אמא גאה: דפנה צורי כותבת על היציאה מהארון של בנה
אשת ראש עיריית קרית מוצקין, דפנה צורי, החליטה בצעד אמיץ לפרסם טור אישי העוסק ביציאה מהארון של בנה. צורי המתכוונת להתמודד בפריימריז של מפלגת קדימה פרסמה את הטור באתר המפלגה
'לפני שלוש שנים בא אליי בני, אהובי, דן", כתבה צורי, "ואמר לי בחיוך מבויש משהו: 'אימא, אני הומו'. דן, אמרתי לו, אני אימא גאה, ומבחינתי צא מהארון. אל תתחבא לי, אני אוהבת אותך כמו שאתה.
וכמו שאמרתי, עברו שלוש שנים מאותו היום. בני הוא חברי הטוב. וכן, אני מאמינה שהתגובה שלי עזרה לו, ועוזרת לו להתמודד עם ההומופובים. כן, אותם שונאי הומואים שעדיין חיים בקרבנו.
בהמשך הטור כותבת צורי: "השבוע 'נחגג' יום ההומופוביה הבינלאומי. נכון הדבר, שבשנים האחרונות יחס העולם לקהילה הגאה השתנה. מפורסמים רבים יצאו מהארון, חלקם בתקשורת. חלקם בפריים טיים. היום בפוליטיקה, במפלגות שונות, יש הומואים שיצאו מהארון ואף חלקם הכריזו על כך עוד לפני שנבחרו.
"אינני תמימה, וברור לי כי הרצח שקרה ב'בר נוער' בתל אביב, שכוון לקהילה הגאה, או אותם אלו שדקרו צועדים במצעד הגאווה 'בשליחות האלוהים' כדבריהם, דברים מסוג זה יכולים לחזור עוד על עצמם אבל בכל זאת, אני מאמינה שהעולם נפתח כלפי הקהילה, ואף שינה את יחסו אליהם. אבל לא, ההומופוביה לא נגמרה ולא חלפה מהעולם.
עוד כותבת רעייתו של ראש עיריית קרית מוצקין בטור החושפני כי "אני זוכרת שפעם להגיד על מישהו 'הומו' או 'לסבית' - אלו היו מילים גסות ונחשבו כקללות. לא עוד.
"כל אחד היום מכיר הומו או לסבית. שכנה, חבר, מוכר. כשבני נתקל בהומופובים, בעיקר בזמן שהיה בטירונות בצבא, ובא הביתה לספר ולשתף - אמרתי לו 'תהיה גאה במה שאתה, והבעיה היא שלהם. לא שלך'.
"כשחברים באים ומספרים לי על ה'אסון' שפקד אותם - שהם גילו שהבן שלהם הומו, אני מחייכת לתומי, ואומרת להם שהם כנראה לא מבינים מהו אסון. אתם יודעים מה יעזור לכל אלו? חינוך. ישנה בערות קשה בקרב התלמידים, אבל גרוע יותר - גם בקרב הצוות החינוכי. ואם זה לא ישתנה, ולא יכניסו תכנים נגד הומופוביה, אז העתיד, קרוב לוודאי, לא יהיה ורוד יותר".
לאחר פרסום הטור פנינו לדפנה צורי וביקשנו לברר על הנסיבות שהובילו לכתיבתו.
דפנה, זו פעם ראשונה שאת חושפת את הסיפור?
"אף פעם לא הרגשתי צורך להסתיר. תמיד דיברתי על הנושא בחופשיות, זו פשוט פעם ראשונה שאני כותבת על זה".
יש סיבה שבחרת בעיתוי הזה?
"בגלל יום המאבק הבינלאומי בהומופוביה, החלטתי דווקא עכשיו לכתוב על זה. נראה לי סיבה מספיק טובה".
יש הבדל בין לא להסתיר ובין לפרסם, אין בך חשש מתגובות ציבוריות שליליות?
"אין לי ממה לחשוש, זאת האמת שלי. התייעצתי לפני כן עם דן, נתתי לו לקרוא וקיבלתי את האישור שלו".
יש כאלו שיגידו שאת עושה שימוש פופוליסטי בנושא. כמו זמרים שיוצאים מהארון לפני תקליט חדש.
"תמיד יגידו דברים, לי אין מה למכור. זה פשוט חשוב לי".
אז למה לפרסם באתר קדימה?
"אני פשוט מפרסמת שם באופן קבוע, כל פעם בנושא אחר הקרוב לליבי ומציק לי".
יש לך איזה מסר לפחות סבלנים שבינינו?
"אני מקווה שמי שייחשף לדברים - יוכל לראות את הנושא בעין קצת שונה. אלו שפחות מבינים - יראו שיש זווית אחרת להתייחסות. יכול להיות שינוי, זה תלוי רק בנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם