו שוחטמן עשתה היסטוריה והפכה לאישה הראשונה בתולדות המדינה שתענוד דרגות אלוף. סיפורה של אורנה ברביבאי, ילידת רמלה שהעבירה את רוב ילדותה בשכונת קשת היום בעמק
מימין: אורנה ברביבאי, הבת מור, הבן ישי, הבת טל והבעל משה צילום: חגי הירשפלד, במחנה
הטלפון מהילדה הגיע בשעות הערב. "אמא, יש לך בת אלופה", דיווחה ראש אכ"א (אגף כוח אדם) החדשה לצילה ונתנה את האות לחגיגת השמחה בבית הקטן והחמים. מיד אחר כך כבר התחילו העיתונאים להציק, וברביבאי, ממקום מגוריה בגדרה, הורתה לבני המשפחה לא להתראיין. אבל זה כבר היה יותר מדי בשביל אמא צילה: "בצבא היא יכולה לתת פקודות, אצלי בבית - לא", הסבירה 'סרבנית פקודת חדל חגיגות' כשהחיוך לא יורד מפניה בכל סוף השבוע.
ואכן, לצילה יש את כל הסיבות לחגוג. ההיסטוריה הרי גדלה אצלה בבית, כבת הבכורה למשפחה בת שמונה נפשות. אורנה נולדה ברמלה, אך בגיל צעיר עברה עם המשפחה לעפולה, שם בילתה את מרבית שנותיה. לפני 21 שנה עברה ביחד עם בעלה משה ברביבאי, שכן של המשפחה מעפולה עלית אותו הכירה מילדות, לגדרה.
שאר בני המשפחה נותרו בבירת העמק ואורנה מקפידה בביקורים ובשמירה על קשר הדוק. רק בשבוע שעבר חגגו בני המשפחה יום הולדת לגיס יוסי פחימה, בכיר במד"א גלבוע. אורנה בירכה בשם המשפחה כולה בסרטון הווידאו שהוכן לקראת האירוע.
ברביבאי, שתחגוג בספטמבר יום הולדת 49, היא אמא לשלושה ילדים: טל (26), קצינה ביחידה מובחרת, מור (25) וישי בן ה-15. כבר תקופה ארוכה מחכים בעפולה לבשורה על האלופה הראשונה שתצא מהעיר. ברביבאי עצמה, יש לומר, מקבלת כותרות בגלל היותה אישה, אבל לא פחות חשוב - בגלל הקושי הנשי להשתלב בתפקידים בכירים בצמרת הצבא. וחוץ מזה צריך לזכור שברביבאי גם מהווה סמל הצלחה לאנשי הפריפריה, אלו שגרים הרחק מהבועה התל אביבית.
המועמדת
רחוב הרצל בשכונת עפולה עלית לא נחשב, בלשון המעטה, לרחוב יוקרתי. כאן חיים אנשים קשיי יום שגידלו בדוחק את ילדיהם, עשו הכל כדי שלא ידרדרו למקומות לא רצויים ובעצם מילאו את המקום שמדינת ישראל הזניחה. הסיכוי שדווקא מהרחוב הזה תצא האלופה הראשונה בצה"ל לא נראה גבוה בכלל, אבל הקצינה ברביבאי-שוחטמן ממילא לא התייחסה אף פעם ברצינות למוסכמות, להיפך.
כבר מההתחלה היה ברור שהילדה הקטנה של השוחטמנים היא משהו שונה. בילדותה הוכרה כילדה מחוננת וכשבישרו זאת לאימה, היא קצת גירדה את הראש: "לא הבנתי אז מה זאת אומרת מחוננת", מספרת בחיוך אמא צילה, "אבל אמרתי למורה שאני רק יודעת שאורנה עושה הרבה שיעורים".
אימה של אורנה, צילה שוחטמן ובני המשפחה צילום: יגאל לוי
בשנת 1981 התגייסה אורנה לצה"ל ועשתה את מרבית תפקידיה בחיל השלישות, כשהיא כובשת פעם אחר פעם תפקידים גבריים מסורתיים. ב-2003 מונתה לשלישה הפיקודית של פיקוד מרכז והיתה לאישה הראשונה המחזיקה בתפקיד זה. שנתיים לאחר מכן היא שוב כבשה יעד גברי ומונתה לתפקיד קצינת השלישות הראשית.
וכך הלאה: בכל פעם שהמסלול נפתח, ברביבאי הסתערה. היא מונתה לתפקיד ראש חטיבת כח האדם בזרוע היבשה במקומו של נועם תיבון, בוגר סיירת מטכ"ל ומח"ט הנח"ל לשעבר (לימים מפקד אוגדת איו"ש). גם התפקיד שהיא ממלאת בשנים האחרונות - ראש מטה אכ"א - נכבש מידי הגברים. היא החליפה בו את ראש אכ"א הנוכחי, האלוף אבי זמיר, אותו היא יורשת גם בסבב הנוכחי.
ההערכות בצה"ל בחודשים האחרונים היו כי ברביבאי היא המועמדת המובילה לתפקיד ראש אכ"א, אבל היא התמודדה מול שני קצינים בכירים לא פחות ממנה, ובטח יותר קרביים: תת-אלוף עוזי מוסקוביץ', שיריונר בנשמתו ומפקד עוצבת הפלדה לשעבר, ותת-אלוף יואב הר אבן, לשעבר מפקד עוצבת המפץ וראש מטה זרוע היבשה. שני האחרונים נחלו הפעם אכזבה ובצה"ל, בעיקר מהצד הגברי כצפוי, כבר נשמעה בסוף השבוע ביקורת על כך שלתפקיד ראש אכ"א לא מונה קצין עם רקורד של לוחם.
ובכלל, ההחלטה על מינוי ראש אכ"א היתה אחד החשובות בסבב הנוכחי - לא רק בשל חשיבות התפקיד, אלא גם בגלל המועמדים,
ובייחוד המועמדת. גנץ שמע קולות, גם מסביבתו הקרובה, שקראו לו להציב אדם עם עבר קרבי ש"מגיע" לו לקבל את התפקיד היוקרתי, ולהימנע מהחלטה נכונה רק בגלל מין המועמד. מאידך, גנץ גם לא רצה להצטייר כפופוליסט ולבחור את ברביבאי רק בגלל היותה אישה. בעורף נשף רצונו של שר הביטחון, אהוד ברק, למנות אישה ראשונה לתפקיד אלוף.
גנץ התלבט, התייעץ ובסוף חתך ומינה את ברביבאי לעשות היסטוריה. עד כמה היה לרצונו של ברק משקל בהחלטה החשובה? קשה לדעת. סביר להניח שגנץ כן נתן לזה משקל בהחלטתו, כמו גם ברצון להימנע מעימותים ישירים כבר בהתחלה הקדנציה המשותפת של השניים - עימותים שכבר החלו לצוץ פה ושם. לא על זה שווה לו לעשות פיצוץ ראשון עם שר הביטחון, מה עוד שבכל מקרה ייזכר גנץ כרמטכ"ל הראשון שמינה אישה לתפקיד אלופה במטכ"ל.
כך או כך, בכירים בצה"ל שמכירים את ברביבאי לא מהיום, מנפנפים הצידה כל טענה על זה שהיא נבחרה לתפקיד רק בגלל היותה אישה: "אורנה נבחרה נטו בגלל הכישורים שלה, נקודה", אומר אחד ממצדדיה. "יש לה כרטיס עבודה מלא ומרשים, היא מילאה שלושה תפקידי תא"ל, ניפצה הרבה מוסכמות והיא הראויה מכולם לתפקיד. זה שהיא אישה זה רק פרט נלווה". אגב, ההתמהמהות בהחלטה של גנץ הביאה לחרושת שמועות כאילו הוא מעדיף ברגע האחרון למנות אדם אחר לתפקיד, מה שהתבדה בסופו של דבר.
ההשראה שלה
בחזרה לרחוב הרצל בעפולה. יום שישי בבוקר, יממה לאחר ההכרזה: צילה שוחטמן יצאה מביתה בבלוק הקטן שעבר לאחרונה שיפוץ חיצוני על ידי פרויקט שיקום שכונות, בדרכה להכנות לקראת שבת, והשכנים לא הפסיקו לברך ולנשק.
אורנה ברביבאי צילום: אדי ישראל
אחד מהם, חבר מועצת העיר יהודה אלמקייס, מכיר את ברביבאי מילדות: "אורנה היא אישה משכמה ומעלה, אשת אשכולות, צמחה ממש מלמטה ולא שכחה מאיפה באה. אין ספק בכלל שהיא מתאימה מקצועית לתפקיד וזה הכי חשוב. היא לא פראיירית ואין לי ספק שתוכל להסתדר במטכ"ל עם כל הגברים. מעבר לתדמית הרכה שלה, כשהיא צריכה לעמוד על שלה היא עומדת - שכלית ופיזית".
הדיבורים על הרחוב ממנה צמחה, אינם בעלמא. כבר כשהיתה בכיתה ד' היא נרשמה לתחרות חיבורים בין כל תלמידי בתי הספר בעמק יזרעאל - וזכתה בפרס הראשון לאחר שהגישה חיבור מרשים על עיר מגוריה, שם תיארה בעיקר את הירוק שבשדות העמק ואת ההרים הנשקפים מהשכונה. מרגש במיוחד היה התיאור של גבעת המורה, הנמצאת במרחק כמה מאות מטרים מבית הוריה ואליה היתה נוהגת להגיע פעמים רבות בילדותה, לטפס בשביל הירוק ולתצפת על העמק כולו. "התיאורים האלה נשארו לי עד היום בראש", סיפרה ברביבאי בעבר.
אהבתה לעפולה והריחוק מהמשפחה גורמים לה לא פעם להרהר ברצון לשוב צפונה אחרי סיום הקריירה הצבאית. את אמא צילה היא תיארה בעבר כמקור השראה בשבילה: אם שעלתה מעיראק, גידלה שמונה ילדים לתפארת ולימדה את עצמה לקרוא ולכתוב בעברית. "ניסיון החיים של אמא שלי", אמרה , "מוכח יותר מכל תואר, בעיקר בזכות האמונה ביכולתו של כל אדם לתרום ולהשפיע על סביבה טובה יותר".
ואכן, האלופה ברביבאי-שוחטמן הבינה כבר בגיל צעיר את המציאות בה היא חיה. את בגדיה נהגה לקנות בזול במתנ"ס ויצו האזורי, תמיד הסתפקה במועט ולא ביקשה דבר מההורים. "היא לא רצתה להכביד עלי", סיפרה שלשום צילה. "אני גאה בה ורוצה שכל בנות ישראל יסתכלו עליה ויידעו שהכל אפשרי".
ידידת המילואימניקים
הספרים האהובים על ברביבאי מגלים יותר מכל את דרך חשיבתה. הראשון הוא התנ"ך והשני "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל, ניצול השואה שתיאר בספרו איך המשמעות לחיים איפשרה לו ולניצולים אחרים לשרוד את התופת. "ברגע שיש משמעות לדבר, אפשר לנצח את כל הקשיים", נוהגת ברביבאי לומר עד היום.
תת אלוף אורנה ברביבאי צילום: נועה סיטי אליהו, במחנה
כמישהי שבאה מהפריפריה, ברביבאי מזהה בצה"ל הזדמנות עבור צעירים רבים לצאת ממעגל המצוקה. חלק גדול מבני השכונה שלה כלל לא מתגייסים והיא רואה בנושא השירות הצבאי, וסביר להניח שתישא זאת ביתר שאת בתפקידה החדשה, כלי לשבירת המחסומים עבור בני נוער במצוקה.
"להתגייס לצבא זו הזדמנות אדירה", תיארה בעבר בשיחה עם בני נוער חיפאים מרקע סוציו-אקונומי קשה. "מי שלא התגייס, תמיד 'יישאר בצד' במהלך החיים שלו. אנחנו בצבא עוזרים למי שעוזר לעצמו, גם אם יש קשיים. ההפסד האמיתי הוא לא במניין החיילים, אלא בחוויה שהנוער מפספס. לצבא יש השפעה ישירה על העתיד שלו כאזרח במדינה".
ולסיום, אזהרה: מי שחושב שימצא מולו בראשות אכ"א אישה מרכינת ראש המודה על כך שבחרו בה לתפקיד - טעות גדולה בידיו. ברביבאי יודעת להשמיע את דעתה בכל מקום והנוכחות הגברית לא עושה עליה רושם גדול, גם לא במטכ"ל.
אחד מהנושאים שיהיו בראש מעייניה הוא למנוע נשירה של בני נוער במהלך השירות, לצד נושא תנאי השירות של חיילים במצוקה. גם המילואימניקים ימצאו אצלה אוזן קשבת: ברביבאי הייתה בין מובילי חוק המילואים החדש. ובכלל, כל סוגיית השפעת הצבא על החברה הישראלית עומדת בפני ניתוח יסודי: ברביבאי, מזכיר מי שמכיר, בוודאי לא מתכוונת לנוח כעת על זרי הדפנה אלא לבצע חריש עמוק בדרך לשבור, אולי, שיאים חדשים, כהרגלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם