נווה צדק: ילידי ת"א שולטים בבית המשפט המחוזי בעיר
במחצית משופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, שיציין הערב (ג') 75 שנה, נולדו בעיר ובסביבתה. שלושה מתוך שבעה סגני נשיאת בית המשפט והנשיאה עצמה הם בוגרי תיכון חדש, צייטלין ועירוני ד' שבמרכז העיר. נשיא בית המשפט לשעבר אורי גורן: "צריך שהשופטים יתאימו למסגרת החברתית"
באוניברסיטת תל אביב, עבדה בפרקליטות המחוז במשך 12 שנה, כיהנה שבע שנים כשופטת בבית משפט השלום בתל אביב, והשנה מציינת ברלינר, ותיקת שופטי המחוזי, 20 שנות שיפוט במחוזי.
דבורה ברלינר, נשיאת בית משפט מחוזי בתל אביב צילום: אריק סולטן
ברלינר לא לבד. שלושה משבעת סגניה וארבעה מחמשת השופטים הבכירים בבית המשפט המחוזי (שופטים ותיקים שזכו לקידום) - הם ילידי העיר ולמדו בבתי הספר הנחשבים והידועים שבה. סגנית הנשיאה מיכל רובינשטיין היא בוגרת תיכון חדש, הסגן יהודה זפט הוא בוגר צייטלין, הסגנית ורדה אלשיך למדה בעירוני ד', השופטות הבכירות נורית אחיטוב ויהודית שטופמן השיגו תעודות בגרות בגימנסיה הרצליה ובעירוני ה' (בהתאמה), והשופטים הבכירים יהודה פרגו וג'ורג' קרא גם הם בוגרי תיכונים בתל אביב וביפו.
רוב מכריע מבין 12 המוזכרים לעיל השלימו תואר במשפטים בעיר, בין אם באוניברסיטה המקומית או בשלוחה של האוניברסיטה העברית, ושמונה מהם קודמו למחוזי מהשלום בתל אביב.
בדיקה שערך "זמן תל אביב" לקראת חגיגת יום הולדתו ה-75 של בית המשפט המחוזי, שתיערך היום (ג') בתאטרון הקאמרי, מעלה שהדומיננטיות של ילידי תל אביב ותושביה במוסד זה, שבמשך רוב שנותיו נשא באחריות על למעלה מחמישה שטחי שיפוט של בתי משפט שלום שונים בין ראשון לציון בדרום לנתניה בצפון, לא מאפיינת רק את בכירי השופטים.
בקרב 49 השופטים המכהנים כיום (הכוונה לשופטים בעלי תקן בבית המשפט המחוזי, מלבד זאת יש בבית המשפט שלושה שופטי שלום במינוי בפועל), 18 (כמעט 40 אחוז) גדלו בתל אביב, ועוד שמונה בערים הסמוכות אליה (גבעתיים, רמת גן, חולון ובני ברק).
29 מהשופטים, יותר מחצי, למדו בעיר, ו-35 מהם, יותר משני שלישים, קודמו למחוזי רק לאחר שישבו על כס השיפוט בבית משפט השלום בתל אביב. רק שישה מהשופטים הגיעו מבתי משפט בשאר חלקי המחוז - כפר סבא, פתח תקווה, רחובות וראשון לציון.
אליטה מקומית
מצב עניינים זה אינו חדש בהיסטוריה של בית המשפט ברחוב ויצמן בתל אביב. מבין 74 שופטים בדימוס שמופיעים באתר בתי המשפט,27 גדלו והתחנכו בתל אביב, 30 השלימו את התואר שלהם כאן, ולמעלה מחצי קודמו מבית משפט השלום בעיר. הנתונים מרשימים עוד יותר אם מביאים בחשבון שאחוז ניכר מהשופטים בעשרות השנים הראשונות לקיומו של בית המשפט נולדו התחנכו ורכשו תארים במדינות אחרות - כך שאחוז התל-אביבים בבית המשפט בין ילידי הארץ גבוה יותר משנראה.
השופט בדימוס אורי גורן צילום: יהונתן שאול
בין השופטים שפרשו מכס השיפוט בחמש השנים האחרונות אפשר למצוא את יליד העיר שלי טימן, ד"ר עדנה קפלן-הגלר, הדסה אחיטוב הרטמן ויהושע גרוס - כולם בוגרי עירוני א', את צפורה ברון מעירוני ה', את שרה סירוטה ז"ל, שלמדה בגימנסיה, ואת הנשיא אורי גורן, בוגר תיכון חדש.
אגב, לנשיאים שקדמו לגורן וברלינר גם היה קשר הדוק לעיר: השופטים מנחם אילן ואליהו וינוגרד נולדו בתל אביב (וינוגרד למד בתיכון בירושלים), ובנימין כהן ז"ל אמנם נולד בשווייץ, אבל סיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הרצליה.
כפי שניתן לראות, מאגר בתי הספר המקומיים שממנו מגיעים השופטים מצומצם גם הוא. הן השופטים התל-אביבים המכהנים והן אלה שבדימוס מתחלקים ברובם המכריע בין עירוני א' שברחוב שפרינצק (ליד סימנטק תל אביב), עירוני ד' שברחוב ויצמן, לא רחוק מבית המשפט, עירוני ה' ברחוב בן יהודה, גימנסיה הרצליה (בעבר במקום בו עומד מגדל שלום, היום ברחוב ז'בוטינסקי) ותיכון חדש. אחרים למדו בתיכונים אליאנס, צייטלין ועירוני ז' ביפו.
שופטים בישראל, כידוע, נבחרים על ידי ועדה בראשות שר המשפטים, שמורכבת משר נוסף, שני חברי כנסת, שני חברי לשכת עורכי הדין ושלושה שופטים מבית המשפט העליון - שאחת מהם היא הנשיאה. לאורך השנים נחשבה הוועדה למעוז של מערכת המשפט, שהצליחה לרוב להעביר החלטות כרצונה, אך בשנים האחרונות שונו יחסי הכוחות הפנימיים, והחלטות הוועדה נעשו יותר קשות לחיזוי.
סגני נשיאי בתי המשפט נבחרים מבין כלל שופטי בית המשפט המסוים בידי שר המשפטים
ונשיאת בית המשפט העליון.
אז איך מסבירים השופטים את מה שנדמה כשליטה של אליטה מקומית קטנה באחד ממחוזות השיפוט הגדולים, החשובים והנחשקים ביותר בארץ? השופט בדימוס אורי גורן, מי שהיה עד לפני שנתיים נשיא המחוזי והוא עצמו יליד גבעתיים, אומר שלדעתו מצב זה טבעי ומוצדק.
"צריך להבין שלשופטים בתל אביב יש אופי שפיטתי מסוים", אומר גורן. "הם יותר מסחריים, יותר נמרצים, פחות מבלבלים את השכל מאשר הירושלמים. שופט כאן יכול לעשות 30 תיקים ביום, כששופט ירושלמי יעשה אחד. תל אביב היא מרכז מסחרי, וסוג התיקים שמגיעים אלינו הם תיקים קרדינליים, דברים שמצריכים הכרעות דחופות בנושאים של בורסה, ניירות ערך, חברות, צווי מניעה, וצריך להגיב לדברים האלה מהר.
"לכן תל אביב היא מרכז משפטי לא פחות משהיא מרכז מסחרי. בעליון, אגב, המצב הפוך, והרוב לגמרי לא תל-אביבים. חלק מהעניין הוא שבמסגרת מינוי שופטים מחפשים את מי שיתאימו למתווה החברתי של בית המשפט. כנשיא, כשדיברתי עם מועמדים, הבאתי בחשבון את הצורך במחוזי לעבוד בצוות בתיקים של פשע חמור או בערעורים, וצריך שהשופטים יתאימו למסגרת החברתית".
אגב האזכור של אופיו "הירושלמי" של בית המשפט - יש לציין כי העליון אמנם אופיין כך לאורך השנים, אולם לאחרונה גם הוא החל ללבוש אופי "תל-אביבי" יותר. כך לדוגמה נשיאת העליון דורית ביניש היא ילידת העיר ובוגרת תיכון חדש, ושופטים שמונו בשנים האחרונות כמו יצחק עמית, חנן מלצר ועוזי פוגלמן הם כולם ילידי העיר ובוגרי תיכונים תל-אביביים.
קשרים חברתיים זה טוב לקידום
לפרשנותו של הנשיא לשעבר גורן מוסיף שופט המחוזי בדימוס שלי טימן נופך נוסף: "קודם כול, הייתה הוראה בזמנו, שאני לא יודע עד כמה אוכפים אותה והיו לה הרבה חריגים פרוטקציונרים, שאנשים יכהנו במקום שהם חיים בו כדי להיות חלק מהקהילה. זה נכון בעיקר לבית משפט השלום, אבל גם למחוזי. בכל אופן, זה די טבעי.
שלי טימן צילום ארכיון: רענן כהן
"הרי סביב המינוי למשרה יש את כל הלחצים ושאלות ההשתייכות הפוליטית, הקרבה לאנשים מסוימים, הקשרים והכישורים, הנפוטיזם - איך שלא תקרא לזה. אני לא שמעתי מישהו שמתייחס ספציפית לעיר ההולדת או הלימודים, אבל אולי כשלומדים יחד זה יכול להשפיע".
על הריכוז הגבוה במיוחד של שופטי שלום מתל אביב לעומת ערי הפריפריה אומר טימן שייתכן שמחוץ לעיר הגדולה קשה לשופטים להתבלט: "בתל אביב יש מסחר, פשיעה גדולה, תרבות וכל היתר. זה אזור צבעוני וגדול, אז יותר שומעים על השופטים שמתעסקים עם זה, בעוד שבמקומות אחרים המשפטים פחות מעניינים. עם זאת, אני שונא סטטיסטיקות, ולא מבין בהן מספיק. יכול להיות שכל הנתונים האלה לא באמת אומרים כלום".
להסתייגות של טימן מצטרף פרופ' רון חריס, מומחה בהיסטוריה של המשפט מאוניברסיטת תל אביב. חריס מסביר שבמשך שנים רבות, הרלוונטיות לתקופות הלימודים של השופטים המכהנים ובדימוס, תל אביב הייתה אחד מהמקומות היחידים בארץ שבהם למדו משפטים, כך שאין להתפלא על הדומיננטיות של הלומדים בעיר בבית המשפט.
חריס גם מזכיר שבתי משפט השלום בפריפריה קטנים יותר מזה שבתל אביב, ולכן ייתכן שהיחס בין המקודמים לא צורם כמו שנראה למראית עין. עם זאת, חריס מצטרף להערכותיו של טימן בדבר הסיבות שעשויות לעודד בולטות של תל-אביבים: "ייתכן ששופטי שלום תל אביב מקודמים יותר משופטי שלום אחרים כי מראש לשם מונו הטובים יותר, בין אם מסיבות ענייניות או לא ענייניות; ייתכן ששם עסקו בתיקים קשים יותר שהכשירו אותם לקידום; ייתכן ששם זכו לחשיפה מקצועית גדולה יותר לשופטי המחוזי והעליון או לתקשורת; וייתכן ששם יצרו קשרים חברתיים טובים יותר שסייעו להם להתקדם".
משהו ישראלי
"לדעתי זה משהו מאוד ישראלי", מוסיפה סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס סביונה רוטלוי, שגדלה ברמת גן וסיימה את תיכון אהל שם. "בניגוד לארצות הברית, למשל, שם נהוג לנדוד בעקבות משרות, כאן אנשים נשארים באזור המגורים שלהם, לא נוסעים רחוק, נשארים במרחב המחיה הקטן עם המשפחה. כך שתל-אביבים לא יוצאים לפריפריה, וגם אם כן זה רק בכוונה לחזור אחר כך לתל אביב ".
השופטת סביונה רוטלוי צילום: אתר בתי המשפט
דבריה של רוטלוי מתיישבים עם ניתוח הנתונים האישיים של השופטים המוצגים באתר בתי המשפט לגבי שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת, שם רוב בולט מהשופטים המכהנים נולד והתחנך במקור בצפון - חיפה, עפולה, טבריה או חדרה.
עם זאת, בבאר שבע המצב שונה לחלוטין: מיעוט משופטי בית המשפט המחוזי בבירת הנגב אכן נולדו במקור באזור זה, ורבים מהם מגיעים מירושלים או הצפון. אגב, ככל שעולה מבדיקתנו - לא תמצאו בשני בתי משפט אלה שופט שנולד והתחנך בתל אביב.
שלא לציטוט מוסיפים כמה שופטים בדימוס שייתכן שהסטנדרטים לקבלה לבית משפט השלום בתל אביב גבוהים יותר מאלה של הפריפריה הקרובה, שמקבלת רק את מי שנכשל כאן, מה שמסביר את הקלות היחסית שבה בוגרי השלום בתל אביב מתקדמים למחוזי. "חוץ מזה, הירושלמים הרי מקדמים את האנשים שלהם, סוג מסוים של אנשים שהם אוהבים", אומר שופט נוסף. "אז כאן אולי קורה דבר דומה".
זווית אחרת מציעה עליזה תיבון, שדודתה טוני הלה הייתה מייסדת ומנהלת תיכון חדש בשנים שבהן התחנכו בו שופטים כמו עדנה שצקי ז"ל, אורי גורן, דורית ביניש ומיכל רובינשטיין: "בזמנה של טוני, עד סוף שנות ה-60, תיכון חדש באמת היה תיכון מסוג חדש. היו שם יחסים פחות פורמליים בין תלמידים למורים, יותר פתיחות פוליטית ואחרת, התעמקות רצינית בנושאי הלימוד ולא רק שינון, קרבה מסוימת לארץ ישראל העובדת. אז איך יצאו משם הרבה שופטים? ייתכן שזה קשור לנטייה של בית הספר לעודד מעורבות, הגשמה ומודעות גבוהה לבעיות חברתיות. בהחלט ייתכן שמי שהלכו אז ללמוד משפטים הלכו מתוך אידאולוגיה, לא כדי להרוויח הרבה כסף כעורכי דין, כמו היום".
מערכת בתי המשפט, בכל מקרה, מעולם לא ניסתה לעמוד על הקשר בין מקום הולדתו ומקום לימודיו של שופט למקום שבו קיבל את המינוי. "הנושא מעולם לא נבדק על ידי המערכת", נמסר מדוברות בתי המשפט. "על פניו הטענה על מגמה זו, ככל שהיא קיימת, נעוצה מן הסתם בסיבות סוציולוגיות שאינן ידועות לנו, ומכל מקום אינה מוכוונת על ידי מערכת המשפט".
הסיפורים המוזרים של שופטי המחוזי
75 שנות קיומו אפשרו לבית המשפט המחוזי בתל אביב לצבור לא מעט סיפורים מעניינים על שופטים וחייהם - סיפורים שבחלקם משקפים את ההיסטוריה הפוליטית של אזורנו. מבט לימיו הבראשיתיים ביותר של בית המשפט, למשל, יגלה שהשופט הראשון שמופיע ברשומות המקוונות, נתן בר-זכאי, נולד בארץ ב-1895, אך את חוק לימודיו השלים בקושטא, ואת שנות מלחמת העולם הראשונה העביר כסגן בצבא העות'מאני. לימים היה אחד מנשיאיו הראשונים של בית המשפט.
בית משפט השלום והמחוזי בתל אביב צילום: יהונתן שאול
22 מבין 30 השופטים הבאים שמונו לכס המחוזי, על פי אתר בתי המשפט, הם ילידי מרכז ומזרח אירופה, ואחד ניצול שואה יוצא מחנה הריכוז בדכאו. מכל השופטים שכיהנו במחוזי ולא נולדו בארץ, רק אחד הוא מזרחי, יליד עיראק ובוגר מערכת החינוך שלה. בנוסף, אף שהמחוזי בתל אביב הוא היסטורית "בנו" של בית המשפט המחוזי ביפו, עד שנת 2000 כיהן בו רק ערבי אחד. כיום יש בו כבר שניים.
תופעה מוזרה שפקדה את המחוזי לאורך השנים היא סכנת המוות בקיץ הראשון בתפקיד. שלושה שופטים מתוך כ-120 בכל שנותיו נפטרו בגיל צעיר יחסית בתוך חודשים בודדים ממינויים, כולם בחודש אוגוסט, ושניים מהם בעשור האחרון: השופטת לאה עיגן ז"ל מונתה בשנת 1964 ונפטרה באוגוסט אותה שנה בגיל 52; השופט עמיחי דוויק ז"ל קודם מבית משפט השלום בשנת 2000 - ונפטר גם הוא באוגוסט של אותה שנה, בגיל 54.
השופט שמואל ברוך ז"ל הספיק לכהן במחוזי בתקן זמני שש שנים, אבל באוגוסט הראשון לאחר מינויו הרשמי בשנת 2010 נפטר בגיל 52 בלבד. לפחות שני שופטים נוספים בכל שנותיו של בית המשפט נפטרו בעודם מכהנים. מנגד, השופט מאיר רובין, שנולד ב-1911 ברומניה , כיהן בדין עשרות שנים, ויצא לגמלאות בגיל 90.
גם בין מסלולי חייהם של השופטים ניתן למצוא כמה סיפורים מפתיעים למדי. השופט יהושע דיאמנט, למשל, עלה לארץ מרומניה בגיל 15, ומאותו רגע ובמשך 14 שנים עבד כמלטש יהלומים. במקביל לעבודה הספיק להיות חבר באצ"ל, ללמוד לבגרות ולהשלים תואר במשפטים (בתל אביב, כמובן). בבית המשפט המחוזי מצא את עצמו ב-1991, בגיל 62.
שופט אחר, יצחק רווה ז"ל, נולד ב-1906 בגרמניה, הספיק לא רק ללמוד משפטים אלא אף לכהן כשופט שלום בשני בתי משפט במולדתו, ולאחר שעלה לארץ ב-1933 התנדב כ"שופט עירוני" בתל אביב המנדטורית במשך תשע שנים, לפני שמונה להיות רשם ולאחר מכן שופט מן המניין.
אנקדוטה נוספת חולק השופט בדימוס שלי טימן, שמספר שלפני שמונה למחוזי בתל אביב הוצעה לו משרת שיפוט בבאר שבע. כטייס מוסמך, טימן תכנן לקנות מטוס פרטי קטן ולטוס בכל בוקר מביתו במרכז לעיר הדרומית. לבסוף החליט לרדת מהיוזמה היקרה, והמתין בבית משפט השלום עד שהתפנה מקום במחוזי תל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם