הבת האהובה נהרגה בתאונת אופנוע, המשפחה התרסקה לרסיסים
החיים של שוש ויוסי בראל התהפכו לגמרי, אחרי שאיבדו את בתם דנית בתאונה לפני שנתיים ברעננה. הוא חזר בתשובה ובוכה בסתר, היא חולמת על דנית מדי לילה ונושאת בבטנה בת שאמורה להיוולד בקרוב. ורק שי קלדרון, החבר עם האופנוע, שעל פי כתב האישום נהג תחת השפעת תחליפי סם, עדיין חופשי, "כאילו גנב מסטיק בקיוסק ולא הרג נערה"
אלא שדבר לא קרה ושוש גררה את עצמה בלאות למיטתה. באותו לילה היא חלמה חלום יוצא דופן שמיתן את הדיבוק שאחז בה בניסיון לדעת אם נפשה של דנית עדיין קיימת. בחיזיון היא נלקחה לראות את בתה.
"אני זוכרת שעברתי דרך ים שליו ורגוע עם סירות מפרש לבנות, ופתאום נפתח שער גדול וראיתי המון אנשים קצת שקופים. התיישבתי על סלע ודנית ישבה לידי עם שמלה לבנה כשידה תומכת בסנטר. שאלתי,'מה זה פה?', והיא ענתה שאני נמצאת בגן עדן. שאלתי אותה מה האנשים עושים שם כל היום והאם היא ראתה מישהו שהיא מכירה.
"דנית סיפרה לי שהם לא עושים כלום חוץ מלשמוע דברי תורה. ואז היא פרצה בצחוק המתגלגל שלה ואמרה לי שהיא פוגשת מדי פעם את שלמה המלך הלבוש בגלימות בצבע לימון, ושפעם אחת היא ראתה את משה רבנו. אלוהים, היא אמרה, מופיע בפניהם כניצוצות של אור.
"ובתוך החלום אני מבקשת מדנית אישור שהוא אמיתי, ובתגובה היא מציגה אותי בפני זוג הורים מהרצליה, אברהם וגילה, שארבע שנים לפני כן שכלו את בנם, בן, ממחלת הסרטן. בחלום בני הזוג אומרים לי את שם משפחתם אבל לא נותנים לי מספר טלפון. לפתע נשמע קול מתוך מערכת כריזה שאומר 'תם ביקור ההורים בגן עדן' והשער נפתח.
"מולי עמדו נופים מדהימים וברקע שמעתי את קולה של דנית מבקשת שלא אשכח לברר את הטלפון של אותם הורים. "כשהתעוררתי הרגשתי המון כוח וביקשתי מחברה ליצור קשר עם חברה קדישא בהרצליה ולברר אם היה מקרה כזה. עוד באותו יום היה לי את הטלפון של אותם הורים. התקשרתי מסוקרנת, אבל לא העזתי לספר להם על החלום, חששתי שיחשבו שאני משוגעת. רציתי רק לדעת שבאמת יש אנשים כאלה וסיפור כזה, וגיליתי שהחלום הפך למציאות מוזרה.
"אחר כך חיפשתי גם תמונות של שלמה המלך וגיליתי שברובן הוא מופיע עם גלימה צהובה. החלום הזה הקל עליי, קשה היה לי להאמין שאין יותר כלום מדנית, שנשמתה נמחקה, שהיא הלכה מהעולם אחרי 17 שנה בגלל תאונת דרכים מטופשת שגרם החבר שלה. באותו יום הבנתי שהיא במקום טוב".
בשנה הראשונה למותה חלמה שוש על דנית כמעט מדי לילה. בחלומות הראשונים אמרה לאמה כי התאונה קרתה בגלל שהמשפחה סירבה לקבל לחיקה את חברה, שי קלדרון, שהיה מבוגר ממנה בשלוש שנים. אחר כך הפכו החלומות רכים ואוהבים, תמיד עמוסי דיאלוגים ארוכים בין דנית לשוש.
בחודשים האחרונים ממעטת שוש לחלום על בתה, אולם היא מאמינה כי החיים החדשים שנובטים בבטנה נוצרו בזכותה. "בחלום האחרון היא לקחה אותי לניו יורק ובתוך גן חיות סגור אמרה לי לבחור פתק הגרלה שעליו נכתב'בת'. היא אמרה לי שתהיה לי תינוקת. חודש לאחר מכן התברר לי שאני בהריון".כשהיא מטפחת בטן בחודש שישי מקווה שוש כי לאחר הלידה תיכנס מעט שמחה לחייה, לאחר כמעט שנתיים של עצב וגעגועים.
מותה של דנית מוטט את המשפחה. האב, יוסי, חזר בתשובה; האחות הקטנה, נוי, מנסה להשתחרר מהחרדות; והאח הגדול, מתן, מתבצר בשתיקה רועמת. אלא שעל ניסיונות השיקום מעיבה תחושה
"אנחנו עוברים עינוי מתמשך", אומרת שוש בעיניים דומעות. "החיים של דנית היו בידיים של שי. הוא הרכיב אותה על האופנוע למרות שאסרנו עליה, נהג תחת השפעת סמים, הסיע את דנית כנראה בלי קסדה ואחר כך התברר ששיקר כשטען שרכב חולף סנוור אותו. הבת שלי מתחת לאדמה ושי מסתובב חופשי. בכל פעם המשפט נדחה והלב שלנו נקרע. כך נלחמים בתאונות דרכים? איפה הצדק?
"נפגעים מתלוננים על העונש הקל שגוזרים השופטים על נהגים עבריינים, ואנחנו אפילו לא בנקודת ההתחלה. אני רוצה שמי שהרג את בתי יישב מאחורי הסורגים. דנית לא הספיקה כלום בחייה, אבל שי ממשיך בחייו כאילו שהבת שלי הייתה זבוב על הקיר".
קשה לשכוח את התאונה של דנית שאירעה בשבת, 20 ביוני 2009, ב-03:45 לפנות בוקר. חמש דקות לפני כן אסף קלדרון את הנערה מביתה ברעננה והשניים המשיכו לכיוון ביתו. הרחובות היו כמעט ריקים מתנועה והאור הכתום של הפנסים ברחוב הראשי עטפו את השניים.
כשהגיעו לצומת שליד בית לוינשטיין פנה קלדרון ימינה, אולם מטרים ספורים לאחר מכן איבד שליטה על האופנוע, סטה שמאלה והתנגש בעץ דקל שהיה נטוע על אי התנועה. דנית הועפה אל הכביש וראשה נחבט בו. אמבולנס שפינה אותה לבית החולים "מאיר" בכפר סבא נאלץ לקבוע את מותה.
לאחר הלוויה התראיין קלדרון בכלי התקשורת וגולל סיפור מבעית. "ראיתי אורות של מכונית בנתיב הימני מאחוריי והסתכלתי במראה", הסביר בעבר. "חשבתי שהוא נכנס בי עוד רגע וניסיתי להתרחק ממנו. עליתי על אי תנועה, הקטנוע השתפשף בעץ ואנחנו עפנו. חשבתי שהרכב פגע בי". לאחר מכן, כך טען קלדרון, הוא ניסה להציל את חייה של חברתו. "צעקתי לה 'דנית'", סיפר . "הלכתי והנשמתי אותה והיא לא ענתה לי. דנית כבר לא הייתה איתי".
אלא שאביה של דנית, יוסי, והאח, מתן, לא היו שקטים. הם התייחסו בספקנות לגרסתו של קלדרון. מיד לאחר השבעה יצאו השניים למקום התאונה ותרו אחר מצלמות אבטחה. לאחר כשעה היו בידיהם שלושה סרטונים שנלקחו ממצלמות שהציב אחד הבנקים, מהן ניבט מקום התאונה משלוש זוויות שונות. צפייה בסרטונים השאירה את משפחת בראל פעורת פה.
המצלמות תיעדו כביש פנוי יחסית, רוכב אופניים עשה את דרכו לאיטו על המדרכה. בשעה 03:45 נראה קטנוע בודד נוסע בצד שמאל של הכביש. אף רכב לא הגיע ממול, גם לא מאחוריו. מסיבה שאינה נגלית באותו רגע לעין מתקרב האופנוע במהירות לכיוון הדקל.
שנייה אחר כך הוא מחליק על הכביש לאורך 22 מטר, שולח לרגע אלומת אור חזקה לכיוון מצלמת האבטחה. כשהאלומה מתעמעמת נראות שתי דמויות. האחת, של דנית, כשהיא שוכבת על הכביש ללא תנועה. השנייה, של קלדרון, כשהוא רץ לכיוונה של חברתו, אולם אינו עוצר לידה. הוא מתכופף לקרקע, מרים חפץ כלשהו ורק אז ניגש אל דנית.
על פי כתב האישום שהוגש נגד שי בספטמבר 2009, הוא נהג על הקטנוע כשבדמו היו מצויים תחליפי סם. הוא מואשם כי סטה אל עבר אי התנועה ללא סיבה מוצדקת ולא בלם את הנסיעה במועד על מנת למנוע את התאונה. "החיים של דנית היו בידיים של שי", בוכה שוש.
"רואים בבירור שהדרך הייתה פנויה. יש לי הרגשה ששי דיבר בסלולרי במהלך הנסיעה ולכן נגרמה התאונה. עד היום מציק שלי שהמשטרה לא הוציאה את פירוט השיחות שלו ולא בדקה אם זה מה שקרה. האם בזמן שהחיים שלי חרבו אני צריכה לבדוק אם המשטרה מבצעת את החקירה כמו שצריך? כל כך התייאשתי, ששכרתי את שירותיו של עו"ד אורי קינן והוא דואג שנהיה מעודכנים בכל צעד של הפרקליטות.
"משגע אותי שאף אחד מהם לא תהה מדוע אחרי תאונה כזו נוראית, כאשר החברה שלו שוכבת ללא רוח חיים על הכביש, יותר חשוב לשי להרים קודם כל את הסלולרי? גם אחרי שמצאנו את הסרטים התחננתי בפני שי שיספר את האמת. הוא הגיע לשלושים למותה של דנית אבל לא אמר דבר.
"ביקשנו ממנו ללכת ומאז לא ראינו אותו יותר. מי נותן לאדם כזה רישיון נהיגה? עצוב לי שמערכת הסינון אצלנו בארץ כל כך גרועה. לא כל נער צריך להחזיק רישיון נהיגה. מה שי חשב לעצמו, שהוא מרכיב בובה? זה נקרא הפקרות וזילות בחיי אדם. אתה רוצה למות, תמות לבד. המעשה שלו משול בעיניי לרצח".
יוסי, בניגוד לשוש הנסערת עד היום, משדר שקט. שוש בוכה רבות, הכאב אצל יוסי ניבט בעיקר מעיניו. האבל שלו פרטי. רק בלילה, כשאף אחד לא רואה, הוא נכנס לחדרה של דנית, מתכרבל על המיטה, מחבק את הכרית ומתייפח מרה. את התשובות למותה של דנית הוא מחפש בשנתיים האחרונות בתורה.
מאז שהתחזק הסיט את הביקורת שלו מקלדרון לעבר המשטרה. "אני לא מייחס לשי חשיבות יתרה", הוא לוחש. "הטיפשות שלו הרגה את הבת שלי. זה לא היה מתוך רוע, רק מתוך חוסר אחריות. ההחלטה שהבת שלי תמות היא בידי בורא עולם. אני רק לא מבין מדוע אני, כאב שכול טרי, הייתי זה שצריך לחקור את התאונה. אני כל הזמן חושב מה היה קורה לו מתן ואני לא היינו מוצאים את מצלמות האבטחה. יש סיכוי שאף אחד לעולם לא היה יודע את האמת".
שניות ספורות לאחר שדנית הגיחה לאוויר עולם, היא הסתכלה על הסובבים אותה בסקרנות. "המשפט הראשון שאמרתי לה היה 'לאן את כל כך ממהרת?', וככה נראו גם החיים שלה", מחייכת שוש, מחנכת בבית ספר יסודי בהרצליה. "היא עשתה הרבה דברים ומהר. דנית שרה, ניגנה על אורגנית וכינור, רקדה וכתבה סיפורים. היא הייתה ילדה שהגיעה עד הקצה ותמיד בדקה גבולות. מין מרדנית קטנה, אבל מהסוג החיובי".
המרדנות הגיחה בשיאה כשדנית הייתה בת 16, תלמידת כיתה י' במגמת כימיה ומדעי הסביבה בתיכון אביב ברעננה. היא הכירה את קלדרון במהלך שביתת המורים הגדולה ב-2007, והשניים סירבו להרפות אחד מהשנייה. ההורים לא היו מרוצים מהקשר.
"דנית הייתה יפהפייה ושי לא תאם את הציפיות שלי מהבת שלי", אומרת שוש בכנות. "קודם היו אלה הבדלי הגיל, אחר כך הבדלי ההשכלה. דנית הייתה תלמידה מצטיינת ושי למד בבית הספר 'מפתן' ולא התגייס לצה"ל. במקום צבא הוא עבד בבית קפה, כשליח של פיצרייה וכמתדלק".
יוסי היה פסיבי, הוא שיער שמדובר באהבת נעורים ותיאר לעצמו שדנית מתלהבת באופן זמני מתדמית הנער השובב של קלדרון. אולם כאשר שמעו ההורים כי אחד מחבריו הוא נצר למשפחת אלפרון, פרצו ויכוחים סוערים עם הבת. "הילדה הזו הייתה החמצן שלי", קולה של שוש נשבר.
"היה בה כל מה שחלמתי. יפה, תלמידה טובה, ילדה ממושמעת ואחראית. מגיל 15 היא בחרה להתפרנס ועבדה בשתי משמרות בארומה. פתאום היא הביאה את קלדרון, ועד שהיא נהרגה היו לנו שנה וחצי של סיוט. יום אחד התקשרו אלינו ממד"א ואמרו שדנית התעלפה בגן ציבורי.
"יוסי השתולל כי שי ענה לו בטלפון בחוצפה. כשהגענו אליה היא אמרה שהחליקה לאחור וקיבלה מכה בראש. לנו הייתה תחושה לא טובה. אחת החברות טענה ששי איים על דנית, אבל היא הכחישה והתעצבנה כשרציתי להגיש נגדו תלונה במשטרה. עד היום אנחנו לא יודעים מה באמת קרה שם, אבל מאז סירבנו לאפשר לו להיכנס אלינו הביתה".
יוסי ושוש הרגישו חסרי אונים עם הילדה שהייתה כולה אש ותמרות עשן. פחדו ללחוץ יותר כי דנית איימה לברוח מהבית. באפריל 2009 יצאה לטיול עם כיתתה וכשחזרה הודיעה דנית לשי כי היא רוצה להיפרד. ההורים שמחו, אולם הצהלה נמשכה שבוע בלבד.
ימים ספורים לאחר שחודש הקשר עם קלדרון, וכחודש לפני התאונה, התקשרה דנית לאמה במהלך הלימודים וביקשה לדבר איתה. "לקחתי אותה לבית קפה והייתה לנו שיחה קורעת לב", אומרת שוש.
"דנית אמרה שקשה לה לאכזב אותנו כל הזמן, שהיא לא יודעת מה לעשות, ושאני צריכה להבין שהיא אוהבת את שי. בסוף השיחה היא התרככה מעט והעריכה שעם הגיוס לצה"ל היא תיפרד משי. באותו יום החלטתי לשנות גישה, להפסיק להתנגד ולזרום עם דנית, הרגשתי שהמשא כבד עליה. אבל אז קרה האסון".
יום שישי, 19 ביוני, היה היום האחרון ללימודים של דנית. באופן שאינו אופייני לה החליטה ללבוש מכנסיים וגופייה לבנים. כשחבריה שאלו אותה מדוע התלבשה כך, ענתה "כי זה היום האחרון", ולא הוסיפה. כשהגיעה הביתה נראתה דנית עייפה. לילה לפני כן עבדה עד אחרי חצות. היא הלכה לישון והתעוררה לקידוש המשפחתי. כאשר לא הפסיקה להציק לאחותה קטנה, התפרצה עליה שוש.
"אמרתי לה בכעס, 'דנית, את לא מפחדת מעונש מאלוהים על מעשייך?'. עד היום אני הולכת עם המשפט הנוראי הזה שנאמר כמה שעות לפני שנהרגה", שוש אינה מצליחה לעצור את דמעותיה.
"דנית חייכה והשיבה בשלילה. שאלתי אותה אם היא יוצאת מאוחר יותר, אבל היא אמרה ששי עובד וחזרה לישון. בשלב מסוים רציתי לנתק את הפלאפון שלה, כדי שלא יעירו אותה, אבל ויתרתי כי ידעתי שהיא תכעס. עד היום מציקה לי המחשבה שלו הייתי מנתקת את הפלאפון, שי לא היה תופס אותה והיא לא הייתה מתעוררת באמצע הלילה כדי לנסוע איתו על האופנוע".
שוש שמעה את קולה של דנית כמו מתוך חלום. השעה הייתה 03:40 לפנות בוקר. "אמא, אני יוצאת, בסדר?", קולה של דנית נשמע חלש. מתוך שינה ענתה שוש שאין בעיה. ליתר ביטחון השאירה דנית פתק על המקרר.
"אמא בוקר טוב, הלכתי לישון אצל דניאל כי חזרנו מאוחר מיציאה, אז עליתי לקחת תיק. מחר אנחנו נוסעות לים או שניכנס אליה לבריכה. נדבר מחר. אוהבת, דנית". זו לא הייתה האמת. דנית התכוונה ללון אצל קלדרון, לא שיערה שזו הייתה הנסיעה אל מותה.
לקראת 04:00 לפנות בוקר צלצל הטלפון בבית משפחת בראל, אולם אף אחד לא ענה. שנייה אחר כך טרטר הסלולרי של שוש. על הקו הייתה אחותו של קלדרון. הייתה תאונה, היא אמרה בקצרה, אתם צריכים להגיע לבית החולים. שוש ויוסי לא היו לחוצים, לרגע לא שיערו שבתם עלתה עם קלדרון על האופנוע. "חשבתי, מקסימום מישהו נכנס בהם מאחור וכריות האוויר נפתחו", מתכווצת שוש במקומה, "אבל תהיתי מדוע לא מתקשרים אליי מבית החולים עצמו.
"התקשרתי חזרה לאחות של שי והיא אמרה שהכל בסדר עם דנית. כששאלתי היכן היא נמצאת קיבלתי את אחד הרופאים, שאמר שדנית בחדר טראומה. מיד הבנתי שהיא איבדה את ההכרה ואז זה הכה בי. צרחתי שדנית נהרגה ולא נרגעתי. בבית החולים ראיתי את החברות שלה עם עיניים אדומות, וכששאלתי מה עם דנית הן ברחו".
האדם הראשון ששוש ויוסי ראו במיון היה קלדרון. "זו לא אשמתי, מישהו נכנס בי מאחור", אמר להם. שוש לא התעכבה ודהרה פנימה כששני שוטרים דולקים אחריה. "שאלתי את האחיות היכן דנית והן אמרו שצריך לחכות לרופא. יצאתי החוצה וצעקתי בהיסטריה שדנית מתה", קולה של שוש נשנק מהבכי. "למרות הבלגן האחיות ביקשו שאזהה את הגופה שלה כי יוסי התמוטט. מרחוק ראיתי את הרגל של דנית מבצבצת מהאלונקה וישר ידעתי שזו היא.
"אחר כך הראו לי את הפנים שלה והיא הייתה שלווה. היה לה דם רק באוזן. אמרתי לה'דנית, את ישנה. קומי, קומי', ניערתי אותה ובכיתי בהיסטריה, אבל היא לא קמה. נישקתי אותה ויצאתי. זה היה הדבר הקשה ביותר שעשיתי בחיי. אחר כך ראיתי אותה גם בבית העלמין עטופה בתכריכים. דנית שלי הייתה קרה כמו קרח. היא ישנה לעולמים".
במהלך השבעה הציפו את הבית רבנים. המשפחה פנתה לרב אורי זוהר, הכוכב לשעבר של "מציצים" ו"הצילו את המציל", והוא הגיע לבקרם העביר שיעור תורה בביתם. "הוא זה שהדריך אותי כיצד לחלום על דנית", אומרת שוש.
"בהתחלה ראיתי אותה כתמונה אחר כך כדמות מוחשית. קשה לי להאמין שאדם בא לעולם, מת וזהו. אני מאמינה שהנשמה היא נצחית. בשנה הראשונה חיכיתי כל יום לרגע בו אכנס למיטה ואתייחד עם הבת שלי. היא נשארה כל עולמי. מאז מותה אני לא מצליחה לשמוח. אם יוסי שומע מוזיקה אני כועסת עליו.
בבת המצווה של נוי ישבתי כל הערב בחוץ. רק בזכות אורי זוהר למדתי לכעוס פחות ולזכור את הדברים הטובים, אבל אני עדיין כועסת. כשאני רואה את החברות של דנית במדים, אני כועסת. כשמתן נסע לחו"ל והבנתי שדנית לא תוכל לנסוע, גם כעסתי. בעיקר אני כועסת על שי ועל המדינה שעדיין אינה מעמידה אותו לדין".
יוסי מספר כי לאחר מותה של דנית, הפכו ייסורי המצפון שלו ושל שוש למסכת הטחת האשמות הדדיות שכמעט פירקה את המשפחה. כדי להתגבר בחר כל אחד מהם מסלול שונה. יוסי התקרב לדת ולמד במשך שנה בישיבה בבני ברק, שוש בחרה להתנדב בעמותת "אור ירוק" ולהרצות בפני נערים שהורשעו בשימוש ברכב ללא רשות.
"יש לי מה להגיד על השכול", אומרת שוש. "חשוב לי להעביר מסר לבני הנוער ולהסביר על הסכנות בנהיגה תחת סמים או אלכוהול. הם לא מבינים, כשילד שלך מת זו תהום. אתה לא מתגבר עליה, רק ביום בו אתה מת בעצמך".
חדרה של דנית נותר כפי שנשאר בלילה בו יצאה בפעם האחרונה מביתה. הווילונות הסגולים, המיטה הגדולה עם הדובים הפרוותיים, בקבוקי הבושם והארון עם הבגדים המסודרים. מתן ונוי נמנעים מלהיכנס לחדר, לבה של שוש מתהפך בכל פעם שהיא תרה אחר מכתב או תכשיט שנותרו מאחור. זהו מקום המפלט רק של יוסי. לאחרונה לוחצת שוש לעבור לדירה בעיר אחרת, בניגוד לדעתו של בעלה. ההריון החדש, בגיל 45, הכניס מעט תקווה לחייה.
זה היה הריון מתוכנן?
"כן, נלקחו ממני חיים ואני רוצה להחזיר חיים. אני רוצה שוב שמחה בבית. זה היה אחד הדברים הראשונים שחשבתי עליהם כאשר ראיתי את הגופה של דנית, ואם אוכל אביא אפילו ילד נוסף. שמחתי שזו ילדה ואני רוצה עבורה התחלה חדשה בבית אחר.
"יצירת ילד היא חלק מההחלמה, כי כאם שכולה נמחקו הדברים שהיו בעבר. ביום בו קברתי את דנית קברתי גם את עצמי. נשאר רק הגוף. בהתחלה את לא מבינה למה השמש זורחת ומיד בורחת למיטה. העבודה, הקריירה, מינוסים בבנק נראים לחלוטין לא משמעותיים. יום אחד קמו שני האחים של דנית ואמרו'גם אנחנו כאן'. רק אז התאפסתי".
ההחלטה ללדת ילדה נוספת לא תגרום לה להרגיש בעתיד כתחליף לאחותה המתה?
"אני מקווה לא להגיע למקום הזה, והתינוקת לא באה למלא מקום של דנית. היא תהיה אישיות בפני עצמה. התינוקת אמורה להחזיר אור לבית, והיום יש לי למה לצפות ובשביל מה לחיות".
ההריון מצליח להחדיר אושר לחיים שלך כיום?
"אני לא מאושרת כרגע והרגשות מעורבים. אבל אני יודעת שאהיה שמחה במידה מסוימת כאשר אחזיק את התינוקת בידי".
אלא שעד שתתווסף בת נוספת למשפחה החליטה שוש, בעזרת עו"ד אורי קינן, להילחם באיטיות בה מתנהל משפטו של קלדרון בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה. בתחילה החליף קלדרון את סנגורו והעורך דין החדש, גלעד כצמן, נאלץ ללמוד את כל התיק המשפטי.
אחר כך החלה שביתת הפרקליטים, ובסיומה נעדר השופט מסיבות משפחתיות. עד עתה לא התבצעה הקראת כתב האישום של קלדרון, וכיום נמצא סנגורו במגעים עם הפרקליטות לגבי המשך הדרך.
קלדרון, כך נראה, יודה בחלק מהעבירות המיוחסות לו, גרימת מוות בנהיגה רשלנית ונהיגה בשכרות, תמורת שינויים מסוימים בכתב באישום. מנגד הודיע עו"ד קינן לפרקליטות כי משפחת בראל לא תסכים לכל הסדר טיעון אלא אם קלדרון יישלח למאסר בפועל.
"לאור ההתייחסות היום לתאונות הדרכים והעונשים המגוחכים שניתנים, אני לא בטוח שדנית תזכה לצדק בבית המשפט", אומר יוסי במרירות. "הצדק ייעשה כנראה רק בעולם הבא".
אתה לא רוצה לחכות לתחילת המשפט ואז להבין לאן נושבת הרוח?
"אחרי שנה וחצי ללא משפט אפשר לשער לאן נושבת הרוח. המשטרה לא עשתה את עבודתה כראוי, והזמן הרב שעבר יגרום לסנגור לבקש את רחמי בית המשפט. שי, כנראה, יצא עם עבודות שירות בלבד. התייאשתי מעשיית צדק לדנית, המוות שלה הוכתב מלמעלה".
לא היית רוצה לראות את שי קלדרון נענש?
"ואם הוא יישב בכלא, זה יחזיר לי את דנית? אני לא אלך לדיונים ולא אעקוב אחר המשפט. זו מלחמה אבודה מראש. תראי מה קרה עם שחר גרינשפן שנדרסה על ידי שיכור. לצערי הנהגים ימשיכו לשתות, לעשן סמים ולנהוג בפראות.
"חוץ מזה, אם אראה את שי בבית המשפט אני עלול להתפרץ. הוא מתנהג כאילו גנב מסטיק בקיוסק ולא כמו מי שהרג נערה. שום הבעת חרטה לא באה ממנו. עדיף לי לחשוב רק שדנית נמצאת במקום טוב יותר, אחרת אשתגע".
שוש מזדעקת למשמע דבריו של בעלה. "אותי זה ינחם אם שי יישב בכלא", היא אומרת בנחרצות, ושוב פורצת בבכי. "העונש לא יחזיר את דנית, אבל יקל עליי במעט. לא ייתכן, בשום מצב, שהבת שלי בת ה-17 קבורה באדמה והאיש הזה יתהלך חופשי. שיסבול קצת, אני הרי אסבול כל חיי. שי הרג לי את הילדה וגמר לי את החיים".
סנגורו של שי קלדרון, עו"ד גלעד כצמן, מסר כי משפטו של מרשו נדחה מעת לעת מסיבות שאינן קשורות דווקא אליו: "זו הייתה שביתת הפרקליטים הממושכת ונושאים הקשורים בבית המשפט.
"כמו כן, נדחה המשפט עקב מגעים המתנהלים בינינו לפרקליטות ולכן לא אוכל להתייחס לאישום עצמו ולענישה האפשרית, כולל נושא הפיצוי. יודגש כי מרשי אינו בורח מאחריות.
"מדובר בטרגדיה נוראה, בראש ובראשונה של משפחת המנוחה. גם חייו של הנאשם השתנו ללא היכר והוא מצוי במשבר קשה. בהסכמתו, הוא פסול מלנהוג עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. יש לזכור כי מדובר בעבירת רשלנות אשר אין בה אלמנטים של כוונה. הנאשם ומשפחתו חשים צער רב ומבקשים את סליחת משפחת המנוחה ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם