ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

השמחה על קץ האנטישמיות הייתה מוקדמת

השבוע התבשרנו שהאנטישמיות בעולם ירדה באחוזים ניכרים, וזה מעודד. הבעיה: הנתונים פורסמו לפני פשיטת האוהדים על ברצלונה

המדור מוקדש השבוע לביבי, לברק, למאיר דגן, לעוזי דיין וכלל שאר לוחמי ישראל, שהפעם לא היה להם ולו חצי קשר לפעולה המוצלחת של החיסול בפקיסטן. יהי שלום האגו שלהם ברוך.

והנה חידה: מתי גם אנחנו נוכל לראות את החיסול המזהיר הזה כפי שעשו מיטב מנהלי העולם בבית הלבן?
התשובה בסוף המאמר

שלא ידע עוד צער. זהו. הכולירע נמק בים. "ישן עם הדגים" היו אומרים עליו במשפחת קורלאונה. אני מניח שחיברו אליו לא מעט משקולות בהתחשב בגופו הצנום, כי

כמות כל כך גדולה של רוע יכולה להציף את החרא הזה מעל כל גל. במקרה דנן אגב, הגל לא יישא מזכרת, לא מהבית ולא מהחוף. הנה מיטב הזוטות מחיסול העשור:

כן, גם זה היה. היה שכן שצייץ בטוויטר שמחסלים את השכן שלו וחבל. תודו שזה עוד לא היה - חיסול מצויץ, "חיסול חברתי". עולם משוגע באופן ברור.

הייתי מוריד איזה בוהן כדי להיות שם ולראות את הקרב הזה. ולמה את התמונות האלה הם כן משחררים, את התמונות של כל האנשים החשובים האלה צופים בחיסול? מה ביקשנו? קצת קומנדו מחסל טרוריסט כשהמציג אינו שחקן? יושב הנשיא הערבי הזה, שלא ברור אם נולד בקניה או בטנזניה, וצופה לבד בלי כיבודים. אדוני, מי שצופה לבד מת לבד. העם דורש תמונות, העם דורש דם, העם רוצה גם!

ביבי לא יכול להוריד את החיוך. הנה, הוא לא היחיד שמאוד אוהב לחסל ערבים. במיוחד כשזה מצליח. ולא רק זה, מיטב אנשיו דאגו להפיץ שביבי קיבל הודעה כבר בבוקר. בבוקר מוקדם. לפני אהוד יערי. כי ביבי זה ביבי, אין מה לדבר, כי ביבי זה ביבי והוא הטוב ביותר. ורק בשבילי הוא הביבי שלי והבטיח הוא לי - שהוא רק שלי!

סופית, אוסמה מת ואובמה חי. לשדרנים קשה עם זה, הפרשנים נופלים בזה כל הזמן אבל אלה העובדות, וכל מי שמשדר אחרת טועה ומטעה, ראו הוזהרתם.

למי שלא הפנים, כך אמר הנשיא: אני ניווטתי, אני החלטתי, אני הודעתי, אני התלבטתי, אני בדקתי, אני פופאי! אני מת עליו, אבל שיירגע החמוד.

כן, זה השם שנבחר למבצע, והשאלה מתי יתחילו לצוץ השמועות שבן לאדן חי ונראה מזמר בפאב ליד המיסיסיפי.

לא לצאת מהבית, לא פחות, זה מה שהממשל האמריקני מבקש מאזרחיו ברחבי העולם הערבי. אכן, כיף להיות אמריקני בתימן כרגע. מנגד, לא בטוח שעדיף להיות תימני באמריקה או תימני בכלל.

כולם מהמרים, כולם מנסים להיות אלה שידעו מי יירש את הכבוד המפוקפק - אורי גלר לא ממש אופציה, נסראללה בבונקר, אני מציע בחירה באס-אם-אסים ושמרגול תקבע. בהצלחה.

נכון לכתיבת שורות אלה עוד לא פורסמה התמונה עם הכדור בלחי או בגב או אלוהים יודע איפה. העולם המוסלמי, כך מסבירים, ייקח את זה קשה, ייעלב, ינקום. אני הייתי מציע להתאפק ולא לפרסם. לא חייבים. גם כשהוא היה חי הוא לא היה מלא באסתטיות. אפשר לוותר. גם כשיגאל עמיר ימות (חס וחלילה כמובן) אתם לא חייבים לפרסם את התמונה.

סליחה שאני זה שצריך להביא את הבשורות הרעות, אבל למרות ההישג המדהים, למרות החיסול הכל כך נקי, לא ניצחנו את הטרור ולא נעליים. זה עצוב, זה מתסכל, אבל זה לא נגמר. אז אולי זה חיסול מיותר? אולי זה חיסול שיביא עוד מלא דם? אולי, אבל היינו חייבים.

"היינו" כי כל כך בא לנו להיות מחוברים להצלחה הזו, שאנחנו לא יכולים להתאפק. זה גם שלנו החיסול הזה, זה חייב להיות, אנחנו כל כך רוצים שאי אפשר לקחת את זה מאיתנו.

זוכרים? לזכור ולא לשכוח? גרמניה? היטלר? מי זוכר כשעל הבוקר חוסל המחסל העולמי. דווקא יום מצוין לבשורה כזו.

קצב יבלה את יום העצמאות הקרוב בבית ולא, אנחנו לא מוזמנים למנגל שיהיה אצלו בחצר. אגב, קשה להתעלם מכך שקצב ערער ביום השואה, גזר הדין כמעט ניתן ביום האישה, והוא כמעט נכנס לכלא ביום הזיכרון. מעניין אם הוא אנס ביום האם או ביום המעשים הטובים או ביום הנכבה. להמשיך? נראה לי שהבנו.

הכלה, הנסיכה קייט, הודיעה שהיא רוצה להיות בשנתיים הראשונות עקרת בית. זהו? בשביל זה עשינו אותך נסיכה? זה מה שאת רוצה לעשות עם כל הכוח הזה? מה עם קצת לעזור לעולם, להתנדב איפשהו, משהו, לא? אה?

שרה נתניהו היא אשת השבוע שלי. אין כאן ציניות, אין כאן פרודיה, יש כאן אמת. השבוע הגברת הצטלמה לקמפיין למען עצירת גירוש ילדי העובדים הזרים, וזה מעורר כבוד בעיניי. יכול להיות שזו עצה טובה שקיבלה מיועץ תדמית, יכול להיות שהמניע הוא ציני, אבל זה לגמרי לא חשוב. היא בפנים ויש לזה משמעות.

האנטישמיות בעולם ירדה באחוזים ניכרים, וזה משמח ומעודד. יכול להיות שהבינו שאנחנו לא כל כך נוראים.

הנתון הזה פורסם לפני שהתברר שאוהדי מכבי (שנסעו בהמוניהם לפיינל פור למען עידוד הקבוצה) לקחו איתם 100 קילו שום לצורך המזל. חבל, עד שירדה האנטישמיות במעט - יגיע עכשיו כל השום הזה.

התשובה: זה לוקח בדרך כלל 20-30 שנה, יכול להיות שינכו לנו שליש.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

גיא מרוז

גיא מרוז, עיתונאי, זוכה פרס אומץ אבל מפחד מהחושך ומיהודים גדולים וצודקים. חושש גם מפלסטינים מוצקים שצודקים יותר מהיהודים הגדולים ומכור אנונימי לטוקבקיסטים מהימין הקיצוני. יהי זכרו ברוך

לכל הטורים של גיא מרוז