מציירת למען הסביבה: הציירת רות פלדי-פישר
רפאל פלדי נפטר ממחלת הסרטן, לאחר שעבד במשך שנים כדייג בקישון. אשתו, הציירת רות פלדי-פישר, מנהלת מאז מלחמת חורמה נגד המפעלים המזהמים, ובאמצעות ציוריה היא פועלת להעלאת המודעות לנושא. לפני שנתיים החליטה לעבור לבדה מהצפון לעומר שבנגב, ולאחרונה הוצגה תערוכה מיצירותיה בתאטרון באר שבע
גיבור המחזה, ד"ר טומי דואני, הוא הממונה על בקרת איכות הסביבה בפארק התעשייה "אשל-סיטי", הממוקם בסמיכות לעיירה מקומית אי שם בדרום הארץ. פארק התעשייה הוא מקור הפרנסה העיקרי של העיירה וכן מקור גאוותה.
רות פלדי פישר צילום: אילן שי
בעקבות דליפת חומרים מסוכנים, מגלה ד"ר דואני ממצא מדאיג - המפעלים הממוקמים בפארק התעשייה מזהמים לא רק את האוויר ואת האדמה, אלא גם את מקורות המים באזור. הממצא חושף מחדלים חמורים ומטיל צל כבד על עתידו הכלכלי של היישוב כולו. בצעד אמיץ הוא פועל לתיקון המחדל. הוא מציג את הממצאים בפני אחיו, ראש המועצה ופוליטיקאי ממולח, אך זוכה לתגובה חריפה ומתבקש על ידו לגנוז את הדוח.
"זהו מחזה חברתי-פוליטי על שחיתות שלטונית, יחסי הון-שלטון ולוקאל פטריוטיזם, מול ערכי מצפון חברתי; בעיות של זיהום הסביבה מול חוסר האומץ של הפוליטיקאים לפעול נגד הזרם; ועל התקשורת המעצבת את דעת הרוב ומתיישרת לצדם של אלה הממנים אותה", נכתב בתוכנייה של המחזה.
כשפלדי-פישר צפתה במחזה, היא חשה התרגשות מיוחדת. הציירת, שכבר חצתה את גיל הגבורות, מתגוררת זה כשנתיים בגני עומר. כבר 60 שנה היא נעזרת במכחולים, צבע, מודעות חברתית והרבה כישרון, כדי להביע את מחאתה החברתית בין היתר נגד זיהום הסביבה, ניצול מיני של נשים והקשר בין הון לשלטון.
פלדי-פישר, ילידת ירושלים, היא בוגרת האקדמיה לאומנות בצלאל, מחזור 1954. לאחר שנישאה לרפאל פלדי, עבר הזוג הצעיר לחיפה ומשם לקרית אתא. לפני כשש שנים נפטר בעלה ממחלת הלוקמיה.
מוות בעקבות אדישות
סא"ל רפאל פלדי, ממייסדי קיבוץ שדות ים ומראשוני חיל הים, הוא בוגר בית הספר הימי להכשרת ימאים וקציני ים עבריים באיטליה (1937–1935), והוא הראשון שהכשיר קציני ים עבריים טרם הקמת המדינה.
תחת פיקודו השתלבה ספינת ה"כריש" שלו בפעילות הפל-ים (הזרוע הימית של הפלמ"ח) ועסקה, בין השאר, בהעלאת מעפילים לארץ ובהברחת נשק למחנות האסירים בקפריסין.
רות פלדי פישר בתערוכת ציוריה צילום: אילן שי
בתקופת מלחמת השחרור הוא התגייס לחיל הים, ותחת פיקודו השתתפה האונייה ק-18 במבצע הצלה שנערך באיי יוון, בעקבות רעידת אדמה קשה שאירעה שם. עם שחרורו מצה"ל חזר לעסוק במקצועו כדייג באזור הקישון, עד שחלה. מאז מות בעלה, פועלת פלדי למען העלאת מודעות הציבור לנושא זיהום נחל הקישון ומפרץ חיפה על ידי התעשייה באזור, וזאת באמצעות ציוריה.
בפתיחת תערוכה של עבודותיה בנהריה, אמרה הציירת: "תערוכה זו, העוסקת ברובה בזיהום התעשייתי, מוקדשת לבעלי היקר רפאל פלדי, שמותו נגרם עקב אדישות, בצע ממון וחוסר יישום עיקרון הזהירות המונעת, על ידי המזהמים השונים במפרץ חיפה".
באותו אירוע ציטטה פלדי-פישר מתוך דברים שקראה על קברו ביום
השנה למותו: "רפי, נשבעתי לעצמי שלא אנוח, גם אם לא נזכה במשפט הנסחב ונסחב, ואלחם עד חורמה על מנת להביא לתודעה הציבורית את מעשה שפיכת הדמים והסבל שעברת אתה ועוד רבים מחבריך הדייגים, עקב זיהום הקישון. רפי, בעלי היקר, אני מנסה בכוחותיי הדלים ובעזרת הנשק שניתן לי מאלוהים, המכחולים והצבע, להניע את כנפי טחנות המשפט, על מנת לגרום לצדק שיופיע עכשיו ומיד".
"הנני מסיימת את דבריי, למען עתיד כולנו, בתקווה שהמאבק הציבורי על ידי הארגונים הפועלים למען איכות הסביבה, יופנם ויאומץ על ידי כל הגורמים המזהמים באשר הם, ויעורר אותם להבין שמה שגרמו לאחרים, אנשי עמל החפים מפשע, עלול לחזור בדרך זו או אחרת אליהם כבומרנג".
משתדלת להתערות במדבר
פלדי, חברה באגודת הציירים והפסלים בישראל, הציגה תערוכות יחיד רבות, חלקן משקפות את מאבקה נגד אלימות נשים וניצולן וכן את פעילותה בנושאי איכות הסביבה.
ציור של רות פלדי פישר צילום: אילן שי
המשפט המתמשך שניהלה נגד המפעלים המזהמים והתעשיינים, במטרה שייקחו אחריות על הנזקים החמורים שגרמו לטענתה, גרם לה ליצור סדרת ציורים שכותרתם "בין צדק למשפט". "מדובר ב-50 דייגים שתובעים את בעלי התעשיות", מסבירה פלדי-פישר את המאבק המשפטי. "להם יש 40 עורכי דין, ולנו אחד".
לאחר שצפתה בהצגת "בוגד" של תיאטרון באר שבע, שלחה פלדי-פישר מכתב לדוברת התיאטרון, שגית בכר, ואף שוחחה עם במאי ההצגה ניר ארז. כתוצאה ממפגשים אלה, הוצגו חלק מציוריה העוסקים בזיהום הסביבה, באכסדרת התיאטרון, בערב הצגת הגאלה.
"לפני שנתיים", מספרת פלדי-פישר בסלון ביתה העמוס כני ציור, מכחולים בשלל גדלים, יריעות קנבס וציורים לרוב, "החלטתי לרדת לנגב, לדיור מוגן השוכן בתוככי היישוב עומר. זהו נווה מדבר הקיים בתוככי צחיחות מדברית הסובבת אותו. במעבר ממזרח הארץ לצפונה ועכשיו לדרומה, נראה שסגרתי מעגל חיים גיאוגרפי.
פלדי-פישר מספרת שסדרת ציורי הנגב צוירה כולה בדירתה בדיור המוגן. "צבעי הנוף כחולי הים וירקרקי הנוף להם נחשפתי בצפון, השתנו והפכו לגווני צהוב-כתום בשעות הבוקר והצהריים ולאדמדמים-סגלגלים ערפיליים בשעות הערב. שלל צבעים האופייניים כל כך לנגב רחב הידיים".
"לא קל להסתגל לסביבה כה שונה מזו שבה חייתי את מרבית חיי", ממשיכה פלדי-פישר, "אבל אני משתדלת להתערות בארץ זו, להריח את ריחה ולהכיר את אדמתה ואנשיה. זו ארץ מדברית בה שולטות גבעות אין סופיות המחורצות בחלקן ואשר גדלים עליהן ספיחי עשבים ושיחים דהויים. רוב גבעותיה שוממות עדיין וזועקות להתיישב בהן. זו ארץ עתיקת יומין, אדירת הוד ורחבת ידיים הנאבקת על כל טיפת מים למען קיומה".
בזכות הבניין החד-קומתי בו היא מתגוררת, פלדי-פישר מרגישה בדירתה הנוכחית כמו בקיבוץ. "כאן אני יכולה לצייר, להיות בטבע, להשיג את האינטימיות שלי. זה מקום מאוד ייחודי".
פלדי-פישר שולטת לא רק במשיכות מכחול עוצמתיות ובצבעים העזים שכל כך אופייניים לה, היא מצויה היטב גם ברזי המחשב, וחברה בפורומים שונים לאומנות. היא הציגהבעשרות תערוכות יחיד, החל בתערוכת העשור למדינת ישראל בתל אביב, דרך תצוגות בירושלים, חיפה, נהריה, עין הוד, ראש פינה וקרית אתא, וכלה בתערוכות שמוצגות בשנים האחרונות בבאר שבע, קיבוץ חצרים, רמת חובב ועומר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם