ראשי » מקומי » שפלהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

האחרון שנשאר מ-12 ילדים: סיפורו של סבא שלי

אחרי בריחתו מהצבא הרוסי קיבלה אמו של סבא שלי הודעה על מותו. היא ישבה עליו שבעה עד שיום אחד הופיע בפתח הדלת

סבי אהרון (אורי) שף נולד בטוצ'ין, עיירה בחבל ארץ בין פולין לאוקראינה שבשנת 1939 סופחה לברית המועצות. הוא היה בן למשפחת סוחרי בקר. אביו נפטר כשהיה בן שנתיים ומאז אמו פרנסה את המשפחה.
 
כשפרצה המלחמה עם הגרמנים בשנת 1941 והרוסים נסוגו, הייתה מבוכה גדולה בקרב יהודי טוצ'ין. האוקראינים, שיחסם ליהודים השתנה בן לילה, שדדו והתעללו. היו שמועות שהגרמנים לוקחים יהודים לעבודה מחוץ לעיר ואלה כבר אינם חוזרים הביתה. רוצחים אותם. סבי ואחיו סידרו להם מקום מסתור בעליית הגג. הוא ואחיו עבדו בכריתת עצי יער, ללא שכר עבודה, אבל כרטיס העבודה נחשב אז ביטוח חיים.

באוגוסט 1942 התחילו לבנות גדר עץ סביב אזור הבתים שנועד להיות גטו. במקביל נודע שבקרבת מקום חפרו בורות גדולים שעתידים להיות קברי אחים לתושבי העיירה. יהודי האזור שקעו בדיכאון. רבים הצטערו שלא ברחו כאשר עדיין אפשר היה לברוח.

בערב יום כיפור 1942 ניתנה ליהודים הפקודה לעבור לגטו. בבתים הקטנטנים הצטופפו שמונה ואפילו עשר משפחות. לפנות ערב פרצה שריפה בגטו. הבתים והגדר בערו. החלה בריחה המונית. חיילים ושוטרים ירו בבורחים ללא הבחנה והאובדן בנפש היה עצום. תינוקות פצועים שכבו באדמה הבוצית ורוב ההמון, מה לעשות, היה עסוק בהישרדות שלו עצמו, והתעלם.

כשבועיים נדד סבי ביער ולא ידע היכן הוא והיכן משפחתו. יום אחד פגש את שני אחיו, זאב ויהושע. במשך חודשים ארוכים חיפשו את אמם עד שמצאו אותה. בראותה את ילדיה, התעלפה. מאז נדדו ארבעתם יחד, בנו לעצמם בונקר ביער. האח הבכור בן ציון בנה בונקר בסמוך ומידי פעם נפגשו. ערב אחד ערכו הגרמנים מצוד ביער וטבחו ביהודים המסתתרים. כמה ממשפחת סבי נהרגו.

סבי המשיך בשגרת חיים ביער, שכללה החלפה תדירה של מקום מסתור וחיפושים קדחתניים אחר מזון. אט-אט הלכה המשפחה והצטמצמה. נשארו סבי, אמו, אחיו יהושע ובן אחיו משה.

יום אחד החליט סבא להצטרף לפרטיזנים הרוסים. פחד כבר לא היה בו, והוא רצה לשלם לצורר הנאצי על מעשיו. עד לשנת 1944 שירת בשורות הפרטיזנים, ובשנה זו החליט להצטרף לצבא האדום, מתוך מחשבה שבמסגרתו יוכל להילחם בקרבות גדולים והרי גורל. סבי נסע לאימונים בפינלנד ובאסטוניה, שם קיבל את הבשורה כי אחיו היחיד שנותר בחיים, ששירת אף הוא בצבא האדום, נהרג באחד הקרבות.

כאב גדול עטף את סבי והוא החליט לערוק מהצבא ולחפש את אמו, אף על פי שלא היה לו מושג היכן היא נמצאת. בעקבות שמועות שהגיעו לאוזניו החליט לנסוע ללודז' שבפולין, שם ידע כי הסתתרה אצל אישה נוצרייה בתקופה

שהוא היה פרטיזן. המסע אחרי עקבותיה היה מפרך, ולא אחת הוא גם נדרש לשלם שוחד.

בסופו של דבר התברר כי אמו אכן הסתתרה בעליית הגג אצל אותה נוצרייה, ספונה בארון צר, נרעדת לכל צליל שאינו מוכר. בזמן בריחתו מהצבא קיבלה אמו הודעה על מותו, שכן לא נמצא במחלקה והיו בטוחים שנהרג בקרב. כאדם היחיד ששרד ממשפחתם החליטה לשבת עליו שבעה. קרעה את חולצתה לאות אבל ונצמדה אל ספר התפילה, כל זאת בעליית הגג הקטנה והחשוכה.

יום אחד, כשהתקרב סבא אל בית האישה הנוצרייה, גילה את אמו מקוננת בבכי. הנוצרייה סיפרה לו שהייתה צריכה למנוע בגופה מהאם לצאת ולחפש מניין שיתפלל לעילוי נשמתו. כשאמו ראתה את סבי - בנה, לא האמינה למראה עיניה והתעלפה. "מ-12 ילדים שהבאתי לעולם, אתה כל שנשארת לי", ייללה. בשנת 1949 עלו האם ובנה לישראל.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...