התינוקת שנפלה מקומה חמישית חזרה לעצמה בתוך 3 ימים
דבורה נתנוב, בת שנה וחצי, נפלה החודש מגובה של חמש קומות, ובתוך 72 שעות חזרה להלך ולחייך. הרופאים מחפשים את הסיבה
למה להקדיש פרויקט שלם למעשי נסים ולכוח עליון?
פרק הזמן מהרגע שבו נפלה דבורה נתנוב בת השנה וחצי מפיר המדרגות בקומה החמישית עד הרגע שבו נחתה על רצפת הלובי נמשך שניות בודדות. ועדיין, אביה זבולון זוכר שהכול קרה לנגד עיניו בהילוך אטי: נפילה, שקט מוחלט לכמה רגעים, ואז – קול חבטה. התינוקת שלו מוטחת ברצפת הבניין, מחוסרת הכרה.
זה היה עוד יום שבת. זבולון ואסתי נתנוב, זוג הורים מקריית מלאכי, לקחו את שלושת ילדיהם לטיול משפחתי של בוקר. כשחזרו, האב זבולון נשא על ידיו את התינוקת הקטנה. כשהגיעו אל הקומה החמישית בבניין, הבן הבכור בן השנתיים וחצי התעייף מהטיפוס, וביקש מאביו שירים גם אותו. האב הרים את בנו ביד שמאל ואת בתו העביר ליד ימין.
ברגע זה הפעוטה החלה להשתולל. היא בעטה בגופו, דחפה אותו בחוזקה בעזרת רגליה, עד אשר עוצמת ההתנגדות ניתקה אותה מאחיזתו. התנופה הרבה של התינוקת העיפה אותה, למרבה התדהמה, אל מעבר למעקה המדרגות ולתוך עומק הפיר, בגובה של חמש קומות, ואז החלה לצנוח במהירות למטה, אל המפגש הבלתי נמנע עם הרצפה הקשה.
אחרי שנייה של הלם ההורים התעשתו. האב רץ לבית של קרובי משפחה כדי להזעיק את כוחות ההצלה, ואילו האם מיהרה לרדת לעבר הבת, שנותרה מוטלת על הרצפה מחוסרת הכרה. דיירי הבניין התאספו סביב גופה הקטן של דבורה התינוקת, שלא הגיבה, והיו בטוחים
הצופים האופטימיים יותר מיהרו להסביר בידענות כי התינוקת עשויה לשרוד, אך תוצאותיה החמורות של הפגיעה הפנימית ילוו אותה במשך כל ימי חייה. אם היו אומרים למישהו מהם שבתוך שלושה ימים היא תשתחרר מבית החולים בריאה, שלמה ואיתנה, הוא בוודאי היה אומר שכדי שתסריט כזה יתגשם צריך להתרחש נס.
ביום שלישי של אותו שבוע, 72 שעות לאחר הנפילה ההיא, השכנים נאלצו לשפשף את העיניים כדי להאמין: דבורה נתנוב נכנסה לבניין, יחד עם הוריה, כשהיא מפזרת חיוכים לכל עבר, בלי שום זכר לפציעה גופנית. הנס התרחש.
עם זאת, נדמה שלעולם לא ישכחו זבולון ואסתי נתנוב את דקות האימה הארוכות, שבהן לא ידעו אם יזכו עוד לראות את ילדתם מחייכת. התמונה של דבורה הקטנה מוטלת מחוסרת הכרה על הרצפה מלווה אותם בכל לילה לפני השינה. "ירדתי למטה במדרגות", משחזרת אסתי, "וכאשר החזקתי את דבורה בידיים שלי, ראיתי שהיא נושמת וזה עודד אותי. ידעתי שהיא בחיים".
מיד לאחר שהזעיק עזרה למקום, הגיע גם האב זבולון אל קומת הקרקע כדי לראות את הילדה, שנפלה לו מהידיים לפני דקות מעטות. באותם רגעים הוא חווה תחושת פחד שכמוה לא הכיר מעולם. כאשר האמבולנס הגיע והבהיל את התינוקת לבית החולים, הוריה ישבו לצדה והתחננו לבורא עולם שיחוס על היקרה להם מכול.
"במשך כל הדרך לבית החולים לא הרמתי את העיניים שלי מספר תהילים", מספר האב זבולון, עדיין נסער מעוצמת האירוע. "ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שיעשה לנו נס. דרשתי מהקדוש ברוך הוא שבתי תצא מזה בריאה, ללא פגיעה מוחית. הזכרתי לו בתפילותיי שאנחנו נמצאים בחודש ניסן, חודש בו נעשו נסים אדירים, כמו קריעת ים סוף, וביקשתי עוד נס אחד, אישי, בשבילי – שהילדה תצא מזה. הוא שמע את תפילתי".
כשבבית החולים תל השומר קיבלו את המידע על התאונה שעברה התינוקת שעומדת להגיע אליהם, סביר שגם שם לא האמינו שיש לה סיכוי לשרוד. אבל באופן מדהים, שאין דרך להסבירו אלא בכוח עליון, דבורה שרדה, התגברה על הפגיעות הפיזיות והחלימה לחלוטין בתוך יומיים. "הרופא בבית החולים אמר לנו שעד היום הוא לא האמין בנסים", אומרת האם אסתי, "אבל אחרי שראה מה שראה עם הבת שלנו, גם הוא לא יכול להתכחש לזה".
פרופ' גידי פרת, מנהל מחלקת טיפול נמרץ ילדים בתל השומר, היה האיש שקיבל את הילדה עם הגעת האמבולנס. הוא שמע שמדובר בתינוקת שנפלה מגובה חמש קומות, ונדהם לגלות שהיא הגיעה במצב כללי טוב.
"שלוש סיבות אני יכול לתת לכך", אומר פרופ' פרת לפני כמה ימים, "הראשונה היא פשוט הרבה מאוד מזל, ואין מה להרחיב על כך. הסיבה השנייה היא סייעתא דשמיא. הסיבה השלישית היא יותר פיזית. מנגנון השלד של ילדים הוא מוגן יותר וגמיש יותר. לכן הנזק שנגרם לה הוא פחות חמור מאשר נזק שהיה נגרם למישהו מבוגר יותר. היא אושפזה למשך 48 שעות במחלקת ילדים, וכשראינו שהיא כבר מאוששת שחררנו אותה.
"חשוב לי להוסיף עוד דבר: התאונה הזאת הייתה יכולה להיגמר אחרת לגמרי. היא מסוג התאונות שלא קורות מעצמן, אלא שצריך למנוע אותן. צריך להשגיח על הילדים כל הזמן, ולא להסיר מהם את העיניים בשום שלב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם