ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

נושא הדגל: אבי מרום מייצר בכפ"ס דגלים של איראן והחמאס

מדינות רבות בעולם מזמינות ממנו דגלים, כולל הרשות הפלסטינית והחמאס. אפילו הנסיך ויליאם זכה ממנו לדגל מיוחד לרגל חתונתו המלכותית. אבי מרום, בעל מפעל לייצור דגלים בכפר סבא, מסביר כיצד חוק הדגל סייע לעסקיו, מספר כיצד מנע פגיעה בדגל טורקיה ומגלה איזה דגל לא ייצר לעולם

יום העצמאות הוא לא רק יום חג של המדינה, הוא גם יום חג של אבי מרום. בכל שנה, בחודש מאי, מרום נמצא בטירוף והמפעל שלו בכפר סבא, המייצר דגלים בכל ימות השנה, עובד במרוץ נגד הזמן.

עובדיו מייצרים מיליוני דגלי כחול-לבן בגדלים שונים. "לקראת יום העצמאות כולנו עובדים קשה יותר", אומר מרום השבוע. "אני מעסיק הרבה תופרות בכל אזור השרון, ועדיין יש עבודה רבה. ביום העצמאות אוכל סוף-סוף להרים את הרגליים ולנוח".

לפחות העסקים, בלי העין הרע, פורחים.
"שלושה חודשים לפני יום העצמאות אני מתחיל לפרוח. השנה תחושת הישראליות חזרה ובגדול. כמות ההזמנות גדלה פי שניים".

ומה אתה מרגיש כשאתה רואה את הדגלים תלויים לאורך הרחובות?
"כשאני רואה שדגל ישראל מתנופף, אני מתמלא בגאווה".

יום העצמאות הישראלי אינו המאורע, בה"א הידיעה, שמעשיר את חשבון הבנק של מרום. עד השבוע שעבר המפעל שלו, מהגדולים מסוגו בישראל, עבד בשיא הקיטור לקראת החתונה המלכותית בלונדון.

עובדי המפעל בכפר סבא ייצרו מזכרות שונות לקראת חתונתם המתוקשרת של הנסיך ויליאם וקייט מידלטון. ואם אין זה מספיק, מיד לאחר ה' באייר יתחילו העובדים של מרום לייצר כמויות מסחריות של דגלי ארצות-הברית וצרפת לקראת 4 ביולי, יום העצמאות האמריקאי, ו-14 ביולי, יום הבסטיליה.

יתרה מכך, המהפכנים בלוב התחילו לגשש אצל מרום לגבי האפשרות שייצר עבורם דגלים. אפילו ברשות הפלסטינית, תאמינו או לא, מתנוססים דגליו של מרום. "אני מייצר דגלים לכל העולם", מסביר מרום. "חוץ מדגל צלב קרס, הכול הולך. מי שמזמין אצלי דגלים, אני מכין לו".

אז איזו משמעות

יש לדגל בעינינו? עזבו אתכם מהשיר "הדגל שלי הוא כחול ולבן". זה לא יותר מאשר טקסט חביב לילדים. דגל הוא הרבה יותר מפיסת בד המודבקת לתורן. דגל הוא סמל, אייקון, מודל להזדהות לאומית. אנשים מוכנים להרוג ולהיהרג עבורו. לכל מדינה, ישות פוליטית, ארגון גדול ואפילו עיר יש דגל. דגלי הלאום מעניקים לאזרחי המדינה את זהותם. מסיבה זו, אחד הצעדים הראשונים שעושים מהפכנים הוא החלפת דגל הלאום.

בגלל חשיבותם של הדגלים, התפתח ענף מחקרי שלם המתמחה בתחום - וקסילולוגיה. ענף זה בוחן את הדגלים, את צבעיהם, את היחס בין רוחבם לאורכם (יחס ממדים) ואת האלמנטים השונים הנכללים בהם. הווקסילולוגים אף נוקטים שפה משלהם בתיאור הדגלים השונים. כך, למשל, את דגל ישראל אפשר לתאר כ"מלבן לבן שעליו שני פסים כחולים ובאמצע מגן דוד".

אנשי המקצוע יגדירו את הדגל במילים: "דגל מלבני ביחס 8:11 בין אורכו לרוחבו, שעליו 5 פסים מתחלפים בצבעי לבן-כחול-לבן-כחול-לבן. היחס בין הפסים הוא 3:5:16:5:3. במרכז הפס המרכזי מוטבעת הקסגרמה שקודקודיה מצביעים על הפסים הכחולים. גון הצבע הכחול אינו מוגדר. הדגל סימטרי לשיקוף בצירי האורך והרוחב".

נשמע מסובך? ייתכן. כך או כך, ההקדמה הזאת נועדה להבהיר דבר אחד: מפעל לייצור דגלים אינו סתם מפעל תעשייתי. הוא הרבה מעבר לכך. "התושבים בארץ לא מכירים את המקצוע שלנו, אבל בכל העולם המקצוע הזה מוכר וזוכה לחשיבות רבה", מסביר מרום. "הדגל תמיד היה בראש המחנה ותמיד צעדנו אחריו. הוא מסמל המון עבור העם, ולכן חשוב שהוא ייוצר מחומרים איכותיים ויהיה איכותי".

כשמרום מדבר על איכותם של הדגלים, הוא מתכוון לייצורם במדינות כמו סין, הודו וטורקיה, שבהן בקרת האיכות, איך לומר בלי לפגוע, אינה מהמשופרות.

אחת החרפות הגדולות ביותר הקשורות לדגל הישראלי, הייתה כאשר אחד הבנקים הגדולים הזמין מאות אלפי דגלים מסין. כאשר הדגלים הגיעו לארץ, אוי לחרפה, התברר כי הם הודפסו בצורה שגויה. קודקודיו של המגן דוד במרכז הדגל הופנו לצדדים, ולא לכיוון הפסים הכחולים.

למרות האיכות הירודה, במשך שנים רכשו ארגונים גדולים וחברות ציבוריות את הדגלים ממפעלים מעבר לים בשל עלויות הייצור הזולות. הדבר פגע במתפרות מקומיות רבות והביא לסגירתן. על רקע זה התקבל בתחילת השנה תיקון לחוק הדגל המחייב את המדינה ומוסדותיה השונים, וכן את הרשויות המקומיות, לרכוש דגלים מתוצרת הארץ.

"יצרני הדגלים הישראלים נאבקו על קיומם בעקבות הצפת השוק בדגלים ממקורות זרים וכתוצאה מכך פוטרו עובדים", אומר מרום. "התיקון לחוק עשה לנו רק טוב, אבל מצד שני התופרות שלי במפעל קורסות. בתקופה הזאת של לפני יום העצמאות התקשיתי מאוד למצוא תופרים. בשלב מסוים חשבתי לייבא עובדים סינים, אבל החלטתי לוותר.

מה יותר טוב מעובדים ישראלים במפעל ישראלי כמו שלנו? אני מעסיק כ-250 עובדים. אם משרדי ממשלה חוסכים בתקציב ומזמינים את המוצרים מחו"ל, זה יגיע אליהם מהצד השני בדמות תשלום דמי אבטלה. בעקבות שינוי בגישה משרדי הממשלה רוכשים יותר תוצרת הארץ".

ומה לגבי גופים מסחריים? גם הם קונים דגלים מתוצרת הארץ בלבד?
"כיום החוק מחייב את המשרדים הממשלתיים והרשויות המקומיות לרכוש דגלים מתוצרת כחול-לבן, בעוד שחברות מסחריות ופרטיות לא מחויבות. עם זאת, הרבה חברות מסחריות החליטו לפנות אלינו ולרכוש דגלים במתנה עבור העובדים לכבוד יום העצמאות. הדבר הזה הגדיל את ההכנסות שלנו עוד יותר".

למרות התיקון בחוק, שהביא לקצו עיוות שנמשך שנים רבות, מרום טוען כי אין בכך די. "בפועל, החוק שעבר מדבר על כך שאם 35 אחוז מהדגל יוצר בארץ, זה כבר מספיק. אבל אז נוצר מצב אבסורדי שלוקחים דגלים שיוצרו בחו"ל ורק מוסיפים להם בארץ את הסמל מכיוון שמחיר הייצור בארץ גבוה. זו לא הייתה כוונת המחוקק, אך גם שינויים אלה עדיפים מהמצב בעבר".

אתה מבחין בתחושת גאווה אצל העובדים שלך?
"כשאנשים מחפשים עבודה ושומעים שהמפעל שלנו מייצר דגלים וסמלים של ישראל, הם באים לעבוד בשמחה אף על פי שהשכר אינו גבוה. אפשר למצוא אצלנו תופר שבחו"ל היה קולונל לצד גזרן שהיה מהנדס מכונות שייצר בדים במיליוני שקלים.

"עצם העובדה שהם מייצרים את דגל הלאום  מעניקה להם סיפוק. במפעל יש תחושת התעלות לקראת יום העצמאות. לעובדים יש התרוממות רוח כשהם רואים בטלוויזיה את הסמלים שהם ייצרו או את דגלי הלאום. כולם גאים להיות חלק מהעשייה הזאת".

מרום (57) תושב רמת-השרון, התגורר בעבר בהרצליה והיה שם חבר המועצה הצעיר ביותר. הוא נבחר לתפקיד הציבורי בגיל 24 בלבד. בתיכון למד תיאטרון ופנטומימה, ודווקא משם הגיע לתחום ייצור הדגלים.

"הבנתי שמעבודה כפנטומימאי יהיה קשה להתפרנס", הוא מספר. "באירועי יום העצמאות נחשפתי לכל חוויית ההופעה כאמן, ומאחורי הקלעים נחשפתי להפעלת זיקוקי דינור. כאשר פתחתי את העסק שלי לפני 27 שנה, עסקתי בייצור זיקוקים ובמקביל חיפשתי נישה נוספת והתחלתי לייצר גם דגלים. הקפיצה הגדולה של המפעל הייתה כאשר זכינו במכרז של משרד החוץ והתחלנו לייצר עבורו דגלים. כך בעצם המפעל התמקצע בתחום הדגלים".

לא רק דגלי ישראל יוצאים מפס הייצור של מפעל מרום. כל מדינה בעולם מיוצגת כאן, אפילו כאלה שאינן מקיימות קשרים עם מדינת היהודים. אחד הלקוחות העיקריים של מרום הוא משרד החוץ. בכל פעם שמנהיג מדינה זרה מגיע לישראל מארחיו מחויבים לתלות את דגלי מדינתו של האורח, וכאן נכנס הפעל של מרום לתמונה.

"אנחנו יודעים על כל ביקור ממלכתי ודיפלומטי בארץ לפני כולם", מתגאה נושא הדגל. "מיד אחרי שקובעים את הביקור, צריך להתארגן מבחינת דגלים ומתקשרים אלינו על מנת לבצע הזמנה. כאשר מגיע אורח חשוב מחו"ל, כל הדרך מנמל התעופה בן-גוריון עד ירושלים מקושטת דגלים.

"אנחנו חייבים להכין את הדגלים בתוך כמה שעות ספורות. כדי לדעת איך להכין את הדגל אנחנו יוצרים קשר עם ארמון הנשיאות של אותן המדינות. טעות הכי קטנה בדגל עלולה ליצור תקרית דיפלומטית. יש לנו הרבה עומס והאחריות על כתפינו רבה מאוד".

גם דגלי מדינות שאינן אוהדות את ישראל, מיוצרים במפעל של מרום. כך, למשל, אפשר למצוא במפעל את דגלי טורקיה, מצרים, ירדן, איראן והרשות הפלסטינית.  אפילו דגל החמאס מיוצר אצל מרום. "את הדגל של החמאס ייצרנו עבור גורמים ישראליים למטרות מאוד ספציפיות שאני לא יכול לדבר עליהן. הדגל הוא עבורי הרבה יותר מסתם חתיכת בד. אנחנו עושים את כל הדגלים שבעולם. הדגל היחיד שאני מסרב לייצר הוא דגל עם צלב קרס".

ומה לגבי דגל אש"ף? במשך שנים הארגון היה מוחרם בישראל.
"לפני 20 שנה סירבתי לייצר את הדגל של הפת"ח. אז המזמינים הלכו לייצר את הדגל אצל קולגה שלי ביוון, והוא פנה אליי שאייצר עבורו חלקים מהדגל. כך קרה שהפסדתי כסף ובסוף גם הכנתי חלקים מהדגל. מאז החלטתי שמי שמזמין ממני דגל - אני מייצר עבורו".

מרום, כאמור, מייצר דגלים גם עבור ארצות שאינן ביחסים דיפלומטיים עם ישראל, זאת באמצעות גורמים מתווכים הדואגים למשלוח עבורן. בדרך הזאת הוא לומד על מהפכות ברחבי העולם. "באחת ההזמנות הבהולות התבקשנו לייצר דגל עבור קולגה גרמני, שקיבל הזמנה מגורם שלישי על מנת לטשטש עקבות", הוא מספר עם לא מעט מסתורין בקולו.

"הדגל שביקשו מאיתנו להכין הורכב מפס אדום, פס שחור ופס לבן באמצע שעליו הודפס 'ליברטה או מוארטה' - מוות או חירות בספרדית. רק אחר כך התברר לנו שייצרנו דגל עבור מהפכה במדינה דרום אמריקאית.

"הרבה פעמים כשמדינה מעוניינת לעשות מהפכה וצריכה דגלים לצורך כך, היא תעדיף לייצר אותם במקום המרוחק ממנה גאוגרפית. אני יכול לגלות לך שעכשיו קיבלנו הזמנה לייצר את הדגל הלובי הישן. אנחנו יודעים על כל שינוי מדיני הכי קטן שקורה בעולם".

איך אתה מצליח להתמודד עם השינויים במבנה הדגלים? הרי כל מהפכה מביאה איתה שינוי בדגל.
"נכון. לכן אני נמצא בקשר עם וקסולוגים ברחבי העולם. דגלים הם דבר שמשתנה. כשמתרחשת מהפכה הכי קטנה במדינה כזו או אחרת, מיד מחליפים את הדגל. אני מכיר הרבה מאוד דגלים וסמלים בעולם, ויצא לי להכיר הרבה סמלים שאנשים לא יודעים בכלל על קיומם, אבל ברור שאני לא מכיר הכול". 

לא רק לדגל ישראל מתייחס מרום בחרדת קודש. הוא מדבר בהערכה רבה גם על דגלים של מדינות הנמצאות איתנו ביחסים מעורערים. 
"כאשר אירעה תקרית על המרמריס התחילו להגיע טלפונים רבים ממארגני הפגנות מול שגרירות טורקיה ברחוב הירקון וביקשו להזמין דגלים של טורקיה", מספר מרום. "לאחר שהבנתי שהמפגינים מתכוונים לשרוף את הדגלים, סירבתי לבצע את ההזמנות. סימנתי קו אדום שאסור למכור דגלים, כאשר מראש אני יודע שהם מיועדים לשרפה".

המפעל של מרום שוקק פעילות, כאמור, בעיקר בימים שלפני חג העצמאות, אך גם לקראת חגים של מדינות ברחבי העולם, האורות דולקים עד השעות הקטנות של הלילה. "יש פיקים לקראת חגים כמו 4 ביולי, יום המלכה בהולנד או יום הבסטיליה", מסביר מרום.

"אנחנו מכינים גם קישוטים לחג המולד. אנחנו עוזרים לקולגות שלנו בארצות הברית, אם זה בייצור דגלים בגדלים מיוחדים שהם לא מעוניינים להתעסק בהם, ואם זה בייצור דגלים שהסינים לא רוצים לייצר. קיבלנו, למשל, הזמנה לייצר עבור חברה אמריקאית מסוימת את דגל החברה משולב בדגל ארצות הברית. זה היה די מורכב, והסינים לא רצו לבצע זאת. מה גם שהיה מדובר בהזמנה קטנה. אנחנו מייצאים דגלים לאירופה לקראת כל מיני אירועים ממלכתיים".

האירוע המפורסם ביותר שעבורו ייצר המפעל של מרום דגלונים ומוצרים נוספים היה החתונה המלכותית שנערכה בשבוע שעבר בבריטניה. "תפרנו מפות שעליהן היו מודפסות בהדפסה דיגיטלית התמונות של ויליאם וקייט", מספר מרום בהתלהבות. "תפרנו תיקי בד שעליהם היו מודפסות התמונות שלהם לצד הדגל הבריטי. ייצרנו גם מחזיקי מפתחות, כפתורים וסינרים עם דמויות מצוירות של ארמון המלוכה, והכול משולב עם היוניון ג'ק, הדגל של הממלכה המאוחדת".

איך זה שבממלכה הבריטית פנו דווקא אליך ולא, למשל, לסינים?
"נכון שביחס לסין אנחנו יקרים, כי כוח העבודה הישראלי יקר יותר מכוח העבודה הסיני, אבל יש דגלים שהסינים לא מוכנים או לא מסוגלים לייצר. חוץ מזה, בתקופת החגים הסינים לא עובדים גם אם יתהפך העולם. והלקוחות שלנו באירופה, בארצות הברית ובקנדה מוכנים לשלם כל מחיר עבור הדגלים שלהם".

השנה, לפי קצב ההזמנות, האם אזרחי ישראל מניפים יותר דגלים מאשר בעבר?
"השנה העם שלנו נהיה פטריוטי יותר. הרבה יותר תושבים מארגנים בביתם מסיבות ביום העצמאות והרבה תושבים וועדי בתים מגיעים אלינו עם הזמנות של דגלים וקישוטים. בעבר רק עשירי העם היו עורכים נשפים ומזמינים דגלים לבתיהם. השנה כולם כבר רוצים לשים דגל במרפסת או בחצר ביתם.

"אנחנו מייצרים היום לכל מי שמזמין. 90 אחוז מהמחזור מיועד לגופים סיטונאיים ומשרדים ממשלתיים, אך חנות המפעל משרתת כל אחד. גם אם ועד בית רוצה רק דגל אחד, אנחנו נכין לו והוא יקבל מאיתנו אותו היחס כמו משרד ממשלתי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...