תרומה גדולה, הנצחה קטנה: סיפורו של סר פטריק גדס
מדוע זכה מתכנן תל אביב פטריק גדס להנצחה צנועה בלבד בכיכר קטנה בדרום העיר? לקברניטי העירייה הפתרונים
פינת ההנצחה לפטריק גדס צילום: אילן שחורי
דווקא העיר, אותה ראה המתכנן הסקוטי כבירת התרבות העתידית של ארץ ישראל, לא ידעה לגמול לו כהלכה ובחרה משום מה להנציחו לא ברחוב גדול, אלא בכיכר קטנה, בדרך חיל השריון, המתגלית רק למי שיוצא מנתיבי איילון לכיוון דרך השריון או קיבוץ גלויות.
פרופ' סר פטריק גדס עמד מאחורי תכנית המתאר הראשונה של תל אביב שעד היום נושאת את שמו: "תכנית גדס". התכנית זכתה לאישור ראשוני מעיריית תל אביב כבר ב-1927, וחלקים ממנה נחשבים עד היום לאבן יסוד בתכנון העיר.
די במקרה השתלב הפנסיונר הסקוטי בעיצובה של העיר העברית הראשונה: עם תום מלחמת העולם הראשונה, והוא כבן 70, הוזמן גדס על ידי פרופ' חיים ויצמן, שעמד אז בראש ההנהלה הציונית, לבקר בירושלים כדי לתמוך ולתת רעיונות בתכנון האוניברסיטה העברית החדשה שעמדה להיות מוקמת בהר הצופים.
באפריל 1925 הגיע גדס בשנית לארץ ישראל והפעם לטקס פתיחת האוניברסיטה. במהלך ביקור זה וקשריו הטובים עם ויצמן וראשי ההנהלה הציונית התבקש גדס גם לסייע בפיתוח אזור מסילת הברזל שפעלה בין ירושלים ויפו. אז ניצל זאת גם מאיר דיזנגוף, ראש העיר תל אביב, והזמינו לעצב את תכנית התפשטותה של תל אביב לאזור הצפון עד נחל הירקון.
פינת הנצחה הקטנה
גדס התלהב מסיפור הקמתה של תל אביב, שהתגוררו בה 30 אלף איש באותם ימים. הוא נענה לאתגר שהציב בפניו מאיר דיזנגוף ומיד התגייס להכין סקר מקיף שתיעד את מגמותיה של העיר החברתיות והדמוגרפיות.
כך קבע גדס לאחר מכן את גבולות מרכז תל אביב והאזור שמכונה כיום "הצפון הישן". גדס החזיר בתכניתו לתל אביב את רעיון "עיר הגנים", שעמד לנגד עיניהם של מייסדי אחוזת בית כמו עקיבא אריה וייס, ומכאן שהיה האחראי לשפע הגנים הציבוריים שמילאו את העיר המתרחבת מסוף שנות ה-20: גינת גרוזנברג, הגינה הראשונה שכבר אינה קיימת; גינת רות או גינת גורדון.
גדס
הוא גם האחראי לכיכרות הרבות של העיר העברית הראשונה - מכיכר המושבות דרך כיכר מגן דוד, כיכר לונדון, כיכר צינה ועד כיכר המדינה וכיכר מילאנו.
אך יותר מהכול, גדס בתכניתו אחראי לצירי הרוחב והאורך בעיר. גדס ביקש להוביל את פיתוחה של תל אביב אל הים, "כדי שתושבי העיר יזכו לבריזה", רק חבל שבפועל רחובות אלה היו צרים יותר מרחובות האורך הרחבים, דבר שעיקר במקצת את כוונתו.
ב-1932 אושרה סופית תכניתו של גדס ובסופה של שנה זו גם נפטר, אך רוחו של מתכנן ערים סקוטי זה, למרות פינת ההנצחה הקטנה, מורגשת עד היום בכל פינה של העיר הלבנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם