אשדוד, 1966: תהלוכת 1 במאי הפכה את העיר לשדה קרב
זו הייתה ההפגנה הגדולה ביותר, הזועמת ביותר והאלימה ביותר שידעה אשדוד אי פעם. המונים השתוללו, יידו אבנים וקרעו דגלים. עשרות נפצעו ועשרות אחרים נעצרו בהתנגשויות קשות בין מפגינים לשוטרים. אפילו ראש העירייה הוכה ובימת החגיגות הושחתה. מאות שוטרים הוחשו לעיר כדי להרגיע את הרוחות
הפגנת 1 במאי ב-1966 קטעה את המסורת המאורגנת והנשלטת באחת. סיסמאות השלום והאחווה שנישאו בידי הצועדים לא דיברו בשנה זו אל לבם של ההמונים ורק עוררו קריאות זעם, שעד מהרה התפתחו לקטטות ומהומות קשות, שכמותן לא ידעה אשדוד מאז היווסדה.
האווירה באשדוד כבר הייתה מתוחה זה זמן, וכל מי שהתמצא בנעשה במקום חש ש"משהו מתבשל". בלשכת העבודה התייצבו מאות מובטלים. פועלים פוטרו בקבוצות ובבודדים. הפניות לממשלה ולהסתדרות לא זכו להתייחסות. המצב הלך והחמיר, מפעלים איימו לפטר עוד פועלים, וגם פיטרו, והיה חסר רק ניצוץ כדי שהכול יבער, יתפוצץ.
ב-1 במאי זה קרה. בעוד הפגנת העובדים המסורתית מתקדמת במסלול שנקבע לה, החלה צועדת בכיוון הנגדי הפגנה של מובטלים. המשטרה דרשה ממשתתפיה להתפזר, אך רובם התעלמו מהאזהרות והמשיכו להתקדם לעבר מרכז אשדוד, כשהם מניפים כרזות וצועקים "לחם, עבודה!". כמה מהם החלו ליידות אבנים ולתקוף שוטרים ואז, משגברה המהומה, ניתנה ההוראה לפזר אותם בכוח.
במערכה ראשונה זו, שהתחוללה סמוך לשעה חמש אחר הצהריים, נסוגו המפגינים, והמשטרה פינתה את הדרך להפגנה הרשמית, נושאת דגלי המעמד והלאום, שהתקדמה לעבר בית ההסתדרות. באותה השעה התאסף המון רב ליד לשכת העבודה ועשרות מפגינים משולהבים ניסו להעלות את הבניין באש.
בינתיים, התארגנו המפגינים מחדש והחלו לצעוד לכיוון כיכר אלי כהן. עשרות שוטרים שניצבו שם עם אלות, ולפניהם פרשים עם סוסים, החלו להתעמת עמם ונוצרה שם מהומה גדולה. רבים נפצעו ורבים נעצרו. המשטרה נאלצה להזעיק תגבורת.
המהומה גברה, ואבנים רבות שלוקטו מאתרי בנייה בסביבה הושלכו לעבר השוטרים. סמל משטרה מתחנת אשדוד אף הוכה במוט בפניו והועבר לתחנת מגן דוד אדום כשהוא חבול וזב דם. כמה מהמפגינים נזקקו אף הם לטיפול רפואי, לאחר שהתעמתו עם שוטרים והוכו באלות.
בשעה שש בערב כבר צבא המון רב ליד מועצת הפועלים. עשרות מפגינים זועמים השליכו לעברה אבנים וניפצו לרסיסים את כל השמשות, בכל הקומות. מישהו טיפס, הוריד את הדגל האדום מהגג והעלה אותו באש, לקול מצהלות ההמון.
בינתיים, בעוד המשטרה מנסה לפלס דרך למשתתפי תהלוכת 1 במאי, פרצו מפגינים לתוך התהלוכה, חטפו דגלים, שנישאו ברובם בידי בני נוער, והחלו להילחם נגד השוטרים. ילדים רבים, תלמידי בתי ספר יסודיים שצעדו בתהלוכה, הוכו אף הם. "לאבא שלכם יש עבודה", צעקו לעברם, "לנו אין".
המהומה גברה כאשר אחד המפגינים, שהוכה באלה על ידי שוטר, איבד את הכרתו ובאשדוד נפוצה שמועה כי האיש מת. ג'יפ המשטרה שהסיע את הפצוע לטיפול הותקף באבנים, שמשותיו נופצו וקצין המשטרה שהיה בו נפצע בראשו. המון זועם הסתער על בימת החגיגות, קרע לגזרים את הדגלים, פירק את התפאורה והרס אותה, ואת כל מה שעליה, השולחן, הכיסאות, הקישוטים, הכל.
ראש המועצה המקומית, אבנר גרעין, שהגיע למקום לאחר שצעד חלק מהדרך בראש התהלוכה, הוכה וספג יריקות. אך זו הייתה רק ההתחלה. באותו רגע הגיעו הפרשים ומאות שוטרים ומפגינים החלו להתעמת פנים אל פנים. סוסים דהרו, אלות הונפו, ובכל מקום מפגינים ושוטרים התקוטטו. אשדוד הפכה לשדה קרב.
ממרכז א' הגיע ההמון הנסער למרכז ב'. כארבע שעות לאתר תחילת המהומה פרצה קטטה
עם רדת החשיכה תפסו כמה אזרחים זועמים את ראש המועצה, וגררו אותו תוך שהם חובטים בו קשות ומאיימים לעשות בו לינץ'. מפקד המחוז, ניצב רוזוליו, ומפקד נפת הנגב, סנ"צ תבורי, הצליחו ברגע האחרון לחלץ את ראש המועצה מידי תוקפיו והבריחו אותו בג'יפ משטרתי אל מחוץ לאשדוד.
בשעה עשר בלילה התכנסו חברי המועצה המקומית במיקום סודי לדיון במצב. בעקבות הדיון הוזעק לעיר הסוערת מזכיר ההסתדרות הכללית, אהרון בקר. סמוך לחצות הגיע בקר לעיר המדממת, ועזב אותה רק לפנות בוקר.
למחרת בבוקר נסע ראש המועצה גרעין לראש הממשלה לוי אשכול, דיווח לו על המצב באשדוד וביקש את עזרת הממשלה בשיפור מצב התעסוקה.
אין ספק, ההפגנה של 1 במאי 1966, שפרצה על רקע של אבטלה קשה, תיזכר כהפגנה הגדולה ביותר, הזועמת ביותר והאלימה ביותר בתולדות אשדוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם