"האסון קרוב": בחדרה יוצאים לקרב נגד מסוף הגז
בשבוע הקרוב יצא לדרך קמפיין מאסיבי נגד התוכנית להקמת מסוף הגז הנוזלי עצום הממדים בסמוך לחוף חדרה. ראשי המאבק מאמינים כי לחץ ציבורי יביא לשינוי החלטת הממשלה. "אם זה לא יקרה, אנחנו עלולים להתמודד עם אסונות שמעולם לא התמודדנו עמם", הם מזהירים
במסגרת הקמפיין יוצבו בשבוע הקרוב שלטי חוצות שסיסמתם "להרחיק את הפצצה ללב ים", במקביל ראשי המאבק נפגשים עם תושבי האזור (חדרה, אור-עקיבא, קיסריה וקיבוץ שדות ים) בניסיון לרתום אותם למאבק.
אחת הפעילות המרכזיות במאבק היא אורנה אשכנזי, תושבת קיסריה ונציגת היישוב במועצת חוף הכרמל. לאחרונה כינסה אשכנזי מפגש שבו השתתפו כ-250 מתושבי קיסריה והם שמעו ממנה על הסכנות הצפויות מהקמת מסוף הגז בסמוך לחוף חדרה.
"התחושה היא שהתושבים באזור מתעניינים ומעורבים במה שקורה", אומרת אשכנזי, ומציינת כי בימים הקרובים יתרכזו ראשי המאבק בניסיון לתאם פגישות עם מי שהיא מכנה "אנשי מפתח" כדי להסביר להם מדוע אסור שהתוכנית של הממשלה תתממש. בין אותם אישים נמצאים שר התחבורה ישראל כץ, סגן שר הביטחון מתן וילנאי, השר להגנת הסביבה גלעד ארדן והח"כ בעל האג'נדה הירוקה, דב חנין.
"החשש הגדול הוא משני היבטים: ביטחוני ובטיחותי", מסבירה אשכנזי. "מבחינה ביטחונית העניין ברור: כבר היום אזור תחנת הכוח הוא יעד לרקטות. אם נוסיף למקום את מתקן הגז, אז בכלל תהיה קטסטרופה".
בהנחה שצריך להקים את המתקן במקום כלשהו, איזו חלופה אתם מציעים?
"אנחנו מבינים שהמתקן צריך להיות איפשהו, ואם כבר הוחלט שהוא יהיה באזורנו, אז אנחנו דורשים להרחיקו אל תוך הים.
"כיום מדובר על בניית המתקן במרחק של 2.4 קילומטרים מהחוף,
מה הלך הרוחות בעירך קיסריה?
"האנשים כאן חרדים מאוד ורוצים לדעת כמה שיותר מהר היכן הם עומדים".
איש מקצוע המלווה את מטה המאבק הוא סא"ל במיל' תומר מירז. מירז, מפקד ספינת טילים בעברו, צבר ניסיון במאבקים סביבתיים כששימש כיועץ למועצת חוף הכרמל במאבקה נגד חוות הגז שתוכננה לקום בשטחה.
מירז מעלה תיאורים אפוקליפטיים על האסון שעלול לפקוד את האזור במקרה שמסוף הגז אכן יוקם במתכונתו הנוכחית - 2.4 קילומטרים מהחוף, ו-400 מטרים בלבד ממסוע הפחם של תחנת הכוח.
"מתקן כזה יכול להביא לאסון בסדר גודל שטרם נראה בארץ", מזהיר מירז.
"תגובת השרשרת לאירוע כזה אינה משהו שמישהו כאן אי פעם התמודד איתו. אנחנו לא נגד הפרויקט. כל מה שאנחנו מבקשים זה 'קחו את המתקן הזה ושימו אותו יותר מ-15 קילומטר בעומק הים'. כך הוא לא יהווה סיכון לחיי אדם וגם לא יהווה מפגע חזותי".
מה הופך את המתקן למסוכן לחיי אדם?
"בוא נצא מנקודת הנחה שלא יהיו בעיות בטיחותיות אף על פי שמתקני גז בכל העולם דולפים מדי פעם. מבחינה ביטחונית, ברגע שבונים מתקן כזה, ועוד ליד תחנת הכוח של חדרה, המקום כולו נהיה מיד יעד אסטרטגי עבור האויב. יש סבירות גבוהה מאוד שייפלו רקטות באזור שלנו במלחמה הבאה. את זה לא אני אומר, אלה הערכות המודיעין העדכניות. וברגע שמקימים מתקן כזה, ברור שהוא ייעשה יעד ראשון במעלה".
מירז מחדד כי מבנה המתקן, הכולל שתי ספינות גז עצומות ממדים שישהו בו דרך קבע, הוא מטרה נוחה מאוד עבור אויבינו. "המתקן הזה כולל בין 100 ל-120 מיליון קוב של גז טבעי. בכל ספינה כזאת יש כמות אנרגיה הגדולה פי 55 מהפצצה האטומית שהוטלה על הירושימה.
"שתי ספינות כאלה הן מטרה נייחת, ואם רקטה תפגע באחת מהן, אז שאלוהים ישמור. דבר כזה ייצור בריכת אש עצומה בגודלה. השרפות האלה פשוט מתיכות את כל מה שנמצא בסביבתן. כשהגז שידלוף מהן יישרף, זו תהיה מכת חום שאין שום סיכוי לעצור אותה. מעולם לא התמודדנו עם אסונות בסדר גודל כזה בישראל".
בניסיון להמחיש את הסכנה מביא מירז דוגמאות למתקני גז בשטחה של ידידתנו הגדולה מעבר לים. "בארצות-הברית יש כמה מתקנים כאלה שמרוחקים לא פחות מ-20 קילומטר מהחוף. שם הגיעו למסקנה שטווח הבטיחות צריך לנוע בין 9 ל-12 קילומטר מהחוף. בארץ, משום מה, הגיעו למסקנה שטווח הבטיחות צריך להיות 400 מטר בלבד. לכן הרחיקו את המתקן 400 מטר ממסוע הפחם של תחנת הכוח".
אז איך אתה מסביר שבכל זאת מקדמים תוכנית כזאת? האם במשרדי הממשלה יושבים מטומטמים?
"לא, אבל נראה שהם לא יודעים לשאול את השאלות הקשות. יצא מכרז לתכנון המסוף, וחברת תהל זכתה בו. לדעתי, רמתם של אנשי המקצוע שנשכרו לצורך המשימה אינה גבוהה מספיק.
"המועצה הארצית לתכנון ולבנייה כלל לא דנה בשאלות כגון איך מאבטחים מתקן כזה. התוכנית הנוכחית מאפשרת לכל מי שיושב על החוף ובא לו להרים את הספינות עם טיל נ.ט. לעשות זאת. בארצות-הברית האבטחה של מתקנים כאלה מוטלת על משמר החופים שמכין את עצמו לשלל איומים ותרחישים".
מירז תוקף את עמדת החברה המתכננת ומשרד התשתיות הטוענים שהרחקת המתקן עמוק ללב ים אינה אפשרית. "עובדתית זה לא נכון", הוא פוסק. "כמו שציינתי, בארצות-הברית יש כמה מתקנים כאלה במרחק 20 קילומטר מהחוף. זו באמת רק שאלה של כסף ואפילו לא בהפרש מאוד גדול. וגם אם ההפרש גדול, המחיר הוא הסתכנות באסון שלא חווינו כמותו".
טענה נוספת של מירז נוגעת לעובדה שלאורך כל הדרך התכנון וקידום התוכניות נעשה ללא שיתופן של הרשויות המקומיות. "השיטה הזאת אינה הגונה, כי מי שיצטרך להתעסק בכל ההשלכות של אסון חס וחלילה זה ראש עירייה או ראש מועצה, שבכלל שלא יבינו מאיפה נפל עליהם אירוע כזה".
ממשרד התשתיות הלאומיות נמסר בתגובה: "קיימת חשיבות אסטרטגית ותפעולית עליונה לכניסת גז טבעי, מקומי ואחר בצפון הארץ. המיקום הנוכחי של מסוף הגז הנוזלי, במרחק של 2,800 מטר מקו החוף, נקבע על ידי גורמי התכנון לאחר ביצוע סקרי סיכונים ועל פי הנחיות הגורמים המקצועיים בעלי הידע והסמכות בנושא.
"בשל אופיו התפעולי של המתקן, הוא מצריך קבלת שירותי נמל ועורף חופי שיש בתחום הנמל. מצער לראות ששוב מנסים למנוע את הגעת הגז הטבעי לצפון הארץ באמצעות קמפיין מסוג 'לא בחצר האחורית שלי' (NIMBY)".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם