דוהרים ברוורס: למה נתקע פרויקט הקמת ההיפודרום בגלבוע?
מגדלי הסוסים מהגלבוע מיואשים: מהבטחות הממשלה להיפודרום ישראלי ראשון נותר רק מסלול עזוב שלא ידע מעולם הלמות דהירה. מהטקסים הנוצצים שהכריזו על תחילת ההכנות לקראת מירוצים והימורים חוקיים בישראל נותרה ההחלטה של חברי הכנסת להעדיף דווקא את המירוצים מעבר לים. והסוסים? מזדקנים, מתעייפים ומחכים
ייחוס לא חסר לה - היא נולדה לאריקה, אלופה בקנה מידה מקומי - וגם טיפול, אימון ומזון יקרים היא מקבלת יום יום. רק שייתנו לה מסלול טוב, מתחרים, וקהל שיצעק ביציע. וכן, חשוב מאוד שגם יוכל להמר. אחרת הכל לא שווה כלום. רק משם יבוא הכסף. אבל הבעיה היא שהימורים על סוסים שדוהרים בישראל אין, וגם לא נראה שיהיו בשנים הקרובות.
בתמיכתה של שרת הספורט לימור לבנת קיבלה בשבוע שעבר ועדת הכספים החלטה לאשר הימורים על מירוצי סוסים, ורם, שנכח בישיבה, כמעט קפץ משמחה. ולמה כמעט? כי אחרי יותר מ-20 שנה שבהן הוא וחבריו לענף רודפים אחרי הרישיון הזה אצל הממשלה והמחוקקים, באה הוועדה וקבעה: הרישיון יינתן לטוטו וינר, דרך מפעיל זר, על מירוצי סוסים בבריטניה, בשוודיה ובצרפת, ולא על מירוצים בישראל.
נכון שכבר ב-2004 החליטה הממשלה להתיר הימורי סוסים בישראל, שרים עמדו על במות המסלול היפה שהוקם בגלבוע ופיזרו הבטחות, ומחירי הנחלות באיזור זינקו בגלל ביקוש של אנשי עסקים שהריחו הזדמנות, אבל ויכוח כמעט היסטורי בין משרד הספורט למשרד החקלאות בשאלה מי ינווט את העסק בישראל ואיך יחלקו את ההכנסות, תוקע את הכל. אז מה החיפזון? קודם שזה יעבוד דרך חו"ל, ואולי עם הזמן תהיה גם הסכמה בין המשרדים ויהיו הימורים גם על סוסים כחול-לבן.
"כבר 30 שנה אני מגדל כאן סוסים ורואה מול העיניים איך הם מזדקנים, ואין לי איפה להריץ אותם", אומר רם. "עבור הסוס, הגיל הטוב ביותר למירוצים הוא שלוש עד שבע.
"עכשיו הכי טובים שבהם שווים אולי 20 או 30 אלף שקל, וגם זה בקושי. זו תחושת תסכול אדירה. כמו לגדל פרות, לחלוב אותן, ולזרוק את החלב. כמעט כל אלה שנאבקו איתי בנושא כבר נואשו מזמן וגם אליי הייאוש הזה מתקרב".
"יש בין המשרדים מלחמות יהודים ולכן אי אפשר להפעיל את הענף בארץ", מסביר חבר ועדת הכספים, ח"כ יעקב אדרי. "הם מתווכחים מי ישלוט ואיך לחלק את עור הדוב שעדיין לא ניצוד, ועד היום לא הצליחו להביא לוועדה משהו מוסכם. אם יהיה דבר כזה, אני אתמוך. בכל מקרה, עדיף שהכסף יישאר בארץ ולא ירוץ בכל מיני אתרי הימורים לא חוקיים".
ובינתיים השנים חולפות ונראה שלאף אחד לא בוער. וזה בדיוק מה שמדאיג את רם וחבריו בענף, שרואים איך אחרי שנים של בטלה הסוסים המהירים שלהם תולים את הפרסות ויוצאים לגימלאות כסוסי לימוד לחובבים, כי הזמן לא מחכה לאף אחד, גם לא למי שאמא שלו היתה אלופה במירוץ שנת 2005 בפרדס חנה.
לא רק הכסף מעניין אותם. לגדל סוסים זה עיסוק שממלא את היום והלילה, את שיחות הסלון, את הבילוי החברתי, את אורח החיים כולו. ובלי שיסתובב בענף כסף המירוץ העיקרי הוא על הפרנסה ולא על המסלול המאובק. ובמקום לעשות כסף מגידול סוסים מנצחים, המגדלים נאלצים להתפרנס בעיקר מבתי ספר לרכיבה.
"צריך להבין שמה שמעניין אותנו זה הסוסים וכל מה שמסביב ולא ההימורים", מדגיש רם, "אבל בלי כספי ההימורים הענף לא יתרומם. סביב המירוצים האלה יש עולם ומלואו. זו תעשייה שלמה. חקלאות חליפית לזו שהולכת וגוועת, משרות לאלפי אנשים, חינוך לנוער. במקום שיסתובבו ברחובות ויישבו על ברזלים, יכולים בני הנוער לבוא, לטפל בסוסים, ללמוד לאהוב בעלי חיים. זה גם מקדם יחסים טובים בין יהודים לערבים.
מאז שהתקבלה ההחלטה בממשלה בשנת 2004 לאשר את הקמת ההיפודרום בגלבוע, הרבה ערבים נכנסו לתחום, ונפגשים הרבה ומדברים, ונהנים, אבל כולם מחכים, כי בלי הימורים זה לא עובד".
הוא דוחה את הטענות של ארגוני בעלי החיים על כך שסוסי מירוץ סובלים מהתעללות ונדרשים למאמצים קשים, גם אם מצבם הפיזי אינו טוב: "שטויות. דווקא היום יש בכל מיני מקומות מירוצים פיראטיים ושם מתעללים בסוסים. אני בענף 40 שנה ואומר לך באחריות - אי אפשר להכריח סוס לרוץ.
"כשאתה מאמן מקצועי, אתה מלמד את הסוס לרוץ ולהיות מאושר. סוסי מירוץ חיים טוב מאוד וזוכים לתנאים מעולים - רחצה, טיפול צמוד, אוכל יקר ומאמנים מקצועיים. אחזקה של סוס כזה, כולל מאמן וטיפול, עולה 1,500 דולר בחודש. החוק, כשיגיע, יסדיר את הכל. רק אנשים מקצועיים יעסקו בתחום".
למאבק להקמת הענף יש היסטוריה ארוכה. החלומות התחילו כבר בשנות ה-50, בתקופת מירוצי החובבים בעין חרוד, שנמשכו לסירוגין עד תחילת שנות ה-90. אחר כך, משנת 1999 עד 2008 היו מדי פעם אירועים בודדים, בעיקר בחגים, באיזור פרדס חנה.
אבל ענף של ממש אין, רק חלומות גדולים, שעברו את כל האישורים של ועדות התכנון, על היפודרום אמיתי, עם חוות גידול, בתי ספר לרכיבה ואפילו בית חולים וטרינרי. הכל נותר בשלב זה כתוכניות בלבד, ומה שיש בשטח זו גבעת חול ששימשה כטריבונה לצופים במירוצים הבודדים שהיו בעשור הקודם, ומסלול שלא ידע הלמות פרסות כבר שנים ועתה הוא נטוש ומכוסה קוצים, כמו שדה שנעזב על ידי איכר מאוכזב.
אחד האנשים היותר מתוסכלים מהמצב הקיים הוא ראש המועצה האיזורית גלבוע, דני עטר, ששמע על החלטת ועדת הכספים מהשבוע שעבר ונדהם. "אני מופתע ומאוכזב", הוא אומר.
"אחרי שנים של משא ומתן עם הטוטו הגענו להסכמה שהם יפעילו את ההימורים בחו"ל לתקופה של שנתיים, שתהיה מעין הרצה לפני הפעלה בארץ, ואחר כך זה יאושר להפעלה כאן, אבל בהחלטה של הוועדה זה לא מופיע. ההיפודרום בגלבוע כבר קיבל אישורים סטטוטוריים ויש אפילו מסלול, אבל אם אין אישור להימורים אף אחד לא יבוא להשקיע כדי להקים את מה כל שצריך באמת, כמו טריבונות, חדר תקשורת, שירותים וכל השאר.
"העלות היא לפחות 20 מיליון דולר, שיזמים פרטיים היו שמים ברצון, אבל בלי הימורים המערכת הזו לא תתניע. מספיק שיהיו יומיים של מירוצים בשבוע וכבר יהיו באזור שלנו עוד 5,000 מקומות תעסוקה בענף עצמו, לא כולל בתי האוכל, הצימרים ויתר העסקים שיקומו סביב. ההיפודרום הזה היה פותר חלק גדול מבעיית האבטלה באיזור.
"בגלל מזג האוויר המצוין כאן אנחנו אמורים להיות מעצמה של גידול והרבעה, והכל מכסף פרטי. רק כמיסים ייכנסו למדינה בכל שנה מיליארד שקל. אבל מתברר לאיש לא איכפת. המדינה מתהדרת בכל מפעל של 150 עובדים שהיא פותחת וכאן יש עסק שיכול להעסיק אלפים, והוא תקוע".
בניגוד לגלעד רם, שרואה בהחלטת ועדת הכספים גם צד חיובי - שהרי בכל זאת, לפחות בישראלים יוכלו להמר על סוסים באופן חוקי, ועוד דרך הטוטו - עטר הוא שועל פוליטי ותיק ומתקשה להיות אופטימי. "אני עצמי מטפל בנושא כבר 17 שנה, והיו עוד לפני", הוא אומר.
"12 שנה לקח לי לשכנע את הממשלה לקבל את ההחלטה שהגיעה ב-2004 ועכשיו הם הלכו בדרך הקלה ולקחו משהו מוכן, שכבר קיים בחו"ל, במקום להקים פה ענף. אבל אני לא מתייאש ומתכוון להמשיך ללחוץ. ואם יוקם ההיפודרום, כמובן שגם לי יהיה סוס".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם