אבא הבאתי צלחת: ערן בן זאב מקדיש את האליפות לאביו
מוטקה בן זאב, האבא של ערן שהכניס בו את שיגעון המכבי חיפה, הלך לעולמו יומיים לפני הדרבי הראשון של העונה. כשהוא חבוש בכובע המצחייה של אבא, יצא ערן בן זאב למשחק האליפות
אבי היה אוהד מסור מאין כמוהו. את ה"שיגעון" קיבלתי ממנו, ללא ספק. עוד כילד היה לוקח אותי יד ביד לראות את מכבי חיפה שלנו מדשדשת בכל מיני ליגות מוזרות ועם כל מיני תוצאות שהיום נראות לא שייכות, כאילו מדובר על עידן פרה היסטורי, כאילו מכבי חיפה של אז ומכבי חיפה של היום לא קשורות, אבל זאת הייתה הקבוצה שלי אז וכן גם היום. ואת הג'וק ירשתי מאבא.
אבא הלך לעולמו יומיים לפני הדרבי הראשון העונה, בדברי ההספד כמובן "התלוננתי" בפניו שהוא לא יכול להשאיר אותי לראות את הדרבי לבדי, אבל מכבי חיפה, במעשה אבירי מאין כמוהו, הקדישה את הדרבי ההוא לזכרו של אבא. יענק'לה שכנר דיבר עליו, וכינה אותו "ותיק האוהדים" ותמונתו התנוססה מעל הלוח האלקטרוני. חשבתי לעצמי שאבא מתמוגג לו אי שם ומתפלל יחד אתי לאליפות "שתחזור הביתה אל הכרמל".....(כדברי שיר האוהדים המתוק....).
אבל, את סיום העונה הקודמת הוא לא שכח. אני לא אשכח את מילותיו בסיום אותה עונה:"הם יורידו אותי ביגון שאולה". מין הומור שכזה, אבל מה לעשות שלפעמים הבדיחות האלה מקבלות משמעות שונה לגמרי עם הזמן. מה שנקרא המציאות עולה על כל דמיון.
אז אבא הלך כשטעמה של פספוס האליפות נותר עמוק בליבו. לפני שיצאתי מהבית למשחק האליפות, חבשתי את כובע המצחייה של מכבי חיפה שירשתי ממנו ואמרתי בלבי: "אבא אני הולך להחזיר לך את האליפות".
והוא היה אתי כל המשחק, הוא לא עזב אפילו לשנייה, הוא רצה ביחד אתי לראות שאף לוזון לא יוכל כבר לגזול את מה שמגיע לנו. וזה הגיע ולא בקלות, המחצית הראשונה הייתה משקולת אחת כבדה על רגלי השחקנים ועל לבי, אבל במחצית הגיע אלישע ולחש לשחקנים את מה שהם רצו לשמוע, אף אחד לא ייקח את זה מאתנו, אבל גם אף אחד לא יעשה את זה בשבילינו. והם עלו להביא את התואר שמרגיש הכי טוב בירוק.
אז אבא תודה.
להבדיל אלף הבדלות התודות מגיעות לעוד כמה וכמה אנשים שאני מרגיש חובה נעימה להישפך בפניהם עכשיו: ראש וראשון תודה לך אלישע, קודם כל על זה שאתה כזה בן אדם.
על זה שאתה עומד חזק על שתי רגליך ולרגע אתה לא שוכח מאיפה באת, מעולם לא שמעתי אותך מאשים מישהו, מעולם לא התלוננת, רק ראית כבוד בלהיות שייך למועדון הזה, אז אתה יודע מה אלישע? הכבוד כולו שלנו.
אתה הבאת לנו שקט שלא היה פה שנים, הבאת מחויבות שלשמה אנחנו באים לראות כדורגל, הבאת לנו קבוצה מפוארת בתקציב שאינו מחצית מזה של מכבי תל אביב, בתקציב שהוא אולי קצת יותר ממחצית מזה של הפועל, אבל לא נתלית על זה
ותודה גדולה כמובן לשחקנים, שכרתו ברית עם אותו אלישע והלכו איתו יד ביד. הוא סמך עליהם והם סמכו עליו, ולא הלכו שולל אחרי שריקות הבוז שצצו מידי פעם, ולא הלכו עם הראש למטה אחרי שהמקום הראשון הלך לו לרגע לאיבוד, ולא נכנסו למרה שחורה אחרי הטראומה ההיא, אלא באו לעשות עבודה ובאו להיות נציגנו הגאים על המגרש.
תודה לכם.
מילה דווקא על יניב קטן. אתה מלך אתה יודע? אולי לא רואים את זה בסטטיסטיקה, אבל השנה ראיתי משהו שעליו אני מוריד בפניך את כובע המצחייה ההוא: משחקים רבים שיחקת פצוע, לא, לא היית במיטבך, אבל חשקת שיניים ונתת את כולך, לא הייתה ברירה, היית חייב לנוח כי גב זה לא צחוק, ובזמן הזה עלה ופרח מנהיג בריא, ליאור רפאלוב שמו.
כשחזרת יניב הבנתי כמה אתה גדול, לקחת צעד אחורה והיית שם מלוא הדרך לטובת הקבוצה, לא שום אגו, נתת דוגמא חיה כמה אתה ומכבי חיפה חד המה, למען האליפות נתת לרפאלוב את הפנדלים, ידעת כל הזמן לזהות מי האיש החם, וכשהיה צריך את אותו גול מול האדומים רק אתה יכולת להביא אותו, כי אתה מנהיג על אמת ומנהיג על אמת יודע לקחת קצת רוורס למען הקבוצה. יצאת ראוי לכל מילה בשיר: הו יניב קטן אותך אני אוהב.
ומה עם רפאלוב, שעשה את הקפיצה שכה חיכינו לה? ומה עם אריק בנאדו , עלם החמודות שלנו? איזו מנהיגות מאחור, קיבל הזדמנות וכמו שחקן נוער רעב לקחת אותה כמו ענק, ומה עם איל משומר שהפך לנגד עינינו לבאנקר? ותומר חמד מה? חיכה כמו שועל ששלומי אזולאי יפנה מקום ולא הסתכל לאחור.
שימו לב כל פציעה של שחקן מפתח עשתה לנו רק טוב, ולמה? ראה ערך אלישע......
מה אומר קצרה היריעה אבל לא אוכל לסיים בלי ניר דוידוביץ', הגיבור שלי. הוא חזר רק במחזור התשיעי, אחרי שהספידו אותו בפעם האלף. איזה מקצוען, איזה אות ומופת.
ניר הוא השחקן האהוב עלי, לעולם הוא לא שוכח שמכבי חיפה היא הבית שלו ושל אביו ושל ילדיו. ניר הוא מכבי חיפה, מכבי חיפה היא ניר. אולי אנחנו לא מושלמים אבל תמיד מספר 1! תודה גם לך ניר.
נו, נסחפתי קצת, כי הלב גואה ואבא מאושר ורוצה לשמוע גם תודה להנהלה ולנשיא ואיך לא, לאוהדים.
היציאה עם מרטין לותר קינג? יציאה ענקית. איזה כיף שחלום הופך לו כך למציאות לנגד עינינו. אז לקלל את אבי לוזון לא היה שייך לחגיגה הזאת, אבל סלחתי, אני במצב רוח טוב, אני אלוף.
שפר מזלי, אני אוהד מכבי חיפה.
לא מתחלף עם אף אחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם