השר ישראל כץ: "האי המלאכותי הוא הדרך היחידה להתנתק מעזה"
בממשלה מקדמים תוכנית גרנדיוזית להקמת אי מלאכותי עם שטח של 8,000 דונם, מול חופי עזה, במטרה להתנתק מהרצועה באופן סופי. זה אולי נשמע דמיוני, אבל השר ישראל כץ שהגה את התוכנית משוכנע שהקמת האי תחל בקרוב. גם ראש עיריית אשקלון בני וקנין תומך ברעיון: מפלס הטרור יירד כי בעזה תהייה פריחה כלכלית. האמנם?
אל האי הזה יובילו כבישים שייצאו מעזה, יעברו דרך בידוק ביטחוני של כוחות בינלאומיים, ואז יגיעו ליעד: אי, שבתוכו יש נמל ימי, אולי בהמשך גם שדה תעופה והרבה מאוד תעשייה סביבם.
זה נשמע כמעט דמיוני, פנטזיה של חובבי מדע בדיוני, אבל – תאמינו או לא – התוכנית הזאת תופסת תאוצה וייתכן שתגיע לשלב מימוש בקרוב: הקמת אי מלאכותי מול חופי עזה שישרת את צרכי הפלסטינים ויתרום לניתוק מישראל.
על התוכנית הזאת עובדים בישראל, מסתבר, כבר כמה חודשים. שר התחבורה ישראל כץ הוא הוגה הרעיון, ויש לו גם נימוקים רבים. כץ פנה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולנשיא המדינה שמעון פרס, ששמעו והביעו הסכמה. כרגע הדבר עדיין לא הגיע לשלב המעשי, אבל לא מן הנמנע שבקרוב כבר יתחילו בעבודות ההקמה של האי.
שר התחבורה כץ אומר כי הוא לא רואה שוב סיבה שהפרויקט השאפתני הזה לא ייצא אל הפועל. "הרי לפני כמה שנים, גם מערכת 'כיפת ברזל' נחשבה לרעיון שהוא בגדר חלום", אמר כץ השבוע, "אמנם כיפת ברזל היא בתחום של ההגנה האווירית, ואילו הקמת אי היא בתחום של הסדרת המצב האזרחי מול עזה, אבל מדובר בשני פרויקטים שבתחילה חשבו שהם לא ברי ביצוע. והנה, אחד מהם כבר מתפקד, ומתפקד טוב. אני מאמין שאותו הדבר יכול לקרות גם עם האי".
אז מה בדיוק יהיה באי הזה? בממשלה מתכוונים להקים אי מלאכותי,
גודלו של האי המיועד הוא כ-8,000 דונם. על מנת להמחיש את הגודל העצום: מדובר בשטח הפנים הדומה בערך לזה של העיר גבעתיים. בין האי לבין עזה יחבר גשר גדול וארוך, שיהיה הדרך הקרקעית היחידה להגיע לאי.
מטרת הקמתו של האי היא לאפשר למדינת ישראל התנתקות מלאה מרצועת עזה, כולל התנתקות ימית ואווירית. כיום, כל סחורה וכל אדם שמעוניין להגיע לעזה, יכול לעשות את זה רק דרך ישראל: הסחורה או האדם מגיעים לארץ, דרך הים או דרך האוויר, נבדקים, מקבלים אישור מהרשויות ורק אז יכולים להיכנס לשטח הרצועה. מדובר בביורוקרטיה ארוכה ויקרה שמהווה נטל על ישראל, ואת זה בדיוק יפתור האי.
על האי אמורים להיות מוקמים נמל ימי ונמל תעופה בינלאומיים, שיהיו שייכים לרשות הפלסטינית. בנוסף לכך, יהיו באי שטחי תיירות ומסחר רבים, כולל גם מתקנים להפקת חשמל ולהתפלת מים, שירותים שישראל מספקת היום.
הספינות שמביאות סחורה עבור עזה ועוגנות לצורך העניין בנמל אשדוד, בדרך לביורוקרטיה ולבידוקים הרבים, יוכלו להגיע ישירות אל הנמל של האי. כך גם לגבי אנשים. אם כיום, אדם שרוצה לצאת מהרצועה לחו"ל נזקק לאישור מישראל, עם הקמת האי הוא כבר יוכל לעשות זאת דרכו. כך גם לא ייאלץ אותו אדם לעבור בתוך שטחי מדינת ישראל, ויחסוך לה כאב ראש ביטחוני.
עולה השאלה המתבקשת של הסיכון הביטחוני: אם ישראל לא תפקח על הכניסה והיציאה מעזה – גורמי טרור עוינים כבר לא יצטרכו להבריח חומרי חבלה דרך מנהרות, הם יוכלו להנחית אותם באופן ישיר, במשלוחים של ספינות או מטוסים.
לנושא זה אין עדיין פיתרון מושלם או מוסכם. אחת ההצעות בעניין היא כי האחריות הביטחונית על האי תעבור לידיו של גוף בינלאומי, כדוגמת הברית הצבאית של נאט"ו. כך יפקח אותו גוף על הנמל, שדה התעופה והגשר המחבר בין האי לבין עזה.
בנוסף לכך, בישראל בונים על כך שהרשות הפלסטינית, ולא החמאס, ישלטו באי. הקמת האי צפויה להימשך חמש עד עשר שנים מרגע ההחלטה הסופית על המהלך, וההערכה בישראל היא שעד אז הרשות הפלסטינית תחזור לשלוט בעזה.
אגב, מי ששואל את עצמו כמה אמורה לעלות הקמת האי, אז התשובה היא שלא מעט: הערכות ראשוניות מדברות על סכום הנע בין 7-12 מיליארד דולר. חלק מהסכום אמור להיות מושקע מתקציב מדינת ישראל, שמקווה שגם ארצות הברית ומדינות נוספים ייקחו חלק בנטל. ככל הידוע, עדיין לא נעשתה פנייה רשמית לאף מדינה בעניין זה, בטרם התגבשה תוכנית פעולה מפורטת.
כשסגן שר האוצר יצחק כהן שמע על תוכנית האי של שר התחבורה, הוא הזכיר שלא הומצא כאן הגלגל מחדש. כבר בשנת 2004, הוא-עצמו העלה הצעה להקים אי מלאכותי מול חופי עזה, בדיוק במתכונת הנוכחית.
יש לו עדיין במשרד את כל התרשימים שהכין בנושא, מפורטים לפרטי פרטים. למה ההצעה נפלה אז? כי הסיבה שבגללה כהן רצה להקים את האי, הייתה שונה בתכלית מזו של קברניטי המהלך היום.
התקופה ההיא הייתה טרום תוכנית ההתנתקות, בימים שבהם יישובי גוש קטיף עדיין היו קיימים, רק שאימת הפינוי ריחפה מעליהם. כהן רצה להקים אי מול עזה, שיהיה שייך לישראל, ויהפוך לקלף מיקוח בידי המדינה אל מול הרשות הפלסטינית. במילים ברורות: הוא רצה להקים אי, ולהעביר אותו לחזקת הפלסטינים, במסגרת חילופי שטחים – האי תמורת גוש קטיף.
אבל אז היו אלה ימים אחרים. ראש הממשלה היה אריאל שרון, שדחף לתוכנית ההתנתקות בכל הכוח והאמין שיישובי גוש קטיף צריכים להיות מפונים בכל מקרה. התוכנית של כהן, נגנזה. "הרעיון שלי היה להקים את האי רק בתמורה לכך שהיישובים היהודיים ברצועה יישארו ולא יוזזו", אומר סגן השר כהן בשבוע שעבר.
"זה בא בעיקר כחלק מרעיון של חילופי שטחים. לצערי, קרה מה שקרה עם ההתנתקות, וזה טרף את ההצעה שלי. אבל הנה, עכשיו בגלל המצב מול חמאס, זה חוזר".
כהן יזם את רעיון האי, שאז נשמע אפילו יותר תימהוני מאשר היום, לאחר שיחות עם ד"ר דב קהת, מנכ"ל משרד הפנים לשעבר. השניים תכננו יחד תוכנית עבודה מפורטת בנושא. הם דיברו על הקמת שלושה איים מלאכותיים. כל אחד מהאיים בגודל של 4,000 דונם ויוכל לאכלס 150 אלף תושבים:
אי אחד, כאמור, מול עזה, אי שני בין אשדוד לבין אשקלון ואי שלישי באזור הצפון. "אני קראתי נייר שהכין ד"ר קהת, יחד עם חוקרים אחרים", אומר כהן. "הם בדקו וגילו שמבחינה הנדסית, תנאי המים של הים התיכון מאפשרים את הקמת האי. החלטתי שצריך לנסות וללכת על הדבר הזה. כבר אז ידעתי שיש ניסיון בעולם עם העניין הזה. יפן, לדוגמה, בנתה כמעט עיר שלמה בתוך אי מלאכותי. על פי כל הבדיקות שנעשו, גם אצלנו זה אפשרי, מבחינה הנדסית".
כעת לא עומדת על הפרק אפשרות של הקמת איים רבים, אלא רק אחד – מול חופי עזה. סגן השר כהן, שהיה מתומכי המהלך בשנת 2004, חושב שדווקא עם המציאות הביטחונית העכשווית, אין טעם לנסות להריץ אותו כעת. אליבא דכהן, רק אם וכאשר יוחלף השלטון בעזה, אז יהיה אפשר לחשוב על מהלך כזה. "זה פשוט בלתי אפשרי בזמן מלחמה", הוא מצנן את ההתלהבות.
"אתה חושב שיפן הייתה מקימה את כל האיים המלאכותיים הרבים שהיא הקימה – שכוללים שדות תעופה ומרכזים מסחריים ענקיים – אם היה לה ארגון טרור שנמצא במרחק של כמה ק"מ משם? ברור שלא. ואותו דבר אצלנו. אם יבוא איזה ארגון כמו החמאס ויירה טילים לכיוון האי, מה נעשה אז?".
אתה אומר שזה לא בר יישום?
"אין לזה סיכוי. בזמן לחימה אין אפשרות שדבר כזה יצליח. הרי הגישה אל האי היא דרך גדר יבשתי, ואתה לא יכול לנתק אותו בכל פעם שיש מתיחות. אם האי מתחיל לפעול, אז הוא תמיד פועל. זה רעיון שיכול להיות ישים רק בזמן שלום, והחמאס לא בדיוק רוצה שלום".
אם כהן היה שומע את ההתלהבות בקולו של שר התחבורה מקידום נושא האי, אולי הוא היה פחות נחרץ בדעתו. השר כץ בטוח שאפשר וצריך ללכת על המהלך בכל הכוח.
"אני חושב שזה הפיתרון היחיד שבאמת יאפשר לנו להתנתק מעזה ולהמשיך לשמור על הביטחון של אזרחי המדינה", אומר כץ, "אני לא רואה שום דרך אחרת לעשות את זה. לפעמים אנחנו שוכחים שמבחינת העולם, מה שקורה בעזה הוא באחריותנו, גם הרבה לאחר שהתנתקנו ממנה, וזה למרות שאין לנו שום סמכות בעזה".
אחת הסיבות היותר משמעותיות לרצון להתנתק מעזה על ידי האי, היא בעיית המשטים שיוזמים פעילי שמאל לכיוון עזה. הסגר הימי שמטילה ישראל על הרצועה גורם לה לפגיעה תדמיתית חמורה עם כל משט שמגיע ונעצר. אילו יוקם האי, הכניסה והיציאה ממנו, והמעבר בינו ובין עזה, יועברו לשליטה בינלאומית, כך שישראל לא תישא בנזק ההסברתי.
"צריך להבין שבשנים הקרובות הלחץ להקים שדה תעופה ונמל ימי לעזה רק יילך ויגבר", אומר השר כץ. "כי אם אנחנו לא שם, אז הקהילה הבינלאומית תלחץ שנאפשר לתושבי עזה להתחבר אל העולם. כל המשטים האלה יחשפו בדיוק את הבעיה שניצבת בפני ישראל. באי יהיו להם נמל ימי ונמל תעופה, ואז הצורך האזרחי במתן מוצא לעולם לעזה יבוא על פתרונו".
ומה לגבי הבעיות הביטחוניות החדשות שעלולות להיווצר, כאשר ארגוני הטרור יוכלו לקבל את כל חומרי החבלה שלהם באופן ישיר עד החוף? כץ מבהיר שגם לאחר הקמת האי, הסגר הימי על עזה יישמר. ישראל תאכוף את הסגר בלב ים, כדי לעשות סינון קפדני ראשוני, ולאחר מכן, באי עצמו יערכו בידוקים ביטחוניים נוספים, על ידי כוחות בינלאומיים שיוצבו בו.
"תהיה לנו גם את האפשרות לנתק את האי מעזה בתקופות של איום ביטחוני, דרך ניתוק הגשר", מפרט כץ. "כך שבעצם אנחנו משפרים את יכולת ההגנה הימית שלנו, לעומת מה שמתרחש כיום".
כץ מוסיף שהאי יתרום למלחמה שישראל מפסידה בה בכל פעם מחדש: מלחמת ההסברה. "יהיו לעזתים כל המתקנים שיחברו אותם לעולם. כך ניצור מאזן של רווח והפסד מול תושבי הרצועה, יהיה להם הרבה מה להפסיד מרגע שהמתקנים על האי יתפקדו".
אתה אומר שתושבי הדרום יוכלו לישון יותר טוב בלילה אחרי הקמת האי?
"תראה, עזה היא פצצה מתקתקת שמאיימת קודם כל על הדרום. הבעיה הזו לא תיעלם, גם עם הקמת האי, כי עזה היא עזה.
"אבל יש אפשרות לנטרל חלק גדול מהבעיה. האי הזה לא יפתור את הסכסוך, בטח לא את זה האידיאולוגי והדתי. כי כשיש לך פליטים שעדיין חושבים שהם ישובו ליישובי הדרום, השלום עוד רחוק מאוד. אבל האי ינרמל את המצב ויאפשר לנו להתמקד נטו בסוגייה הביטחונית.
"לא עוד בעיות של סחורות או יציאה של תושבים לעולם ולא כניסה של אנשים. לא עוד משטים כמו המרמרה. אני לא יכול ולא מתיימר לשנות את האידיאולוגיה של החמאס, אבל אני כן יכול, על ידי הקמת האי, לייצב ולשפר את המצב הביטחוני. אין ספק שהעיר אשקלון ושאר עוטף עזה ייהנו מהשיפור הזה".
לא לחינם מזכיר כץ את יישובי עוטף עזה ואשקלון. אי אפשר לחמוק מהמחשבה שהאי עלול לאפשר לאנשי הטרור של חמאס עמדות חדשות לירי על יישובי הדרום.
עם זאת, קברניטי אשקלון דווקא מקבלים בברכה את תוכנית האי. ראש עיריית אשקלון בני וקנין, ששמע על התוכנית הגרנדיוזית, התלהב ורואה בה פתח תקווה. הוא בטוח שהאי עשוי להביא לדרום דווקא שקט ביטחוני.
"אם תושבי עזה יראו תקווה כלכלית, דבר שהאי הזה בהחלט יכול להם, אולי הם פחות ירצו להתעסק בטרור", טוען וקנין. "אני מאמין שאם זה יביא לשגשוג בעזה, זה יוריד את מפלס הטרור. הגישה שלי אומרת שככל שלאדם יש יותר מה להפסיד, כך הוא פחות ירצה להיכנס לעימות. לא סתם בגדה המערבית יש כבר שנים סוג של רגיעה ביטחונית. בשנים האחרונות נבנו שם מרכזים מסחריים, בתי מלון והרבה תיירים מגיעים. אז אם זה יקרה בעזה, זה יכול להביא לאותו האפקט".
בתחילת שנות ה-90, לפני ימי האינתיפאדה, אשקלון ועזה היו שכנות טובות. וקנין, שהיה ראש העירייה גם אז, קידם באותה התקופה פרויקטים משותפים עם עזה והוא חולם על היום שבו יחזרו היחסים להיות תקינים כבעבר.
"שגשוג בעזה יכול לתרום רבות לעיר", ממשיך וקנין, "אם יהיה שם שקט, אז גם אצלנו תהיה פריחה כלכלית. שקט באשקלון מתורגם ליותר תיירים, ויותר מפעלים שירצו לעבור לפה. וגם, על פי מה שאני מבין, באי הזה יהיו נמלים ימיים ונמלים אוויריים. אז לך תדע, אולי גם ההקמה תספק תעסוקה לתושבים מאשקלון".
השר כץ מבטיח שהאי הוא לא פנטזיה, ובטווח הזמן הקרוב כבר יחלו בהקמתו. הוא טוען כי כבר פנה לגורמים פרטיים ופוליטיים בעולם בנושא, שהביעו התלהבות בקידומו. "גם טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר והיום נציג הקוורטט, שמע על הרעיון והביע נכונות לעזור לנו בו", אומר כץ.
"אני מאמין שבקרוב, ממש בחודשים הקרובים, נביא את הרעיון להחלטת ממשלה רשמית, שתגיד כי הממשלה מקדמת את הרעיון מול הקהילה הבינלאומית, ומול הרשות הפלשתינית. אני מאמין שהממשלה תאשר את ההחלטה. ואז יתבצע התהליך. אין לי לוח זמנים מדויק, אבל אני מאמין שפרויקט כזה, אם אכן הוא יאושר ויקודם, יכול להסתיים בתוך שש עד עשר שנים מהיום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם