"בגלל שהוא יהודי": משפחת הישראלי שנשלח לכלא הרוסי נאבקת להצילו
לפני כשבועיים גזר בית משפט במוסקבה על החיפאי אבי ינאי 18 שנות מאסר באשמת סחר בנשים. בני משפחתו ושותפיו מתקשים להשלים עם הגזירה, ושלחו לרוסיה עו"ד מטעמם. בדבר אחד כולם בטוחים: "אם הוא לא יחזור לארץ עכשיו - הוא לא יישאר בחיים"
באותם ימים ממש קיבלו שניים מילדיו של ינאי, אמיר ולימור, תאומים בני 23 כיום, חופשה מיוחדת מהצבא, כדי לבקרו במוסקבה, שם התגורר. "ופתאום הודיעו לנו שהוא עצור", מספר הבת לימור. "זה היה הלם, שעד היום לא התאוששנו ממנו. אנחנו חיים בסיוט כבר ארבע שנים. האשימו אותו שניסה לברוח מרוסיה. איך ניסה אם הוא ידע שאנחנו אמורים להגיע אליו לביקור?".
"אני חוששת לחייו, ויודעת שאם הוא לא יחזור לארץ עכשיו - הוא לא יישאר בחיים", אומרת לימור, שנלחמת עם אחיה לטיהור שמו של אביה, ויותר מכל - על השבתו ארצה.
במאי 2007 נעצר ינאי במוסקבה, בחשד למעורבות בסחר בנשים. הוא הוחזק במעצר ללא משפט במשך כשלוש שנים, ובאוגוסט 2009 החל משפטו. לינאי ולשאר הנאשמים יוחסו לא פחות מ-97 מקרים של מכירת נשים. ב-22.4.2011 הגיע המשפט לקיצו, וינאי נמצא אשם באורגניזציה, וב-15 מקרים של מכירת אנשים בהתאם לחוק הרוסי. שלושה ימים לאחר מכן נגזרו עליו 18 שנות מאסר עם עבודות פרך, בנוסף לקנס כספי של כ-200 אלף דולרים.
ינאי הוא דמות ידועה בחיפה, אשר ניהל בעבר שני מועדונים ידועים: הסיטי הול והעיר השנייה. הוא היה מוכר כאיש עסקים מצליח ובעיקר כחביב על הבריות.
בשנת 2000 החליט לפתוח עסקים בחו"ל, ופתח חברה לייצור פילטרים של מכוניות בשם Gur international U.K. המפעל ממוקם כ-120 ק"מ מזרחית למוסקבה, ומשרדי החברה ממוקמים במוסקבה. המפעל עובד, מייצר ורשום בספרי המס. בחברה עובדים כ-60 איש, והפילטרים המיוצרים במפעל מיוצאים לגרמניה, בלארוס, אוקראינה, ארמניה, טג'יקיסטאן
לדברי בתו של ינאי, מירה, מאז מעצרו ערכו המשטרה ורשות המיסים כ-30 ביקורות פתע במפעל, אולם לא נמצאו כל טעויות ברשומות, או כל סימן ל"כסף שחור". כל מסמכי החברה והרשומות נמצאו ללא דופי, היא מדגישה.
הכל החל ב-8 במאי, בדיוק לפני ארבע שנים, בשעה 6 בבוקר. ינאי קיבל שיחת טלפון, בה נאמר לו כי קרתה תאונה והתנגשו במכוניתו בחנייה. כאשר ירד, קפצו עליו כ-20 שוטרים בלבוש אזרחי, והיכו אותו נמרצות. לאחר מכן הוא נלקח לדירתו, ובתום דין ודברים נלקח לחדר המקלחת.
"שם הוצמד אקדח לראשו", מספרת הבת מירה, "כולל לחיצה על ההדק (האקדח לא היה טעון), בניסיון לאלצו לחתום על הודאה באשמה". החוקרים טענו כי הוא המארגן של קבוצת פשע בה חברים 12 אנשים, שנעצרו מספר חודשים קודם לכן. אחד הנאשמים בפרשה הוא סגן אלוף במודיעין של צבא רוסיה בשם דימיטרי סטריקנוב, ולפיכך המשפט שנערך לינאי, יחד עם שאר הנאשמים, הינו משפט צבאי סגור.
לדברי ינאי החוקרים, ובראשם "החוקר דנילוב", הבטיחו לו מלכתחילה כי ייגזרו עליו 20 עד 25 שנות מאסר, וכי "זו המדינה שלהם, האנשים שלהם, המושבעים שלהם, ומה שהם (החוקרים - א"נ) יחליטו - כך יהיה".
מקורביו של ינאי מספרים כי החוקרים הבטיחו לו שלא ייצא מרוסיה חי, ואיימו לשלוח אותו למתקני הכליאה הרחוקים ביותר. פעמיים במהלך חקירתו הצמידו החוקרים אקדח לרקתו, בניסיון לאלצו להודות באשמה, זאת בנוסף להפעלת אלימות פיזית מצד הסוהרים בבית המעצר בו הוא שוהה.
לדברי ינאי, לחוקרים היה אינטרס להפוך את הפרשה לפרשה בינלאומית עתירת פרסום, ולכן גם שורבב שמו, מכיוון שלו הייתה היכרות קצרה עם שניים מהנאשמים, איגור סלוסר וואדים סטינסקי לפני שנים רבות, אולם לטענתו הוא לא ראה אותם מאז שנת 2003.
מאיפה הוא מכיר את האנשים הללו?
מירה: "זה מה שהם טענו. אבי לא מכיר את הנאשמים האחרים, ואף הם הודו כי הם לא מכירים אותו, ולא נמצאו עדויות לרשומות של שיחות טלפון, או כל אמצעי תקשורת אחר בין אבי לבין הנאשמים האחרים".
בפסק הדין שנתן בית המשפט הצבאי במוסקבה, הורשע ינאי כי עמד בראש ארגון פשע שסחר במאות נשים לצורך העסקתן בזנות במדינות רבות ברחבי העולם, ובמיוחד במצרים, אותן העביר לטענת הנשים דרך סיני.
בני משפחתו, שמאמינים בחפותו של אבי המשפחה, תולים את תקוותם בעו"ד מוטי ציבין, שנשכר לייצג את ינאי. הם מקווים כי עורך הדין יצליח לשכנע את שלטונות החוק ברוסיה לאפשר לאביהם לרצות לפחות את עונש המאסר בארץ. "אני מקווה שיבינו שזה גזר דין מוות, ושאם הוא יישלח לסיביר אנחנו לא נראה אותו יותר", מסבירה לימור.
"אבא שלי חולה סכרת, הוא לא ישרוד את סיביר", מוסיפה בתו מירה. "מי שמכיר אותו יודע שאין לו קשר לדברים האלה. כולם הוכו בתדהמה כשנודע הדבר. מה לאבא שלי ולזונות רוסיות? גם במשפט ניסה השופט להציג את מועדון ה'סיטי הול', לא פחות, כמקום של נערות עובדות".
מאשתו הראשונה נולדו לינאי ארבעה ילדים, שלוש בנות ובן, הצעירים שבארבעה הם זוג התאומים לימור ואמיר, בני ה-23. שתי הבנות האחרות הן בנות 30 ו-27. בטרם עזב לרוסיה, נולדה לינאי בת נוספת מאישה אחרת בארץ, היום בת 15. ברוסיה נישא לאישה אחרת, ממנה נולד לו בן אחד, וביחד גידלו השניים גם את בתה של האישה מנישואיה הקודמים.
בשנות הזוהר החיפאיות שלו, בין השנים 1987-1998, היה ינאי שותף ב-50 אחוזים בחברת "העיר השנייה בע"מ". החברה ניהלה מועדוני ריקודים ואולמות, עם במה למופעי מוסיקה של להקות רוק מהארץ ומחו"ל. השותפים האחרים היו שלומי מנגר ואשתו אווה. "תפקידו של אבי ינאי בחברה היה מאוד חשוב", מספר מנגר, כפי שהעיד בבית המשפט ברוסיה. "הוא היה אחראי על כל הלוגיסטיקה, על הבנייה והתחזוקה. בנוסף היה אחראי על הכספים ועל הפעילות מול הבנקים ונושאים נוספים".
מתי הכרת אותו לראשונה?
"בשנת 1985, כשניהלתי את בית ספר לצילום 'קמרה אובסקורה - חיפה', ואבי בא ללמוד צילום ואמנות. לאחר מכן הקים אבי אולם ביליארד בקולנוע ארמון. באותה תקופה היה לי מועדון קטן בשם 'דווקא - תיאטרון' שהצליח, והחלטתי להגדיל אותו. פניתי לאבי, והחלטנו להקים שם את מועדון 'העיר השנייה'. היות והשילוב של היכולות שלנו היה מוצלח ואיכותי, הצליח המועדון להיות אבן דרך בתרבות בישראל, ובמשך השנים נהיה מוסד שברבות הימים מתגעגעים אליו".
מנגר סיפר כי היחסים ביניהם היו מאוד קרובים וטובים. "מעולם לא היה פגם בהתנהגותו, ובכל התקופה הזאת היה איש משפחה, שילדיו עומדים בראש מעייניו", הוסיף.
מנגר מספר כי נדהם לשמוע על מעצרו של ינאי, וכי ביקש מיוזמתו להעיד במשפט. "הייתי בהלם כשראיתי את האיש בתוך כלוב הנאשמים, סגור בזכוכית", הוא נזכר.
כיצד נראה לך שהמשפט מתנהל?
"במהלך העדות שלי שאל אותי השופט את השאלות, וניסה להפיל אותי לתוך תאריכים ועובדות לא נכונות כל הזמן, ובצורה מאוד לא חיובית. למשל הוא חזר על שאלה בערך עשר פעמים, באופן שיטעה אותי, למרות שעניתי כבר בפעם הראשונה את האמת. זה כלל ניסוח מטעה של שאלות, גם המתורגמנית הייתה קצת מבולבלת - השופט הפחיד אותה, ולא נתן בכלל אפשרות לדבר ולענות על השאלות. כנראה שעקב כך גם המושבעים לא קיבלו את התרגום האמיתי של התשובות. תוך כדי עדותי, לא שאל הפרקליט הצבאי אפילו שאלה אחת, אלא רק השופט בעצמו.
מנגר נשאל על ידי השופט אם נכון שהמועדון שהחזיק ינאי שימש בפועל בית זונות. "עניתי שמדובר במועדון ריקודים איכותי, והבאתי גם ניירת תואמת וכתבות מצולמות מהעיתונות המוכיחות את דבריי. אבל הוא לא רצה לקבלם", טוען מנגר.
השופט לא הסתפק בכך ושאל את מנגר אם המועדון הוא "בית לבחורות עובדות". מנגר השיב שבמקום עובדות ברמניות וקופאיות. "ובאמצע המשפט הוא קטע אותי ואמר: 'נכון שהבחורות שעבדו שם היו זונות?'", משחזר מנגר. "הגבתי במהירות, ועניתי שאין מצב כזה, אבל ככה זה המשיך עוד כמה פעמים, וכך הלאה על כל שאלה. היה נראה שהשופט החליט לקבוע את העובדות ולא לתת לעדים לדבר".
למה לדעתך המשפט הזה קשה כל כך?
"כל צורת המשפט, שהינו צבאי וסגור, לא נראה טוב עבור אבי, מכיוון שנראה היה שהם מנסים כל הזמן להפיל עליו משהו שאין מצב שהוא היה בו, כמו שימוש בסמים אסורים ואפילו חגיגות שתייה. זה לא יכול להיות כי האיש אינו שותה ואינו מעשן אפילו סיגריות, כך שאין מצב שהוא צורך סמים.
תנאי המעצר בו הוא נמצא קשים, ולפי מה שאני מבין הוא לא כל כך יחזיק מעמד ככה.
"האיש הינו אזרח ישראלי, ששירת בצבא ועשה הרבה מילואים, ולא נראה לי שאפשר כך להשאיר אותו ללא עזרה ממשית. יש תחושה שהוא נפגע כתוצאה מיהדותו, ולכן עוד יותר מוצדק שגורמים ישראליים יתערבו לעזרתו".
בתקופה שקדמה למעצרו של ינאי, הוא פתח עסק של עגלות לממכר מוצרי ים המלח, עם שותף ישראלי בשם משה כוכבי, אותו הכיר במהלך שירותו הצבאי. לאחר שהשותף שמע על מעצרו, הוא נרתע מלשוב לרוסיה, והפסיד את כל ההשקעות שלו בעסק.
במכתב ששיגר לכל המעוניין, גולל כוכבי את שאירע בזמן שקפץ ארצה לרכישת מוצרים עבור העגלות שהציבו בקניונים.
בערב יום העצמאות של שנת 2007, בזמן שכוכבי שהה בארץ לצורך חידוש המלאי, הוא ניסה ליצור קשר עם ינאי, אך להפתעתו לא הצליח לאתרו. הוא ניסה לחפשו בכל הדרכים שעלו בדעתו, עד שלאחר כמה ימים פנה בייאושו לאנשי הקהילה היהודית ולרב המקומי. דרכם נודע לכוכבי שינאי נמצא במעצר, אולם סיבת המעצר לא הייתה ידועה להם. "מיותר לציין כי הדבר נפל עליי כרעם ביום בהיר, מספר כוכבי, "וקיבלתי את ההחלטה שאיני חוזר למוסקבה. החלטתי כי אני ממשיך את חיי בארץ, ומשאיר שם את כל מה שבנינו כמו שהוא".
הייתם מאז בקשר?
"מאז ועד היום אני משתדל לשמור על קשר טלפוני אחת לכמה זמן, כאשר אני מצליח לשוחח איתו, ושומר על קשר יותר הדוק עם משפחתו בארץ. אנו מתפללים בכל ליבנו לשינוי רוע הגזירה שנגזרה עליו".
הבת מירה, כמו אחיה, שבורה לחלוטין. היא עומדת על כך שאביה לא אדם שמסוגל לבצע את העבירות המיוחסות לו, ובכל זאת היא מאוד חוששת. "אין להם ראיות נגדו, אבל הם מחפשים מתחת לאדמה דברים רק בגלל שהוא יהודי. אבא שלי שומר כשרות, ומה שהם נותנים לאכול שם זה גזר, כרוב וחזיר. עכשיו במעצר אשתו מביאה לו אוכל כשר פעם בחודש, אבל בסיביר אין מי שיביא לו אוכל. הוא ימות שם. הוא מבין שהוא לא ישרוד שם, וביקש שאביא אותו ארצה בארון לקבורה בארץ".
אבא שלך איש דתי?
"הוא תמיד היה שומר מסורת, עכשיו הוא התחזק בכלא. קורא הרבה תהילים, צם פעם בשבוע ובכל הצומות היהודיים".
למה את חושבת שהסיבה למעצרו היא יהדותו?
"יש לכך עדות. לפני כמה זמן פרסמו באחד מאתרי האינטרנט ברוסיה ידיעה, צילום שלו עם ספר תהילים, והשוו את זה לקריקטורה אנטישמית. הם הציגו אותו כעוף מוזר, שמסתובב עם ספר תהילים במסדרונות בית המשפט, כאילו שהוא אחד האבות היהודיים".
מה היה לך הכי קשה בכל ארבע השנים האחרונות?
"לראות אותו בתוך כלוב מזכוכית, כשלא יכולנו לגשת אליו לחבק אותו. במעמד הזה הוא נשבר ופרץ בבכי".
כאמור, בשבוע שעבר טס לרוסיה עו"ד מוטי ציבין, בכדי להגיש ערעור על ההרשעה והעונש, מתוך תקווה שאולי שלטונות רוסיה יאפשרו לו לפחות לרצות את המאסר בארץ, אם לא לבטל את ההרשעה.
עו"ד ציבין, העוסק בעניינים בינלאומיים ובין היתר מטפל בישראלים הכלואים בחו"ל, מסר: "העונש אשר נגזר הוא בלתי מידתי לחלוטין, ואני מקווה שבמהלך הערעור יבחן שוב בית המשפט את אמינות העדים, ויתחשב בשינוי הפתאומי והתמוה בעמדה של חלק מהמושבעים".
עו"ד ציבין, אשר הצליח בעבר למנוע את הסגרתו מרוסיה לקולמביה של סא"ל (מיל.) יאיר קליין, שומא על אופטימיות: "על סמך הניסיון הרב שיש לי ברוסיה, אני בטוח שבסיכומו של דבר מערכת המשפט והמערכת המנהלתית ברוסיה ינהגו גם במקרה זה בהתאם לכללי הצדק, ויוציאו את האמת לאור".
"אני יכול לקבוע בוודאות כי מצב זכויות האדם ברוסיה עולה על זה שבמערב" מנסה עו"ד ציבין להרגיע מעט, "היחס לאסיר ברוסיה טוב יותר מזה שבארצות הברית, ורוסיה גם מכבדת הסכמים בינלאומיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם