געגועיי לאופנובנק: המשפטים המפורסמים של המחוזי בת"א
רוצח ראש ממשלה, נשיא אנס, שרים שסרחו ושודד בנקים נועז: כולם ישבו על ספסליו, כולם מצאו את עצמם בהיכליו, ניצבים בפני הצדק. במלאת 75 לבית המשפט המחוזי של תל אביב: בחזרה לנאשמים המפורסמים, הפסיקות המהדהדות והשערוריות הגדולות
בימים אלו חוגג בית המשפט המחוזי בתל אביב 75 שנה להיווסדו. הקמתו היתה כרוכה בחבלי לידה קשים ועקובים מדם. ב-19 באפריל 1936 נהרגו תשעה יהודים ביפו בידי פורעים ערבים, במה שהחל את מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, שזכו לכינוי "המרד הערבי הגדול" נגד הבריטים בארץ ישראל. הטבח ביהודים הביא, עם זאת, למספר הישגים עבור העיר תל אביב המתפתחת, כאשר הבריטים התירו סוף סוף לכלול בתחום שיפוטה מספר מוסדות ממשלתיים. הסכנה שבהליכה לבית המשפט המחוזי ביפו הביא להקמת בית משפט מחוזי בתל אביב, לפני 75 שנה בדיוק.
הדרך להקמתו לא הייתה קלה ובין היתר כללה את החרמת המוסדות הבריטים בידי עורכי הדין היהודים. "אנו מבקשים לפתוח מיד בתל אביב בית משפט מחוזי", דרשו הפרקליטים מהנציב העליון, "לפי שעה, לא יופיע שום עורך דין יהודי בשום מוסד ממשלתי ביפו".
"במידה מסוימת יש לזקוף את ה'זכות' של הקמת בית משפט מחוזי בתל אביב ליהודים הרבים שנאשמו באותן השנים בעבירות פליליות, ובהם חברי ארגוני המחתרת, שהחלו אז בפעולותיהם נגד השלטון הבריטי", כתב השופט אליעזר מלחי בספרו "תולדות המשפט בארץ ישראל", "במקום להביא נאשמים אלה ליפו, נוח היה יותר למשטרה להביאם לבית המשפט בתל אביב".
במשך השנים שעברו מאז, העיר תל אביב ניקזה אליה תמיד משפטים גדולים וחשובים, הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי.
הסערה הראשונה שידע בית המשפט התרחשה עוד לפני קום המדינה, ודווקא לא הייתה במשפט שנוהל בו. בינואר 1947 פרצו מספר צעירים לאולמו של נשיא בית המשפט, השופט הבריטי ראלף וינדהאם, וחטפו אותו באיומי אקדח. היו אלו פעילי אצ"ל שביקשו למנוע את הוצאתו להורג בתלייה של דב גרונר. גזר הדין נדחה, השופט וינדהאם שוחרר בחלוף יומיים, אך גרונר נתלה כעבור מספר שבועות, יחד עם יתר "עולי הגרדום".
המשפט המפורסם הראשון שידע בית המשפט היה ב-1949, כאשר סוטה המין דוד יעקובוביץ, נוצרי שהתחזה ליהודי, הרג גבר ב"גן
ב-1957 רעשה הארץ לאחר שצעיר בשם רפי בליץ שדד את קופת קולנוע צפון, ובדרכו לברוח ירה לכל עבר והרג מהנדס בשם פידיה פיאטלי. לא היה זה "עוד רצח", שכן תל אביב של אותם ימים לא היתה רגילה באירועי פשע פומביים. סיפור חייו המפותל של בליץ והעובדה שבינו לבין אשת הנרצח נרקמו קשרי ידידות בעת שישב בכלא, רק הוסיפו פיקנטיות לסיפור.
באותה שנה נוהלה גם תביעת הדיבה שהגיש סגן מפכ"ל המשטרה עמוס בן גוריון, בנו של ראש הממשלה, נגד ארבעה חברים ב"שורת המתנדבים" שהאשימו אותו ביחסים מושחתים עם אנשי עסקים. התביעה התקבלה חלקית, ונקבע בה כי המפכ"ל הראשון של המשטרה, יחזקאל סהר, מסר במשפט עדות שקר, מה שהביא להעמדתו לדין. ב-1961 הורשע סהר במסירת עדות שקר, במשפט נוסף שהתנהל במחוזי בתל אביב.
שנה אחר כך הורשע בבית המשפט ישראל בר, שהיה איש אמונם של כל בעלי הסודות הצבאיים והביטחוניים בצמרת הישראלית, והתגלה כמרגל עבור ברית המועצות. בר טען כי עשה את אשר עשה לטובת המדינה, אך בית המשפט דן אותו ל-10 שנות מאסר בגין מסירת ידיעות סודיות.
בתחילת שנות ה-70 סערה המערכת הכלכלית עם קריסתו של בנק א"י-בריטניה, שבשליטת משפחת ויליאמס, וכניסתו להליך ממושך של פירוק. מנהל הבנק, יהושע בן-ציון, הורשע בעבירות מירמה וגניבה של כ-40 מיליון דולר ונידון ל-12 שנות מאסר.
בחלוף שנתיים היה זה תורה של המערכת הפוליטית לסעור, עם הפרסומים בשבועון "העולם הזה" אודות מעורבותם בפרשת שוחד של אשר ידלין, מהאישים הבולטים במפלגת העבודה ומי שיועד להתמנות לנגיד בנק ישראל, ושל שר השיכון אברהם עופר. ידלין הודה והורשע בקבלת שוחד וטובות הנאה, עופר התאבד והפרשה תרמה למהפך הפוליטי של 1977.
במקביל נידון התיק הכלכלי הגדול הראשון שהסעיר את המדינה. מיכאל צור, שפשט את חליפת מנכ"ל משרד המסחר והתעשיה ומונה ליו"ר צים ומנכ"ל בתי הזיקוק, הורשע בעבירות שוחד ומירמה וקיבל את העונש החמור ביותר שקיבל עד היום איש ציבור בישראל: 15 שנות מאסר.
ב-1981 זוכה שר הדתות אהרון אבו-חצירא מאשמת שוחד, לאחר שעד המדינה שינה את העדות שמסר במשטרה כנראה בעקבות חרם רבנים. ב-1984 נידון שמעיה אנג'ל לשני מאסרי עולם בגין רצח כפול של סוחרי סמים. באותן שנים סערה המדינה נוכח הרצח המזעזע של התיירת מלה מלבסקי סמוך לשדה דב. ב-1987 הורשעו במעשה חוה יערי ואביבה גרנות.
שנת 1988 הסעירה את הקהילה המשפטית, לאחר ששניים מבכירי הפרקליטים בארץ, יגאל ארנון ורם כספי, הורשעו במחוזי ב"פרשת הפגישה הלילית", בה ניסה כספי לסייע ללקוחו לברר את גרסת אחד האישים המרכזיים בפרשה שקיבלה את הכינוי "פרשת אגד". ארנון זוכה לבסוף בעליון, ואילו כספי נידון לעבודות שירות. כיום, אגב, עומד לדין פרקליט צמרת נוסף: עו"ד יעקב וינרוט.
שנת 1990 סיפקה אף היא עניין רב. בשנה זו נשלח ה"אופנובנק" רוני ליבוביץ ל-20 שנות מאסר (שהופחתו על ידי בית המשפט העליון ל-14 שנים), לאחר שהיתל במשטרה כששדד בנקים והיה בעיני רבים לגיבור שהיכה בממסד. באותה שנה גם נוהל משפט הבנקים, בו הועמדו לדין ראשי הבנקים וחמישה רואי חשבון בגין פרשת ויסות מניות הבנקים, שיצרה משבר כלכלי חריף. היה זה אחד המקרים הבודדים בהם בג"ץ כפה על היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין.
ב-1996 הורשע יגאל עמיר ברצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, במשפט שנחשב לגדול ולמתוקשר בתולדות מדינת ישראל.
בסוף שנות ה-90 זוכה אהוד אולמרט מפרשת החשבוניות הפיקטיביות, תוך שהשופט מודריק קובע כי אולמרט "התנהג באורח מאוד לא ראוי, אך לא בתחום הפלילי". משפטו הנוכחי של אולמרט, אגב, מתנהל בירושלים.
ב-1998 נידון נחום מנבר ל-16 שנות מאסר בגין סיוע לאויב בשעת מלחמה בכך שמכר נשק כימי לאיראן. לכך נלוותה שערוריה כאשר פרקליטו, עו"ד אמנון זכרוני, טען כי השופט אמנון סטרשנוב ניהל קשרים לא ראויים עם עו"ד פנינת ינאי מצוות ההגנה.
בשנים האחרונות נשמעו בבית המשפט משפטים פלילים ואזרחיים וכן ערעורים של פוליטיקאים, כמו למשל השר אברהם הירשזון, הח"כים גונן שגב, סלאח טריף, נעמי בלומנטל, עמרי שרון. גם אנשי עסקים, ראשי ארגוני פשיעה וידוענים כמו דודו טופז וחנן גולדבלט הגיעו לבית המשפט. לאחר משפט קצב, שמיקד את תשומת הלב לבית המשפט התל אביבי, ממתינים במחוזי לתיק המסעיר הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם